מלבי"ם על תהלים מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · מח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר מזמור", מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג"כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ"ו:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גדול ה' ומהולל מאד", לא כל גדול הוא מהולל, שלפעמים ע"י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל, וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ"כ, אבל ה' "הוא מהולל בעיר אלהינו", וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו, וביחוד על "הר קדשו", ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יפה", הגם שהר ציון י"ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו "יפה נוף", שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא "משוש כל הארץ", וגם הוא "קרית מלך רב", ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ"ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה.

ביאור המילות

"נוף". מחוז, כמו שלשת הנפת.

"מלך רב". מלך גדול:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שאלהים בארמנותיה", עי"ז "הוא נודע למשגב" שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה, וזה פירוש על מהולל מאד, שבזה יהללו את ה' על ששכן שכינתו בציון והוא משגבה. עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה המלכים נועדו", שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים, וגם "עברו יחדו" שעברו באניות על ים תרשיש, אולם.

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו-ז) "המה ראו" השגחת ה' בעיניהם, "וכן תמהו ונבהלו" עד "שנחפזו" לברוח, "ואחזתם שם רעדה", ומה ראו?

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש", איך ע"י רוח קדים נשברו אניותיהם, ושיעור הכתובים "ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם", הם ראו שע"י הרוח ששברה את אניות תרשיש ברוח הזה בעצמו כנן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע"י האויבים, ומה שאמר "כאשר שמענו" וכו' הוא מאמר מוסגר, "שכמו ששמענו" שמע הרוח הזה, "כן ראינו" אותו "בעיר ה'", שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, "סלה", נשלם הענין:

ביאור המילות

"תשבר". נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה, ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דמינו", עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי "בקרב היכלך" לפי הנהגתך שם, "לא דמינו" רק "חסדך", לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי.

ביאור המילות

"דמינו". ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידמה (ישעיה י'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ", שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך "שצדק מלאה ימינך", שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור"ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו):

ביאור המילות

"ארץ". בא בסגו"ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישמח, הר ציון ישמח למען משפטיך", כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם:

ביאור המילות

"ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה". הגיל מורה על דבר חדש (כנ"ל כ"א ב'), לבנות יהודה יהיה זה דבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו רק ישמח בשמחה תמידית:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סבו", אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים, "סבו את ציון והקיפוה", סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין, "ספרו מגדליה" אם נמצאו כולם ולא נהרס אחד מהם, אולם.

ביאור המילות

"סבו, והקיפוה". יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ"ש (התו"ה ויקרא סי' מ') שמסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיתו לבכם לחילה", ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה, "פסגו ארמנותיה" עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה, וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם:

ביאור המילות

"לחילה". החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה:

"פסגו". מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי זה אלהים אלהינו", הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה (כמ"ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב) והוא העומד "לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות" היינו עד עולם:

ביאור המילות

זה החיל והארמון "עלמות". כמו עולמית, ויש עוד פירושים, ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ"ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים, איך על ידי סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה, ואח"כ שרו שיר שבסי' מ"ו שהוסד לאמרו על עלמות, וע"ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות: