מלבי"ם על תהלים כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · כו · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לדוד", בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים.

"שפטני ה'", ר"ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה "כי אני בתומי הלכתי", ובין במצפון ואמונת הלב כי בה' "בטחתי" בטחון חזק "שלא אמעד" ממנו בשום פעם:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בחנני", נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, "בחנני ה' ונסני", כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ"ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ"ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר "צרפה כליותי ולבי":

ביאור המילות

"בחנני, ונסני". הנסיון הוא גדול מן הבחינה, הבוחן הכסף הוא לדעת אם יש בו סיגים, והמנסה הוא ינסה אם יוכל למצוא בו כח המשיכה או אחת מכחות נעלמות אשר ינסה אם ימצאו במתכות הזה, ככל הנסיון שיעשו בעלי הכמיאה, וכן הבחינה הוא אם נמצאו באדם השלמות הראויה להמצא בו מצד טבעו, והנסיון הוא לדעת אם יוכל להתעלות אל ענינים נשגבים מטבע האדם כמו נסיון העקדה וכדומה, לכן הוסיף ונסני ועמ"ש לקמן (צ"ה ט').

"צרפה". הוא אחר הבחינה (כנ"ל י"ז ג'):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי" מבאר האמצעיים שעל ידם היה תמים במעשיו,

  • א) "כי חסדך לנגד עיני" שהיה משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמו ועי"ז עבד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד,
  • ב) "והתהלכתי באמתך", ע"י שהכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שעבד אותו מצד יראת הרוממות:
 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא", גם הסיר מעל פניו הדברים המונעים מן השלימות, "שלא ישבתי עם מתי שוא" שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע"י טענות של מינות, וגם "עם נעלמים" שהם אנשים הדבוקים בתאות עוה"ז והנאת העולם, "לא אבא" לבל אלמד ממעשיהם:

ביאור המילות

"נעלמים". נגזר משם עולם, השטופים בתאות העולם, ולפרושי נמצא ממנו הפעל, עלימו יתעלם שלג (איוב ו'):

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שנאתי", ודבר זה נעשה טבע בנפשי עד ששנאתי את המרעים, וגם "שנאתי קהל מרעים", אף שיסכימו על עשות רעות קהל גדול ועם רב שנאתי אותם, עד שבטחתי "שעם רשעים לא אשב" לעולם גם בעתיד, כי ישיבה עם רשעים הוא נגד טבעי:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארחץ", איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק "בנקיון ארחץ כפי", במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע"י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק "ואסובבה את מזבחך", כדי:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"להשמיע בקול תודה", על הטובות והחסדים, "ולספר כל נפלאותיך", שעיקר ההודאה היא מה שאוכל לספר נפלאותיך, שעי"כ יראו בני אדם גדולת ה':

ביאור המילות

"לשמיע". כמו להשמיע:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה'", אין אני בא למקדש ה' מצד ההרגל, רק מצד "שאהבתי מעון ביתך" מצד אהבה וחשק פנימי ע"י ששם "מקום משכן כבודך", לכן אבקש.

ביאור המילות

"מקום משכן כבודך". הוא פנימי מן הבית:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תאסף עם חטאים נפשי", שנפשי הרוחנית בל תאסף לשאול כנפש החטאים, וכן אל תאסף "עם אנשי דמים חיי", שהם ימותו בלא עתם, כי כן ראוי להם, יען.

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר בידיהם זמה", שבידם השמאלית עוסקים בזמה ועושים מעשה זמרי, ובכל זה "ימינם מלאה שחד" אוחזים שחד ממעשים טובים שעושים בגלוי בצביעות, כאילו בזה יתנו לך שוחד שישפטו כמשפט צדיקים ומבקשים שכר כפנחס, אבל.

ביאור המילות

"בידיהם, ימינם". (כנ"ל כ"א ט'):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואני בתמי אלך", שאיני חונף רק כפי כן לבי, ולכן איני צריך לתת לך שוחד, רק "פדני" אתה "וחנני", וע"י.

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שרגלי עמדה במישור" ולא נטיתי מן היושר אל דרך עקלתון לכן "במקהלים אברך ה'" על טובותיו וחסדיו עמדי: