מלבי"ם על תהלים כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · כא · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למנצח", במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה' שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח"כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע"ז מלת סלה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' בעזך", הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל "על עזך ישמח המלך", וכן לא יגל המלך אם נושע ע"י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל "בישועתך מה יגל מאד":

ביאור המילות

"ישמח יגל". מבואר אצלי בכ"מ שיש הבדל בין שמחה ובין גיל, ששמחה מורה השמחה התמידית, וגיל מורה שיגיל על דבר חדש, ותמצאם בספר זה (י"ג ו', י"ד ז', ט"ז ט', ל"ב י"א, מ"ג ד', מ"ח י"ב, צ"ו י"א, צ"ז א' ח', קי"ט ב'), ועז ה' הוא דבר תמידי, אבל הישועה הוא דבר מתחדש על המקבל אותם, לזה אמר מה יגל מאד:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תאות", התשועה ע"י ב"ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה "נתת לו כל תאות לבו", ומוסיף שגם "ארשת שפתיו בל מנעת", כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א"צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו:

ביאור המילות

"ארשת". בודד. ומורה מה שפורט בשפתיו:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי" מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה' ע"י שמואל למלך, אומר בעת "שתקדמנו ברכות טוב", שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז "תשית לראשו עטרת פז" שנשארה על ראשו בקביעות:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חיים", אח"כ רצה שאול להרגו "ובקש ממך חיים" שלא ימות ביד שאול, "ונתתה לו", אח"כ בקש ממך "אורך ימים" שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו "עולם ועד", שיתארכו ימיו תמיד:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גדול", אחר שמת שאול "נתגדל כבודו ע"י "ישועתך" שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי "הוד והדר תשוה עליו"", שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר"ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו:

ביאור המילות

"הוד והדר". עיין הבדלם לקמן (ק"ד), ומלת "תשוה" למעלה (ט"ז ח'):

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תשיתהו", אח"כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע"י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ"ש והקימותי את זרעך וגו' וחסדי לא אסיר מעמו וגו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' ויאמר אתה ה' אלהים ודבריך יהיו אמת וגו' ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (ש"ב ז'). וז"ש "בעת שתשיתהו" שיהיה "ברכות לעד", אז "תחדהו בשמחה" בעת שיהיה "את פניך" היינו בעת שישב לפני ה', כי אז אמר בשמחתו לאמר.

ביאור המילות

"תחדהו". חדוה נבדל מלשונות גיל ושמחה ודומיה, שמורה על חדוה רוחניית, כי חדות ה' היא מעוזכם, לכן אמר את פניך:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי המלך בוטח בה'", כמ"ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח "בחסד עליון" אשר החסד הזה "בל ימוט", כמו שבארתי (שם ולקמן פ"ט) שכסא דוד ע"י שהוכנה על החסד של ה', החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי"ש:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תמצא", אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע"ז אומר בעת שידך השמאלית "תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך", אז בעת ההיא.

ביאור המילות

"ידך, ימינך". כשבאו נרדפים יציין בשם יד את השמאל, ותמצאם נרדפים (שופטים ה' כ"ו, ישעיה מ"ח י"ג, תהלות כ"ו י', ע"ד י"א, פ"ט י"ד כ"ו, קל"ט י') וההבדל בין אויב ובין שונא, למעלה (י"ח י"ח):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תשיתמו" שיהיו בידך כאלו הם "בתנור אש" המוכן "לעת פניך" וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז') כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז "יבלעם באפו והאש תאכלם". ולא לבד שתכלה אותם כי גם.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פרימו" שהם מעשיהם וקנינם "תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם", וזה יען.

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי נטו עליך רעה", ר"ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ"פ "חשבו מזמה בל יוכלו", הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע"ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תשיתמו שכם", לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע"י ה' ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, "ובמיתריך" שהם החבלים שמדד אותם, בהם "תכונן על פניהם", שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם:

ביאור המילות

"שכם". חלק כמו ואני נתתי לך שכם אחד (בראשית מ"ח כ"ב), וה"מיתרים" הם החבלים שמדד בם את מואב:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רומה", יען פתח ה' בעזך ישמח מלך בקש "שירים ה' בעזו", לעשות נקמה בגוים ובזה "נשירה ונזמרה גבורתך":