(א - ב) "והתנבא", בשנת שתים לדריוש נשלם הזמן למלאת לחורבת ירושלים שבעים שנה [כנ"ל א' א', ובדניאל ט' ב'] ואז נבא חגי וזכריה [בר עדוא ר"ל בן בנו] בשם ה' שהגיע עת לבנות ואז התחילו לבנות עפ"י הנביאים והבטחתם:
(א - ב) "והתנבא", בשנת שתים לדריוש נשלם הזמן למלאת לחורבת ירושלים שבעים שנה [כנ"ל א' א', ובדניאל ט' ב'] ואז נבא חגי וזכריה [בר עדוא ר"ל בן בנו] בשם ה' שהגיע עת לבנות ואז התחילו לבנות עפ"י הנביאים והבטחתם:
(ג – ד) מה שאלו מי נתן רשות לבנות הלא היתה פקודה שניה שלא לבנות?, ומז"ש אמרנא להון מן אינון שמהת גבריא, שא"ל באור כלל:
(ג) "בה זמנא", זה היה בהשגחת ה' שלא באו עליהם צריהם, שהם היו מפריעים אותם ביד חזקה כמו בפעם הראשון וכמו שרצו אח"כ להלחם אתם על בנין החומה, רק שבא תתני פחת עבר הנהר והוא לא היה צורר היהודים, רק ששאל מי נתן להם רשות לבנות הבית הזה, כי רשות כורש נשכח בעת ההיא:
(ד) "אדין", הם שאלו אל הבונים, ויספרו הבונים "כדברים האלה אמרנו להם מי הם שמות האנשים הבונים הבנין הזה", הבונים מספרים אנחנו השבנו לתתני ושתר בוזני לאמר, אנחנו אינם הבונים עפ"י דעתנו רק זרובבל והכ"ג הם הם הבונים כי אנו בונים עפ"י פקודתם, באשר זרובבל היה פחה קבוע מן המלך, ובודאי אז דברו תתני פחת עבר הנהר וסייעתיו עם זרובבל, והם השיבו להם כדברים המוזכרים באגרת תתני אל המלך מן פסוק י"א ואילך:
(ה) "ועין", ובאשר היה ביכולת של פחת עבר הנהר לעכב את הבנין עד תבא התשובה מדריוש, והיה בזה השגחת עיני ה' שלא בטלו את הבנין לעת עתה, "עד טעמא לדריוש יהך", ר"ל שאמרו להם שלא יבטלו אותם עד שילך הדבר לדריוש לשאול דעתו, "ואדין יתיבון נשתונא על דנה", ואז תתני פחת עבר הנהר וחבריו ישיבו העתק של תשובת המלך מה שישיב על זה:
(ו - ז) "פרשגן", זה הוא הנוסח שהיה כתוב על האגרת ששלחו לדריוש מבחוץ, [כמ"ש למעלה שמבחוץ כתבו מי השולח וחתם שמו] כתוב מבחוץ: "פרשגן אגרתא" שהוא העתק של אגרת אשר "שלח תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני וחבריו" אומה הנקראת "אפרסכיא אשר בעבר הנהר לדריוש המלך פתגמא שלחו עלוהי עד כאן כתב מבחוץ, ופי' מ"ש פתגמא שלח עלוהי", שאין באגרת הזאת איזה בקשה או אגרת שטנה רק שאלה שהמלך יתן פתגם ותשובה, כ"ז כתב מבחוץ, "וכדנא כתיב בגוה", וכן היה כתוב בתוכו. ר"ל מעתה מעתיק מה שהיה כתוב בהכתב בתוכו, זה היה הנוסח "לדריוש המלך, הכל שלום", ר"ל אין באגרת הזאת איזה שטנה או דבר רע:
(ו - ז) "פרשגן", זה הוא הנוסח שהיה כתוב על האגרת ששלחו לדריוש מבחוץ, [כמ"ש למעלה שמבחוץ כתבו מי השולח וחתם שמו] כתוב מבחוץ: "פרשגן אגרתא" שהוא העתק של אגרת אשר "שלח תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני וחבריו" אומה הנקראת "אפרסכיא אשר בעבר הנהר לדריוש המלך פתגמא שלחו עלוהי עד כאן כתב מבחוץ, ופי' מ"ש פתגמא שלח עלוהי", שאין באגרת הזאת איזה בקשה או אגרת שטנה רק שאלה שהמלך יתן פתגם ותשובה, כ"ז כתב מבחוץ, "וכדנא כתיב בגוה", וכן היה כתוב בתוכו. ר"ל מעתה מעתיק מה שהיה כתוב בהכתב בתוכו, זה היה הנוסח "לדריוש המלך, הכל שלום", ר"ל אין באגרת הזאת איזה שטנה או דבר רע:
(ח – יז) וכי לא ידעו שהיתה פקודה לבטל הבנין ומה כל האריכו' והספור שכתבו?:
(ח) "ידיע להוא למלך אשר הלכנו למדינת יהודה לבית אלוה הגדול והוא נבנה אבן שיש. ועץ מושם בהכתלים", הנה בזה דרשו טובתם שהודיעו שאינם בונים מבצר משגב, כי משימים עץ בהכתלים שבקל ישרף באש ואינו למשגב [שמטעם זה צוה כורש שיבנו כל שורה הרביעית של עץ, לקמן ו' ד']." ומלאכה זאת נעשית מהרה ומצלחת בידיהם", וגם בזה המליצו לאמר שהעמים אשר סביבותם אין משביתים המלאכה כי אין בה שום חשש מרד או דבר רע או מזיק למלך או להעמים:
(ט - י) "אז שאלנו להשבוים האלה מי נתן להם רשות ע"ז וגם שאלנו שמותם להודיעך שם האנשים אשר בראשם", וגם זה לטובה לדעת כי בראשם עומד הפחה והוא לא יעשה דבר בלא רשות, ובודאי האמת כדבריהם שי"ל רשות מפורש:
(ט - י) "אז שאלנו להשבוים האלה מי נתן להם רשות ע"ז וגם שאלנו שמותם להודיעך שם האנשים אשר בראשם", וגם זה לטובה לדעת כי בראשם עומד הפחה והוא לא יעשה דבר בלא רשות, ובודאי האמת כדבריהם שי"ל רשות מפורש:
(יא) "וכה השיבו לאמר", א] "אנחנו עבדי אלהי השמים והארץ", והבית הזה נבנה לשמו הגדול, ב] שהבית הזה י"ל חזקה מצד הזמן "שעמדה מקדמת דנא", שנים רבות, ג] י"ל חזקה מצד גדולת הבונה שהיה "מלך רב ושליט":
(יב - יג) "להן", ד] שחורבנו היה בסבת העונות וכבר נתכפרו עונותיהם ע"י הגלות, ה] שבשנת אחת לכורש נתמלא קץ ענים ומרודם והוא נתן הפקודה לבנות הבית הזה והם בונים עפ"י רשות המלך:
(יב - יג) "להן", ד] שחורבנו היה בסבת העונות וכבר נתכפרו עונותיהם ע"י הגלות, ה] שבשנת אחת לכורש נתמלא קץ ענים ומרודם והוא נתן הפקודה לבנות הבית הזה והם בונים עפ"י רשות המלך:
(יד - יז) "ואף", והראיה שהוציא כלי המקדש שלקח נבוכדנצר מן ההיכל והוליך אותם להיכל שבבבל, ובסבת השתמשו בכלים האלה נהרג בלשאצר וניתן המלוכה לפרס, ועי"ז השיב הכלים ונתן אותם לששבצר אשר שם אותו לפחה, וזאת שני ראיות מוכיחות כדבריהם ממה שהכלים בידם, וממה שששבצר הוא פחה קבוע מן המלך ואליו צוה לבנות והוא הבונה, והפחה שהוא שר המלך לא יעשה כזאת בלא רשות, ועתה אם על המלך טוב יבקר ויחפש אם נמצא פקודה כזאת מכורש, וישלח לנו רצונו על זה:
(יד - יז) "ואף", והראיה שהוציא כלי המקדש שלקח נבוכדנצר מן ההיכל והוליך אותם להיכל שבבבל, ובסבת השתמשו בכלים האלה נהרג בלשאצר וניתן המלוכה לפרס, ועי"ז השיב הכלים ונתן אותם לששבצר אשר שם אותו לפחה, וזאת שני ראיות מוכיחות כדבריהם ממה שהכלים בידם, וממה שששבצר הוא פחה קבוע מן המלך ואליו צוה לבנות והוא הבונה, והפחה שהוא שר המלך לא יעשה כזאת בלא רשות, ועתה אם על המלך טוב יבקר ויחפש אם נמצא פקודה כזאת מכורש, וישלח לנו רצונו על זה:
(יד - יז) "ואף", והראיה שהוציא כלי המקדש שלקח נבוכדנצר מן ההיכל והוליך אותם להיכל שבבבל, ובסבת השתמשו בכלים האלה נהרג בלשאצר וניתן המלוכה לפרס, ועי"ז השיב הכלים ונתן אותם לששבצר אשר שם אותו לפחה, וזאת שני ראיות מוכיחות כדבריהם ממה שהכלים בידם, וממה שששבצר הוא פחה קבוע מן המלך ואליו צוה לבנות והוא הבונה, והפחה שהוא שר המלך לא יעשה כזאת בלא רשות, ועתה אם על המלך טוב יבקר ויחפש אם נמצא פקודה כזאת מכורש, וישלח לנו רצונו על זה:
(יד - יז) "ואף", והראיה שהוציא כלי המקדש שלקח נבוכדנצר מן ההיכל והוליך אותם להיכל שבבבל, ובסבת השתמשו בכלים האלה נהרג בלשאצר וניתן המלוכה לפרס, ועי"ז השיב הכלים ונתן אותם לששבצר אשר שם אותו לפחה, וזאת שני ראיות מוכיחות כדבריהם ממה שהכלים בידם, וממה שששבצר הוא פחה קבוע מן המלך ואליו צוה לבנות והוא הבונה, והפחה שהוא שר המלך לא יעשה כזאת בלא רשות, ועתה אם על המלך טוב יבקר ויחפש אם נמצא פקודה כזאת מכורש, וישלח לנו רצונו על זה:
