(א – ב) איך אומר שחפשו בבית ספריא בבבל ומצאו במדי:
(א - ב) "אדין אז נתן דריוש המלך פקודה ובקשו בבית הספרים שהגנוזים מונחים שם בבבל ומצאו בתיבה בבירה שבמדינת מדי מגלה אחת, וכן כתוב בה לזכרון", נראה כי עיר המלוכה היה תחלה בבבל ושם היו מונחים כל ספרי הפקודות של המלך, וכן המכתב ששלח כורש על אודות הבנין [שהיה נוסחו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' כמ"ש בראש הספר] זה היה מונח בבבל, ובימי אחשורוש שינו את כסא המלוכה מבבל לשושן כמ"ש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, כמ"ש בפירושי שם, ונאבד אז מכתב זה [ויכול להיות כי המן האגגי שהיה המשנה האביד את המכתב הלז שהיה לטובת היהודים] ולא נמצא בבבל, והיה מהשגחת ה' שנמצא בעיר הבירה שהיא עתה במדי, מגלה קטנה שכתוב בה זכרון מהפקודה הזאת, [שזה נשאר במדי כמו שהיה שם ספר הזכרונות דברי הימים כמ"ש בפירוש מגלת אסתר שזה לא היה ביד המן] ושם נכתב לזכרון בקיצור:
(א – ב) איך אומר שחפשו בבית ספריא בבבל ומצאו במדי:
(א - ב) "אדין אז נתן דריוש המלך פקודה ובקשו בבית הספרים שהגנוזים מונחים שם בבבל ומצאו בתיבה בבירה שבמדינת מדי מגלה אחת, וכן כתוב בה לזכרון", נראה כי עיר המלוכה היה תחלה בבבל ושם היו מונחים כל ספרי הפקודות של המלך, וכן המכתב ששלח כורש על אודות הבנין [שהיה נוסחו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' כמ"ש בראש הספר] זה היה מונח בבבל, ובימי אחשורוש שינו את כסא המלוכה מבבל לשושן כמ"ש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, כמ"ש בפירושי שם, ונאבד אז מכתב זה [ויכול להיות כי המן האגגי שהיה המשנה האביד את המכתב הלז שהיה לטובת היהודים] ולא נמצא בבבל, והיה מהשגחת ה' שנמצא בעיר הבירה שהיא עתה במדי, מגלה קטנה שכתוב בה זכרון מהפקודה הזאת, [שזה נשאר במדי כמו שהיה שם ספר הזכרונות דברי הימים כמ"ש בפירוש מגלת אסתר שזה לא היה ביד המן] ושם נכתב לזכרון בקיצור:
(ג) "שבשנת אחת לכורש המלך, נתן המלך פקודה," א] "שבית ה' בירושלים יבנה" והוא רשות לבנות הבית, ב] אתר שיזבחו שם זבחים, ג] "ואשוהי מסובלין," שיסודות הבית יהיו חזקים לסבול הבנין, ד] הגביל מדת הבית וגם זה היה בהשגחה שלא שינה מדתו מכפי הראוי ולא היו יכולים לבנותו כמו שכתוב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, ה] שיהיו.
(ד – ה) " שלשה שורות של אבני שיש ושורה של עץ חדש", שלפי דברי חז"ל היה זה כדי שאם ימרדו ישרוף אותו באש, ו] שהוצאת הבנין יהיה מבית המלך, ז] שמוציא כלי ה' ומסר לידם:
(ד – ה) " שלשה שורות של אבני שיש ושורה של עץ חדש", שלפי דברי חז"ל היה זה כדי שאם ימרדו ישרוף אותו באש, ו] שהוצאת הבנין יהיה מבית המלך, ז] שמוציא כלי ה' ומסר לידם:
(ו – ז) "כען, עתה", אתם "תתני" וכו' "רחיקין הוו מן תמה" תהיו רחוקין מן הבנין הזה שלא תשבתו ידי עושי המלאכה אחר שי"ל רשות עליו מן כורש, "כדת פרס ומדי אשר לא יעבר", לכן "שבקו לעבידת בית אלהא דך". ואתם לא תתערבו בדבר, כי פחת היהודים ולשבי יהודאי עליהם הדבר מוטל שיבנו אותו על מקומו, כ"ז דבר מצד הפקודה הראשונה של כורש, שהוא לא צוה שיעזרו אותם בבנין רק שלא יבטלום מעבודתם והם יבנו, וכפי פקודה זאת עליכם מוטל שתעמדו מרחוק לא לעזר ולא להשבית המלאכה, אבל.
(ו – ז) "כען, עתה", אתם "תתני" וכו' "רחיקין הוו מן תמה" תהיו רחוקין מן הבנין הזה שלא תשבתו ידי עושי המלאכה אחר שי"ל רשות עליו מן כורש, "כדת פרס ומדי אשר לא יעבר", לכן "שבקו לעבידת בית אלהא דך". ואתם לא תתערבו בדבר, כי פחת היהודים ולשבי יהודאי עליהם הדבר מוטל שיבנו אותו על מקומו, כ"ז דבר מצד הפקודה הראשונה של כורש, שהוא לא צוה שיעזרו אותם בבנין רק שלא יבטלום מעבודתם והם יבנו, וכפי פקודה זאת עליכם מוטל שתעמדו מרחוק לא לעזר ולא להשבית המלאכה, אבל.
(ח) "ומני שים טעם", אני נותן פקודה חדשה נוסף על פקדת כורש, שלפי פקודתי לא די במה שתהיו רחוקים ושתהיו בשוא"ת, כי אני מצוה שלא די במה שלא תשביתו את המלאכה, כי אתם מחויבים עוד לעזור אל המלאכה בקום ועשה, ועז"א "למה די תעבדון עם שבי יהודיא אלך" אתם צריכים לעשות עמהם לעזרם "למבנא בית אלהא דך", וכן אני מצוה כי "מנכסי מלכא די מדת "[מן מס מנדה] "של עבר הנהר, אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא", שיתנו להם ממס זה ההוצאה במהרה [כי בפקודת כורש היה כתוב שההוצאה תהיה מבית מלכא, אבל לא נתן להם במהרה, ואני מצוה שתנתן מן מס עבר הנהר ושינתן תיכף], "די לא לבטלא כדי שלא" יתבטלו ממלאכתם ע"י חסרון ההוצאה:
(ט – יב) תחלה אמר שיהיו רחוקים מן תמן משמע שלא יתערבו כלל, ואח"כ אמר די תעבדון עם שבי יהודיא שיעזרום בבנין, ולמה שלש ומני שים טעם ג' פעמים:
(ט - י) "ומה חשחן", עוד הוסיף על פקודת כורש, שגם הוצאת הקרבנות וצרכי העבודה ינתן להם [שזה לא נזכר בפקודה הקודמת], ור"ל "מה שיצטרכו בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטים מלח יין ושמן כמאמר הכהנים שבירושלם ינתן להם יום ביום בלא דיחוי", כדי שיקריבו לאלהי השמים ויתפללו על חיי המלך ובניו:
(ט – יב) תחלה אמר שיהיו רחוקים מן תמן משמע שלא יתערבו כלל, ואח"כ אמר די תעבדון עם שבי יהודיא שיעזרום בבנין, ולמה שלש ומני שים טעם ג' פעמים:
(ט - י) "ומה חשחן", עוד הוסיף על פקודת כורש, שגם הוצאת הקרבנות וצרכי העבודה ינתן להם [שזה לא נזכר בפקודה הקודמת], ור"ל "מה שיצטרכו בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטים מלח יין ושמן כמאמר הכהנים שבירושלם ינתן להם יום ביום בלא דיחוי", כדי שיקריבו לאלהי השמים ויתפללו על חיי המלך ובניו:
(יא)" ומני שים טעם", גם הפקודה הזאת היא ממני [כי לא נמצאת בפקודה הראשונה של כורש] שמי שישנה דבר זה יעקרו עץ מביתו וממנו יעשה עץ לתלותו עליו על פתח ביתו וביתו יהיה למחראות:
(יב – יג) "ואלהא", אמנם אם איזה מלך ואומה [שאין לי כח עליהם] ירצה להשחית הבית הזה, יכריתהו ה' השוכן שם, "אנא דריוש", ר"ל חוץ מפקודת כורש שיבנה, "אני הוצאתי פקודה שיעשה במהרה", וזה כולל אם שהבנין יבנה במהרה, אם שתתני וחברוהי יודיעו פקודתו מהרה בלא עיכוב, ועז"א "שאדין", ר"ל אז "כל עומת ששלח דריוש כדברים האלה" עשו כפקודתו "ועשו במהרה" כאשר צוה:
(יב – יג) "ואלהא", אמנם אם איזה מלך ואומה [שאין לי כח עליהם] ירצה להשחית הבית הזה, יכריתהו ה' השוכן שם, "אנא דריוש", ר"ל חוץ מפקודת כורש שיבנה, "אני הוצאתי פקודה שיעשה במהרה", וזה כולל אם שהבנין יבנה במהרה, אם שתתני וחברוהי יודיעו פקודתו מהרה בלא עיכוב, ועז"א "שאדין", ר"ל אז "כל עומת ששלח דריוש כדברים האלה" עשו כפקודתו "ועשו במהרה" כאשר צוה:
(יד) "ושבי יהודיא, ושכללו מטעם אלה ישראל" וכו' ר"ל שהיה השגחה מעוטפת בטבע שהיה מטעם אלהי ישראל ענין השגחיי, אבל לא נס נגלה רק מטעם המלכים שנתן ה' כזאת בלבם, כמ"ש ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יב"נ אלא שגרם החטא, ומ"ש "כורש ודריוש וארתחששתא" לדעת חז"ל בר"ה הוא שם אחד, וכן פירש"י שארתחששתא הוא דריוש ונקרא כן ע"ש המלכות, וכן מ"ש [למעלה ד' ז'] ובימי ארתחששתא פירש"י שהוא כורש, שכ"ה דעתך חז"ל, אולם הרז"ה בפ"ק דר"ה כתב, זה העולה בידנו לפי מדרש חכמים, אבל הפי' הנכון לפי הפשט מ"ש מטעם כורש ודריוש וארתחששתא שלשה מלכים היו, כורש המתחיל, ודריוש המשלים בנין הבית וסמוך ליה ארתחששתא בונה חומות ירושלים, וכבר נפלו שיטות ודעות שונות במנין מלכי פרס ושמותם, ואין בזה דבר ברור:
(טו - טז)" ושיציא", וסוף הבנין היה בג' אדר שנת שש למלכות דריוש, נמצא נמשך הבנין ד' שנים וששה חדשים [עי' חגי א' ט"ו], "ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה", כבר פי' הקדמונים מ"ש הבית הזה, כי אם היו זוכים אז היה מגיע זמן הגאולה העתידה, ותיכף אחר בנין זה היה יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל, ולע"ע עשו חנוכת הבית הזה, שמלת דנא מורה שמצפה על חנוכת בית אחר, והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר, כמבואר שם, והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום, ואם היו זוכים היה תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים, ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים:
(טו - טז)" ושיציא", וסוף הבנין היה בג' אדר שנת שש למלכות דריוש, נמצא נמשך הבנין ד' שנים וששה חדשים [עי' חגי א' ט"ו], "ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה", כבר פי' הקדמונים מ"ש הבית הזה, כי אם היו זוכים אז היה מגיע זמן הגאולה העתידה, ותיכף אחר בנין זה היה יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל, ולע"ע עשו חנוכת הבית הזה, שמלת דנא מורה שמצפה על חנוכת בית אחר, והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר, כמבואר שם, והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום, ואם היו זוכים היה תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים, ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה, אמר שהיה עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת הפורים:
(יח) "והקימו כהניא בפלגתהון", הכהנים נתחלקו לכ"ד משמרות שכ"א יעבוד בשבוע אחרת, וכל משמר מתחלק לז' בתי אבות שכ"א יעבוד ביום אחר, אבל איזה עבודה יעבדו זה נעשה ע"פ גורל, אבל הלוים נתחלקו עוד יותר, שראשי בתי האבות יקבעו לכ"א איזה עבודה פרטית יעבוד, כמבואר ברמב"ם [פ"ג מה' כה"מ הלכה מ'] עי' בכסף משנה שם, ועל זה אמר על הלוים "במחלקותהון" שהם נתחלקו יותר מן הכהנים איש על עבודתו הפרטית:
(כ) "כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד", לעומת מ"ש עזרא בדה"ב [כ"ט ל'] כי הלוים ישרי לב להתקדש מהכהנים, אמר שעתה הטהרו כאחד, ולא תאמר שנשארו גם כהנים ולוים טמאים, עז"א "כולם טהורים, לכל בני הגולה" שחיטת הפסחים היה ע"י הלוים כמ"ש ג"כ בדה"ב [ל' ט"ז] ושם [ל"ה, ו' י' י"א], וספר בשבחן שהקדימו פסחי ישראל קודם פסחי הכהנים שהם זריזין, ופסחי הכהנים קודם לשל עצמם:
(כב) "מלך אשור", מלך פרס שמלך גם על אשור, ושם היו השרים והפחות שמשלו בכל עבר הנהר תמיד צוררי ישראל, ועתה גם מלכות אשור, ר"ל כל שרי המלוכה, היו עליהם לטוב וחזקו ידיהם, וכמו מ"ש דניאל [ח' כ"א] מלך יון שפי' מלכות יון:
