מלבי"ם על ישעיהו נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ישעיהו · נו · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמרו משפט", בין אדם לחברו, "ועשו צדקה" בין אדם למקום, "כי קרובה", הוא עפ"י המשל שדבר בסימן הקודם, שחסד ה' מוכן תמיד ואינו משתנה בשום זמן, רק הדבר תלוי בהכנת המקבלים ולפי מעשיהם, עז"א "כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות", (הצדקה הוא מה שה' מצדיק את בריותיו ומזכם בצדקה לא בשורת הדין רק בחסד, וע"י הצדקה ישלח להם הישועה, מצייר הצדקה כבר ישנה במציאות כי היא לא נשתנית, רק אתם אינכם רואים אותה, כי היא מכוסה מעיניכם, וע"י שתעשו משפט וצדקה תתגלה ותראו אותה, ואז תבא הישועה, כי הישועה עדן איננה, בעוד שהצדקה נעלמת מעין המקבל):

ביאור המילות

"משפט, צדקה". בארתי למעלה (א' כז) שכ"מ יהיה המשפט בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, המשפט צריך שמירה בל יעבור חק, והצדקה צריכה עשיה לפעול ולעשות, וההבדל בין צדקתי ובין ישועתי מבואר לקמן (נט יז):

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי", ר"ל הצדקה והישועה עומדים מוכנים לבא, רק הכל תלוי במעשה האדם והכנתו "כי אשרי אנוש יעשה זאת", שהוא במעשיו יגלה הצדקה ויביא הישועה, (וגם "בן אדם" שהוא עוד קטן מאנוש, הגם שלא יעשה זאת בהחלט רק עכ"פ יחזיק בה ויתמוך בה שלא תתמוטט) והוא ע"י "שישמור שבת מחללו" זה נגד צדקה שבין אדם למקום, "ושומר ידו מעשות כל רע" בין אדם לחבירו:

ביאור המילות

"אנוש, בן אדם". בארתי למעלה (נא יב) אנוש מורה אדם קטן. ובן אדם מציין עוד חסרונו מצד שהוא נולד מאדם, ובזה תבין מ"ש בפרושי:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואל יאמר", כי יש קיים באיש ויש קיים במין, והקיום במין תלוי בשלשלת הנולדים לפניו ולאחריו, אבל הקיום האישי א"צ דבר כי הנפש קיימת מצד עצמה גם אב ובן אין לה, עתה נגד מ"ש כי הכל תלוי בהכנת המקבל יהיה המקבל מי שיהיה, אף סריס ובן נכר. אומר כי עד עתה הסריס היה דואג על שחסר לו היחוס שאחריו, והבן נכר היה דואג על שחסר לו היחוס מלפניו, כי עתה לא יאמר עוד בן הנכר הנלוה אל ה' כי יבדילהו ה' מעל עמו, יען שיחוסו מלפניו היה מעכו"ם, וכן הסריס לא יאמר הן אני עץ יבש בלתי נושא פרי, וחסר אצלי סוף השלשלת המיני:

ביאור המילות

"הנלוה". פעל עבר, וקמץ הה"א עד, והה"א במקום אשר, כמו ההולכים אתו:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה' לסריסים", כי הקיום האישי טוב יותר מקיום המיני, והקיום האישי הנצחיי ישיג ע"י שלשה דברים, אמונה, מצות, לימוד התורה, (האמונה, והעיון, והמעשה).

"אשר ישמרו את שבתותי", זה יסוד האמונה, שעי"ז מעיד שמאמין בחידוש ובהשגחה, "ובחרו באשר חפצתי" הוא המצות והעבודה, "ומחזיקים בבריתי" הוא למוד התורה, אם לא בריתי יומם ולילה וכו', אז:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונתתי להם", כי ע"י שהוא ערירי מבנים, יחסרו לו שני דברים,

  • א) משען ועזר בביתו בחייו,
  • ב) שארית אחרי מותו שישאיר מינו, נגד זה לעומת היד והחיזוק בביתו, "אתן לו" (הדלתות מגבילים, בביתי יד ובחומותי שם), "בביתי יד", ימצא יד עוזר וסומך אותו בביתי, ונגד השארית אחר מותו, אתן לו "בחומתי שם" אשר יהיה "טוב לו מבנים ובנות", כי הקיום המיני ושאריתו נפסק אחרי דור בניו, אבל שם זה, "שם עולם יהיה אשר לא יכרת":
 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובני הנכר לשרתו", נגד עבודה ומצות (ואמר תחלה ישרתהו שירות קל ואח"כ יוסיף אומץ "לאהבה את שם ה'" וע"י שיעבוד מאהבה יהיו "לו לעבדים" העובדים תמיד ביום ובלילה כי העובד מיראה הוא רק משרת לפי החיוב והצורך אבל העובד את ה' מאהבה הוא עבד תמידי), "כל שמר שבת מחללו" נגד אמונה, "ומחזיקים בבריתי" נגד תורה:

ביאור המילות

"לשרתו, לעבדים". השירות קל מן העבדות, כמו שבארתי בכ"מ:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והביאותים אל הר קדשי", ושם ילמדו תורה ואמונה, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, "ושמחתים בבית תפלתי" הוא נגד עבודה, כי "עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון על מזבחי", שלא יביאו אותם על חטא רק נדבה, ובזה יראו כי איני מבדילם מישראל רק ביתי יהיה "בית תפלה לכל העמים":

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עוד אקבץ עליו", על נקבציו שיתקבץ מישראל עוד אקבץ עליו גרים:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל חיתו שדי", מתחיל ענין חדש, נגד נביאי השקר ומנהיגי הדור ההוא שלא היו מוכיחים את ישראל, מדמה במליצתו את ישראל לעדר הרחלים, שהרועה אינו משגיח עליו והעדר הפקר לזאבים וחיות רעות, קורא, אתם "כל חיתו שדי אתיו לאכל", את הצאן האלה, ואף "כל חיתו ביער" הרחוקים מן הישוב באו לאכול, ואל תתיראו מן הרועים שומרי הצאן, כי.

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צפיו עורים כלם", ואין רואים על הצאן, ויכנה את הצופים האלה בשם כלבים, כי גם הכלב הוא שומר הצאן, ואומר אל החיות הרעות בל יתיראו כי הכלבים ינבחו עליהם עת יבואו לטרוף מן העדר, כי הכלבים צריך שיהיה להם ג' תנאים.

  • א) שיראו בבוא הטורף בלילה, אבל הם "עורים כולם".
  • ב) שיוכלו לנבוח על הטורף אבל הם "כלבים אלמים לא יוכלו לנבח".
  • ג) שיהיו נעורים כל הלילה, והם "הזים שכבים אהבים לנום", וא"כ אין להם להתירא מכלבים האלה:

ביאור המילות

"עורים, לא ידעו". הכפל הוא באור החסרון הנמשך מהם, ע"י שהם עורים, עי"כ לא ידעו מה נעשה בעדר. ע"י שהם אלמים עי"כ לא יוכלו לנבוח, ואין לכם לירא מנביחתם, ע"י שהם הוזים עי"כ הם אוהבי לנום:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והכלבים", אומר הג' מעלות שי"ל להכלב אין להם, לעומת זה יש להם החסרונות שיש לו להכלב,

  • א) שכלבים האלה הם "עזי נפש".
  • ב) "שלא ידעו שבעה", רעבתנים ככלב, עתה באר הנמשל כי כמו שכלבים עורים אין יכולים לראות כן "המה רעים לא ידעו הבין", ונגד הוזים שוכבים, אומר "כולם לדרכם פנו", שחוץ מה שאין יכולים לראות ולהבין אין רוצים להשגיח על הכלל, רק כ"א פונה לדרכו, ואם עכ"פ לא היו מזיקים את הכלל אבל הם עוד פונים "איש לבצעו" לעשוק ולחמוס:
 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אתיו", נגד מ"ש והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, אומרים איש לחברו "אתיו" אתם אני "אקח יין, ונסבאה שכר" עד שנשתכר, "והיה כזה יום מחר" שגם מחר נעשה כן ביתר שאת, כי אין לנו רק לאכל ולשתות אכל ושתה כי מחר נמות כי הלא הצדיק אבד וכו':

ביאור המילות

"אקחה יין ונסבאה שכר". יין לשתיה ושכר לשכרות כנ"ל (כט ט') וסבא שכרות כנ"ל (א' כב):