מלבי"ם על ישעיהו נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ישעיהו · נ · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה", המגרש את אשתו מביתו, יהיה או מפני שמאס בה, או מפני שמרדה כנגדו, ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו, ע"ז שואל "אמכם אשר שלחתיה איזה ספר כריתות שלה", הלא שלחתיה בלא ספר כריתות וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסק הקשר בינינו, "או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו", המוכר את בניו, יהיה או מפני שמאס באשתו ועי"כ מאס גם בבניו ובזה אין תקוה, או מפני שהוצרך למעות לשלם נושיו, ובזה ג"כ אין תקוה כי מאין יפדה אותם אחר שאין לו דמי פדיונם, ואחר שברר ה' כי לא שלח את אם הבנים מפני שמאס בה, לא נשאר לומר רק שמכר את בניה לשלם נושיו, לכן אמר מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי התחייבתי ממון? "הן בעונותיכם נמכרתם", ההבדל בין עון ופשע, שהעון הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה', והפושע הוא מורד בה' ופורק עולו ואינו מנצח בטענות כפיריות ומינות. המעוה הוא בעל מום בגופו ששכלו נפגע בו ואינו מבין בין טוב לרע, והפושע שכלו שלם ויודע מה טוב ומה רע רק מורד באלהיו, והנה הבן שחטא נגד אביו ע"י מרד אין לו תקוה, אבל אם חטא מצד שהוא משוגע, אביו מרחם עליו ולוקח לו רופא לרפאותו, ועז"א הן בעונותיכם נמכרתם לא מצד המרד, רק ששכלכם נטרף ויש לכם תקוה כי ארפא סכלותיכם, אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה בהפך אם הוא מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה, ואם הוא מצד המרד י"ל תקנה אם תשוב ממרדה, ועל זה אומר ובפשעיכם שלחה אמכם. כי אם הייתם נמכרים בפשעכם ושלוח אמכם היה בעונותיכם לא היה תקוה, (והנרצה בזה, כי מצאנו שמעריך יחוס ה' עם עמו כיחוס אב לבנים, ומצאנו שמעריך אותם ה' כיחוס איש ואשתו. יחוס האב על הבן הוא מצד התולדה וכן יהיה יחוס ה' בדרך זה מצד התולדה מצד שהנפש חלק אלוה ממעל, ויחוס האיש אל האשה הוא מצד קשר בחיריי שנעשה ביניהם, וכן ייחוס ה' לישראל בדרך זה נעשה על ידי קבלת התורה שקבלו מצותיו כמו שכתוב וארשתיך לי בצדק ובמשפט. יחוסו אלינו כאב לבנים הוא עם כל אחד ואחד מצד תולדתו ומחצב נפשו. ויחוסו כאיש לאשתו נתהוה עם כלל האומה שנתן לה תורתו, ואומר כי יחוסו אלינו כאיש לאשתו מהחיוב שנתחייב לנו ע"י יחוס זה מכסות ומזון וכדומה נפסק ע"י הפשעים, ומצד זה יש תקנה עדיין, כי אחר שיחוס זה נתהוה ע"י קבלת התורה כ"ז שמאמינים עדיין בשרשי הדת, הגם שמרדו נגדו יש תקנה אם ישובו ממרדם, לא כן אם היה נפסק ע"י עונות שהיו כופרים בתורה בכללה. וגם אומר שיחוסו השני כאב לבנים נפסק ע"י עונות וטעות השכל, ובזה בהכרח ירחם האב על בנו להאיר עיניו ולהשיבו אל האמת, ויש תקנה):


ביאור המילות

"בעונותיכם, בפשעיכם". בארתי הבדלם למעלה (א' כ"ח) ובכ"מ:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מדוע", וא"כ מדוע באתי ואין איש, אחר שלא מאסתי באמכם, ואתם חנם נמכרתם ובקל אשיב אתכם אלי, היה ראוי שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש פני ומדוע ואין איש, ולא זאת לבד כי גם "קראתי" אתכם והתחלתי לפייס אתכם ומ"מ "ואין עונה. הקצר קצרה ידי מפדות", אחר שלא נמכרתם בעבור שהייתי צריך לממון רק חנם נמכרתם הלא אוכל לפדות אתכם ואם תאמרו שהקונים שלכם לא ירצו לקחת ממון בעד פדיוניכם ויעכבו אתכם בחזקה.

"האם אין בי כח להציל" אתכם ביד חזקה, "הן בגערתי" הלא בגערה לבד אחריב את הים ונהרות אשים כמדבר אשר לא יצוייר בו מים כלל, והדגה שבהם תתקלקל תחלה מחסרון המים ואח"כ תמות בצמא:


ביאור המילות

"תבאש", פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו. וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשם. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח"כ ותמות בצמא? וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב' כ'):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אלביש", ומה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש כי זה יהיה בעת "שאלביש השמים קדרות" כי יתקדרו בעבים ועננים, וגם "שק אשים כסותם" שיהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק (והנמשל שיחריב ארצות העכו"ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון והדגה שהם העכו"ם יושבי ארצם יכלו, וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצדם יריקו גשמי ברכה לעבדי ה'):


ביאור המילות

"אלביש שמים קדרות", מענין והשמים התקדרו בעבים. ויש הבדל בין כסות ולבוש, שהלבוש תפור למדת המתלבש, והכסות מורה שמתכסה בה אף שאינה כמדתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הוא כמדת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האויר ככסות שק:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' אלהים", חוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה' אתכם, הלא "ה' נתן לי לשון למודים" וצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו, והנה המליץ ללאומים ונביא לגוים צריך שיושלמו לו שלשה תנאים.

  • א) שיהיה לו לשון מדברת גדולות, עד שיוכל להמליץ נשגבות על כל דבר נשא ונעלה, ועז"א שנתן לי לשון למודים "לדעת לעות" ולדבר "את יעף דבר", את דבר יעף ונשא וגבוה, אוכל לדבר ולהמליץ אותו בקל.
  • ב) שימצא בו כח זה תמיד לא בעת מבלתי עת, ועז"א "יעיר בבקר בבקר".
  • ג) שידבר דבריו במראה ולא בחידות, ויוכל לכלכל דבריו לפי שכל השומעים והבנתם, ועז"א "יעיר לי אזן לשמע כלמודים" ששמעתי הנבואה מפיו כפי כח הלמודים והתלמידים וכפי השגתם:


ביאור המילות

"לעות את יעף דבר", לדעתי למ"ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' אלהים", וגם לא תוכל לאמר כי אף שה' נתן לי לשון למודים, אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה', כי תיכף "שה' אלהים פתח לי אזן" בפתח כל שהוא תיכף "אנכי לא מריתי" והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו כי אף שהלכתי מכל מקום עד שבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי "אחור לא נסוגתי" ולא יראתי מפני איש:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גוי", ולא זאת כי גם אם יודע לי שיכו אותי הכנותי גוי אל המכים, ולא זאת לבד, כי החזרתי את פני להם שימרטו את לחיי (כי על הגיו מכים מלאחריו), ולא זאת לבד, כי גם "פני לא הסתרתי מכלמות ורק" כי גם בעת ירקו בפני לא הסתרתי פני בידי בל יגיע הרוק בפני כי עמדתי כנגדם בדבר ה':


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וה' אלהים", אומר באמת לפי עזות הדור היה בקל שהיו מכים אותי ומורטים לחיי, כי רק "יען שה' אלהים עזר לי" רק זאת היתה הסבה "שלא נכלמתי", וע"כ אחר שראיתי השגחת ה' עלי בפרטות שלא יגיע לי כלימה מאחרים, "שמתי פני כחלמיש וידעתי בעצמי שלא אבוש" מפני עצמי ג"כ, כי ראיתי שיש לי עזר מה':


ביאור המילות

"נכלמתי, אבוש". כבר בארתי (למ"ד ג') כלימה מאחרים בושת מעצמו:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קרוב מצדיקי", יש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות, והמשפט הוא בדבר מבואר. מי שיש לו ריב נגד חברו יגשו אל השופט ושפטום, אבל מי שיש לו משפט נגד חברו הולך אליו בעצמו ותובעו את המגיע לו במשפט, עז"א "מי שירצה לריב אתי" שיש לו טענות ודו"ד נגדי נלך אל השופט, אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני, "ומי בעל משפטי" מי שאומר שי"ל כנגדי משפט מבואר ופסק דין, "יגש אלי" בעצמו ויתבע תביעתו, אבל ידעתי שזה דבר שאי אפשר שאהיה אני הרשע בדיני, כי.


ביאור המילות

"יריב אתי, בעל משפטי". הריב בדבר שיש בו טו"מ, והמשפט בדבר מבואר כנ"ל (א' כג):

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני", ומי יזכה בוכוח וטענות נגד נבואתי, "הן כלם כבגד יבלו" בליית הבגד תהיה ע"י רוב התשמיש בו, ושיאכל הבגד מן העש זה יהיה ע"י שאין משתמשים בו, לכן נגד בעל הריב, שיבא נגדו בריב וטו"מ, אומר כי "יבלה כבגד" הנבלה אם מרבים להשתמש בו, כן אם ישתמשו בטענותיהם וראיותיהם וירבו להפך אותם יבלו כבגד, ונגד בעל המשפט שירצה לבא נגדו בדבר מבואר אומר כי לא יוצרך להתוכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים, וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם "יאכל ע"י העש", מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי:


ביאור המילות

"כבגד יבלו, עש יאכלם". שני המשלים האלה נרדפים עוד בהושע (ה' יב) ובאיוב (יג כח) ושם בארתי עוד הבדל אחר שהרקב הוא מן חולשת הנרקב עצמו והעש בא מבחוץ. ויל"פ גם פה שיבלו מעצמם, וגם ע"י סבה חיצונית שהוא ע"י האל המצדיקי:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי בכם", יען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות ווכוחים, כמ"ש מי יריב אתי, מי בעל משפטי, ולא נמצא רק אחד בעיר שהאמין בהחלט לאשר דבר בשם ה', אומר "מי הנמצא בכם ירא ה' אשר שמע בקול עבדו, אז הגם שהלך חשכים יבטח בשם ה', אבל אתם קדחי אש, לכו באור אשכם". זה סדר הכתוב. ובאורו, שמדמה את המאמינים להנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חשך ואפלה, האחד בוטח בה' שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זה אף שיושב באופל ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה'. והשני שאינו בוטח בה' ירא לשבת בחשך ומדליק אור ונופח באש פחם עד שיכוה וישחרו פניו מן הפחמים, ומ"מ לא הועיל בזה מאומה כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומתירא מן הלילה והמדבר. כן הדבר הזה, מי הנמצא בכם איש אשר הוא ירא ה', ושומע בקול עבדו ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דבר הנביא ולבדוק את דבריו לאור האבוקה רק הלך חשכים כסומא הנשען על פקח ואין נוגה לו כי לא חקר על דברי הנביא כלל מ"מ ירויח בשתים.

  • א) כי "יבטח בשם ה'", שעי"כ לבו בוטח בה' ותנוח נפשו בבטחונה.
  • ב) התכלית בעצמו שעי"כ "וישען באלהיו" באמת שע"י הבטחון שבוטח ימצא משען בה', וה' המושיע חוסיו יהיה למשען לו, אבל.


ביאור המילות

"חשכים ואין נגה לו". כבר בארתי (לקמן נט ט') כי הנוגה ימצא גם בחשך, כי החשך הוא רק מניעת האור, ולא אופל גמור, ויצויר ימצא בו נוגה הירח, כי נוגה אינו אור, כי הוא יפול גם על אור חוזר כאור הירח, ולכן מוסיף חשכים וגם אין נוגה:

"יבטח בשם ה', וישען באלהיו", הבטחון בלב והשעינה בפועל (למע' למ"ד יב) ואחר שהשעינה בא בפועל ע"י ההשגחה הפרטית, הנסבבת ע"י בטחונו ולכן אמר באלהיו שמורה ההשגחה המיוחדת כנז' (א' ד') ובכל הספר בהבדל בין שם ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן אתם כלכם". שאתם רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא ואחר שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר לכן אתם "קדחים אש" ע"י עצים יבשים וקוצים כסוחים שתפיחו ניצוצות אש בהם "ומאזרים" ומסבבים את האש "בזיקות" וניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות, רב מן התועלת. (ר"ל שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בם דברי הנביא רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות אשר דומים כזיקים שאינם מאירים רק משחירים פני המפיח בהם):

"לכו באור אשכם" זה הקטן "ובזיקות אשר בערתם", לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מהשיג אור האמת, אבל בכל זאת "מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון", ר"ל בכל זאת אני נותן לכם הבטחה מידי כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו בטח, כמו האיש ירא ה', רק תשכבו בעוצב, כי תגששו כעור קיר הספקות, ולא תמצאו מרגוע לנפשכם:


ביאור המילות

"קדחי אש", פעל קדח נבדל מיתר לשונות הנרדפי' עמו כמו בער דלק ודומי', במה שעקר הנחתו על האש היסודית המתגברת באדם שחפת וקדחת, ואז גם הקרירות והלחות והשלג היסודי יעמדו נגדו, וע"ז תפס פעל זה לק' (ס"ד) שצייר תבערת האש מבין הררי שלג, ומזה כי אש קדחה באפי, וכן פה על מבעיר עצים לחים, שהאש קודח חלקי המים, ועי"כ יאזרו זיקות וניצוצות כאזור סביב.

"למעצבה תשכבון", דוגמתו נקשר בלמ"ד. והשכבתים לבטח, (הושע ב' כ'):