מלבי"ם על ישעיהו ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"ואמר", אחר שראה החזיון שהתנענעו הספים, והבית נמלא עשן, והבין הנמשל, ואמר "אוי לי כי נדמיתי", ר"ל כי נדמה ונמשל לי משל ודימוי בדמיון הזה שראיתי, שבו המשילו לי

  • א) "כי איש טמא שפתים אנכי", זה היה משל התנענעות אמות הספים שהנביא חטאו בשפתים שאינו מוכיח,
  • ב) כי "בתוך עם טמא שפתים אנכי ישב", שאין שומעים לתוכחה שזה היה משל הבית שנמלא עשן. ואחר שה' קוצף עלי ועל עמי, "אוי לי כי את המלך ה' צבאות ראו עיני", ואני ועמי אין ראוים לזה:


ביאור המילות

"נדמיתי". מלשון משל ודמיון, כמו נמשל כבהמות נדמו. את המלך. כתרגומו ית יקר שכינת מלך עלמיא, והעקרים פי' שנצטער כי ראה דמיון ותמונה, שזה סימן שנתפעל מכח המדמה, ואין נבואתו שלמה:

 

<< · מלבי"ם על ישעיהו · ו ה · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.