מלבי"ם על ירמיהו ה כב
<< | מלבי"ם על ירמיהו • פרק ה' • פסוק כ"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הַאוֹתִ֨י לֹא־תִירָ֜אוּ נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אִ֤ם מִפָּנַי֙ לֹ֣א תָחִ֔ילוּ אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חׇק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַעַבְרֶ֑נְהוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁוּ֙ וְלֹ֣א יוּכָ֔לוּ וְהָמ֥וּ גַלָּ֖יו וְלֹ֥א יַעַבְרֻֽנְהוּ׃
"האותי", ר"ל כי יש יראה טבעית ויראה בחירית, ר"ל כי יראת אלהים שתולה בטבע האדם בכח שכלו שיכנע מפני עלת העלות ויירא מפניו מצד עצמו, וחוץ מזה יוכל להתעורר אל יראה זו מצד יראת נזק שיירא מפני עונשי ה' בהכירו כי הוא המשגיח עליו להטיב או להריע לו לפי מעשיו, הראשון הוא הערת השכל, והשני הוא ההערה התוריית שדבר עליהם בחובת הלבבות שער ג', וז"ש "האותי לא תיראו" היא היראה השכליית שיירא אותו מצד עצמו יראת הרוממות, ועכ"פ "הכי מפני לא תחילו" וכי לא יאחזכם חיל ורעדה מפני, מקצפי בהשגחתי מפחד עונשי, עתה מבאר שני מיני היראות שהזכיר, ויבאר תחלה מ"ש האותי לא תיראו, ודע כי האדם מצד שכלו הוא כלליי וסוגיי, ומצד גופו וטבעו הוא פרטיי ואישיי, רצוני כי החק השכליי הנטוע באדם, לא ימצאו בו מצד שהוא איש פרטי מיוחד, רק מצד שהוא משכיל בכלל, כמו החק הנטוע בשכל האדם לירא את ה' מצד עצמו מצד שהוא עלת הנבראים, הוא כולל כל משכיל יהיה אדם או מלאך, בעל חומר או שכל מופשט מחומר, עד שהחק השכלי אינו אפשרי רק מוכרח, ולא פרטי רק כולל, כי א"א לצייר שלא ימצא בו החק הזה, שא"כ אינו שכל, לא כן חקי הגוף וטבעיו הם אפשריים משתנים לפי תכונת כל גוף מיוחד, למשל יש מתאוה יש מקנא מתגאה לפי תכונת גופו, ואפשר לו שלא יקנא ושלא יתגאה וכדומה, והנה החק השכלי הנטוע באדם יתחייב שלא יעשה אך טוב וילך ביראת ה' כל היום לא להשיג עי"ז איזה תועלת רק מצד השכל לבד, וזה החק כולל כל בעל שכל בכלל, רק האדם מצד טבע גופו שנמצא בו כמה תאוות מדות ותכונות, יסור לפעמים מן החק העליון השכלי ויטה ממנו למלאות חפץ גופו ותכונותיו, אולם משאלות הגוף הם אפשריים לא מוכרחים כי יוכל שלא יעשם, וכן הם פרטיים לא כלליים, כי לא נמצאו בו מצד סוגו רק מצד אישו, וכן הם רבים מאד וצומחות מתכונות רבות משונות אשר בגופו, כמו יש רוצה למרות ע"י הקנאה או התאוה החמה האכזריות וכדומה, וצריך שהאדם יכריח כל תאוותו ומשאלות גופו תחת החק העליון המיוחד השכלי שהוא חק כולל ומוכרח, והוא ליראה את ה', לא מצד יראת העונש שזה ג"כ תכונה גופנית פרטיית אפשריית, רק בצד שהוא עלת העלות. וע"ז הביא משל מן הים, הנה החק העליון הטבעי עוצר בעד הים בל יעבור גבולו הכללי הטבעיי המוכרח ובלתי משתנה כי הוא חק עולם אשר נטע בו ה' לצורך קיום הבריאה בכלל, ובכ"ז המים מצד עצמם וטבעם המיוחד יתגעשו לעבור את החק הזה כי יתנשאו דכים אם ע"י הרוח אם ע"י כח המושך אשר לירח אם ע"י סבות אחרות ידועות לחכמי הטבע, ובכ"ז אחר שהסבות האלה הם פרטיים אפשריים הם נכנעים תחת החק הכולל, שהוא חק עולם. וז"ש "אשר שמתי חול גבול לים חק עולם", הוא החק הכולל הנצחי אשר שם ה' לים, והחק הזה "לא יעברנהו" בשום פעם, הגם שהים מצד פרטיו יתנשא כמה פעמים נגד החק הזה כי לפעמים "יתגעשו מימיו" ע"י רעש או שטף ומשיכת הירח ובכ"ז "ולא יוכלו" כי החק הכולל יעמוד נגד הפרטיים, "והמו גליו" ע"י רוח וסערה ובכל זאת "ולא יעברונהו", שאף גל אחד לא יעבור את השפה, מבואר כי הטבעיים החלקיים האפשריים יבטלו נגד הטבע הכולל המוכרח, וא"כ היה ראוי שכן יהיה אצל האדם ג"כ, שהגם שטבעיו החלקיים שהם תכונות גופו יתנשאו למרות ולעבור חק השכלי, ולמרות פי עליון, ראוי שיכנעו מפני החק העליון השכלי, המחייב שייראו את ה' מצד גדולתו ורוממותו, ולבטל עבור רצונו כל תאוות הגוף, ומשאלותיו המתגעשים כגלי הים נגד רצונו אשר הוא חק התבונה הכללית, אבל לא כן היה, כי.
ביאור המילות
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ה כב · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.