מלבי"ם על יחזקאל לה ה
<< | מלבי"ם על יחזקאל • פרק ל"ה • פסוק ה' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃
"יען", אבל אח"כ בעת נכנסו הרומיים לירושלים והם באו אז לעזרת ישראל, שמרו בלבם, "האיבה" הכבושה בלבם "מעולם, ותגר את בני ישראל ע"י חרב", כמ"ש גם אתה כאחד מהם, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, וזה היה "בעת אידם" ר"ל בעת החורבן, שאז היה "עון קץ", שהיה קץ לעונם ואחרית העונשים, שאחר שכבר נשלם עונם, וגם נחתם אידם היה ראוי לרחם עליהם וכ"מ שעשית היה מתוך האיבה לא לשום תועלת:
ביאור המילות
"ותגר". כמו (מיכה א') והגרתי לגאי אבניה, תורידם לחרב:
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לה ה · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.