מלבי"ם על זכריה ח יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כי כה אמר ה'", ר"ל ואם תשאל איך ישתנה הקב"ה מלא רוצה לרוצה, כמ"ש לא כימים הראשונים אני, והלא אין אצלו שינוי רצון? ע"ז משיב "כאשר זממתי להרע לכם ולא נחמתי", ר"ל כי בכל עת שיגזור ה' גזרה רעה על ישראל קשור עמה חרטה והתנחמות, ר"ל שה' חושב שע"י הגזרה ישובו בתשובה וייטיבו מעשיהם ואז ינחם על הרעה ולא יביאנה, וא"כ בשעה שחושב להרע הוא מתנחם תיכף ואינו רוצה שיביא הרע רק שלא יביאנה, אבל בעת שהרעה היא לתכלית טובה לכלא פשע ולהתם חטאת ולהטיב אחריתם ע"י הרעה, אז אינו מתנחם בעת הגזרה רק גוזר בהחלט, וכמ"ש (ירמיה ד') על כי דברתי זמותי ולא נחמתי, עיין מה שפרשתי שם, עפ"ז אמר שבעת שזממתי להרע לכם ע"י שהקציפו אבותיכם לא נחמתי, ומבאר הטעם כי.


 

<< · מלבי"ם על זכריה · ח יד · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.