מלבי"ם על זכריה ז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"ולבם" וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש, "משמוע את התורה", המאמרים מקבילים, "וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת משמוע את התורה" שהיא מזהרת עפ"י השכל, "ואזניהם הכבידו משמוע ולבם שמו שמיר משמוע את הדברים אשר שלח ה' ברוחו ביד הנביאים", שיעדם בעונשים ובתוכחות קשות, ולכן "ויהי קצף גדול":


ביאור המילות

"שמו שמיר". הוא שקשה מצור, וממלי קישוי הלב מלהתפעל מיראת העונש הפך רך הלב:

 

<< · מלבי"ם על זכריה · ז יב · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.