מלבי"ם על זכריה ז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על זכריה • פרק ז
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • 



"ואסערם", גם זה אמר ה' צבאות, לא אשמע רק "אסערם על כל הגוים" שהוא הפיזור אל הגליות, "והארץ נשמה אחריהם" שהיא שוממות הארץ, "וישימו", בזה סיים קוטב המאמר, ר"ל הלא כל זה אמר ה' בהיות ירושלים יושבת ושלוה, ועי"כ נחרב הארץ, כ"ש עתה שהארץ חרבה והם עדיין אינם שומעים, א"כ הלא הם "ישימו ארץ חמדה לשמה", שכל עוד שלא ישמעו לדברי ה' לא תסור שוממות הארץ, ומה שמתמדת להיות שממה מתיחס אליהם שהם עושים אותה שממה ע"י שאין שומעים עדיין לדברי ה':


ביאור המילות

"ואסערם". עי' דקדוק מלה זאת ברד"ק בפי' ובשרשיו:

 

<< · מלבי"ם על זכריה · ז יד · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.