מלבי"ם על זכריה א יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על זכריהפרק א' • פסוק י"ז |
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


זכריה א', י"ז:

ע֣וֹד ׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥נָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהֹוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃



"עוד קרא לאמר", ועוד תודיעם דבר אחר שהגאולה הזאת אינה הגאולה האמתית, "כי עוד תפוצנה ערי", שעוד יגלו בגולה ע"י הרומיים ויפוצו שנית בעמים "ותפוצנה מן הטוב" שהיה להם בבית שני, אבל "ונחם ה' עוד את ציון" שאחרי מלחמת היונים שבטלו את עבודת בהמ"ק שזה תיוחס לציון ינחם ה' את ציון, ואחרי הגלות האחרון שיהיה ע"י הרומיים שהגלו את העם מירושלים והיתה שממה "ובחר עוד בירושלם" לע"ל שישובו בניה לתוכה:

ביאור המילות

"תפוצנה". כפשוטו שיפוצו לגולה, וערי ר"ל יושביהם:

"ציון וירושלים". כשבאו נרדפים יציין בשם ציון את המקדש ומושב המלך וכדומה, ובירושלים יציין מקום העם וההמון (כמ"ש ישעיה מ"א ובכ"מ):

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.