מלבי"ם על הושע ד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(י-יא) "ואכלו ולא ישבעו", תחת שבעת שהיו הכהנים צדיקים היה בא ברכה במעיהם ובמעט שהיו אוכלים מאשי ה' היו שבעים כמ"ש חז"ל, עתה שחטאת עמי יאכלו יאכלו ולא ישבעו, וגם יען אשר "הזנו" את העם לרדוף אחר הזנות, לכן "לא יפרצו" ולא ירבו בנים ובנות, "כי את ה' עזבו, לשמור זנות ויין ותירוש" (אשר) "יקח לב", שתחת שנצטוה הכהן לשמור משמרת ה' ולהיות קדוש לאלהיו אם במה שיפרוש מן הזנות כמ"ש אשה זונה וחללה לא יקחו, ואם במה שיפרוש מן היין והשכר כמ"ש יין ושכר אל תשת בבואכם אל א"מ, כי הזנות והיין יקחו את הלב ומטים אותו מדרך התורה והקדושה, והם עזבו מלשמור משמרת ה' רק לשמור זנות ויין שהם אצלם משמרת תחת משמרת ה', הגם שמשמרת הזה יקח לבם ויוליך אותם שולל:


ביאור המילות

"הזנו". ההפעיל מורה שהוא פעל יוצא לשלישי, שהסיתו את אחרים שיזנו:

"ולא יפרצו". לא ירבו, כמו ובית אבותיהם פרצו לרוב:

"לשמר", י"מ כמו מלשמור, ורב סעדיה חברו עם שלמטה לשמור זנות :

 

<< · מלבי"ם על הושע · ד י · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.