מלבי"ם על איוב לג כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"וזהמתו חיתו לחם", שגם לחם חייתו מזוהם ונתעב בעיניו, ר"ל לחם הצריך אל חייתו, "ונפשו" (תזהם) גם "מאכל תאוה", מאכל שהיה מתאוה אליו תמיד:


ביאור המילות

"וזהמתו". ענין תיעוב, ובדברי חז"ל ידים מזוהמות.

"חיתו לחם", לחם חיתו, כמו משנה כסף, רבים עמים.

"ונפשו (זהמה) מאכל תאוה", כי התאוה מיוחס אל הנפש, כי תאוה נפשך לאכל בשר:

 

<< · מלבי"ם על איוב · לג כ · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.