מ"ג איוב לג כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לג · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזִהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם
  וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזהמתו חיתו לחם" - ממאסתו נפשו וחייתו של חולה כל מאכל

"ונפשי" - מזהמת כל מאכל תאוה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וזהמתו חיתו לחם", שגם לחם חייתו מזוהם ונתעב בעיניו, ר"ל לחם הצריך אל חייתו, "ונפשו" (תזהם) גם "מאכל תאוה", מאכל שהיה מתאוה אליו תמיד:

ביאור המילות

"וזהמתו". ענין תיעוב, ובדברי חז"ל ידים מזוהמות.

"חיתו לחם", לחם חיתו, כמו משנה כסף, רבים עמים.

"ונפשו (זהמה) מאכל תאוה", כי התאוה מיוחס אל הנפש, כי תאוה נפשך לאכל בשר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וזהמתו" - ואם עדיין לא השכיל אזי תכבד החולי עד כי נפשו החיוני תמאס את הלחם

"מאכל תאוה" - תמאס אף מאכל ערב שכל אדם תאב לה

מצודת ציון

"וזהמתו" - ענין מיאוס ותיעוב ובדרז"ל ואין מעבירין הזוהמא (חולין קה)ור"ל המאוס והלכלוך

<< · מ"ג איוב · לג · כ · >>