מלאכת שלמה על שקלים א
מלאכת שלמה · על שקלים · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
באחד באדר משמיעין על השקלים: בפסיקתא רבתי למה מתחילין לגבות מאדר עד ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל היו מחזירין מר"ח אדר ונגבין בניסן זהו ארח ישרים סלולה ע"כ. ואיתא ביד בפ"א דהלכות שקלים סי' ט' וברפ"ד דהלכות סוטה וברפ"ח דהלכות ערכין ובפ' שני דהלכות כלאים מסי' ט"ו עד סוף הפרק וסי' ב' בכלל ובמגילה פ"ק דף י"ג מייתי לה. ובפ' בני העיר (מגילה דף כ"ט) מוקמי' מתני' אפי' כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שתי שבתות דכיון דאמרי' בסמוך בחמשה עשר בו שלחנות יושבין משום שלחנות קדמינן וקרינן ט"ו ימים קודם וכפשטה אתיא מתני' כרבנן שהרי שלשים יום קודם ר"ח ניסן הם משמיעין כמו ששואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח. וכבר כתבתי שם במ"ק סי' ב' בארך מה שיש להקשות אמתני' מההיא דיוצאין אף על הכלאים דקתני התם בפ"ק ע"ש ואיתא בתוס' פ' האיש מקדש דף ע"ד:
בחמשה עשר בו קורין את המגלה: ירוש' ר' הונא ורב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ואפי' כרכין ומתני' דקתני בט"ו בו קורין את המגילה לא בא אלא ללמדך דמצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון דס"ל כר' אלעזר ב"ר יוסי דאמר בפ"ק דמגלה דקורין את המגלה באדר הראשון דאין מעבירין על המצות ולדידיה מתני' באדר הראשון עסיקי':
ואת הרחובות: רש"י ז"ל גריס התם במועד קטן ואת הרחבות ופי' רחבה שאחורי הבתים ששם מטיילין ילדים וילדות והכא גרסי' בכל הספרים ואת הרחובות והם שווקים של ר"ה וב"ד שולחים ומתקנים להם:
ועושין כל צרכי הרבים: פי' ר"ע ז"ל כגון דיני נפשות ודיני ממונות וכו' (הגהה לשון הר"ם ז"ל כל אלו הדברים לא שייכי אלא בחול המועד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל פירשם בכאן אין כונתו אלא לפרש צרכי רבים מה הן והם לענין חול המועד וכן בחבורו לא הביאם אלא בחול המועד ולא בהלכות שקלים ע"כ). כך פירשו בירוש' אמנם בבבלי פ"ק דמ"ק דף ה' מפ' לאתויי הא דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האיסטרטיות ולמוד את המקואות וכו' ונלע"ד דהה"נ דמודה בכל הני דמפ' בירוש' אלא דנקט לאתויי הני דתניא בברייתא דדמו להנהו דמתנייא במתני' דמידי דקרקע נינהו כמו שכתוב בתוספת יום טוב שם אי נמי כיון דתנא תרי זימני ועושין כל צרכי הרבים חד לאתויי הנהו דהתם וחד לאתויי דיני ממונות וכו':
ומציינין על הקברות: בירוש' מפיק לה מקרא דכתיב וטמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה והיא אומרת לך פרוש ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן דכתיב ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עצם מכאן שמציינין על העצמות. אדם מכאן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת. ובנה מכאן שמציינין ע"ג אבן קבועה שאם אתה אומר על אבן מטולטלת אף היא הולכת ומטמאה במקום אחר. אצלו אל מקום טהרה. ציון מכאן לציון:
ויוצאין אף על הכלאים: כתב החכם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל דהכי איתא בכל הספרים וה"פ משום דה"א דבט"ו דינא הוא דיצאו על צרכי רבים וכל הני דאמרן משום דקדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וצריך לזרוזינהו אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה ס"ד דבהיכר זה דחד באדר סגי להו ולא צריך לב"ד לבקורי השדות בט"ו קמ"ל דיוצאין ומש"ה תני אף א"נ דקאי אסיפא דקתני בט"ו יושבין שלחנות וההיא ודאי דשלוחי ב"ד יושבין עם השלחנים וה"א גבי אפוקי ממונא הוא דנפקי אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה וכולי' עכ"ל ז"ל:
א"ר יהודה בראשונה וכו': ר' יהודה מפ' למילתיה דת"ק והכי איתא בפ"ק דמ"ק. והתם בריש ההוא פירקא מפרש דלא היו מפקירין אא"כ מצאו בה אחד מכ"ד ממין אחר כדמפורש ברפ"ב דכלאים ע"כ ובטור חושן משפט סוף סימן רע"ג:
בחמשה עשר בו: בט"ו באדר ומייתי לה בפ' בני העיר (מגילה דף כ"ט.) ואית דגרסי בו ביום כך נראה ממשנת הר"מ דילונזאנו ז"ל ושוב דקדקתי ונראה שאינו אלא שהוא ז"ל הקשה דהיל"ל בו ביום:
שלחנות: שלחן שם לשלחן שלפני השלחנים שמקבל עליו המעות וכך קורין החלפני שלחני בכל המשנה הרמב"ם ז"ל. אבל בפ"א דשקלים לשונו שם בט"ו בו ישבו השלחניים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת ע"כ:
התחילו למשכן: ובילקוט פרשת כי תשא משלו משל למה"ד לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך ברגלו בשביל לרפאותו אף כך אמר הקב"ה יתמשכנו ישראל על שקליהם כדי שיהו קרבנות הצבור קרבין מהם מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים ע"כ:
שלחנות היו יושבין: בירוש' בסוף פירקין איכא מ"ד דנותנין לשלחנים קולבונות בשכרם:
לוים וישראלים: דלא כבן בוכרי דבסמוך דלדידיה אפי' לוים פטורין כמו שנכתוב בס"ד:
שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק: בין קודם י"ג בין אחר י"ג דכיון שהתחיל לחנכו באותה מצוה שוב אינו נפטר. ונראה לי דאפי' התחיל אביו ליתן ושוב לא רצה ליתן אין ממשכנין אותו בין קודם שהגיע לשתי שערות בין אחר שהגיע הר"ש שירליו ז"ל וביד פ"א דהלכו' שקלים סי' ז' ח' וסוף הפרק:
א"ר יהודה העיד בן בוכרי: בספרים אחרים מצאתי בן כוברי וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל גם בקצת ספרים של תלמוד ירוש' מצאתי בן בוכריין ובערוך מצאתי בן כובדי בדלית ובהקדמת הרמב"ם ז"ל לסדר זרעים מצאתי ר' אלעאי בן כוברי ובמנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף כ"א) מייתי לה וכתבו שם תוס' ז"ל שהכהנים דורשים את המקרא הזה לעצמן משמע דריב"ז לא יהיה כהן והא דתניא בספרי גבי פרה שאמר ריב"ז לתלמידיו מה שעשו ושרתו ידי שכחתי לאו דהוא עצמו עשה אלא כלומר על פי הוראתו עשו והא דמסקי' התם ויש אומרים הלל היה אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי היינו טעמא לפי שלא שרפו פרה בימיו ע"כ:
ובמה שכתב ר"ע ז"ל כל כהן שאינו שוקל חוטא וקרא דכל העובר וכו' תוס' חיצוניות תרצו שם עוד דעל הפקודים ר"ל עם הפקודים ועל ר"ל כמו אצל כמו ועליו מטה מנשה ולבן בוכרי אפי' לוים פטורין כמו כהנים מדכתיב כל העובר על הפקודים ושבט לוי לא נפקד ע"כ גם שם פ' התכלת (מנחות דף מ"ו) מייתי לה וגם בפ"ק דערכין דף ד' ופי' הרמב"ם ז"ל לפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי ע"כ אבל שם ביד פסק כדברי ר"ע ז"ל: וצ"ע כיצד קתני במתני' אמר לו ר' יותנן בן זכאי דמשמע שהיה בזמנו והלא ר' אלעאי אביו של ר' יהודה היה תלמידו של ר' אליעזר כדמוכח במתני' דס"פ שני דעירובין גם במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף י"ח) ור' אליעזר הוא תלמידו של ר' יוחנן בן זכאי כמו ששנינו באבות פרק שני והרמב"ם ז"ל נראה דגריס אמר ריב"ז: אח"כ מצאתי שכתב החכם הר"ש שיריליו ז"ל א"ל ריב"ז לבן בוכרי וליכא למימר א"ל לר' יהודה דהא ריב"ז קדים מיניה טובא ע"כ: וכיוצא בזה כתב רש"י ז"ל בפ' בתרא דר"ה דף ל' על משנת א"ר יהודה והלא מן התורה הוא אסור וכ' דבפ' ר' ישמעאל דמנחות: ובירוש' כך משיבין חכמים לר' יהודה מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ומכיון שנמסרה לצבור כמי שהיא נדבת צבור. כתיב כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כל דעבר על ימא יתן ואוחרן אמר כל דעבר על פקודייא יתן מ"ד דעבר על ימא מסייע לריב"ז מ"ד כל דעבר על פקודייא מסייע לבן בוכרי:
אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אבל אם שקלו מקבלין מידם: ביד שם שם פ"א סי' ז' וסוף הפרק ובפ"ג דהל' מעשה הקרבנות סי' ב'. כתב הר"ש שיריליו ז"ל דבירוש' דייק דבמתני' קתני דאם שקלו קטנים מקבלים ושמעינן מינה הא ליתבע אין תובעין וברישא קתני דאין ממשכנין הא ליתבע תובעין ומשני כאן בשהביא שתי שערות ומש"ה תובעין עד עשרים ומשם ואילך ממשכנין וסיפא דלא הביא ומש"ה אין תובעין ונשים ועבדים נמי דוקא עד שיביאו שתי שערות אין תובעי' אבל משהביאו תובעין לעולם דכופר נפש הוא ואין ממשכינן דאיש כתי' ועבדי' נמי גמירי לה לה ומסקנת השמועה דבאיש איכא שלשה חילוקין עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקל מקבלין משהביא שתי שערו' עד עשרי' תביעה הוא דאיכא ימשכון ליכא מכאן ואילך משכון נמי איכא. ואני תמה על הרמב"ם ז"ל בהלכות שקלים שלא כתב החלקים הללו והרא"ש ז"ל כתבם ובנשים ובעבדים שני חלוקים איכא עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקלו מקבלין מהן ומשהביאו שתי שערות ולעולם תביעה הוא דאיכא ותו לא ואע"ג דשקלים מ"ע שהזמן גרמה היא מ"מ תביעה איכא דכסף הכפורים נינהו וכולהו בעי כפרה עכ"ל ז"ל:
הנכרי והכותי ששקלו: בירוש' משמע דר' אלעזר לא הוה גריס במתני' הנכרי והכותי אלא הגוים ששקלו בלבד ואע"ג דבסיפא קתני ואין מקבלין מידם קיני זבין וכו' ולא שייך זיבה בגוים מן התורה סיפא תני בדשייך ולא קאי אמאי דתני ברישא: ופי הרמב"ם ז"ל אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר"ל מיד הכותים אבל הגוים אינם יודעים בזה ואינם טורחין בהן לעולם ולפיכך אמרו סיפא בכותי מקבלין מהן חטאות ואשמות לשי שהוא כיון שנתכוון בכפרה אולי ישוב אבל הגוים אין מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שאינו נידר ונידב ע"כ. משמע שהיה גורס חטאות ואשמות מקבלין מידן ולא היה גורס לא מלת אבל ולא מלות נדרים ונדבות ואפשר להיות שמלח אבל בלבד הוא שלא היה גורס כמו שכתוב בתוס' י"ט ומ"מ אין הכרח כלל ממה שכתב רפ"ג דהלכות מעשה הקרבנות לגרסא זו: וכתב החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל נכ"י והרמב"ם ז"ל גרסי' חטאות ואשמות מקבלין מידם ול"ג נדרים ונדבות ובבבלי וירוש' ונ"א כ"י גרסי' וחטאות ואשמות בהדי ואין מקבלין ול"ג מקבלין מידן נדרים ונדבות. וק"ל על הרמב"ם ז"ל מ"ש קנין מחטאות ואשמות והא קרא בכותים כתיב לכן נראה גירסת הירוש' והבבלי וגרסא שבדפוס נראה משובח משלשתן והיה ראוי אבל מקבלין או ומקבלין בוא"ו ע"כ: וז"ל הר"ס ז"ל נ"א חטאות ואשמות מקבלין מידם זה הכלל וכו' והיא גירסת הרמב"ם ז"ל ולפי זה הכלל אתאן לנכרי ע"כ: והחכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב חטאות ואשמות מקבלין מידם זה הכלל כל שהוא נידר וכו' כן מצאתי הגירסא בכל הספרים וצ"ל לפי זו הגירסא דהכי קאמ' אין מקבלין מידם קינים וכו' אבל חטאות ואשמות מקבלין וצ"ע ובס"א מצאתי חטאות ואשמות אין מקבלין מידם ונמחק אין מקבלין מידם ודוק ע"כ:
בפי' רעז"ל צריך להגיה כדכתי' אשר יקריבו לה' לעולה שלמים מנין וכו':
עוד בפי' רעז"ל וכן הוא מפורש ע"י עזרא כשרצו הכותים וכו' אמר המלקט הם צרי יהודה ובנימין המוזכרים בעזרא ספר ראשון:
וכן הוא מפורש ע"י עזרא: קשיא לי מאי מייתי ראיה משם לכלל שנתן אדרבא משם מוכח דאפי' דבר נידר ונידב אין מקבלין מידם דהא בדק הבית דבר הנידר ונידב היא ואעפ"כ לא קבלו מהם וכן פסק ההלכה פ"א דהלכות ערכין סי' י"א ובפ"ח דהלכות מ"ע סי' ח'. ונלע"ד דה"ק וכן הוא מפורש ע"י עזרא שאין מקבלין לבדק הבית או לחומת ירושלם דוקא משום דאין להם חלק בירושלם ובבית הא בשאר נדרים ונדבות מקבלין מהם דאיתרבו מאיש איש ובהכי ניחא נמי דלא קשו קראי אהדדי:
שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו: כך צ"ל במשנה: ומה שכתב רעז"ל ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם זהו פסוק אחר בספר נחמיה:
ואלו שחייבין בקולבון וכו': רפ"ג דהלכות שקלים וסי' ב' ו':
לוים וכו': סתמא כריב"ז:
אבל לא כהנים ולא נשים: דכיון דאין ממשכנין לכהנים כמו לנשים כי היכי דנשים פטירי הכי נמי כהנים הר"ש שיריליו ז"ל:
השוקל ע"י אשה וע"י קטן וע"י עבד וע"י כהן פטור: כך כתב לשון המשנה החכם הר"ש שיריליו ז"ל: ופי' דהא קמ"ל דאע"ג דבהלואה הוא דיהיב להו ולימא כיון דהתחיל במצוה אומרים לו מרוק וליחייב בקולבון קמ"ל דמיפטר דלא עדיף מכי יהיב כהן או עבד גופיה שקל להקדש: ואית דל"ג אלא אבל לא נשים ומדלגים מלת כהנים וכן נמי לא גרסי מלת הכהן כלל ועיקר אלא השוקל ע"י אשה וכו': אבל מכ"מ שם רפ"ג משמע דגריס השוקל על יד הכהן על יד אשה וכו' אבל על מלת כהנים כתב דאית דגרסי לה ואית דל"ג לה. וכן ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל מחקה:
ואם שקל על ידו וע"י חברו חייב בקולבון א': כתוב בתוספת יום טוב פי' הר"ב וכו' אבל הר"ש שיריליו ז"ל כתב ה"ג ואם שוקל על ידו של חברו חייב שני קולבונות והרמב"ם והרא"ש ז"ל גרסי דאם שוקל על ידו ועל יד חברו חייב בקולבון א' ר"מ אומר שני קולבונות ופירשו דמיירי שנתן סלע שלם עליו ועל חברו רבנן סברי כיון דלא נתן שקל חייב קולבון א' ואם נתן שקל פטור ור"מ סבר דאף אם נתן שקל חייב ועתה שלא נתן מטבע שאמרה תורה חייב הכרע עליו ועל חברו. וקשה לגרסתם דבירוש' אמרי' דמתני' ר"מ היא משמע דסתם לן תנא כר"מ ועוד לפירוש דידהו כששקלו שני אנשים סלע א' אין חייבין אלא קולבון א' דקיי"ל כרבנן. ול"נ דחיייבין ב' קולבונות דכל חצי סלע חייב להכריע להקדש וכן כתב רש"י ז"ל במסכת חולין בפ"ק ובבכורות והכי ס"ל בירוש' בפירקין וכי תנן לקמן דכי חלקו חייבין בקולבון בקולבון שני קאמר כמו שאפרש לקמן על הירוש' בעה"י. והנוסחא שכתבתי למעלה מצאתי בספר ישן מאד שנכתב בשנת חמשת אלפים ושבעים והיא העיקר וה"פ אם נתן שקל על חברו חייב שני קולבונות דר"מ ס"ל דקולבון חייב מן התורה כדיליף וחד שדו ליה רבנן להכרע דאפי' בהדיוט איכא הכרע כדאמרי' צדק משלך ותן לו וכ"ש להקדש עכ"ל ז"ל: ומ"מ כולהו פירשו דבהלואה מיירי וטעמא הוי דאי בנותן לו במתנה הא קתני בסמוך השוקל על יד עני על יד שכנו וכו' פטור: והילך לשון הירוש' תני אלו חייבי' בקולבון קולבון א' ר"מ אומר שני קולבונות מתניתא דר"מ היא דר"מ אמר כשם ששקלו תורה כך קולבונו תורה דא"ר מאיר מין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו:
הנותן סלע ונטל שקל: תוס' פ' אלמנה ניזונית דף צ"ט. ר' אלעזר אמר כולה דר"מ היא אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל ורב אמר כדברי הכל היא דאי כר"מ שלשה חייב אחד שקל שהוא נוטל ואחד שקל שהוא נותן ואחד לדבר תורה דעתיה דרב שלשה קולבונות הם אתא ר' ירמיה ורב שמואל בר רב יצחק בשם רב שלשה קולבונות הם ע"כ:
השוקל ע"י עני וכו'. עד האחין והשותפי' וכו': הרמב"ם ז"ל גריס והשותפין בויו וכן ג"כ שם ביד סימן ג' ד' הגרסא והשותפין בויו והראב"ד ז"ל השיגו שם ומגדל עוז הביא כמה ראיות להעמיד ולהחזיק דברי הרמ"בם ז"ל: אכן בירוש' ובהרא"ש לא גרסי' ו':
האחין והשותפין: פ' משילין (ביצה ד' ל"ט:)
כמה הוא קולבון וכו': פ' עשרון דף ק"ק ברייתא תניא להיכן קולבון זה הולך לשקלים פי' לתרומת הלשכה עם שאר השקלים דברי ר"מ ר' אלעזר אומר לנדבה פי' לשופרות לקייץ המזבח: והכא בירושלמי מסיים בה ר"ש שזורי אומר רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים בן עזאי אומר שלחנים היו נוטלין אותן בשכרן ויש אומרים להוצאת דרכים עד כאן:
וחכמים אומרים חֵצִי: גרסי החי"ת בציר"י מפני שהוא מוכרת דלא אשכחן חֲצִי בפת"ח מבלי סמיכות במקרא רק בפסוק אחד והוא ותני את החצי לאחת ואת החצי לאחת: