מלאכת שלמה על נגעים יב
<< · מלאכת שלמה · על נגעים · יב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יראו בתחלה בבית. בית הבנוי בספינה בתוספתא תניא בית שבים ובית שבספינה אינם מיטמאים בנגעים ופי' הר"ש ז"ל מדקתני בית שבים ובית שבספינה משמע תרתי מילי נינהו דשבים אפי' בנוי על גבי קרקע הים שהביאו אבנים וטיט ושפכו בים עד שנעשה כמין תל ובנו עליו בית אין מיטמא בנגעים משום דכתיב ארץ ולא ים ובית שבספינה אפי' בעוד שהספינה ביבשה שטוענין אותה ומורידין אותה למים כיון דאין סופה לעמוד שם אין מיטמאה בנגעים עכ"ל ז"ל.
ובאסקריא י"ס שגורסין אסדא והרמב"ם ז"ל נראה דגריס אסכדיא שפי' ואסכדיא מין ממיני הבנינים בלתי מחובר בארץ אלא מחוץ הקורות באויר ע"כ:
ואם הי' מרובע אפי' על ד' עמודים מיטמא נראה דארישא קאי דקתני בית עגול בית טריגין ועלייהו קאמר ואם הי' מרובע אפי' וכ' דאילו הנך דסיפא כולהו אפי' הן מרובעין אין מיטמאין מטעם אחר וכדכתיבנא ושם בת"כ משמע דבעי' עמודים הרבה נעוצים וזקופים בארץ זה אצל זה שאין אויר מפסיק תחת הכותלים שהבית בנוי עליהם אבל הרמב"ם ז"ל פסק שם כלשון משנתנו דבד' עמודים סגי בד' זויות הבית:
בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר או או קתני דאי לית ביה כלל היכא נראה הנגע. וכן נמי רישא דקתני ואחד בסלע וכו' או או קתני. אבל תימה לי שגם ברישא נקט הרמב"ם ז"ל לישנא דמתני'.
אח"כ הביאו מחק הרי"א ז"ל הויו והגי' הביא:
אין הבית מטמא וכו' האי סיפא מרישא שמעי' לה ואפשר שהיא נתינת טעם לרישא וכן י"ס דגרסי שאין הבית מיטמא בנגעים עד וכו' א"נ הדר תנייה בהדיא משום דבעי לפרושי כמה אבנים כמה עצים כמה עפר. ודוקא אבנים אבל הלבנים והרעפים או השיש אינם חשובים כאבנים ואינם טעונים חליצה:
וכמה אבנים. יהא בו כך מצאתי מוגה ר' עקיבא אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים שנאמר וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע. ר"א בר"ש אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית אחת ארכו וכו' פי' בו דכשהנגע מוטל לרחבו על שתי אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס ולזה ארך הנגע שני גריסין ורחבו גריס. בפ' בן סורר ומורה קאמר כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר"א בר"ש:
ר' יהודה אומר כדי לעשות סנדל וכו' כתב הרמב"ם ז"ל ואין אלו השיעורים כ"כ מקובלים עד שנאמר בהן הלכה כפלוני ע"כ אמנם בפי"ד דהלכות טומאת צרעת פסק כת"ק:
פסים לשון סדק וקרע כמו הרעשת ארץ פצמתה וכתיב וקרע לו חלוני ומתרגמי' ופצים לי'. ופסים כמו פצים. ואית דגרסי פצים בהדיא בצדי:
בפי' רעז"ל צ"ל דכתיב בקירות הבית ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה:
בסוף פי' ר"ע ז"ל וירושלם נמי לא נתחלקה לשבטים. אמר המלקט נראה דמתני' דלא כר' יהודה דאיהו סבר נתחלקה בפ"ק דיומא דף י"ב. ובמגלה ר"פ בני העיר (מגילה בדף כ"ו) וכן כתב הר"ש ז"ל דר' יהודא פליג בתוספתא ואמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד ומפ' בפ' בני העיר דקסבר ירושלים נתחלקה לשבטים ועוד קאמר התם דבית המקדש היינו בתים מקודשין ואפי' בתי כנסיות שבה אין מטמאין אבל שאר בתיו כנסיות שבארץ ישראל מטמאים בנגעים כדתניא בתוספתא וכו':
וצוה הכהן ופנו את הבית אפי' חבילי עצים וכו' גרסי':
בפי' ר"ע ז"ל ואין הלכה כר' יהודה טעמו משום דהוי ר' יהודה יחיד לגבי ר"ש ור"מ אבל ביד שם פי"ד פסק כר' יהודה וכתב שם מהרי"ק ז"ל אפשר שרבינו סובר דבהא לא פליגי עלי':
מטבילן והן טהורין כך צ"ל ואם תאמר שחסה התורה על אוכלין ומשקין יש להם תקנה שיאכלם בימי טומאתו מפי' הרב משה אלשיך ז"ל פרשת מצורע דף קע"ט וק"פ ע"כ:
תפיו מקום שאופה בו פתו ומבשל בו קדרתו כההיא דכיצד מברכין דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך והרמב"ם ז"ל גריס טפיו וכדפי' רעז"ל:
ובת"כ פרשה ה' דפרשת מצורע הגירסא ר"מ אומר עסק הוא לפנוי אר"מ וכו' ואין מוזכר שם ר"ש כלל וכתב שם ספר קרבן אהרן עסק זה לפנוי פי' רבינו הלל ז"ל בניחותא וירצה עסק איכא להאי פנוי דלהכי כתיב ופנו את הבית כדי שלא יטמא מה שבבית ולזה לא יפנו אלא מה שמיטמא ולא יתיישב כפי פירושו מלת זה ולהכי נ"ל שהוא בתמי' וכו' ע"כ:
אינו הולך לתוך ביתו כך צ"ל והפירוש לתוך ביתו של כהן עצמו:
ולא עומד וכו' וזהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הלך לביתו והסגיר או עמד על פתח הבית והסגיר מוסגר שנאמר והסגיר את הבית מכל מקום [הגהה לשון ספר לקח טוב בפרשת מצורע ויצא הכהן מן הבית תנן במשנה יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית כך נראה שמפ' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות טומאת צרעת ורבינו הלל פירש יכול ילך לביתו ויחזור ויסגירו (וכן פירש"י בחולין ע"ש) ת"ל אל פתח הבית יצא ויסגיר ולא שילך ויחזור ויסגיר וכן אינו עומד בתוך הבית שהנגע לתוכו ויסגיר יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל ויצא שיעקר מכל הבית וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אם הסגיר מוסגר אפי' עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו והסגיר שנאמר והסגיר את הבית מ"מ.] ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ו' דפרשת מצורע:
וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר וכו' כצ"ל:
מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו מצאתי מוגה אי לרשע אי לשכנו:
בא בסוף שבוע פי' שבוע שני. והחוזר בבתים כשני גריסין כך צ"ל: