מלאכת שלמה על מקואות ז
<< · מלאכת שלמה · על מקואות · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
והטיט הנרוק: פירוש אפילו נרוק וכן בטור שם והטיט שהוא עב קצת אפי' יש בו רכות. שיכולים להריקו מכלי אל כלי ע"כ. והעלו התוס' וגם ה"ר שמשון ז"ל דטיט הנרוק נמי אפי' בשעה שמצטרף להשלים מ"מ אין מטבילין בו וכדתנן לעיל ס"פ שני מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ר' יהושע אומר במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים מצד א' מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה טיט אמרו וכו'.
משמו שאמר להם: מ"מ שהיה אומר להם צאו:
נפל מהם סאה לתוכו העלוהו: כך צ"ל. וי"ס העלתו בתי"ו וגרסא נכונה היא. וכתב הרמב"ם ז"ל אפי' הביא מ' סאה שלג בתחלה והניחן בעוקא ורסקן שם ה"ז מקוה שלם וכשר ע"כ ונלע"ד דונפל מהם סאה לתוכו דקתני במתני' להשלים המקוה לאו דוקא דהא בעי' ב' סאים שלג או יותר כדי שיצא מהם סאה מים וכן זה שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל מ' סאה שלג נלע"ד דלאו דוקא אלא דמתני' נקט סאה משום פסול דודאי דבסאה אחת שלג איכא טפי משלשה לוגין וסרכא דלישנא דנקט במתני' נקט ג"כ הרמב"ם ז"ל גם בדין זה שכתב ז"ל. והילך כל הלשון אשר שם בב"י בדף רמ"א עמוד ד' וא"ת הנך כולהו דקאמר מעלין ולא פוסלין כיון דחשיב להו מיא לאשלומי מ"ט לא פסלי בשאובין התם משום דהוו דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא אצטרופי בלחוד הוא דמצטרפי לרובא דכשרים ומש"ה אין פוסלין בשאובה מ"ט מקוה מים הוא דאתקש למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אבל שאר משקים לא אתקוש הלכך שאר משקין בשנוי מראה הוא דפסלי משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים אבל משום שאובין לא והנך כולהו כיון דליכא בהו שנוי מראה פיסול שאובה נמי ליכא וא"ת לאנשי מידבא משום ר' ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחל' ואפ"ה כי נותנו בידים כשר התם לכשיתפשר קאמר וכשנפשר מילתא אחרינא הוא וממילא קא הוה מקוה ע"כ. והרז"ה ז"ל כתב על זה אנו תמוהין מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה או שהביאו את השלג בכלים שמא בידיהם משכו והוליכוהו עם הקרקע עכ"ל ולבסוף דבריו כתב הלכך אין לנו מאותו מעשה שום ראיה לומר שאין השאובה פוסלת בשלג ונראה לי שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר ע"כ ורבינו יעקב ז"ל השמיט גליד משום דמדין ברד וכפור הוא נלמד אבל מלח איני יודע למה השמיטו ע"כ:
משנה ב[עריכה]
ומי כבשים ומי שלקות: מאי דקשה אמתני' מההיא דתנינן ס"פ עשירי דמסכת תרומות מי שלקות ומי כבשי' של תרומה אסורין לזרים נכתב שם:
והתמד: עיין במשנה בפ"ק דחולין. וז"ל הר"ש ז"ל והתמד עד שלא החמיץ בספ"ק דחולין נמי תנינן הכי ואמרי' בגמ' מני מתני' לא ר' יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב מני אי רבנן אע"ג דהחמיץ אי ר' יהודה אע"ג דלא החמיץ ומשני רב נחמן בשהחמיץ מחלוקת ומתני' ר' יהודה היא ור' אלעזר מסיק דבשלא החמיץ מחלוקת וצריך לדקדק דלא תיקשי מסקנא דירושלמי לפי טעמי דהתם ע"כ ותמצא מסקנת הירוש' כתובה בתרומות שם ס"פ עשירי כדכתיבנא:
ונפל מהן קורטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלין בשלשה לוגין: כך מצאתי מוגה:
קורטוב לתוכו לא העלתו: כצ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימין את המקוה ע"כ. אמר המלקט לפי שלא חסר ממנו אלא אחד מארבעים ואחד לפי חשבון וביבמות פ' הערל מפ' דעד רובו כשר כגון שיהו תשע עשרה סאין מי פירות והשאר מים נמצא שמעלים:
ופעמים שאינם מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר א' נפל מהם סאה לתוכו לא העלתו: כך צ"ל. ופי' הר"ש ז"ל דבזה שאר המשקים חלוקים מן המים דאילו מים כו' עד מש"כ במי פירות ע"כ וקל להבין דבמי פירות יוד רובו דוקא כמו שכתבתי לעיל בסמוך וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שהוא סובר שלא נזכר בפ' הערל עד רובו אלא דוקא במים שאובים אבל במי פירות לא מכשרינן אלא בנתן סאה אחת ונטל אחת כדקתני מתני' אבל טפי לא ונראה דאפשר לומר שטעמו של הרמב"ם ז"ל דמדינא מישרא שרי בכל גוונא אלא דהיכא דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובו או חציו הכי מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו תחתם השאובין ויבאו להכשיר בכולן שאובין לגמרי ולפיכך גזרו מפני מראית העין אבל בהנך דמקוה העליון ומקוה התחתון כיון דלא ניטלו ביד ליכא למיחש למראית העין וכבר הזכיר חילוק זה הרמב"ן ז"ל בפ' המוכר את הבית. קיצור מבית יוסף יורה דעה סי' ר"א דף רמ"ב ע"א:
משנה ג[עריכה]
הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושינו את מראיו כשר: וכל שכן אם נשתנה מראה מי המקוה מחמת עצמו שהוא כשר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בספ"ז דהלכות מקואות. וכתוב בב"י שם בי"ד סי' ר"א שכתב הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש למדנו מכאן שאין שנוי מראה פוסל עד שיתערב בו גוף המשקה והיא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או אוכלין ונשתנו מראיו כשר שהרי הדיח בו סלי זיתים וענבים אינם פוסלים בשנוי מראה מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו וכן מי הצבע אין בהם כי אם שריית סמנים בלבד ופוסלין בג' לוגין משום דמיא דצבעא מיקרו עוד למדנו מכאן שאין לשנוי מראה שיעור אלא אפילו מלוג א' נשתנו מראיו פסול ע"כ:
ר' יוסי אומר מי הַצֶבַע: נלע"ד מאן דגריס מי הַצֶבַע הצד"י בסגול לא משתבש ומאן דגריס נמי מי הצבע הצד"י בפתח לא משתבש. ובגמ' פ"ק דמכות דף ד' פריך מהכא דקתני מי הצבע פוסלין אותו בג' לוגין לרב דאמר ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דצבעא מיקרו הכא חמרא מזיגא מיקרי:
ימתין לו: אית דלא גרסי מלת לו. ובירושל' פ' שני דערלה משמע דגרסי' ר"מ אומר וכו' וטעמא דר"מ משום שאיבה נכרת ואתיא דר"מ כב"ש כמה דב"ש אמרין אף מטמא מי שיש בו כח להחמיץ ולעשות רושם בעיסה הכא נמי כיון דעושה רושם במים נראה כולו כשאוב וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי כתיבת יד. ובת"כ פרשה ט' ג' מחלוקות בדבר ר"מ ור' יהודה ור' יוסי כדפי' שם ספר קרבן אהרן:
משנה ד[עריכה]
נפל לתוכו יין וכו': שבת ר"פ חבית (שבת דף קמ"ד) מייתי לבבא דלעיל נפל לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו ואני העתקתי הסוגיא על בבא זו שהכל יוצא לדין אחד דבעי התם עלה מאן תנא דמוחל משקה הוא דס"ד מעיקרא דלא פסיל ליה למקוה אלא משקה כדפי' רש"י ז"ל התם ומוקי לה אביי דר' יעקב היא דתניא ר' יעקב אומר מוחל הרי הוא כמשקה ומפני מה אמרו מוחל היוצא מתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו ר"ש אומר מוחל אינו כמשקה ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעקל בית הבד טמא לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן והתם מפ' מאי בינייהו ורבא מוקי לה ככולי עלמא וטעם דמוחל פוסל משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה ופוסל את המקוה בשנוי מראה ודברי הכל. ומילתיה דר"ש איתה נמי במתני' דבפ"ט דטהרות סי' ג'. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמכשירין סימן ה':
משנה ה[עריכה]
שלשה לוגין מים ונפל לתוכן: וכתב רש"י ז"נ שם במכות חסר קורטוב גרסי' ברישא ובסיפא. עוד כתב ה"מ למיתני כה"ג ברישא וניתנינהו בחדא בבא הכי שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין או חלב בין שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן כמראה יין לא פסלוהו אלא כי אורחא דמילתא קתני להו שהיין שהוא אדום הופך את המים ממראיתו אבל החלב אין דרכו להפוך את מראיתו ע"כ ואמרי' התם במכות דרבא הוא דפשיטא ליה דרב גריס ברישא ג"כ חסר קורטוב דלא בעי ת"ק אלא שיעורא ורב דקפיד נמי אחזותא כר' יוחנן בן נורי ס"ל ולרב פפא לא פשיטא ליה ומספקא ליה אי רב תני גם ברישא חסר קורטוב אי דוקא בסיפא דרבנן תרוייהו בעו שיעורא וחזותא ורב דאמר דשלשה לוגין של מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו כדברי הכל דלכ"ע חזותא דמיא מיהא בעינן לפסול. ואביי אמר שלמדו רב יוסף קודם ששכח תלמודו דרב לא תני חסר קורטוב ברישא וכדברי הכל ס"ל. גם שם בחולין הגירסא חסר קורטוב גם ברישא ללשון שני דפי' רש"י ז"ל וז"ל אבל שלשה לוגין שלימים אפי' מראיהן כמראה יין פסלי דרבנן לא קפדו אחזותא כלל ות"ק לא זו אף זו קאמר ל"מ ברישא דאיכא תרתי לטיבותא דלא פסלוהו חדא דחסר קורטוב הן ועוד דחזותייהו חזותא דחמרא הוא אלא אפי' בסיפא דליכא אלא חדא לטיבותא דהיינו דחסר קורטוב הן אבל חזותייהו חזותא דמיא הוי אפי' הכי לא פסלוהו וריב"נ ארישא נמי פליג ואתא למימר דאפי' שלשה לוגין שלימין ומראיהן כמראה יין לא פסלי ובסיפא אע"ג דליכא שלשה לוגין שלימין מים הואיל דאיכא מראה מים פסלי עכ"ל ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פי' וז"ל הכל הולך אחר המראה אסיפא דוקא פליגי ורבנן בעו שיעורא וחזותא הלכך לא פסלוהו בין ברישא בין בסיפא עכ"ל ז"ל עוד פי' הרא"ש ז"ל דהא דתנן שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה היין שנפלו למקוה לא פסלוהו היינו דוקא כשלא שינו מראה המקוה אבל אם שינו מראיו פסלוהו ופשוט הוא כן כתוב בבית יוסף סימן ר"א דף רמ"א ע"ד. ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ק סימן ז' בענין שנוי מראה דמעין:
משנה ו[עריכה]
ר' יהודה אומר וכו': ועיין במ"ש בספ"ח דטהרות בשם הר"ן ז"ל:
אף השני טהור: דאמרינן גוד אחית אבל גוד אסיק כגון אם הטביל מחטין וצנורייאות בראשו של ראשון בעודו במים או כגון שלש גומות בנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ומחברתם לית ליה לר' יהודה דמטביל בעליונה אלא בתחתונה וכן נמי לא עלתה טבילה למחטין וצנורייאות ור"מ פליג עליה בתוספתא דאמרי' נמי גוד אסיק כמו שכתבתי לעיל פ' שני סי' ב' ורבנן אפי' גוד אחית לית להו. וכתב הר"ש ז"ל ובר"פ שני דגיטין משמע טעמא דרבנן דמתני' משום דטופח להטפיח אינו חבור ע"כ:
והעלהו מקצתו: כך צ"ל. וכתוב בבית יוסף יורה דעה סימן ר"א דף רמ"ט עמוד ג' וא"ת כיון שפסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים היאך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם היה מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבין ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעות במים תירץ הריב"ש ז"ל בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח להטפיח שעל גופו אינו חבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס העבה הוא בולע הרבה מן המים ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועין בבגד בקצתו שלמעלה נוגעין במים בקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבין למקוה ע"כ:
משנה ז[עריכה]
אפי' חבילי עצים: כלומר לא מיבעיא אבנים אלא אפי' עצים או קנים דכיון שהמים נכנסין בהן לא חשיב הפסק ומצטרפים למ' סאה ובלבד שלא יחלוק את כל המקוה דא"כ ה"ל כמקוה שחלקו בסל וגרגותני דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקדש הר"ש והרא"ש ז"ל. עוד כתב הר"ש ז"ל וי"מ מרודדין שמימיו קרקעותיו שאין לו קרקע אחר כגון במקום בצעים שהיורד בו טובע בבוץ ואין אדם יכול לטבול שם אא"כ מביא חבילי עצים ומטפחין אותם על המים ועומד עליהם וטובל ואין לשון המשנה משמע כן ע"כ וכתב הר' שמעון ב"ר צמח בתשובה דוקא בעצים או אבנים אבל בכלים פסול כדאיתא בפ' חומר בקדש ע"כ:
כדי שֶיִתְפְחוּ: נלע"ד שנקוד התי"ו והפ"א בשני שבאין אחד נח ואחד נע או התי"ו בנקוד קמץ שיתפחו:
מהט כו': בטור סוף סי' ר"א דיורה דעה פירש כיון שעבר עליה הגל והוא שיהא צד אחד של הגל מחובר למי המקוה דאם לא כן לא היה הגל מטהר אם אין בו מ' סאה ע"כ והוא פי' הרא"ש ז"ל בסוף נדה: