מלאכת שלמה על מקואות ח
<< · מלאכת שלמה · על מקואות · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
ארץ ישראל וכו': וכתוב בבית יוסף יורה דעה סוף סי' ר"א ומיהו משמע דהאי חילוק דבין ארץ ישראל לארץ העמים אינו אלא בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן אבל האידנא דין ארץ ישראל שוה לארץ העמים בזה וכן משמע בתוספתא ע"כ:
אפי' נתמלאו בקילון: גימא עמוקה שמי גשמים מתקבצין בה כדאיתא בריש מועד קטן ואפי' מילא בכתף והביא מן הקילון ושפך לתוך המקוה הרא"ש ז"ל. פי' שלבעל קרי אפי' כולן מים שאובין כשירים כדפי' ר"ע ז"ל:
ושבארץ ישראל שחוץ למפתח כשרים אף לנדות שלפנים מן המפתח כשרין לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאין: סתמא כר' יהודה אבל ר"מ פליג עליה בתוספתא וקאמר שלפנים מן המפתח פסולין לבעלי קריין ואין צריך לומר לכל הטמאין ורשב"ג אייתי עובדא לסיועי לדברי ר' יהודה וגם ר' יהודה הביא מעשה אחד לסיועי לנפשיה ומעשה אחר לסיועי לר"מ. ואית דגרסי שחוץ לפתח כשרים אף לנדות שלפנים מן הפתח כשרים לבעלי קריין וכו':
ר' אליעזר אומר: י"ס ר' אלעזר בלי יו"ד:
מפני הכביסה: פירש בערוך בערך כבש מפני המסלול של בני אדם. תרגום גבר במסלתו ילכון גבר בכבשיה אזלין. במסלה בארח כבישא:
משנה ב[עריכה]
מתחלה ועד סוף: במראה אחד אינו מחמת קרי וטהור. הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל:
לבנים ונמשכין: מי רגלים מדובקים קצתם עם קצתם כמו ליחה:
משנה ג[עריכה]
טפין עבות טמא: דודאי מחמת קרי הם באים:
ר' אלעזר חסמא: בלי יו"ד צ"ל:
ומצא בשרו חם טמא: בשרו אברו. תניא חם ולא הרהר הרהר ולא חם טהור: הפולטת ש"ז ביום השלישי. כך צ"ל. ואיתה בשבת פרק ט' דף פ"ו ברייתא וגם שם בירושלמי ומסיים בה התם במילתיה דר' עקיבא ואם יצאת מקצת וכו':
בפי' ר"ע ז"ל ופעמים שהם ד' עונות שלימות כגון אם שמשה בליל חמישי עם חשיכה כך צ"ל. והחכם הר"ס ז"ל הגיה ביום רביעי עם חשיכה:
טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה: שם בפ' ר' עקיבא מפ' טעמיה דר' אלעזר בן עזריה דסבר כרבנן דאמרי בחמישי עבוד פרישה על אשר צוה אותם במתן תורה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ויש אשר שמשו את מטותיהן בחמישי בערב ואפ"ה היו טהורין אם פלטו בשבת שהוא יום שלישי ור' עקיבא סבר כר' יוסי דאמר ברביעי עבוד פרישה וישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום ובליל רביעי שמשו ויש חמש עונות עד ליל שבת ור' ישמעאל סבר אם היה בית אפל מותר הלכך פעמים שאין כאן אלא ד' הרא"ש ז"ל. ובזוהר בפ' יתרו דף פ' ע"ב א"ר יוסי בההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני בההוא ליליא נגהי תלתא יומין דלא אזדווגו ישראל לאנתתייהו ע"כ:
פעמים שהן שש וכו': כך צ"ל. ובטור יורה דעה סימן קצ"ו ורוב הפוסקים פסקו הלכתא כר' עקיבא זולתי הרמב"ם ז"ל ואור זרוע ז"ל:
משנה ד[עריכה]
מעובד כוכבים טהורה: בפ' בנות כותים קאמר דאפי' טומאה דרבנן ליכא ודייק לה מדקתני בברייתא דמייתי התם ש"ז של עובד כוכבים טהורה בכל מקום ואפי' במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה ומי רגלים דאורייתא לא מטמאו ש"מ דש"ז טהורה לגמרי הר"ש והרא"ש ז"ל:
האשה ששמשה וכו': כתב בית יוסף בטור יו"ד בסי' קצ"ו בשם הרשב"א ז"ל יש מפרשים כבוד הבית ממש שבשעה שהיא שוחה לכבד ומרחבת יריכותיה פולטת הכל ע"כ:
בעל קרי שטבל: בנדה פרק יוצא דופן (נדה דף מ"ג) פריך מינה לשמואל דאמר כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה ומשני שאני הכא דרובא בהרגשה וצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים חלוקים או עכורים הר"ש ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק חמישי דהלכות שאר אבות הטומאות דמהרהר ומטיל מים השנויים בפ' זה אינם טמאים אלא מדבריהם ולא גזרו עליהם טומאה אלא לתרומה אבל לחולין טהורין ע"כ:
משנה ה[עריכה]
אבל טמאה על גב רוקה: דהוי כמו איש טהור שנגע ברוק הנדה שהוא ראשון לטומאה: קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה. בפ' תינוקת (נדה דף ס"ז) גרסי' דאם עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה ובתר הכי אמרי' התם ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כדאיתא התם כמו שכתובה הגירסא ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל והקשה על זה הר"ן ז"ל מ"ש עצמה עיניה מקרצה שפתותיה וי"ל דכי עצמה עיניה לא מהדקי קמטין כולי האי שיהו מעכבין מלבוא בהן המים ע"כ ועיין ג"כ בכסף משנה בפ' שני דהלכות מקואות סימן כ"ב ששם הביא גירסת ההלכות דנראה דמכל מקום חסר לנו לשון בדפוס בגמרות שבידנו:
האוחז באדם וכו': ירוש' דחגיגה ר"פ חומר בקדש. א"ר יוחנן דאבא שאול דברייתא דהתם ור"ש דהכא אמרו דבר אחד. ר"ש אומר ירפה לרבנן לא סגי ביד רפה דחיישי' שמא לא ירפה הרא"ש ז"ל. ובערוך בערך דח פי' אם הדיח ידיו במים טהורים פי' אם רחץ גב ידו במים נטהרה אע"פ שלא הגיעו המים לכף ידו ר"ש אומר ירפה כלומר לא יטהר הכלי עד שירפה ידו ויגיע המים לתוך ידו ולכלי ע"כ:
בית הסתרים וכו': ופי' הר"ן ז"ל בהלכות נדה להרי"ף ז"ל דבפ' שני דשבועות ריש דף ש"ח מיהו צריכה אשה להדיח קמטיה במים כדי שיהא ראוי לביאת מים ע"כ וכמו שפי' כבר רעז"ל. וכתב ב"י בטוי"ד סי' קצ"ח נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה וכו' אע"פ שדבר פשוט הוא שהרי המעות אינם מהודקים במקום הנחתם וא"כ לא שייכא בהו חציצה נ"ל דמתני' סיפא איצטריכ' ליה דמסיים בה אבל טמאה ע"ג רוקה כלומר שהיא טמאה ע"ג רוקה שנחלש קודם שטבלה וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ובמשא ומשום דלדידן השתא לא נפקא לן מסיפא מידי דהא בעונותינו שרבו לית לן טומאה וטהרה לפיכך לא כתבו הפוסקים האחרונים אלא הרישא בלבד עכ"ל ז"ל: