מלאכת שלמה על כריתות א

מלאכת שלמה · על כריתות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בעזרת האל יתברך שכרת על הברית שלש עשרה כריתות. נתחיל מסכת כריתות.

כתב הר"ר יהוסף ז"ל בספרים הי' נקוד כְּרֵתוֹת:

שלשים ושש כריתות:    פ' השוחט והמעלה דק"ז. וכל הנך כריתות במזיד בלא התראה אבל אי איכא התראה יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה ויש מהן במלקות ובשוגג בחטאת והאי דנקט ברישא עריות דאם ודאשת אב וכלה והדר פסיק ותני ביני ביני הבא על הזכור ועל הבהמה והדר מתחיל למיתני אשה ובתה ולא קתני כולהו בהדי הדדי בקמייתא משום דקים לן בסנהדרין דכל הני דנקט אם ואשת אב וכלה והבא על הזכור ועל הבהמה דינייהו בסקילה ולהכי תננהו ברישא משום דחמורות משאר מיתות ב"ד רש"י ז"ל. והוא מנה הלאוין ופסוקי הכריתות שבכל אחד ואחד מן הל"ו כריתות והעתיק בתי"ט הכריתות ע"ש. וכתוב בתוס' בכתיבת יד וגם בתוספי הרא"ש ז"ל כ"י מדמנה רש"י ז"ל הלאוין בכולן משמע לפי שיטתו שאין קרבן אלא על לאו ומש"ה פסח ומילה דמצות עשה נינהו הלכך לית בהו קרבן ולא נהירא דבהדיא אמרינן בפ' בתרא דמכות דקרבן לא בעי אזהרה דקאמר התם ודלמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה לית בהו אזהרה ולא מייתי קרבן התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לע"ז מה ע"ז שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה נינהו וגם כרת לא בעי לאו כדאמרינן בריש אלו הן הלוקין דכרת לא בעי אזהרה ולא היה צריך רש"י ז"ל למנות כאן הלאוין והא דאמרינן לקמן בגמרא בפרקין קרבן אמאי קאתי אלאו ה"ק אמאי קאתי אלאו דאמר רחמנא לא תעביד ולא אקום עביד ולא אלאו דכתיב בקרא קאמר והא דתנן הפסח והמילה מצות עשה פירוש קום עשה נינהו ולהכי אין בהם קרבן ומיהו בפ' השוחט והמעלה משמע דפירושא דפסח ומילה מ"ע דאיכא בהו עשה ולא אזהרה דפריך רבא הא דתנן הפסח והמילה מ"ע תיתי בק"ו ממותיר ומה מותיר שלא ענש הזהיר בפסח שענש א"ד שהזהיר. ומאי פריך לישני הא דתנן מ"ע היינו קום עשה ולעולם אזהרה איכא ומעלה עליו הכתוב כאילו עבר לאו מק"ו ממותיר וכן בפ' המוצא תפילין דקאמר הא דתנן הפסח והמילה במ"ע הא לאו ליכא ואם איתא הא דר' אלעאי דהשמר פן ואל הוי לאו א"כ לאו נמי איכא ושמרת את החוקה ומשני השמר דעשה עשה אלמא משמע דפסח ומילה מ"ע דוקא ולא אזהרה ומשמע הא באינך איכא אזהרה והיא הגורמת הקרבן. וי"ל דודאי פשטא דמתניתין משמע ג"כ שאין בהן אלא מ"ע ולא אזהרה ומיהו לענין פיטור קרבן וחיוב קרבן אי אפשר לפרשו אלא קום עשה כדאיתא בפ' בתרא דמכות עכ"ל תוספי הרא"ש ז"ל. וכתב רש"י ז"ל וכל הני כריתות אי לא אתרו בהו מיתת ב"ד להנך דשייך בהו מיתה מידי מיתת ב"ד הוא דיצאו ומידי כרת לא יצאו וכרת הוא שמת בלא בנים ע"כ. ובגמרא פריך מניינא למה לי ומשני א"ר יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ונפקא לן מקרא דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה מדלא כתיב ולנדה לא תקרב. ובעי' בגמרא היכי משכחת לשלשים וארבע חטאות בחד גברא דהאי תנא במאי קחשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת לבהמה ובצרה לה חדא אי בנשי קחשיב כגון שנבעלה לבנה ולבן בעלה ולחמיה ולחתנה ולבהמה וכן כולן דל מנהון הבא על הזכור ועל הבהמה ובצרי להו תרתי ותירץ ר' יוחנן לעולם תנא גברא קא חשיב ותני הכי הבא על הזכור והביא זכור עליו ור' ישמעאל היא דאמר חייב שתים ובמגדף סבר לה כר' עקיבא דר' עקיבא הוא דמחייב קרבן במגדף כמו שנכתוב בסמוך בס"ד. ור' אלעזר תירץ לעולם בגברי קחשיב ודקא קשיא לך דל אשה נרבעת האי תנא שלשים ושלשה חטאות חשיב בחד נברא בהעלם אחד ותנא אשה נרבעת ופסח ומילה לסיומינהו לשלשים ושש כריתות דכמו דפסח ומילה לית בהו קרבן על שגגתן אלא תני להו לסיומי מנין הל"ו כריתות תנא נמי אשה הנרבעת לסיומי אע"ג דבגברי קחשיב ואזיל. ופרכינן תו בגמרא היכי מני שלשים ושש ותו לא. דהא שבת מ' חסר אחת הויין וליתני שבעים וחמש כריתות ומשני ר' יוחנן דהאי תנא קתני שגגת שבת דסבור שהיום חול וזדון מלאכות דיודע שמלאכות הללו אסורות בשבת דאי נמי עביד לכולהו אבות מלאכות אינו חייב אלא אחת דליכא אלא חדא שגגה ומתניתין בתר חיוב חטאות נקטינהו לכריתות והכי נמי מסתברא דבשגגת שבת קמיירי מדחשיב גבי ע"ז במתניתין חדא ותו לא מכלל דבשגגת ע"ז וזדון עבודות קמיירי דאי בשגגת עבודות וזדון ע"ז איכא ד' חטאות בד' עבודות זבוח וקיטור ניסוך והשתחואה ובגמרא מפרש שגגת ע"ז וזדון עבודות היכי דמי. ורב אחא בריה דרב איקא אמר לעולם זדון שבת ושגגת מלאכות נמי קחשיב ודאמרת ליחשוב טפי תנא לא מהדר אלא אמצות שחייבים עליהם כרת ושם שבת קתני ושם ע"ז קתני ולעולם בכל חדא וחדא איכא טובא דהא איכא בת בתה ובת בנה דכתיבא ולא קתני אלא שם אשה ובתה קתני הכא נמי שם שבת ושם ע"ז קתני. וכתבו התוס' בשם הרי"ץ ז"ל ואע"ג דתנא אם ואשת אביו והם זו בכלל זו משום דאינו חייב על אשת אביו לאחר מיחה וחייב משום אם ע"כ:

הבא על האם וכו':    ביד רפ"א דהלכות איסורי ביאה:

הבא על הזכור:    תימא דלא תני בכלל ל"ו כריתות הבא על אביו והבא על אחי אביו ובירושלמי פריך לה ומשני כל שום זכור אחד תוס' ז"ל בסנהדרין דף נ"ד. וכבר כתבתי בפד"מ בשם רש"י ז"ל דנקב המשכב נקרא זכור:

ועל אשת אחי אמו:    בבא זו יתירה וצריך למחוק אותה. ופירש רש"י ז"ל והא דלא קתני כרת לא באשת אחי אמו ולא באם אם חמותו דשניות הן מד"ס דלא כתיבי באורייתא ע"כ:

המגדף:    מתניתין אליבא דר"ע דמחייב קרבן במגדף דהיינו מברך את השם ורבנן פליגי עליה וס"ל דמגדף היינו עובד ע"ז ולדידהו סמי ממתניתין מגדף ותני מברך את השם דילפי ליה כרת מפסח כמו שנכתוב לקמן סוף סימן ב' כך נלע"ד:

והעובד ע"ז:    ביד רפ"ג דהלכות עי"ג:

והנותן מזרעו:    שם ביד בפ' ששי סימן ג':

ובעל אוב:    שם בראש הפרק. וא"ר יוחנן הכא בגמרא גם בפ"ד מיתות דגבי סקילות תנא בעל אוב וידעוני אבל הכא לא מצי למיתני שלשים ושבעה כריתות לחייבו שלשים וז' חטאות דהא מניינא אמרינן דאתא לאשמועינן שאם עשאם כולם בהעלם אחד חייב על כל א' וא' והני תרתי הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו אינו חייב אלא אחת אבל ליכא למימר הואיל ושניהם בכרת א' נאמרו משום דחילוק חטאות אינו תלוי בחילוק כריתות דהא מפטם שמן המשחה וסך שמן המשחה משום דאיכא שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו אע"ג דאין בשניהם אלא כרת אחד כדכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו אמרינן דכי עביד להו בשוגג בהדי הדדי דמיחייב על כל אחת ואחת. ור"ל מפרש טעמא דלא תני הכא וידעוני משום שאין בו מעשה הלכך לאו בר קרבן הוא אבל בעל אוב יש בו מעשה שמנקש בזרועותיו ומדבר משיחיו אבל ידעוני העצם של אותה חיה שמכניס לתוך פיו מדבר מאיליו ובגמרא מפרש מר מ"ט לא אמר כמר:

והמחלל את השבת:    ביד רפ"א דהלכות שבת:

וטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא והאוכל חלב ודם.:    ביד ר"פ ששי דהל' מ"א ובריש פ"ז ובפי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סי' י' י"ג. ושם חלב חד הוא אע"ג דאיכא כמה לאוין וכן נמי שם דם חד הוא אע"ג דאיכא כמה לאוין וכמה כריתות:

נותר ופגול:    ביד שם פי"ח סימן ו' י':

והאוכל והעושה מלאכה ביוה"כ:    ביד רפ"א דהלכות שביתת עשור:

המפטם את השמן וכו':    ביד פ"א דהל' ביאת מקדש מסימן ה' עד סי' י"ב ובפ' שני סי' ט'. בפי' רעז"ל פגול קדשים שחשב לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן ע"כ. אמר המלקט צריך למחוק או חוץ למקומן:

פגול וטמא:    צריך למחוק מן המשנה מלת וטמא:

השוחט והמעלה בחוץ:    ביד פי"ח דהל' מעשה הקרבנות סי' ב' ג'. ובזבחים פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ז.) והכא בגמרא נמי פרכינן אמאי לא תני במתני' שלשים ושבע דאיכא נמי המעלה והמעלה פירוש המעלה אברי פנים דהיינו שנשחטה בעזרה והמעלה אברי חוץ פי' בהמת קדשים שנשחטה בחוץ דכיון דגמרינן לה בהקישא או בג"ש כדאיתא התם ה"ל כל חד וחד גוף עבירה וחייב על כל אחד ואחד אפילו בהעלם אחד והא ליכא לשנויי שם העלאה קתני כי היכי דקא חשיב המחלל את השבת בחדא והעובד ע"ז ואע"ג דטובא חיובי איכא דשאני שבתות וע"ז שכבר שנה לנו חילוקין שלהן במקומן במסכת שבת דתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת וגבי ע"ז נמי תנן בפ"ד מיתות אחד העובד ואחד הזובח וכו' ואע"ג דלא פירש התם אי מחייב אכל חדא וחדא אי מיחייב חדא אכולהו מ"מ תנא להו דחייבין על ד' עבודות א"נ איכא שום ברייתא דידעינן מינה חילוק עבודות ואפשר דסמיך אההיא דתני ר' זכאי התם אלו עבודות שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתם חטאת אבל הני לא תנא בפ' השוחט והמעלה בהדיא המעלה אברי פנים והמעלה אברי חוץ ולא בשום ברייתא ולשון הגמרא כן גבי העלאה מי קתני יתהון בינכיהון ופירוש בערוך בערך כַן מי איכא שום מסכתא ששמה מסכת העלאות שמפורשים שם דלישני הכי דשם העלאה קתני אלא כיון שאין לה מסכתא היה צריך לפרש כאן המעלה והמעלה ע"כ. ואע"ג דאיכא למשמע מפלוגתא דר' יוסי הנלילי ורבנן דהתם פ' השוחט והמעלה בהדיא מיהא לא תנינהו בתרתי וקאי בקשיא. והקשו שם תוס' ז"ל תימא אמאי לא משני דהאי מתניתין דכריתות ריוה"ג הוא דפטר מקוטרי חוץ ע"כ:

הפסח והמילה במ"ע:    פסח ר"ל שלא הקריב קרבן פסח במועדו. ואיתא בתוספות ר"פ השוחט והמעלה ושם בגמרא גם כן. וביד רפ"א דהלכות מילה ורפ"א דהלכות חמץ ומצה ורפ"א דהלכות קרבן פסח. ובר"פ המוצא תפילין דחיק לאוקומה אפילו כר' עקיבא דאמר דקרא דכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה לענין פסח מיירי דלא חשיב לאו דדוקא השמר דלאו הוא דחשיב לאו אבל השמר דעשה כי האי חשיב עשה וכתבתיו כבר לעיל בשם הרא"ש ז"ל:

המפטם את הקטרת:    פירש רש"י ז"ל אבל המריח בקטרת של בית המקדש לא אזהרה ולא כרת דריח אין בו משום מעילה ע"כ אבל תוס' והרא"ש ז"ל כתבו דמעילה מיהא איכא קודם שתעלה תמרתו כדאמרינן בגמרא הכא ובפרק כל שעה ע"כ. ובגמרא א"ר אלעזר א"ר הושעיא כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חילוק חטאות ביניהם ומאי היא מפטם וסך שני לאוין דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כרת אחת דכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ואם עשה שניהם בהעלם א' חייב שתים אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא המפטם את השמן המפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה למה לי דתני המפטם את הקטרת במיצעא אלא לאו הא קמ"ל מה קטרת לאו בפני עצמו וחייבין עליה כרת בפני עצמה פירוש לאו דכתיב והקטרת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו כרת דכתיב איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת אף מפטם שמן וסך נמי כיון דלאו בפני עצמו חייבין עליהם בפני עצמן וכי תימא דקא בעי תנא למיתני פטומים בהדי הדדי ניתנינהו אפכא המפטם את הקטרת והמפטם את השמן והסך בשמן המשחה אמאי פלגיה לשמן אלא לאו הא קמ"ל דיש חילוק חטאות ביניהם ש"מ ע"כ. אלא שרש"י ז"ל לא גריס להאי אף אנן נמי תנינא וכתב שפירוש משובש הוא בתלמידים הטועים אבל הרגמ"ה ז"ל גריס לה. ומצאתי כתוב בגליון הפסח והמילה וכו' קשיא לי אמאי לא חשיב מקלל אביו ואמו דהנך נמי לית בהו מעשה ואין לומר משום דאין בהן לאו דהא קחשיב פסח ומילה אף על גב דאין בהן לאו. ונראה לי פסח ומילה מכל מקום יש בהן מעשה בעשיית מצותן אבל מקלל אינו עושה מעשה כלל ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל הפסח והמילה במ"ע הקשה הר"ר אלחנן למה לי טעמא דמילה משום שהיא מ"ע תיפוק לי דהיאך יתחייב קרבן אם זכור הוא ימול את עצמו ואם לא ירצה בהא לא יתחייב קרבן ואם אין נזכר איך יביא קרבן וי"ל כגון שנסתרס דכיון שלא מל בעוד שהיה לאל ידו יתחייב עתה קרבן כשנזכר. והרא"ש ז"ל תירץ דאגב פסח נקט במילה טעמא דמ"ע א"נ שנכרת הגיד אחר שנזכר שהוא ערל והיה לו להביא קרבן על ששגג כשהיה יכול למול. עוד כתבו תוס' ז"ל דהקשה הר"ר יעקב מאורלינאש אמאי לא תני פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה דנפקא לן כרת במסכת שבועות מדכתיב דבר ה' בזה ואת מצותו הפר וי"ל דמתניתין אליבא דרבנן ורבי הוא דדריש התם אי נמי אליבא דרבי נמי לא מצי למיתנינהו דהא מהיכא נפקא לן חייבין על שגגתו חטאת מאחות אשה דדרשינן מה אחות אשה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל וכו' והכ"ז נמי נימא מה אחות אשה מיוחדת דכתיב בה לאו אף כל וכו' ובהני לא כתיב בהו לאו ע"כ. והרא"ש ז"ל כתב עוד ומיהו מתניתין לא אתיא כרבי דלדידיה ה"מ למיתנינהו וליתני יצא פורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומפר ברית שאין בהן לאו כי היכי דתנא יצא פסח ומילה ע"כ ובגליון תירץ דפורק עול היינו עובד ע"ז ומפר ברית היינו מילה ומגלה פנים מוכח התם דלאו היינו כרת גמור אלא מכניסין אותו לכפה אי נמי לא מייתו עלייהו קרבן ולא הוי דומיא דאחות אשה דליכא לאו ע"כ. ועיין תוס' פ' יום הכפורים (יומא דף פ"ו.) וביד פ"א דהלכות שגגות קא מני ארבעים ושלש עבירות שהיחיד מביא חטאת קבועה על שגגתם כריתות שבעריות כ"ו ובשאר עבירות י"ז:

משנה ב

על אלו:    לאו דוקא דהא חסר פסח ומילה תוס' ז"ל. וביד רפ"א דהלכות שגגות:

ועל שגגתן חטאת:    דמפיק ליה מע"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' דמיירי בע"ז דאמר מר שקולה ע"ז כנגד כל התורה דהא כתוב בה מצות וכתיב בה קרבן והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה ע"ז שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת כגון הני כריתות שוגג דעריות אמו וכו' כסבור שהיא אשתו והבא על הזכרים ועל הבהמה בשוגג כסבור לבוא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר או על הבהמה ואח"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא חייב חטאת:

ועל לא הודע שלהן אשם תלוי:    דלא אתיידע אי בא על אשתו שלא כדרכה או זכר או בהמה והה"נ לאחריני: והאשה המביאה [הגה"ה פירש רש"י ז"ל חזר להשלים לפרש שגגת כל חד וחד ולא קאי כלל אלא הודע דפירש השתא. ותמהתי שאינו מוגה בתלמוד הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל] נמי דסבורה להביא אדם והביאה בהמה ונדה דסבור טהורה היא מגדף כסבור מברך הוא שם בן שתי אותיות ובירך שם בן ד' אותיות דאינו חייב אלא על שם של ד' אותיות. ע"ז כסבור זבוח וקיטור אמרה תורה ולא השתחוואה וניסוך דארבע עבודות אלה עבודות הם. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו. בעל אוב נתכוון לכשוף אחר. שבת כסבור חול קדש כסבור בשר חולין הוא מקדש כסבור בית אחר הוא חלב כסבור שומן הוא. ודם כסבור טחול ל"א דם כסבור שדם חגבים או דם דגים הוא לשון מורי ז"ל. נותר ופגול כסבור כשר הוא. שוחט בחוץ כסבור בהמת חולין היא. מעלה לאחר איסור הבמות הקריב בבמה וכסבור במות אלו של צבור הן מותרות. ומוקים לקרא בבמת יחיד. פסח ויום כפור כסבור ימות החול הן שמן וקטרת נתכוון לסממנין אחרים ונמצאו שהן אותם סממנים הכתובים בתורה. אבל אומר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף לאו שוגג הוא אלא אנוס הוא ופטור רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' והרא"ש ז"ל דלא נהירא הא דקאמר אבל אומר מותר פטור דהא אמרינן השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אחת ומוקי לה בתינוק שנשבה לבין העו"ג ואין לך אומר מותר גדול מזה וההיא דבשגגה פרט לאומר מותר דגבי גלות י"ל דשאני התם דטובא שגגה כתיב ע"כ:

חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד:    בגמרא פריך ולתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה וכדתנן לקמן בפ' בתרא ותירץ ר"ל כי קתני מידעם דאיתיה לחטאיה ורחמנא פטריה אבל עבר עליו יוה"כ ליתיה לחטאיה דהא כפר עליו יוה"כ ור"י תירץ דמתניתין במבעט דקאמר לא בעינא דניכפר עלי יוה"כ דאי הדר ביה בתר יוה"כ בעי לאתויי אשם תלוי ור"ל סבר מבעט נמי מכפר עליה יוה"כ ובפלוגתא דאביי ורבא האומר וכו'. אביי כר"י ורבא כר"ל. וביד פי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"ג ובפי"א דהלכות שגגות סימן ה':

וחכמים אומרים אף המגדף:    מפריש בגמרא דמשום דשמעו ליה רבנן לר"ע דתני אוב ולא תני ידעוני א"ל מ"ש ידעוני דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה ור"ע סבר מגדף עקימת פיו הוי מעשה ובעל אוב הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל ידעוני אפילו עקימת שפתים ליכא דהכנסת עצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר מעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו וכל זה הוא אליבא דר"ל דס"ל דר"ע בעי מעשה זוטא אבל לר"י רביה דס"ל דר"ע לא בעי מעשה כלל ומתניתין דנקט אוב הה"נ ידעוני משום דשניהם בלאו אחד נאמרו וכו' כמו שפירש הרמב"ם ז"ל ורעז"ל קשה לרש"י ז"ל אליבא דר"י מאי דקתני אף ותוס' ז"ל תרצו דלדידיה נאמר דקאי אהאי דתני על אלו וכו' ועל לא הודע שלהן אשם תלוי חוץ מטומאת מקדש וקדשיו וקאמר אף המגדף אינו מביא על לא הודע שלו אשם חלוי ע"כ:

יצא מגדף שאינו עושה מעשה:    נ"א שאין בו מעשה. ולר"ל בדין הוא דבעי למיתני יצא מגדף ובעל אוב אלא חדא מתרתי נקט ומגדף איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב כרת במקום קרבן דס"ל לר"ע דמגדף היינו מברך את השם וסמיך לקרבן ע"ז דלעיל מיניה בפ' שלח לך אימא מודו ליה לר"ע קמ"ל. ואיתה לפלוגתא דר' עקיבא וחכמים בפ"ד מיתות דף ס"ג ובתוספות כ"י מצאתי כתוב על סוגית התלמוד והברייתא דאיתא בגמרא דהכי קאמרי ליה רבנן לר"ע מי סברת מגדף היינו מברך את השם לא מגדף היינו עובד ע"ז אלא כרת במברך את ד' מנא להו דכתיב במברך את ה' ונשא תשאו וכתיב בפסח חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת ה"ג רש"י ז"ל. גמרא ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר גירפת את הקערה וחסרת קסבר מגדף מברך את ה' הוא ראב"ע אומר כאדם האומר גירפת הקערה ולא חסרת קסבר מגדף היינו עובד ע"ז ופירש רש"י ז"ל גרפת ריש מתחלפת בדלית קנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ קסבר מגדף היינו מברך את ה' ומילתא רבא עביד שפשט ידו בעיקר. ולא חסרת קסבר היינו עובד ע"ז כגון משורר ומזמר לע"ז דלא מילתא רבא היא כולי האי ע"כ:

משנה ג

כמין בהמה חיה ועוף:    עיין במ"ש בר"פ יש בכור ובנדה פ' המפלת סימן ב':

המפלת סנדל:    עיין במ"ש שם פ' המפלת סי' ד':

וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל:    מפיק לה בברייתא בגמרא דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה אפילו שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה כי תזריע אשה רבוייא הוא:

משנה ד

אלו מביאות ואינו נאכל וכו':    ביד פ"א דהלכות מחוסרי כפרה סימן ז':

מין פיטור:    כהללו דתנן לקמן בסמוך שפיר מלא מים וכו'. בפירוש רעז"ל דדוקא חטאת שבאה על חטאת. אמר המלקט נראה שהיה צ"ל דדוקא חטאת שבאה על חטא אית ליה לר' יוסי לקמן בפ' דם שחיטה דאין תנאי וכו'. ופי' הרא"ש ז"ל דר' יוסי לפרש דברי ת"ק אתא. ומייתו תרוייהו חטאת העוף על הספק ומתנין וכל אחת מביאה עולה ומתנה בנדבה או בחובה והה"נ דמצו לאתויי חדא עולה ומתנו אלא דהכי עדיפא טפי כיון דעולה באה נדבה אבל חטאת אחת מביאות בין שתיהן דבטורח התירו להביאה משום ספק חולין בעזרה אלא דגלי קרא בפ"ק דנזיר עכ"ל ז"ל:

עומדות כאחת:    הרי"א ז"ל מחק מלת כאחת:

משנה ה

ר"ש מחייב ביוצא דופן:    והכי נמי חשיב ליה לידה בפ' יש בכור במתניתין דהתם סימן ב' וגם בנדה ר"פ יוצא דופן וכן בכמה דוכתי וכן בת"כ ראש פרשת כי תזריע:

משנה ו

המפלת אור לשמונים ואחד וכו':    ברפ"ק דפסחים. ונלע"ד דכך הוא אם נגרוס לאור שמונים וא' כמו אור לשמונים וא' וכמו אור שמנים ואחד וכמו שכתבתי שם בריש פסחים. ועיין בספר קרבן אהרן פ' כי תזריע פרק שלישי. וז"ל רש"י ז"ל שם פ"ק דפסחים מ"ש אור שמנים ואחד מיום פ' ואחד הלא אתם מודים לנו שאם לא הפילה הלילה והפילה למחר שחייבת אף כשהפילה אור לשמונים ואחד תתחייב שהרי לכל דבר זמן היום והלילה שוין:

אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן:    בתמיה פי' ועוד ראיה אחרת הואיל ושוה לו לטומאה שעד שקיעת החמה של שמונים דמיה טהורין ואם תראה לאחר שקיעת החמה דמיה טמאים כאילו הוא רואה למחר ולמה לא ישוה לו אף לקרבן שכשם שאם תפיל למחר תתחייב כך תתחייב על הולד של לילו:

לא אם אמרתם במפלת יום פ' וא' שכן יצאת לשעה הראויה לקרבן.:    לפיכך נתחייבה בקרבן הראשון ושוב אין לידה השניה נפטרת בו תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד שלא יצאת מידי ולד הראשון לשעה הראויה להביא בה קרבן והדמים שאתם אומרים אינם מוכיחין שהרי הפילה תוך מלאת דמיה של לידה טמאה ופטורה מן הקרבן עכ"ל ז"ל. אור לשמונים ואחד ולא נקט אור למ' שהרי אינו נוצר עד מ' וא"כ לא אפשר גליון. וז"ל הרמב"ם ז"ל והטעם שמחמתו נחלקו במפלת ליל פ' ואחד ולא נחלקו בליל מ' וא' לזכר ואע"פ שדין שניהם אחד כמו שאמרנו הוא לפי שאי אפשר זה בשום פנים מפני שיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ואם בא עליה אחר כן והפילה יום מ' וא' דרך משל והיה הנפל בן ל"ג ימים ובתוך זמן זה לא יתכונן מצורת האדם ומה שתהא חייבת עליו קרבן מחמתו כמו שהקדמנו. אבל יולדת נקבה ישאר לה מימי מלאת אחר שהיא מותרת לבעלה ששים וששה ימים ואפשר בכגון זה שתתעבר ותפיל נפל שהיה לו יותר על מ' יום ולפי שהדבר באפשר ביולדת נקבה דבר עליה בהלכה זו ובאחרות ע"כ. ונראה דבאחרות דקאמר היינו משנה ד' דבפירקין דבסמוך:

וב"ה מחייבין:    דכתיב או לבת לרבות אור פ"א דמצי למיכתב ובמלאת ימי טהרה תביא כבש אלא קרא יתירה לרבות והאי דקאמרי במתניתין מ"ש אור פ"א מיום פ"א לדברי ב"ש קאמרי.

[הגה"ה 3ומלות לבן ולבת נמי כבר נדרשו בת"כ לחייב על כל בן ובן ועל כל בת ובת]:

שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים:    צריכה להשלים ימי טומאה של מפלת לאחר פ' ופטור מן הקרבן הואיל ותוך מלאת הפילה הרגמ"ה ז"ל:

משנה ז

האשה שיש עליה וכו':    בת"כ ספ"ג דפ' כי תזריע. ואיתה בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ו.) ופירש שם רשב"ם ז"ל ספק חמשה לידות חמשה פעמים הפילה ספק רוח ספק ולד:

ספק חמשה זיבות:    כגון מקולקלת למניינה וראתה חמשה חדשים שלשה ימים רצופים בכל חדש ספק בימי נדה ספק בתוך י"א יום שבין נדה לנדה שהם נמי זיבה וחייבת בקרבן מבואה קרבן אחד ליטהר מטומאתה תור לחטאת ותור לעולה:

ספק ה' זיבות ספק ה' לידות:    ברוב הנוסחאות ספק ה' לידות גרסינן ברישא ואפילו בפירוש רש"י ז"ל לכי דייקת ביה שפיר בספר שאינו מוטעה. וביד פ"א דהלכות מחוסרי כפרה סימן י' ובפט"ו דהלכות שאר אבות הטומאה סימן ג':

והשאר עליה חובה:    דתניא וכו' לשון רעז"ל עד תל זאת תורת היולדת. אמר המלקט זאת משמע על לידה אחת מביא זאת על שתי לידות חייב על כל אחת ואחת. [הגה"ה ובר"פ יוצא דופן מפרש דאיצטריך נמי לבן או לבת דסד"א הני מילי בתרי עיבורי אבל בחד עיבורא כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא אימא בחד קרבן סגי לי' קמ"ל]. בלידות ודאות גרסינן והשאר עליה חובה דנהי דסגי לה בחדא כדי לאכול בקדשים מ"מ צריכה להביא השאר וכן משמע בגמרא לעיל גבי המפלת אור לפ"א אבל ביום פ"א דכ"ע סברי שתביא שתי קרבנות גיליון. וז"ל הרא"ש ז"ל בלידות ודאות גרסינן והשאר עליה חובה דנהי דסגי לה בחדא לאכול בקדשים מ"מ צריכה להביא כל מה שהיא חייבת וכן מוכח בגמרא דלא פליגי אלא בחוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא שאר קרבנותיה אבל לכ"ע חייבת להביא כל קרבנותיה ולספרים דגרסי ואין השאר עליה חובה ר"ל להביאם קודם שתאכל בקדשים אלא בקרבן אחד אוכלת עכ"ל הרא"ש ז"ל:

מעשה שעמדו קנין:    ארבעה תורין.

בדינרי זהב:    בשני זהובים קן בדינר זהב וק"ק אמאי לא תנא קן בדינר זהב וכן בסיפא ה"מ למיתני ועמד קן בו ביום ברובע:

עד שיהו בדינרין:    פירוש של כסף כלומר שיהא בזול ומהכא מוכיח שם בפ' גט פשוט דשאני לן בין דינרי בלא נון לדינרין בנון דדונרי ר"ל של זהב ודינרין הם של כסף וכמו שרמזתי שם סימן ב'. ושם בבבא בתרא דף קס"ו כתבו תוס' ז"ל שמצאו בתורת כהנים בהדיא בדינרין של כסף והיא גירסא נכונה לפי הסוגיא אשר שם וכן הוא בתלמוד בדפוס אפילו במוגה על יד הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל. והגיה באותו הדבור ר"ש לוריא ז"ל ונראה לספרים דגרסי ברישא בדנרי לחוד אין צריך לגרוס בסיפא כסף דהא לשון בדינרי הוא של זהב ע"כ ע"ש:

נכנס לב"ד ולימד וכו':    ואין השאר עליה חובה. הקשו שם תוס' ז"ל דהיכי מייתי מעשה לסתור וכתבו דר"ת ז"ל מחק מלת ואין מספרו וכתבי שהוא דוחק שבכל הספרים הוא כתוב וגם בת"כ ע"כ. וע"ש בתוס' אי רשב"ג ס"ל כפלוגתא דר"ע ור"י בן נורי דאיכא בברייתא בגמרא הכא ואי פליג רשב"ג אב"ש וב"ה דתרוייהו מודו במפלת יום פ"א שחייבת על כל לידה ולידה ורי"ב נורי ור' עקיבא נמי הכי אית להו הכא בגמרא. ומצאתי ג"כ בגיליון וז"ל בקונטריס גריס בסיפא דמתניתין ואין השאר עליה חובה וקשה וכי פליג אב"ש וב"ה דלכולהו אחרי מלאת מביאה על כל לידה ולידה וגרס ר"ת והשאר עלי' חובה וי"מ ואין השאר עלי' חובה דר"ל להביא קודם שתאכל בקדשים אבל ודאי חובה להביא אח"כ ע"כ. ולשון הר"ס אוחנא ז"ל בת"כ גרסינן והשאר עליה חובה וכן נראה שהיא גירסת הרמב"ם ז"ל שהרי פסק הלכה כרשב"ג בפירושו. ובחבורו הגדול כתב והשאר עליה חובה ובזה אין מקום להשגת הראב"ד ז"ל שהשיג שם עיין ביד פ"א מהלכות מחוסרי כפרה. אמנם הראב"ד ז"ל נראה שהוא גורס גם בת"כ ואין השאר עליה חובה כמבואר שם בפירושו על ת"כ עכ"ל ז"ל:

ועמדו קנין בו ביום:    תוס' פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ב) ובגמרא בפירקין דבסמוך דף י':

בְרִבְעַתַיִם:    שם פרק גט פשוט ובמנחות בפ' בתרא דף ק"ז פירשו תוס' ז"ל רבעתים רובע דינר שהוא אחד מששה עשר בסלע. ועיין בגמרא בפירקין דלקמן דף י' ותוסיף לקח טוב בזה. וכתב רש"י ז"ל לישנא אחרינא רִבְעַתַיִם לשון חצי הוא שבלשונם ובלשון ברייתא קורין לחצי דינר רבוע ע"כ. וכן פירש ג"כ בערוך ערך רבע ועוד פי' פירוש אחר רבעתים שני רביעים של סלע שיביאו שני דינרין כמו שנשבע ע"כ. ואיתה נמי בתוס' בפרק בתרא דר"ה דף ל"א. ומלת רִבְעֲתָיִם קריאתה הריש בנקודת חירק והבית בשבא והעין בשבא ופתח והתיו בקמץ והיוד בחירק. ושם פ' גט פשוט כתבו עוד תוס' ז"ל ונראה דגרסינן רִבעַתִים ביוד אחת ולא רבעתיים מאחר שהוא רובע דינר ואי גרסי' רבעתיים א"כ צריך לפרש דהיינו שתי רבעי חצי דינר דהיינו נמי רובע דינר וזה לא היה שום חשבון ועוד דאמרינן וכו' אבל בת"כ מצא רבי רבעתיים בשני יודין ע"כ. ורשב"ם ז"ל פירש שם ועמדו קנין שני תורין או שני בני יונה קרויין קן. ברבעתיים ברבעי דינר שני תורין ברובע דינר דהיינו מ"ח פרוטות דקצ"ב פרוטות יש בדינר ע"כ. ובגמרא בר"פ דלקמן גרסינן ת"ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקנו ופירש רש"י ז"ל דלכשיבנה בית המקדש יביא כן כדקיימא לן דהגר צריך להביא קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתניתין ועמדו קנין בו מום ברבעתיים אבל בפחות לא אפשר דהא דקתני בברייתא הביא פרידה אחת אוכל בקדשים לערב היינו בתנאי שימא השנייה דלהביא פרידה אחת אי אפשר כדתניא בברייתא ע"כ. אלו שתוספות ז"ל בכתיבת יד כתבו דההיא דהביא פרידה אחת מיירי בדיעבד ע"כ: