מלאכת שלמה על ידים ב
<< · מלאכת שלמה · על ידים · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
נטל לידו אחת וכו'.: יש גורסין ידו בלא למ"ד וכדאיתא בפי' רעז"ל. וכן בסיפא שתי ידיו (א). ואיתא במס' גיטין בר"פ שני בדף ט"ו לגירסת ר"ת ז"ל וז"ל וה"פ משטיפה אחת שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו שני פעמים כדמוכח בכמה דוכתי במסכת ידים דצריך מים ראשונים ושניים ועל זה קאמר ואם נטל ידו אחת משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידו טהורה כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים ראשונים וקמסיים בסיפא שתי ידיו בשטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע"ג דכשנטל בשתי שטיפות לא בעי רביעית השתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו אחת אין צריך רביעית כי אתי משיורי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים עכ"ל ז"ל. אבל רש"י ז"ל גריס התם הנוטל ידו אחת ואחת בשטיפה ידיו טהורות ופי' הנוטל ידו אחת מן הכלי בזריקה על ידיו כתקון חכמים ואחת בשטיפה בנהר במ' סאה ע"כ. ובסמ"ג עשין כ"ז כתוב שזה מדבר כשהעביר כבר הטיט ודבר החוצץ ועושה אחת מרובה כשתים ע"כ. והביאו הטור שם בשם ספר המצות דמה שמזכיר ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר. אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה ע"כ. וכתבתיו בר"פ דלעיל בהגה"ה:
בפי' רעז"ל צריך להיות אע"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל לשתי ידיו אע"ג דאתו משיירי טהרה לא מהני עד שיטול שני פעמים ראשונים עד הפרק ושניים עד הפרק והוא פי' שני לה"ר שמשון ז"ל. ופי' עוד ובהא ליכא מאן דפליג אר"מ. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל נטל ידו אחת שלא רצה לטהר אלא ידו אחת ונטלה בשטיפה אחת ולא שפך פעמיים עליה ידו טהורה אע"פ שלא היו במים רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל אם נטל שתי ידיו בשטיפה אחת ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע"ג דאתו משיורי טהרה כיון שלא שפך פעמיים על ידו. אבל אם היו רביעית נטהרו ידיו בשטיפה אחת:
נפל ככר של תרומה על המים: שנפלו מידיו לארץ טהור כמו שידיו טהורות:
ר' יוסי מטמא הככר: אע"פ שהידים טהורות מידי דהוה אסיפא נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ור"מ סבר דל"ד דהתם אפסיק והיו הראשונים טמאים ולא טהרום השניים והכא לא אפסיק ע"כ. טהור דר"מ סבר דכי היכי דמהני וכו' כדפי' רעז"ל:
משנה ב[עריכה]
שאין המים האחרונים וכו': (ב). הכא קרי למים שניים מים אחרונים והן שפיכה שנייה שע"ג מים ראשונים וכדפי' כבר רעז"ל:
רשבג"א כל שהוא מבריית המים טהור: אפילו מה שע"ג צרור אי נמי מודה רשב"ג במים שע"ג צרור אלא קאי אהא שאמר ת"ק שאין האחרונים מטהרין אלא מים שע"ג היד ואתא רשב"ג למימר גם אם היה על היד דבר שהוא מבריית המים כגון יבחושין אדומים המים השניים מטהרין אותם. הר"ש והרא"ש ז"ל:
בפי' רעז"ל ואין הלכה כרשב"ג וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ותימה הוא לע"ד דהא בפרק שני דזבחים משמע דהלכתא כוותיה וכן יש מי שפסק דלכתחלה נוטלין לידים ביבחושין אדומים ובכל דבר שתחלת ברייתו מן המים. וכן פסקו להלכה למעשה בספר שלחן ערוך סי' ק"ס. ועיין על זה בבית יוסף שם סי' קס"ב:
משנה ג[עריכה]
הידים מיטמאות ומיטהרות וכו': כך צ"ל. אבל ה"ר יהוסף ז"ל מחק היוד וכתב כן מצאתי ע"כ. וכתוב בסמ"ג עשין סימן כ"ז דגרסת רש"י ז"ל בסוטה דף ד' נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה:
נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה: וכך הביאה ג"כ בספר התרומה ע"כ וכן נראה הגירסא בשבלי הלקט סימן ל"ו. והטור גרסתו בא"ח סי' תס"ב כגרסתנו ושם בבית יוסף הביא ג"כ שתי הגירסאות וביארם. וז"ל רש"י ז"ל תניא הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חיץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ומים שניים מטהרין את הידים כדתנן במס' ידים שצריך מים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחין על ידיו שנטמאו בתחלה מחמת ידים ותני התם הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומיטהרות בנטילה. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה שהרי טהרו שניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טהרו את היוצאין הלכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויטמאו את הידים עכ"ל ז"ל. ומתני' דקתני מים ראשונים ושניים מיירי דוקא כשידיו נקיות דאז די לו בשני פעמים אבל אם ידיו מלוכלכות בשום דבר צריך מלבד אלו השניים פעם אחת קצת מן הרביעית להסיר הלכלוך דשלשתם סגי ברביעית אחת ודעת הרמב"ם ז"ל שלא נזכרו מים שניים אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל:
בפי' רעז"ל וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים שחוץ לפרק וכו'. אמר המלקט לשון הר"ש והרא"ש ז"ל לפי שנטמאו השניים בראשונים וכשחזרו ליד טמאוה והיינו דאמרי' בפ"ק דסוטה מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אבל כשלא נטל את הראשונים אלא עד הפרק אע"פ שיצאו השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה כי היד חוץ לפרק טהורה ולא נטמאו בה השניים ופי' רש"י ז"ל שם בסוטה דהכי תנן נטל הראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפי' לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק טמאה לבד כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ע"כ:
עוד בפירושו של רעז"ל משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה ומשום שמא יש להם דין וכו' כך צ"ל:
נטל את הראשונים לידו אחת וכו': עיין בבית יוסף א"ח סימן קס"ב. וראיתי שהגי' ה"ר יהוסף ז"ל נטל את הראשונים בידו אחת ונמלך ונטל את השניים בשתי ידיו ידיו טמאות נטל את הראשונים בשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים בידו אחת ידיו טהורות נטל ידו אחת וכו' וכתב כך מצאתי ע"כ:
נטל ידו אחת ושפשפה כו': מצאתי כתוב שם בספר לבוש תכלת סעיף ח' וז"ל נטל ידו א' ושפשפה לנגבה בראשו או בכותל טהורה ואם אח"כ חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמא שאותם מים טמאים וחזרו וטמאו את היד שנגעה בהם ואע"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף כלומר וא"כ צריכין לומר שהמים שעל הידים טהורין הם ומטהרין את הידים השתא דחזר ונגע גרע כן כתוב בש"ע והם דברי רבינו שמשון וצריכין ביאור דה"ד דאי מיירי ששפך רביעית שלם בבת א' על היד ושפשפה בראש או בכותל וחזר ונגע בהן אמאי טמאה כבר נתבאר דהנוטל ברביעית שלם אין כאן מים טמאים כלל וכן אם נטלם מרביעית שלם ובזה אחר זה במים ראשונים ושניים כדינא אמאי טמאה הרי טהרו השניים את הראשונים שע"ג היד אלא ע"כ מיירי שלא נטל כי אם מים ראשונים בפחות מרביעית והאי פחות מרביעית ה"ד אם לא היו יותר בכלי שנטל ממנו רק אלו המים אמאי אם שפשפה בראשו או בכותל ונגבה טהורה הא לא היו כאן מים כשיעור טהרה אלא ע"כ מיירי דאתו משיורי טהורה וא"כ משמע כאן דפחות מרביעית דאתו משירי טהרה ה"ה מצד א' דינם כרביעית שלם ומצד א' אינם כרביעית שנם. דינם כרביעית שלם שאם שפכן כולם בבת אחת על היד א"צ מים שניים אלא יכול לנגבם מיד והוי טהורה. ואינם כרביעית דברביעית אין כאן מים טמאין כלל ואפילו נגע בהן במים אחר הנגוב אינם מטמאין אבל הכא היד טהורה בנגוב והמים נשארו טמאים ואם חזר ונגע בהן אח"כ טמאו את היד. ונ"ל דמה"ט קאמר שפשפה בראשו או בכותל לנגבה ולא אמר שנגבה במטפחת משום דכשמקנח בשערות הראש או בכותל דרך הוא שמקנח היד ומשירה מיד ואין חוזר ונוגע באותו מקום ואין השערות והכותל מתלחלחים כ"כ שיטמאו מיד את היד אבל כשמנגב במטפחת דרך הוא לקנח ולחזור ולקנח ולכרוך המטפחת סביב ידו המתקנחת ונטמאת היד מיד באותו הניגוב שהרי חוזר ונוגע בלחלוחית שע"ג המטפחת מן המים נ"ל. א"נ לאידך גיסא נקט שפשפה בראשו או בכותל משום דבשערות ראשו ובכותל אין המים נבלעין בתוכם אלא נשארים שם בעין לפיכך אע"ג דבשעת נגוב הידים נטהרין מן הטעם שכתבתי שדרך להסירם מיד וכו' מ"מ כשחוזר ונוגע בהם כיון שהמים עדיין בעין הם שם חוזרות ומטמאים את הידים אבל כשמנגב במטפחת המים נבלעים לתוכה לפיכך ל"מ שמטהרים את הידים בשעת ניגוב אלא אפי' חזר ונגע בה אח"כ המים טהורות עכ"ל. טהורות כיון שאין המים הטמאים עלי' בעין רק נבלעים בתוכה וזה נ"ל עיקר וכן נוהגים דהואיל והוא דבר דמדרבנן אזלינן ביה לקולא ע"כ:
בראשו או בכותל (ג) טהורה: קשה דבשלמא בכותל שפיר אבל בראשו אמאי טהורה הא מחכך בראשו בעי נטילה לתפלה כמו שכתוב בתשובת הרשב"א ז"ל. שהובאה בבית יוסף סוף סי' ד' דא"ח ותמצאנה בתשובותיו סי' קנ"ו וגם בתשובות להרמב"ן ז"ל שהובא בב"י א"ח סי' צ"ב וסי' קס"ד ופסקו ג"כ להלכה שם בספר ש"ע וא"כ נימא תהוי תיובתא להרשב"א ז"ל. ונראה לע"ד דלפי זה צריך לחלק בין שפשוף דמתני' לחכוך הראש דחכוך הוי בראשי אצבעותיו בין השערות דאיכא מלמולי זיעה טפי אבל שפשוף דמתני' הוי בפס ידו ואצבעותיו ע"ג קצוות שערות ראשו דליכא מלמולי זיעה כולי האי או שמא בראשו לאו דוקא אלא ר"ל כובעו וה"ה שאר בגדיו דו"ק:
נוטלין ד' או חמשה וכו': ובטור א"ח סי' ק"ס וכתוב שם בבית יוסף ואפשר שאם ידי השני מרוחקין מידי הראשון לא עלתה לו נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חברו אלא כשידו השני סמוכות לידי הראשון מיירי דחשבינן להו כיד אחת ע"כ:
משנה ד[עריכה]
ספק נעשה בהם וכו': בטור או"ח סי' ק"ס וז"ל שם מים שיש לו ספק בהן אם נעשה בהן מלאכה אם לאו או שיש לו ספק אם יש בהן שיעור אם לאו או אם הם טהורים או טמאים או ספק אם נטל ידיו אם לאו טהור ע"כ. ומ"ש ספק אם נטל ידיו וכו' כתב בבית יוסף שכן כתוב בהרמב"ם ז"ל פ' ששי מהלכות ברכות וגם בפי' המשנה פ"ד דמסכת טהרות אע"פ שאינו בגרסת המשנה ע"כ בקיצור וכתב עוד שכתב ה"ר מנוח ז"ל דטמאים וטהורים אידים קאי כלומר שהיה שומר את ידיו ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם וטמאים או לא הסיח וטהורים ויש לפ' דאמים קאי לפי שמים הפסולים לנטילת ידים כטמאים הם חשובים. וכתב עוד דטעמא דכל ספק בטהרות ידים טהור משום דנטילת ידים עיקרו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ע"כ:
ספק הידים ליטמא ולטמא: ולקמן באידך בבא מפ' לה דכיצד קאי אליטמא ולטמא וכבר פירש ברישא ספק ליטהר וכמו שפירש רעז"ל באומרו והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא וכו'. ומפני שאמרו דקתני קאי אפ"ד דמס' טהרות סימן ז' וסימן י"א:
נגע בשניהם ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור או טהורה בטמא וטמאה בטהור: גרסי' דככרים לשון זכר הם. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' וטהורה בטהור טמאה בטהור וטהורה בטמא וכתב כן מצאתי: