מטה אפרים אורח חיים תריט
סימן תריט בטור ובשולחן ערוך
סעיף א
[עריכה]אחר אכילת סעודה המפסקת, כמו שנתבאר בסימן תר"ח, אם דעתו לאכול ולשתות עוד אחר ברכת המזון, שעוד היום גדול, יש לומר בפה שאינו מפסיק לגמרי, ובדעתו לאכול ולשתות עוד, כמו שנתבאר שם. ואחר כך יאמר "שיר המעלות בשוב" וכו'; ואין לומר "על נהרות בבל". ונוטלים לידיים מים אחרונים, ואף מי שאינו נזהר בכל השנה במים אחרונים – עכשיו יעשה כן, לתוספת נקיות וטהרה. ויתנה בלבו שאינו קובע זה לחובה לנהוג תמיד כן. ואחר כך מברכין ברכת המזון בכוונה עצומה, וכל שום בעל בכי יש להוריד דמעות ולהשמיע קול בכיות, באמרו "רחם נא", ו"בונה ירושלים" וכו', "הרחמן הוא" וכו'. ויתן אל לבו, כי בעוונותינו הרבים עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (ירמיהו ח, כ), ועתה עת לחון ולהעתיר לה', על גאולתנו ופדות נפשנו, והזמנת פרנסתנו ברווח וברחמים וחיים ושלום וכל טוב. והמשכיל יבין, איך קבעו חכמינו זכרונם לברכה תפילה קצרה ויכלול בזה כל מיני טובות שבעולם, הן לגופו הן לנפשו. ונהגו שאם יש שלושה, בעל הבית מברך ברכת הזימון על הכוס, ואחר ברכת המזון ישתה מן הכוס שיעור רביעית ויברך אחריה ברכה אחרונה:
סעיף ב
[עריכה]נהגו שהאב והאם מברכין את בניהם טרם לכתם לבית הכנסת, ומעתירים בברכה זו גם כן שhיחתמו לחיים טובים, ושיהיה לבם נכון ביראת ה' וישום בלבבו אהבתו ויראתו בלב שלם. וכל אחד כפי מערכי ליבו ושינון לשונו שופך תחנונים בבכי ובדמעות שליש למען יקים ד' את דברו ויקבל תפלתו ויעתר אל אלוה וירצהו. ואגב זה מעוררים הבנים והבנות שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו ולחזק לבבם לתורתנו הקדושה, כי בעת ההיא מורך בלבבם מאימת הדין והדברים עושין רושם ונכנסים ללב ביושר. ורבים הולכים גם לקרוביהם, אנשים של צורה וחסידים ואנשי מעשה, שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו בעדם ביום הקדוש בנשאם תפילה בעד השארית הנמצאה, לפקדם ולהזכירם לטובה. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, שבעת אשר היום פנה לערב ראוי שיהיה ליבם נכון לקבל קדשת היום בהשקט וישוב הדעת:
סעיף ג
[עריכה]יש נוהגין שהולכין עוד הפעם לטבול קודם הליכה לבית הכנסת, כדי לקבל עליו קדושת היום בטהרה. אך צריך שיהיה עוד היום גדול, ולכך יש קצת שנמנעים מלטבול קודם כניסת הלילה, מתוך שזמנו בהול שהוא לפנות ערב, שמא ימשך תוך זמן האסור ולא ירגיש בדבר. וכל איש הישר בעיניו יעשה, ובלבד שיכון ליבו לשמים:
סעיף ד
[עריכה]הנשים מדליקות נרות בבית על השלחן הערוך, ומברכות עליהם "אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים" וברכת "שהחיינו", כמו ביום טוב. ואם חל בשבת מברכות "להדליק נר של שבת ויום הכפורים" ו"שהחינו". ובמקומות שלא נהגו להדליק בבית כשחל יום הכיפורים בחול, מכל מקום כשחל בשבת מדליקין, ואין מזכירין בברכה של יום הכיפורים, רק "להדליק נר של שבת", וגם אין לברך "שהחיינו". והנרות שמדליקין בבית ומברכין עליהם, לא ידליק במקום אחר ואחר כך ישים אותם על השולחן, אלא בתחילה ישימם במקומם ואחר כך ידליקם:
סעיף ה
[עריכה]אחר כך הולכים לבית הכנסת. ונוהגים ללבוש הקיטל בבית ולילך לבית הכנסת, כדי שגם בדרך הילוכו לא יזוז מזכרונו שהוא הולך לקבל קדושת היום באימה (ועיין לעיל בסימן תר"י סעיף יא.) וגם הולכים במנעלים לבית הכנסת, וכשיגיע לבית הכנסת יחלץ מנעליו וישלח לביתו. ואם יודע שיהיה צריך להם ביום הכיפורים לילך במקום טיט ורפש, יוכל ללכת בהם לבית הכנסת ויניחם שם במקום מוצנע, שלא ייראו, משום כבוד בית הכנסת. ואין ליגע בהם כי אם על ידי מפה:
סעיף ו
[עריכה]במקומות שלא נהגו לערב עירובי חצירות בבית הכנסת, ומערבין בכל ערב שבת, והמנהג שם שהשמש שואל לציבור בערב שבת: עירבתם? אז בערב יום כיפור גם כן יש לו לשאול 'עירבתם' אף כשחל יום הכיפורים בחול, שגם ביום הכיפורים נוהג עירובי חצירות, כמו שנתבאר סימן תרי"א סעיף ד. וצריך לשאול כן מבעוד יום, שאם שכח אחד יהיה יכול להגיע לביתו קודם בין השמשות. וצריך להדליק הנרות בבית הכנסת מבעוד יום קודם זמן תוספות יום הכיפורים, שהוא אסור במלאכה מן התורה. וזמן תוספות יום הכיפורים מבואר לעיל סימן תר"ח. ואין חיוב מוטל על כל איש, אלא מי שירצה מדליק. ורשאים להדליק נרות שבבית הכנסת במקום זה ולהניח אותם אחר כך במקום אחר. ומי שמדליק נרות שבבית הכנסת ובדעתו לטלטל אותם או למחוט ראש הפתילה, יש לו להתנות שאינו מקבל עליו יום הכיפורים בהדלקה זו; ואפילו לא התנה בפה, רק בלב, די בכך. ונוהגים שאחר מנחה תולין לפני הארון פרוכת לבן של משי ורקמה לכבוד היום, ולא יהיה מרוקם עליו צורות (עיין ביורה דעה סימן קמ"א, שאפילו צורות המותרות אין לצור בבית הכנסת, שנראה כמשתחוה להם; ואם כן מכל שכן לפני הארון, שאין לתלות פרוכת כזה):
סעיף ז
[עריכה]ילבש הטלית מבעוד יום, ויברך "להתעטף"; ואם הוא בין השמשות אין לברך. ושוב אין צריך להסיר הטלית ממנו כל זמן שהוא נעור בלילה. ואם ירצה להסירו אחרי גמר תפילת כל נדרי ורוצה לומר שירות ותשבחות ותהילים בלא טלית, הרשות בידו; ואם חוזר ולובשו, אין לברך עליו, עד שיאיר היום:
סעיף ח
[עריכה]נכון שטרם כניסת יום הכיפורים יאמר בלחש הווידוי קצרה, "אשמנו" כו', לפי שהוא התחלת הכפרה, ליכנס ליום הכיפורים בתשובה. והוא עיקר מצות תשובה מן הדין. ומה שתקנו להתוודות במנחה, לפי שחששו שמא תיטרף דעתו עליו, שישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות אחר כך, ולכן לא הטריחו הצבור להתוודות שנית בכניסת היום עד שיתפלל ערבית ויתוודה בתפילתו; ומכל מקום כל יחיד יוכל לחוש לעצמו, שמא מעת המנחה עד עתה נכשל באיזה עבירה חס ושלום, ותועיל לזה הווידוי הזה. אבל אין לנהוג כן בציבור, שנראה כמוסיף על דברי חכמינו ז"ל:
סעיף ט
[עריכה]נוהגין שהרב שבעירו או הזקן וחשוב שבציבור אומר קודם התחלת הש"ץ "כל נדרי" דברי כיבושים; ואין מאריך בדרוש, רק מקצר ועולה בדברים של תוכחת מוסר כדי לעורר לב הציבור, כי קדוש היום לכפרת עוונות. ומי האיש אשר יאמר: זיכיתי ליבי, נטהרתי מחטאתי חטאת נעורים. ועת לחננה על המחיה ועל הכלכלה וקיבוץ גלויות. ויתן את קולו בבכי וישמעו אחיו לעלות את המדומע לעורר רחמים, ועת רצון הוא להיענות ביום הקדוש הזה. וטוב שהחזן יאמר קודם "כל נדרי" בלחש בקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני השם, שתקובל תפילתו:
סעיף י
[עריכה]במדינות אלו נוהגים בהרבה מקומות קודם "כל נדרי", מוציאין הרבה ספרי תורה מארון הקודש, ואנשי מעשה לוקחין הספרי תורה בחיבוק ונישוק ומבקשים מחילה וסליחה על שפגמו בכבוד התורה. ויש אומרים פסוק "אור זרוע" כו' ומאמר מהזוהר, "קם רבי שמעון", הכתוב בקצת סידורים, בבכי ובתחנונים, וכל מקום יעשה כמנהגו. ואחר כך מחזירין הספרי תורה למקומם. ואחר כך הולכין שני אנשים מחשובי הקהל ועומדים אצל החזן, אחד מימינו ואחד משמאלו, והחזן ואלו השניים אומרים: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". ויש מקומות שנוהגין לומר "להתפלל את העבריינים", ובמדינתנו נוהגין לומר "עם העבריינים" ואין לשנות. ואומרים כן שלוש פעמים, והשניים עומדים עד אחר שיאמר החזן "ברכו" כו' ועונין "ברוך" כו' והולכין למקומם. ואם חל בשבת, שאומר "מזמור שיר ליום השבת" קודם "ברכו", יכולים לחזור למקומם בתחילת אמירת "מזמור שיר ליום השבת":
סעיף יא
[עריכה]הש"ץ מתחיל לנגן בניגון המתוקן ומקובל מימי קדם "כל נדרי" עד "לא שבועות" כו', בקול נמוך קצת, ואף על פי כן יהיה בעניין שיהיה נשמע לאוזן הציבור. ופעם שנית מגביה קולו יותר, ובפעם הג' עוד יותר. וב' האנשים אין להם לומר עמו בקול רם, רק בקול נמוך מקול הש"ץ. וכן לכל הציבור יש לכל אחד לומר בלחש כל נדרי עם הש"ץ, ובלבד שלא יבלבל דעת החזן והציבור. ויש לומר הנוסח הכתוב במחזורים, אף שיש כמה נוסחאות, אין לש"ץ לשנות מנוסח המחזור הנהוג במדינה ההיא.
ונוהגים לומר "כל נדרי" מבעוד יום. ואומר הש"ץ ג' פעמים "ונסלח" כו'; וכשמסיים "בשגגה", אומרים הציבור ג' פעמים, ונהגו לומר בקול רם. ושוב מתחיל החזן "סלח נא" כו' פעם אחת, והציבור עונין אחריו "ויאמר ה' סלחתי כדברך" ג' פעמים. גם החזן יאמר עמהם פסוק זה.
וממשיך בכל נדרי ובאמירת פסוקים אלו עד הלילה, ואם לפעמים נמשך תוך הלילה, אין להקפיד בזה כל כך. ואל ישנה אדם ממנהג העיר בניגונים, לפי שמבלבלים דעת הקהל, ואל ישנה בפיוטים שדרכם לומר במקום ההוא, אף שהחזן הוא ממדינה אחרת שמנהגם הוא בניגונים או בפיוטים אחרים, לא ישנה דבר ממה שמנהג המקום הזה שמתפלל עתה.
סעיף יב
[עריכה]אחר שסיים "כל נדרי" והפסוקים, קודם שיאמר ברכו יאמר החזן בקול רם ברכת "שהחיינו" בלא כוס. וגם הציבור יאמר כל אחד "שהחיינו" בלחש, ולא יהיה דעתו לצאת בברכת הש"ץ. ויש לו למהר לסיים הברכה שמברך לעצמו, כדי שכשיסיים הש"ץ הברכה יאמר אמן. ומכל מקום יש להש"ץ ליזהר להוציא הציבור, מי מהם שירצה לצאת בברכתו. ויש להזהיר לנשים שנוהגות לומר "שהחיינו" בשעת הדלקת נרות בבית שלא יאמרו שנית בברכת "שהחיינו" בבית הכנסת, אלא ישמעו מש"ץ ויענו אמן:
סעיף יג
[עריכה]אם חל בשבת, החזן מתחיל "מזמור שיר ליום השבת" כו', ואומרים אחריו קדיש יתום כמו בכל שבת. ויש לומר "מזמור שיר" לאחר ברכת "שהחיינו" ולא קודם לו. ובמקומות שנהגו כשחל יום טוב בשבת לקבל שבת במזמורים "לכו נרננה" ופיוט "לכה דודי" כמו בכל שבת, ויש שאין אומרים ביום טוב שחל בשבת, רק "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" וחרוז ראשון ואחרון מן "לכה דודי", מכל מקום כשחל יום הכיפורים בשבת אין אומרים כלל, רק "מזמור שיר ליום השבת" לבד. וכן אחר התפילה אין אומרים "במה מדליקין" ולא "מזמור לדוד ה' רועי", כו אף שנוהגין לומר בכל שבת מזמור זה אף ביום טוב שחל להיות בשבת, מכל מקום ביום הכיפורים שחל בשבת אין אומרים אותו, כאשר יבואר במקומו:
סעיף יד
[עריכה]אחר ברכת "שהחיינו" כשחל בחול, או כשחל בשבת – אחר "מזמור שיר ליום השבת" ואמירת קדיש אחריו, מתחיל הש"ץ לומר "ברכו" בהמשכה בנעימה קדושה לכבוד קדושת היום, והציבור עונין אחריו "ברוך" כו' בכוונה עצומה ומחשבה קדושה לקבל קדושה יתירה מעיצומו של יום הקדוש הזה. ויש מקומות שנוהגין להתחיל ביום כיפור "והוא רחום", כו אף שאין אומרים אותו בשבת ויום טוב – ביום כיפור אומרים אותו, שהשעה צריכה לכך לכפר עון ולא ישחית. ומכל מקום אין אומרים קודם "והוא רחום" פסוקי מזמורים ולא קדיש כמנהג שאר הימים, רק מתחילין "והוא רחום". אך במדינתנו נהגו שלא לומר "והוא רחום" כלל, רק מתחילין "ברכו" כמו בשבת ויום טוב, ואין לשנות:
סעיף טו
[עריכה]בקריאת שמע אומרים הכול ביחד "שמע ישראל" בקול רם, כמשפט שאר הימים, ואחר כך מתחיל החזן וכל הקהל עמו בקול רם: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכן למחרתו בשחרית יום הכיפורים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. וברכת קריאת שמע אומרים בכוונה עצומה, ובפרט ברכת "השכיבנו" שכולה בקשות עצומות, אומרים בבכי ובתחנונים; כי הוא שעת רחמים ועת רצון, וכל המכוין לבו מובטח שאין תפילתו חוזרת ריקם. ובסיום הברכה אחר "ושמור צאתנו" אומרים "ופרוס עלינו" כו', אף שבקצת מקומות בשבת אין אומרים "ושמור צאתנו", ואחר "ובצל כנפיך תסתירנו" אומרים "ופרוס" כמבואר סימן רס"ז, מכל מקום ביום הכיפורים יש לומר עד אחר "ושמור צאתנו", אם לא כשחל בשבת יש לומר כמו בשאר שבתות השנה. ואחר שמסיים החזן ברכת "ופרוס", אומרים הקהל "כי ביום הזה יכפר" [וכתב בלבוש סימן תקפ"ה שאין בזה הפסק בין גאולה לתפילה, שפסוק זה הוא זכרון גאולה, אמיתיות גאולת הנפש, ואין לך גאולה אריכתא יותר מזו]. ואם חל בשבת אומרים תחילה פסוק "ושמרו" ואחר כך "כי ביום הזה" כו'. ויש נוהגין לומר "ופרוס עלינו" כו' בעמידה. ויאמר "בַיּוֹם" הבי"ת רפויה, "מִכֹּל" הכ"ף בחולם:
סעיף טז
[עריכה]הגיע עת לעמוד בתפילה. יתן אל ליבו לפני מי הוא עומד להתפלל, ותוקף קדושת היום, לטהר מכל חטא ועון ופשע. ולכן צריך לטהר עצמו ולהסיר מליבו כל מחשבות והרהורים שבעולם, ויתפלל במחשבתו למי שיודע מחשבות שיכין ליבו להתפלל בכוונת הלב כמו שאמר הכתוב: "תכין ליבם תקשיב אזנך" (תהלים י, יז). ומתפללין הציבור בלחש ז' ברכות. ומה טוב אם יכול להתפלל בלחש, ואם אינו יכול לכוון דעתו אם יתפלל בלחש נתבאר לעיל. ואומרים בברכה ראשונה "זכרנו" ובשנייה "מי כמוך", ובשלישית היא ברכת "אתה קדוש" אומר "ובכן תן פחדך" עד "המלך הקדוש", כמו בראש השנה. ואם שכח להזכיר אחד מאלו נתבאר לעיל. ואחר כך אומרים "אתה בחרתנו" כו' "את יום הכיפורים הזה", ויש אומרים "את יום צום הכיפורים הזה", ואם חל בשבת אומרים "ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום השבת הזה ואת יום הכיפורים הזה למחילה". ויש שנוהגין אף כשחל בחול אומרים "באהבה את יום הכיפורים הזה", אין למחות בידם. ואומרים "ולמחול את כל" כו', החי"ת של "ולמחול" בחולם, והכף של "כל" בקמץ. ואין אומרים "באהבה" קודם "מקרא קודש", ובמקומות שנוהגין לומר "באהבה מקרא קודש" אין לשנות. "אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא", ואין מזכירין בו, רק של יום הכיפורים ולא של שבת. ואחר כך אומר "אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעוונתינו ביום הכיפורים הזה", ואם חל בשבת אומר "ביום השבת וביום הכיפורים הזה" כו', "לפני ה' תטהרו", "קדשנו במצוותיך". ואין אומרים "אלהינו ואלהי אבותינו רצה" אף כשחל בשבת (כיוון שהוא יום תענית אין רצון במנוחה. עיין לבוש), אבל אומרים "והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בו" כו', ואין מסיים "כי אתה אלוהים אמת" כו'. ובחתימה אומר "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח" כו' "מלך על כל הארץ מקדש ישראל" כו', ואם הוא שבת חותם "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים". ואחר כך אומרים "רצה" ו"מודים" כו', ואומר "וכתוב" וכן "בספר", ואם שכח מבואר בסימן תקפ"ב. וקודם "אלוהי נצור" אומרים הווידוי. ואף שכל השמונה עשרה אומרים בשחייה, כמו שנתבאר בסימן תקפ"ב, מכל מקום בהווידוי יש לכפוף יותר, כמו במודים, מן "אבל אנחנו חטאנו" עד "ועל חטאים שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין". ואומר "על חטא שחטאנו לפניך בתשומת יד" בשין שמאלית:
סעיף יז
[עריכה]אם שכח ולא הזכיר בתפילה [את] של שבת, אין מועיל מה שיכוון לברכה של מעין שבע שאומר הש"ץ, אלא צריך לחזור ולהתפלל כל התפילה כסדרה:
סעיף יח
[עריכה]אחר שגמרו הש"ץ והציבור התפילה בלחש, יש נוהגין שהש"ץ מתחיל לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה כו'. ואם חל בשבת, מתחיל הש"ץ ויכולו, מגן אבות, כמו בשאר שבתות. ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו". ואין מזכירין בו של יום הכיפורים. ובמקום שנוהגין לומר לדוד מזמור, אומרים אותו גם כן בשבת אחר שסיים הש"ץ "מקדש השבת". ואין אומרים במה מדליקין. ובמקום שנוהגין לומר במקום במה מדליקין, מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר כו', אין אומרים אותו היום. ואחר כך מתחיל הש"ץ "יעלה תחנונינו" כו', ולפזמון כי הנה כחומר פותחין הארון, ואחר שסיים לכל קוראיך סוגרין אותו, ואומרין הכל על הסדר הכתוב במחזורים. ואפילו כשחל בשבת אומרים כל הסליחות והתחנונים כמו בחול. וכשמגיע לפיוט כי אנו עמך כו' נוהגין החזנים להנעים בקול, וכן בווידוי "אשמנו" מנגן בקול בכייות לעורר הלבבות, והקהל עונין אחריו בכוונה עצומה ובקבלת הלב שלא ישובו עוד לכסלה. ואחר כך אומרים הווידוי הגדול וזכור רחמיך. ואחר כך, אם חל בחול אומרים אבינו מלכנו, ואחר כך אומר הש"ץ קדיש שלם בניגון. ואומרים עלינו, קדיש יתום. ונהגו שהש"ץ מנגן אנעים זמירות בניגון יפה לכבוד היום. וגם יש שמוסיפין אחר זה, קודם שנפטרים לבתיהם, מנגן איש אחד אדון עולם על הבימה וכל חרוז עונין הציבור אחריו. ויש שנוהגין לומר בציבור הארבעה מזמורים הראשונים שבתהילים שיש בהם שלש מאות ושש תיבות והארבעה מזמורים כמניין שלש מאות ועשר כמניין קרי ומסוגל שלא יבא לידי קרי. ולכן אומרים כל הציבור ביחד, והיתום אומר קדיש. וברוב המקומות אין אומרים אותם בציבור, רק היחיד כשרוצה לישון אומר אותם. ויש נוהגין לומר הארבעה מזמורים בציבור, ואומרים אחריהם קדיש, ואחר כך מנגן המנגן אדון עולם עד "לי ולא אירא". ובזה תם ונשלם סדר תפילת הערב: