מטה אפרים אורח חיים תריח
סימן תריח בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי, אפילו אם הוא אינו יהודי שאומר שאם לא יאכילוהו אפשר שיוכבד עליו חליו, אנו חוששין שמא יבא לידי סכנה ומאכילין אותו על פיו, וכן אישה מומחית נאמנת בזה. אפילו אם יש רופא ישראל מכחיש אותו או את האישה ואומר שאין צריך, סומכין עליהם ומאכילין אותו. ואפילו החולה אומר אינו צריך והרופא אומר צריך, סומכין על הרופא. ואפילו אם החולה הוא רופא מומחה, אנו אומרים שמא מטורף הוא מחמת חליו (כן כתוב במשבצות זהב ע"ש). ואם החולה אומר צריך אני, אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך שומעים לחולה, שהלב יודע מרת נפשו. ואפילו הרופאים אומרים שהמאכל יזיק לו, שומעין לחולה. ואפילו אומר סתם: צריך אני לאכול, ואינו אומר שאם לא יאכילוהו יסתכן למות, והיינו כשיודע שהיום יום הכיפורים ואפילו הכי שואל: תנו לי לאכול, מאכילין אותו. ובסתם, אם אינו יודע שהיום יום הכיפורים, מודיעים לו שהיום יום הכיפורים, ואם הוא אומר: אף על פי כן תנו לי לאכול, או חוזר ואומר: איני יכול לסבול מחמת חולי שלא לאכול, וכיוצא בזה, מאכילין אותו.