מטה אפרים אורח חיים תרז

<< | מטה אפרים · סימן תרז | >>

סימן תרז בטור ובשולחן ערוך

סדר תפילת המנחה, והווידוי במנחה, ונתינת הצדקה בבית הכנסת

א

אחר שטבל, לא יעשה שהות בבית המרחץ כי קדוש היום. וילך לביתו וילבש בגדים נקיים, ונוהגים ללבוש בגדי שבת, וילך מיד לבית הכנסת לתפילת מנחה. ומתפללין תפילת מנחה בעוד היום גדול, בזמן מנחה גדולה או סמוך לה, לפי שמאריכין הרבה בתפילת המנחה ובווידוי, ואחר כך צריך לחזור ולשוב לביתו לאכול סעודה המפסקת, לכן מקדימין אותה:

ב

נוהגין שבעת הליכה לתפילת מנחה לבית הכנסת כל אחד נושא עמו הנרות של שעוה אשר נעשו לכבוד היום, אף על פי שאין מדליקין אותן אלא קודם הלילה, מכל מקום מביאין אותן עכשיו, מפני שיש שהות לתוחבם בחול ולהעמידם כראוי שלא יפלו, לא כן אחר המנחה, שזמנו בהול, שאפשר שמחמת המהירות והערבוב יהיו מטין ליפול, ויבוא מזה בלבול התפילה ביום הקדוש:

ג

ברוב המקומות שבמדינות אלו נוהגים, שמחלקים צדקה לעניים בדרך הליכה לבית הכנסת לתפילת המנחה, גם בעזרה שלפני בית הכנסת יושבין גבאי צדקה של בית הכנסת ושאר צדקות שבעיר, ושם יתנו צדקות איש כמיסת ידו. והגבאים אין להם לדקדק עם הנותנים, ולקבל מהם בסבר פנים יפות. ולא יפה עושים הנוגשים צדקה בעת הזאת ועושין פלילות עמהם, ולפעמים יש דיחוי בדמים באמרם: מה זה לפני איש כמוך, וכיוצא בזה, והנותן מתבייש ברבים. וחלילה לעשות כן, במקום צדקה צעקה, כי אף על פי שאמרו: "גדול המְּעַשה", אין לעשות רק ביחידות ולא ברבים, "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיהו לב, יז). ויש נוהגים, שגם החזנים ובעלי תפילות מעמיד כל אחד קופתו, וכל אחד נותן לפי ערכו; והטעם, כדי שיתפללו עליהם בלב שלם. ואף שבעוונותינו הרבים בזמנים הללו, שאין הדור דומה יפה, ואדרבה לפעמים נמשך קטטה או על כל פנים שנאה בלב כשאין הנותן נותן בעין יפה, שלפי אמדן דעת הש"ץ או הבעל תפילה עצר זה נדבתו הראויה, אף על פי כן, הואיל וכבר נהגו, מי יפר? ומה טוב היה לנהוג שיהא הקופות מכוסות, לבל יודע לאיש אשר יפיל מהם אל תוכו, ויבטח בשם ה' אשר אין מעצור כו' (שמואל א יד, ו). וזריזין מקדימין לעצמם, לעשות רשימה אשר חפצם לחלק לכל אחד מהצדקות והקופות העומדים שמה, ומוסר הפתקא עם המעות ליד הגבאי שהוא יחלק לכל הקופות כפי הרשום, בכדי שלא יצטרכו להתעכב שמה הרבה, וגם שלא יבואו לידי שכחה:

ד

גם לתפילת המנחה ראוי לבחור ש"ץ הגון, שיש בו מידות האמורות בסימן תקפ"א שראוי להתפלל בימים נוראים. ויש לו להתעטף בטלית, אף אם נוהגים להתפלל מנחה לפעמים שלא בעטיפה:

ה

יש מאנשי מעשה נוהגים לומר מזמור ק"ז, "הודו לה'" כו', וידיד נפש קודם התפילה, כמו בערב שבת. ואחר כך מתחילין סדר הקרבנות וקטורת, כמו בשאר תפילות מנחה, ואומר "אשרי", חצי קדיש. ומתפללים הציבור תפילת י"ח עד "אלהי נצור", ואומרים פסוק "יהיו לרצון" כו', ואחר כך מתחילין הווידוי: "אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך" כו', "אלהי עד שלא נוצרתי כו' וחלאים רעים", ואחר כך יאמר "אלהי נצור" כו' עד גמירא. והש"ץ חוזר התפילה עד "המברך את עמו ישראל בשלום" או "עושה השלום", ואינו חוזר הווידוי, רק מיד אחר סיום התפלה אומר בלחש "יהיו לרצון", ואומר קדיש שלם ועלינו וקדיש יתום, ואחר כך אומרים "לדוד ה' אורי" במקום שנוהגים לאומרו אחר המנחה. ואין אומרים תחנון ולא "אבינו מלכנו", בין שחל יום הכיפורים בחול, בין שחל בשבת:

ו

אם היחיד מאריך בתפילתו, והש"ץ הגיע לסדר קדושה, אף על פי שהוא עומד באמצע הווידוי יכול להפסיק לענות קדושה או מודים עם הציבור. ואם לא אמר "יהיו לרצון" קודם התחלת הווידוי, יאמר "יהיו לרצון" במקום שהוא עומד ויענה קדושה (ועיין סימן קכב):

ז

אחר גמר כל תפילת מנחה, כל הקהל לוקים ל"ט מלקות. אף על פי שאינם מלקות ממש, יש תועלת בזה, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. והנלקה לא יהיה עומד ולא יושב, אלא מוטה ושוחה על ברכיו, ופניו לצפון ואחוריו לדרום. ויש ליקח רצועה של עגל, ואף על פי שאינה רחבה טפח, שאינו רק לזכרון למלקות. ונהגו שהנלקה אומר וידויים בשעה שנלקה, והמלקה אומר "והוא רחום יכפר עון" כו' שלושה פעמים שהם ל"ט תיבות, נגד ל"ט מלקות:

ח

סדר הווידוי על פי אל"ף בי"ת, ככתוב בסידורים, הכל אומרים אותו בשוה. ומי שידע בעצמו שחטא חטא פרטי, כיון שהוא אומר הווידוי בלחש, נכון לפרט החטא, ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש. ואם החטא הוא אחד מהחטאים המפורשים בהווידוי, אזי כשיגיע למקום הזה בסדר הווידוי – יתמרמר עליו ביותר. אבל בקול רם אין לו להתוודות בחטא פרטי, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א), אם לא שהחטא מפורסם, יכול להתוודות עליו בקול רם אם ירצה:

ט

עוונות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ולא שנה בהם, אף על פי כן יכול לחזור ולהתוודות עליהם בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים זה, והרי זה משובח, שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא, ה):

י

בשעת אמירת הווידוי כשמזכיר החטא, יכה באגרוף על החזה או על הלב, כלומר: אתה גרמת לי שאחטא:

יא

צריך לומר הווידוי מעומד, ולא ישחה^[1] כמו במודים. וכן ביום הכיפורים כשחוזרים ואומרים הווידוי בשעת חזרת הש"ץ התפילה, גם כן צריך לעמוד. ואפילו במקומות שאינם חוזרים הווידוי עם הש"ץ, רק שומעין ממנו לבד, צריך לעמוד בעת אמירת הש"ץ הווידוי. ועיקר הווידוי מן "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו, אשמנו" כו' "תעתענו". ואין לדבר בשעת הווידוי, ואפילו באמצע אמירת "על חטא" אין לו להפסיק, רק לקדושה ומודים פוסק אפילו עומד באמצע "אשמנו", וכמו שנתבאר בסעיף וא"ו:

יב

סדר הווידוי יש לומר בנוסחא הכתוב בסידורים. ואין לשנות הנוסחא בשביל שיש להקדים הקל לחמור וכיוצא, רק כל אחד יאמר כנוסח מדינתו, ולא יוציא עצמו מהכלל, כי בימים קדושים אלו [ה]עיקר לכלול תפילתו בתוך תפילת ציבור ושלא לפרוש מהם; וזה הבא לשנות, הרי תפילתו עושה רושם לעצמו, והיא מוצאת מכלל תפילת הציבור, ואף בימות החול אין לעשות כן. אלא יכלול תפילתו והתוודותו על חטאיו בכלל הציבור, ונאמר: "הן אל כביר ולא ימאס" (איוב לו, ה), ונאמר: "פדה בשלום נפשי" כו' "כי ברבים היו עמדי" (תהלים נה, יט):

יג

לפי שגבאי צדקה ובעלי תפילות והעם העומדים בעזרה לקחת נדבות מאת העם הנכנסין, על הרוב אין יכולים להתפלל עם הציבור בראשונה, ומתאספים להתפלל אחר שיגמרו הראשונים תפילתם, יש להם להמתין עד אחר שיעשו סדר המלקות ויצאו הראשונים מבית הכנסת, ואז מותר להש"ץ לעמוד אצל העמוד במקום הקבוע להש"ץ. ואם רוצים למהר תפילתם בעוד שהראשונים בבית הכנסת, אין לש"ץ העובר לפני התיבה שנית לעמוד לפני העמוד, רק ישנה ויעמוד להתפלל במקום אחר. וגם יש ליזהר שלא להתפלל תפילה חטופה בשביל שצריכין למהר לסעודה המפסקת וללכת לבית הטבילה אחר כך, כי מוטב לבטל הטבילה שנית ולהתפלל התפילה במתון ובכוונת הלב כראוי:

יד

מנהג לשטוח עשבים בבית הכנסת בערב יום הכפורים סמוך לכניסת הלילה, לפי שהציבור צריכין ליפול על פניהם במוסף באמירת העבודה כשאומרים "ונופלים על פניהם", ואסור לאדם ליפול על פניו במקום רצפת אבנים. ולכן מכינים העשבים בערב יום הכיפורים, והמה צבורים ומונחים בקרן זוית או מקום מיוחד עד אחר הליכת הציבור מתפילת המנחה לביתם, ואז מפזרים השמשים העשבים בכל הבית הכנסת. (ועיין לקמן סימן תרכ"א בסדר העבודה. ועיין במגן אברהם סימן קל"א ס"ק כ"ב, דבראש השנה ב"עלינו" אין נופלים על פניהם, ולכן אין צריך לשטוח עשבים עיין שם):

1. יש מגיהים: וישחה.