מטה אפרים אורח חיים תרו

<< | מטה אפרים · סימן תרו | >>

סימן תרו בטור ובשולחן ערוך

דין שיפייס אדם לחבירו בערב יום הכיפורים, ודין טבילה בערב יום הכיפורים

א

עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים. ולכן, אף על פי שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע נגדו, מכל מקום אם אין לו פנאי, הוא ממתין לפייסו ביום אחר; אבל בערב יום הכיפורים מחוייב לילך אצלו בעצמו לפייסו, ולא ישלח תחילה אמצעי, שירצה לקבל פיוסים. ואם קשה עליו לילך בעצמו תחילה, או שיודע שיותר קרוב הפיוס על ידי איש אמצעי שיתווך ביניהם, יכול לעשות על ידי אמצעי. ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזר וילך פעם שניה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלושה אנשים, ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר. ואם אינו מתפייס בשלוש פעמים, שוב אינו זקוק לו, רק יקח עמו עשרה אנשים ויעמידם לפניו, ויאמר לפניהם שביקש ממנו מחילה והוא אינו רוצה למחול, ומה לו לעשות עוד? ואם רוצה לפייסו יותר משלושה פעמים – רשאי, אם אין שם בזיון תורה. ואם הוא רבו, צריך לילך אצלו כמה פעמים, עד שיתפייס:

ב

המבקש מחילה מחבירו, צריך לפרט מה שחטא לחבירו ועל זה מבקש מחילה. ואם יודע שחבירו מתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט אותו. ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל, אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט:

ג

אם זה שחטא לחבירו אינו מתעורר לילך לזה לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא עצמו אצל אותו שחטא, לבקש ממנו מחילה:

ד

המוחל לא יהא אכזרי מלמחול, אם לא שמתיירא שיגיע לו איזה רעה כשימחול, או שמתכוון לטובת המבקש ממנו מחילה. ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכיפורים, אין תפילתו נשמעת. ואם אחד הוציא שם רע על חבירו, אין צריך למחול לו, כי שמא יש מי ששמע השם רע שהוציא זה, ולא שמע מהפיוס, ולא יצא ידי חשד. ומכל מקום מידת חסידות וענוה למחול לחבירו אף אם הוציא עליו שם רע:

ה

אם מת האיש שחטא לו, מביא יו"ד בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו, והם ישיבו: מחול לך, מחול לך, מחול לך. ויש לו לפרט החטא. ויש לו לילך יחף. ואם קבר המת חוץ לשלוש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אין צריך לילך בעצמו לשם, רק די שישלח שליח לשם, והשליח יקח עשרה אנשים וילך על קברו ויבקש מחילה בשם המחרף, ויאמר: הנני שליח פלוני, מודה ברבים ששלחני פלוני. אם הוציא שם רע על אחד ומת, יעשה כן, שיש לומר אם היה חי, היה מוחל:

ו

תקנת קדמונים הותקנה שלא להוציא שם רע על המתים, ולכן צריך לעשות תשובה על שעבר התקנה. וגם אל יקל בעיניו לחזור אחר יו"ד לבקש ממנו מחילה. אבל אם לא הוציא עליו שם רע, רק דברי חרופים לבד, אין צריך לילך על קברו, כיון שלא ביישו רק לאחר מיתה. ולכן יבקש ממנו מחילה אחר שחרפו:

ז

מי שחירף לאחד ופגם בכבוד אבותיו, אף על פי שרצה למחול על כבוד שלו, אין בידו למחול מה שפגם זה בכבוד אבותיו, וצריך לבקש מחילה מהם על הדרך שנתבאר. ופרטי העניינים בזה, עיין בים של שלמה בבא קמא, ובשולחן ערוך חושן משפט סימן תכ"ו:

ח

חייב כל אדם לטהר את עצמו בערב יום הכיפורים ולטבול, שיהיה טהור מטומאת קרי, וגם לשם תשובה, ולכן אפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה יש להם לטבול. ויש לדקדק בחציצה יותר מבשאר טבילות שטובלים הזכרים בכל ימות השנה, שאין מדקדקין בה כל כך. ולכן טרם שנכנס לבית המרחץ, יטול ציפורניו. ואם ציפורני רגליו גדולים, יש ליטול גם אותן, ולפי שאין ליטול ציפורני ידיו ורגליו ביום אחד, ולכן יש ליטול ציפורני רגליו ביום שלפניו, כמבואר בסימן ר"ס. ואם לא עשה ציפורני רגליו מאתמול, יש לנקות העפרירות שתחת הציפורנים. וגם יחצוץ שיניו, שלא יהיה בין השינים דבר חוצץ. ויכנס למרחץ וירחץ עצמו במים חמים, שיהא גופו נקי, ויסרוק שערותיו במסרק. ואנשי מעשה שנהגו שלא לסרוק הזקן במסרק, יפרידו השערות בנחת ביד במה דאפשר. ואחר כך יטבלו במקוה של מ' סאה טבילה אחת, ואין מברכין על הטבילה, גם אין צריך לומר וידוי במקוה. ויש נוהגים לומר במקוה, ויש להם לעטוף בסינר, או לחבק בידים היטב זה על גבי זה שלא יהא לבו רואה את הערוה. ומכל מקום יזהר שלא להזכיר את השם. וטובל ג' פעמים. ואפילו אם טבל קודם יום הכיפורים ולא ראה קרי, או אפילו באשמורת קודם הכפרות, יש לו לחזור ולטבול עתה קודם תפילת המנחה:

ט

אשה ששימשה תוך שלושה ימים, צריכה לכבד ביתה בחמין, שלא תפלוט שכבת זרע. ודווקא שלא היה סמוך לטבילתה, שאז רגילות להתעבר, ויש לחוש שתשחית זרע ההריון; ומכל מקום יש לה לטבול בערב יום הכפורים:

י

מותר להטיל מים חמים במקוה שתפיג צינתן. ומי שהטבילה במים קשה לו, או שאין שם מקוה ארבעים סאה, יש לו לשפוך על גופו תשעה קבין מים; ויש לו להטפיח כפות רגליו במים, ואחר כך ישפכו על ראשו וגופו תשעה קבין. ובעת שפיכת המים עליו, יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו, ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה, רק ברווח קצת, כדי שיבואו המים גם שם. ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש:

יא

שיעור תשעה קבין, שהוא שיעור חמשה עשר קווארט פוליש. ויש אומרים שהוא ששה עשר קווארט ורביעית קווארט. ולפי דעת קצת אנשי מעשה שמדדו באצבעות, מצאו שיעור רביעית של קידוש הוא חלק אחד מששה בקווארט שלנו, ורביעית הוא ביצה ומחצה. ולפי זה, כיון שתשעה קבין הוא מאתים ושש עשרה ביצים, צריך עשרים וארבעה קווארט לשפיכת תשעה קבין. ובשעת הדחק שאין לו כלים מחזיקים כל כך, יש להקל בשמונה עשר קווארט:

יב

אלו הט' קבין יכולין להיות שאובין בכלי. ואין מטהרין כשיטבול בתוכם כמו במקוה, רק טהרתם דרך שפיכה על ראשו וגופו. ומכל מקום, אם נכנס חציו למקוה, ולא הרכין ראשו לטבול חצי גופו אשר בחוץ, רק שפכו עליו מלמעלה ט' קבין, מועיל לטהר. ודווקא אם המקוה כשרה, שיש בה ארבעים סאה; אבל אם אין בה ארבעים סאה, בין שטבל כולו בתוכו, או חציו בטבילה וחציו בשפיכת ט' קבין, לא נטהר, שדין ט' קבין לטהר אינם רק דרך שפיכה על גופו, ולא דרך טבילה, בין שהיו המים בכלי או בקרקע. ואם היה במקוה מ' סאה, אפילו אם הם שאובין, אם היה בקרקע וטבל בתוכם, טהור, אבל אם היו בכלי אינו מטהר:

יג

הט' קבין ששופך עליו – אין צריך שיהיה כולם בכלי אחת, אלא אם הם אפילו בשני כלים או בשלושה כלים מצטרפין. וצריך שיתחיל לשפוך השני קודם שיפסיק לשפוך הראשון, וכן אם הוא בג' כלים, צריך שיתחיל השלישי קודם שיפסוק הקילוח מהשני, וכן אם מערין עליו שלושה כלים בבת אחת. אבל אם מפסיק בינתיים, אין מצטרפין. וכן אם הם מחולקים בארבעה כלים, אף שמערה בבת אחת או שמתחיל לשפוך עד שלא יפסוק הקילוח, אין מצטרפין:

יד

אפילו אם מערה מכלי אחד שיש בו ט' קבין, צריך שיהיה יכול לשפוך ממנו בלא הפסק באמצע. ואם הכלי הוא כבד הרבה, או שיש בו בליטה גדולה, וכשמהפכין אותה לערות ממנה היא נסמכת על הבליטה ונפסק הקילוח עד שחוזרין ומהפכין אותה על פיה, אין זה מועיל לטהר, ששפיכת הט' קבין צריך שיהא המים ניגרים על האיש בלא הפסק בינתים:

טו

מי שנטמא טומאת קרי וטבל קדם שהטיל מים, לא עלתה לו טבילה וצריך לחזור ולטבול שנית אחר הטלת מים. ובכל זה אין חילוק בין אם ראה קרי לאונסו, או שהוא בעל קרי מחמת תשמיש:

טז

אם מת לו מת שמחויב להתאבל קודם ראש השנה או במוצאי ראש השנה, שבערב יום הכיפורים שחרית כלה אבילות שבעה, ואין עליו רק אבילות שלושים, מותר לרחוץ בחמין משום שלא יהא דבר חוצץ בטבילה, ולטבול אחר כך מחצות היום ואילך. אבל אם מת לו מת בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ובערב יום הכיפורים יש עליו אבילות שבעה, אף על פי שיום הכיפורים מבטל אבילות שבעה, מכל מקום בערב יום הכיפורים עדיין לא בטל ממנו דין אבילות שבעה, כגון שלא לישב על ספסל וכיוצא, עד שתחשך, רק לרחוץ ולטבול מותר סמוך לחשיכה, דהינו שעה אחת או שתים קודם הלילה, אף קודם תפילת המנחה. ויש מקילין שמותר לאכול סעודה המפסקת על הספסל:

יז

כל טבילות אלו שטובל בערב יום הכיפורים, אף על פי שהם מצוה, אינו מברך עליהם: