מטה אפרים אורח חיים תרד-תרה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< | מטה אפרים · סימן תרד-תרה | >>

סימן תרד-תרה בטור ובשולחן ערוך


דיני סליחות וסדר הכפרות ומצות אכילה ואיסור תענית בערב יום הכיפורים

א[עריכה]

בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר במדינתינו אין מרבים בסליחות, ואין אומרים הווידוי אחר "שמע קולנו", רק פעם אחת, ואין אומרים "אל ארך אפים" ולא נפילת אפים, ומסיימים "כי לך לבד הרחמים והסליחות" והש"ץ אומר קדיש. ומי שהוא אבל לא ילך לבית הכנסת לומר סליחות:

ב[עריכה]

סדר הכפרות שנוהגין לעשות הוא מנהג ותיקין. ולוקחין תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה, ואם האשה מעוברת, אזי לוקחין ג', שתי תרנגולות ותרנגול, היינו לעצמה תרנגולת, ובשביל העובר שיש ספק אם זכר או נקבה לוקחת תרנגול ותרנגולת. ואם אינו מצוי כל כך די בשנים, דהיינו תרנגול ותרנגולת, שהתרנגולת תעלה כפרה לשניהם. ומי שאין ידו משגת ליקח לכל אחד מבני ביתו בפני עצמו, יכול ליקח תרנגול אחד לשני זכרים או תרנגולת לשתי נקבות. ובוחרים בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר "אם יהיו גו' כשלג ילבינו" (ישעיהו א יח), אבל אין לחזור בפירוש אחר לבנים דווקא ולקנותם ביוקר, שזה כעין דרכי אמורי, אלא כשיזדמן לו לבן או שקנה אותו בין אחרים, יבחר בו יותר מבאחר:

ג[עריכה]

באשמורת הבוקר של ערב יום הכיפורים לוקח כל אחד כפרתו ואומר הפסוקים, "בני אדם כו' מצאתי כופר". ומסבב הכפרה סביב לראשו ואומר: "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי", ובראשי תבות ח'ת'ך' שהוא שם של מלאך הנרמז ב"החותך חיים" כו' ובסופי תיבות של "פותח את ידך" כו'. וכך יעשה ג' פעמים. וכשמסבב לאחר אומר "זה חליפתך" ושאר נוסחאות, ככתוב בסידורים. ואחר הסיבוב סומך ידו עליו ונותנו מיד לשוחט לשחטו מיד. וטוב שתהיה השחיטה באשמורת הבוקר אחר הסליחות שאז הרחמים גוברים. ולכן יש לבעל הבית להזמין אבוקה, דהינו נר שיש בו ב' פתילות, והפתילות במקום האור יהיו פרודות, והשלהבת שלהם נוגעים יחד, ואפילו של שעוה צריך ב' נרות קלועים או מדובקים יחד היטב כדי לשחוט אצלו, לפי שאין שוחטין בלילה כי אם לאור האבוקה. ויש ששוחטין הכפרות אחר תפילת שחרית [עיין אליה רבה]:

ד[עריכה]

הסמיכה הוא על הראש, ולא על הצואר ולא על הצדדים. ומכל מקום לא יהיה בדעתו לשם קרבן כלל, רק שעושה כן דוגמת קרבן. מכל מקום לא יקח דבר הראוי להקרבה, כגון תורין ובני יונה, אפילו אם אין תרנגולים מצויים. ולכתחילה יש ליקח תרנגול, הנקרא "גבר". ואם אינו מצוי, יוכל ליקח אווז או שאר בעלי חיים שאינם ראויים להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים. ובימים הקדמונים היה מנהג ליקח עציץ עם זרעים ולהחזירו סביב לראשו בערב יום כפור, ואומר "זה חליפתי". והמנהג שלנו ליקח לזכר תרנגול שאינו מסורס:

ה[עריכה]

כשהוא מסבבו סביב לראשו, יחשוב שהוא חייב מיתה וזה נכנס חליפתו. ולכן הוא זורקו מידו לארץ כדין סקילה, ומה שהשוחט תופסו אצל הצואר ושוחטו ומחרכין אותו באש, או מה שמבשלין אותו על ידי האור, הוא דגמת שריפה הרג וחנק. ואין לאדם טועה מדרך השכל להיות סבור שכן הוא, שזה נכנס תחתיו להיות נידון על מקומו ארבע מיתות בית דין, רק שעל ידי זה יתעורר האדם לתשובה וישים אל ליבו כי הוא היה ראוי שיעשה לו כן. ולכן יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט) וישוב אל ד' וירחמהו. וכן כתבו הראשונים על טעם הקרבן הבא על השוגג. וגם יש כאן זכר לעקידת יצחק, שעל כל אבר שהקריב אברהם מן האיל אמר: זה תחת אבר פלוני של בני (עיין לבוש ואליה רבה):

ו[עריכה]

יש נוהגין לטבול קודם שעושין הכפרות. ויש לומר הפסוקים עם כונה גדולה ותחנונים. וכשהוא רוצה לעשות סיבוב לאחרים שאין יודעין, או לילדים, יש לו לעשות סדר כפרתו תחילה, כמו שאמרו (יומא מג ב): יבוא זכאי ויכפר כו'. אך אם הוא רוצה לעשות תכף לסמיכה שחיטה, והשוחט לא יתעכב אצלו עד שיעשה הסיבוב להם גם כן, יוכל לעשות להם תחילה, שאין כאן דבר מעכב כפרה, רק הכל לדוגמא כנ"ל:

ז[עריכה]

מנהג מדינותינו שהשוחטים נעורים כל הלילה, והולכין לכל אחד ואחד אחר חצות הלילה עד אור היום. ולכן מחויב השוחט להכין לו כמה סכינים בדוקים, וגם יראה לישן מקודם כדי שלא יתעלף. ובעת השחיטה יראה לבדוק סכינו כל פעם, ולא יסמוך על מה שבדק תחילה על סמך שיבדקנו. והרבה מכשולים באים על ידי זה, מחמת שכל אחד רוצה להיות ראשון לעשות כפרה, כי הוא עליו כמשא ורוצה להיות פוטר ראשית, והרצים יצאו דחופים, זה מושך אילך כו', ומקול המונם ראשו נמלא עד שאין לו כוונה לשחיטה, רק על דרך הרגל. ומזה יצאו מכשולים גדולים, ואין האשמה על השוחט, רק על הפוחזים עליו. ויש שחורקים עליו שן, מדוע אחרו פעמיו לבוא, וגורמים לעצמם להיות כפרה סוררה, ואומר לנפשם: זה חטאתם וזה פרים תמורת כפרה, ולא די שאין עושין כפרה, אלא עולה להם לשם חובה. על כן כשבא השוחט, יקח אותו בסבר פנים יפות, ויאמר לו לנוח מעט מרתיחתו וטרדת הדרך, ויוכל לבדוק סכינו בדעת מיושבת כדת, ועושה מעשה שחיטה בישוב הדעת כראוי ונרצה לו לכפר עליו. ויש אנשי מעשה נוהגין שלוקחין יום או יומים קודם יום הכפורים סכין של שחיטה ובודקין אותו יפה, או שמוסרין אותו לשוחט שיבדקנו יפה, וחוזר ונוטלו ממנו ומצניעו, ואחר כך מוסר להשוחט הסכין ושוחט בו. וטוב שמכל מקום יבדוק אותו גם עתה קודם שחיטה, כי כל היד המרבה לבדוק הרי זה משובח. ואם הוא שעת הדחק, שצריך לשחוט כפרות הרבה ואין הזמן מספיק לבדוק בכוונת הלב כדין י"ב בדיקות, וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה, ואם שוחט בביתו – באין הרבה שלוחים למקום הזה עם כפרות, ואם שוחט בבית הבעל הבית, באו גם כן מבעלי הבתים הסמוכים. וזאת העצה היעוצה, שעל כל פנים אחר שחיטת כל העופות של בעל הבית אחד, יבדוק טרם ילך השליח עם העופות, כדי שיתברר לו אם נמצא סכינו יפה, שאסור לאכול קודם הבירור, ואם נמצא פגום, יטריף כל העופות של הבעל הבית הזה. ומכל מקום אין צריך לשלם, אף על פי ששוחט בשכר, כיון דלא אפשר בענין אחר (כן כתב א"ז בשמ"ח סימן י"ח). ולקמן בסעיף שאחר זה אבאר עוד בזה:

ח[עריכה]

במקום שרוצים לשחוט, יתן תחילה שמה אפר כירה נגוב, שהוא נפרך ואינו דבוק יחד. ואם יש שם, במקום שרוצה לשחוט, עפר נגוב כתוש שהוא נפרך ואינו דבוק יחד, יכול לשחוט לתוכו, רק יזמינו בפה, שיאמר קודם השחיטה: עפר זה יהיה לצורך כיסוי הדם. ולפי שהגיע העת שראוי לחבב המצוה, נוהגים השוחטים בבואם לאיש נכבד שהוא עמית בתורה, מכבדין אותו במצות כיסוי הדם והוא מברך: אשר קדשנו במצוותיו וציונו על כיסוי הדם בעפר. ויאמר הבי"ת של בֶעפר בניקוד סג"ל. ומי שעושה המצוה פעם ראשונה מברך שהחיינו גם כן (עיין ביורה דעה סימן י"ח ובדברי אדוני אבי זקני בתבואות שור שם). ואחר השחיטה מיד יבדוק הסימנים אם נשחטו רובם. ובדיקת הסימנים די לאור הנר, אם יכול להבחין בטוב אם שחט כהוגן, ולכן אף שזה שהיה תופס האבוקה בידו בעת השחיטה נעתק משם ונשאר שם נר, יכול לבדוק הסימנים לאור הנר. ואם יכול לכוון לבדוק בין שחיטת כל עוף ועוף, טוב הדבר. ואם מחמת הנחיצה אין הזמן מספיק לבדוק בכוונה ובמתון, על כל פנים אחר גמר שחיטת כל העופות שביד שליח אחד, יבדוק בכוונת הלב ובמתון שתים עשרה בדיקות, כדי שלא ילך השליח קודם הבירור. ואם הרבה שלוחים עומדים שם, יודיע אותם שלא ילכו עם העופות לביתו, רק עד שיראו שבדק הסכין ושתק, לפי שאסור לאכול קדם הבירור. ואם לא הודיע אותם מקודם, ורואה שאחד חוטף והולך לביתו, יש לשוחט לרמוז לו שימתין עד שיבדוק (כן כתב אדוני אבי זקני בשמ"ח ביורה דעה סימן י"ח סעיף י"ב עיין שם, ולכן כתבתי שאם אינו יכול להפסיק בדיבור מחמת ברכת השחיטה שאסור להפסיק, ירמוז לו). ועתה אין מדקדקין בזה, לפי שהשוחט יודע מאיזה בעל הבית הוא השליח, ואם ימצא פגום ישלח להודיעו. אבל אם אינו יודע מאיזה בעל הבית הוא – הוא מחויב לעכבו, שלא ילך קדם הבדיקה:

ט[עריכה]

יש לבעלי בתים להיות זהירין במקום שיש חוק העיר, והוא מוטל על בני המדינה לחוק לתת מה משחיטת בהמה או עוף, והשוחט אין לו לשחוט בלי רשיון מהחוכר, בין שהוא על בני המדינה או מתיקוני העיר והוא פאכט או טאקסי, אף אם בעת הזאת שזמנו בהול אין השוחט יכול לדקדק אחריו שלא לשחוט רק מנין הראוי, מכל מקום יקיים בנפשו "שארית ישראל" כו' (צפניה ג יג) ולא ישקר באמונתו, אף אם יכול למצוא לנפשו אמתלאות של היתר, ואף בחול אסור. ומכל שכן בעת הזאת, שיש לנקות עצמו מכל שמץ ואף לוותר משלו. ואין צריך לומר במקומות שמצודות החרם פרוסה ותקנות הקהל שיהיה שחיטתו נבלה, שאין להכניס עצמו אפלו בספיקות ספיקות הרבה:

י[עריכה]

יש לכל אחד להעריך דמי שיווי הכפרות ששפך דמם לכפר במכסת הנפשות ביתו, ויחלק דמי השיווי לעניים. שאם יתן הכפרות עצמן לעניים, יש לחוש שיתביישו, שיבואו לידי כך שיאמר: זה נתן עוונותיו על ראשו ושלחן אלי. ואם עני הרגיל אצלו ויודע בו שלא יתבייש בתתו לו, יכול לתן לו מהעופות עצמם, שלפעמים נהנה יותר, שהוא הנאה קרובה שאין צריך לטרוח, וגם כי לו תהיה צדקה באותו דבר עצמו אשר עשה ביום הזה לכפר. ומי שפודה אותן ויש בידו דמי מעשר שלו, לא יפדה בהם, רק ממעות שלו של חולין:

יא[עריכה]

דבר מצוי הוא, מחמת שיש לכל אחד הרבה עופות וממהרין למרוט הנוצות, אין מנקים הנוצות קטנים מאד לקחתם וסומכין על החירוך, ועל ידי זה צריך לחרכם הרבה על האור ומשהין במקום אחד, וכן לא יעשה, אלא צריך להעביר על האש במהירות קצת אנה ואנה, כדי שלא יתחמם מחמת האור ויפרוש הדם שבו ממקום למקום, ומכל שכן במקום בית השחיטה שיש דם בעין, וכמבואר ביורה דעה סימן ס"ה:

יב[עריכה]

זורקין הבני מעיים של הכפרות על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולים לקחת משם, וגם הכבד בכלל:

יג[עריכה]

בבוקר השכם מתפללין תפילת שחרית, ואין אומרים מזמור לתודה, ולא ווידוי ונפילת אפים ולא למנצח, ולא אבינו מלכנו, רק אם חל יום הכיפורים בשבת, שאז אין אומרים אבינו מלכנו בכל התפילות של יום הכיפורים עד נעילה, אזי אומרים אותו ערב יום הכיפורים שחרית. ואותן שאומרים סדר קרבנות בכל יום ואחר כך היהי רצון, לא יאמרו היהי רצון אחר קריאתן, כי אם אחר קרבן עולה, ויכוין בקריאתו כקורא בתורה. וכל מי שאינו אומר הפרשיות, רק במשנה איזהו מקומן אומר יהי רצון אחר כל משנה כנדפס בסידורים, לא יאמר היום רק אחר משנת עולה [עיין בשמ"ח לאורח חיים סימן י"א]:


יד[עריכה]

נוהגין לילך על קברי צדיקים ומרבין בצדקה, והכל מנהג יפה. וכבר כתבתי עניין הליכה על הקברים בסימן תקפ"א. ואין להרבות בתחינות, רק מה שמיוסד מהקדמונים, שהרי אין אומרים היום תחנון לפי שחשוב כיום טוב. ואין אומרים צידוק הדין בערב יום כיפור אפילו בלילה, אף במקום שנוהגין לומר צידוק הדין כשקוברין בלילה:

טו[עריכה]

מצוה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה, ויש למעט בלימודו כדי לאכול ולשתות. ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום. ומי שהוא ירא ומפחד, יכול להתענות עד סעודה המפסקת שאחר המנחה. ואם אינו מתענה היום כלל, יש להתענות אחר יום הכיפורים. ואם חל ערב יום הכיפורים באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר השבת, אין לו להתענות ערב יום הכיפורים, אלא ידחה עד אחר עבור המועד:

טז[עריכה]

מי שהתענה ערב יום הכיפורים מחמת תענית חלום כל היום, או מחמת שנדר בפירוש, או שנשבע בכולל, כמו שנתבאר סימן תק"ע, צריך להתענות אחר המועד תענית לתעניתו. ויש מי שכתב שצריך להתענות שני ימים רצופים, לפי שאמרו חז"ל, שכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי (יומא פא ב), ולכן מי שמתענה בו צריך להתענות שני ימים רצופים. ויש להקל בזה, ודי לו בזה בתענית יום אחד:

יז[עריכה]

מי שנשבע להתענות בערב יום הכיפורים ולא כללו בשאר ימים, אין השבועה חלה, שהרי נשבע לבטל שבועת התורה, שמן התורה מצוה לאכול בערב יום כיפור. ומכל מקום יש להחמיר להתיר השבועה. מי שנדר להתענות סך ימים חוץ מיום טוב, גם ערב יום כיפור בכלל יום טוב ואין צריך התרה (ועיין סימן תק"ע):

יח[עריכה]

נוהגים לאכול בשר בסעודת שחרית. ומי שאפשר לו לא יאכל בשר בהמה, כי אם בשר עוף. ויכול לאכול בסעודת שחרית מאכלים מתובלים בבשמים וכרכום, וגם מצוה לאכול דגים. ויש למנוע מלאכול מאכלי חלב חמין וביצים ושום, לפי שהם מרבים זרע, ודברים המרבים זרע אין לאכול כל היום, ולכן אין לשתות יין ישן. וקאווי או טייא עם חלב אין להקפיד. ונוהגים בסעודה זו לטבול פרוסת המוציא בדבש. ויש להזמין על שולחנו עניים הגונים, שהוא סגולה להיות שולחנו כפרה, ומכל שכן שראוי לעשות כן בסעודה המפסקת:

יט[עריכה]

מי שנוהג שלא לאכול בשר בימות החול, אין ערב יום כיפור בכלל. וכן אם גזרו הציבור שלא לאכול בשר ב' או ג' ימים בשבוע, אין ערב יום הכיפורים בכלל. אבל מי שנדר שלא לאכול בשר סך ימים ואירע ערב יום הכיפורים, אסור, ואם רוצה לאכול צריך התרה. ובסעודה המפסקת יבואר דינו לקמן: