מורה נבוכים (אבן תיבון)/פתיחת הרמב"ם
איגרת אל ר׳ יוסף ב״ר יהודה
[עריכה]- למהדורה המבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/פתיחת_הרמב"ם/איגרת
אמר שמואל בן ר׳ יהודה ן׳ תבון ז"ל, כתב הרב המחבר לתלמידו התלמיד החשוב ר׳ יוסף ש״ץ ב״ר יהודה נ"ע
הנה מאז באת אלי, וכוונת מקצות הארץ לקרות לפני, גדלה מעלתך בעיני לרוב זריזותך על הדרישה, ולמה שראיתי בשיריך מחוזק התשוקה לדברים העיוניים. והיה זה אחר הגיע אלי כתביך וחרוזיך מן האסכנדריא קודם שאבחן ציורךא יכולת הבנתך ותפישתך. והייתי אומר אולי תשוקתו גדולה מהשגתו. וכאשר קראת עמי מה שקראת מחכמת התכונה ומה שקדם לך, ממה שא״א מבלעדי הצעה להם מן החכמות הלמודיות א צריכים רקע מקדים כדי להבין את מדעי האלוקות הרמב״ם סבר שהמתמטיקה נותנת תוצאות נכונות המסקנות של חכמת התכונה מוטעות אבל אף על פי כן ניתן ללמוד מהניראות של הדברים אף שאינם נכונים על פי הרעיון שהביא הרמב״ם על משלי חז"ל שהם כתפוחי זהב במסכיות כסף שאף שהאמת מוסתרת שהרי מדובר בזהב שמחופש לכסף אבל הצורה נשארה רואים תפוח ולא דבר אחר כך מה שנראה לנו במיקום ותנועת הכוכבים אף שאינה אמיתית אבל היא מרמזת על ענינים אלוקיים, הוספתי בך שמחה לטוב שכלך ומהירת ציורךא יכולת הבנתך ותפישתך, וראיתי תשוקתך לחכמות הלמודיות עצומה, והנחתיך להתלמד בהם לדעתי מה אחריתך. וכאשר קראת עמי מה שקראת ממלאכת ההגיון א תורת הלוגיקה, נקשרה תוחלתי בך וראיתיך ראוי לגלות לך סודות ספרי הנבואה א הסודות שבדברי הנביאים הרמב״ם מונה אותם בחלק א פרק לה, עד שתשקיף מהם על מה שצריך שישקיפו עליו השלמים, והחלותי לרמוז לך ברמיזות א על מעשה בראשית שלדעת הרמב״ם גם בהם לא מלמדים אלא רמזים. וראיתיך מבקש ממני תוספות ביאור, ופוצר בי לבאר לך דברים מן העניינים האלהיים א מעשה מרכבה, ושאגיד לך אלו הכוונות אשר בהם כוונת המדברים א כת פילוסופים מוסלמים שבין היתר קבעו שאין בחירה, ואם הדרכים ההם מופתיים א מוכחים לוגית, ואם לא מאי זו מלאכה הם א על מה הם מבוססים?
וראיתיך יודע מעט ממנו מאשר למדת מזולתי, ואתה נבוך א מהסתירות בין מה שהשכל מבין כגון שלבורא אין גוף ולא דמות הגוף לבין מה שכתוב בדברי הנביאים כגון עיני ה אלוקיך בה , כבר דבקתך הבהלה, ונפשך החשובה תבקש ממך למצוא דברי חפץ; ולא סרתי לדחותך מזה ולצוותך לקחת הדברים על הסדר, כוונה ממני שיתאמת לך האמת בדרכיו, לא שיפול האמת במקרה א ביקשתי ממך שתנסה לבנות משנה מסודרת ולא שאלה פה ושאלה שם. ולא נמנעתי כל ימי התחברך עמי, כשהוזכר פסוק או דבר מדברי רבותינו שיש בו הערה על עניין זר א חריג לבארו לך. וכאשר גזר השם בפרידה ופנית אל אשר פנית, העירוני החבורים ההם אל הסכמה כבר שקטה א מה שכבר חשבתי לעשות ודחיתי, ועוררתני פרידתך לחבר המאמר הזה אשר חברתיו לך ולדומים לך, ואם הם מעט. ושמתיו פרקים מפורדים, וכל מה שיכתב ממנו הוא יגיעך ראשון ראשון באשר תהיה, ואתה שלום:
פתיחת המורה נבוכים
[עריכה]- למהדורה המבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/פתיחת_הרמב"ם/פתיחה
אמר שמואל בן יהודה אבן תיבון ז"ל, אמר הרב המחבר:
המאמר הזה, עניינו הראשון לבאר ענייני שמות באו בספרי הנבואה. מהשמות ההם שמות משתתפיםא דברים שונים הנקראים באותו שם, ויקחום הפתאים כפי קצת העניינים אשר יאמר עליהם השם ההוא המשתתף. ומהם מושאליםא מילים שנלקחו מהקשר אחד והועברו להקשר אחר, בדרך כלל כדי לתאר מושגים מופשטים או רוחניים. לדוגמה, כאשר התורה משתמשת במילים כמו “יד” או “עין” ביחס לאלוהים, מדובר במילים מושאלות שמטרתן להמחיש רעיונות מופשטים בשפה המובנת לבני אדם, ויקחום גם כן כפי העניין הראשון אשר הושאלו ממנו. ומהם מסופקים, פעם ייחשב בהם שהם ייאמרו בהסכמה, ופעם ייחשב בהם שהם משתתפים.
ואין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיוא הרמב"ם מדגיש כי הספר לא נכתב עבור מי שיש לו ספקות באמונה אלא עבור האנשים בעלי אמונה שלמה, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקיםא כדון כאשר כתוב היד ה תקצר והרי הוא יודע בשכל שלקב"ה אין גוף, ונשאר במבוכה ובהלה. אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהוא את השכל אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתוא שהרי הוא לא עובד את הקב"ה בכל רמ"ח אבריו שהרי השכל לא משתתף בעבודת ה שלו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה.
ובכלל המאמר הזה כוונה שניה, והוא ביאור משלים סתומים מאוד שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל. אבל, יראה לסכל ולנבהל שהם כפשוטיהם ואין תוך בהם. וכשיתבונן בהם היודע בהם באמת ויקחם על פשוטיהם תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה. וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא. ולזה נקרא המאמר הזה "מורה הנבוכים". ואיני אומר כי המאמר הזה דוחה לכל ספק למי שיבינהו, אבל אומר שהוא דוחה לרוב הספקות הגדולות שבהם. ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל שאני כשאזכור עניין מן העניינים שאשלימהו, או כשאתחיל לבאר עניין משל מן המשלים שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא. זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו.
וכבר ביארנו בחיבורינו התלמודיים כללים מזה העניין, והעירונו על עניינים רבים. וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות. ובארנו אומרם: "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... מוסרים לו ראשי פרקים" א לדעת הרמב"ם גם מעשה בראשית מוסרים ראשי פרקים(חגיגה יא, ב).
אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים ולא זה אחר זה, אבל מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כוונתי שיהיו האמתיות מושקפות ממנו ואחר ייעלמוא כך שמי שלא בדרגה הראויה לא יצליח ללמוד שום דבר חדש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, עד שלא תחלוק על הכוונה האלהית, (אשר אין ראוי לחלוק עליה), אשר שָׂמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם, אמר: "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד).
ודע, כי העניינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלימוד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל: "ולא במעשה בראשית בשניים" (חגיגה יא, ב). ואילו ביאר שום אדם העניינים ההם כולם בספר, יהיה כאלו דרשם לאלפים מבני אדם. ולזה הביאו העניינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים, ודברו בהם רז"ל בחידות ומשלים להימשך אחר דרך ספרי הקודש, בעבור שהם עניינים ביניהם ובין החכמה האלהית קורבה גדולה, והם גם כן סודות מסודות החכמה האלהית.
ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו, לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשוך קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם והוא בליל חזק החושך. והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאילו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום, וזאת היא מדרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי, ונאמר בו כי קרן עור פניו. ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב והיא מדרגת רוב הנביאים. ומהם מי שיבריק לו פעם אחת בלילו כלו והיא מדרגת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו. ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים. ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק, אבל בגשם טהור זך, או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה, ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת, וכפי אלו העניינים יתחלפו מדרגות השלמים. אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד אבל הם בלילה יגששו והם אשר נאמר בהם, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ונעלם מהם האמת כולו עם חוזק היראותו כמו שנאמר בהם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, והם המון העם אין מבוא לזֹכרם הנה בזה המאמר. ודע כי כשירצה אחד מן השלמים כפי מדריגת שלימותו, לזכור דבר ממה שהבין מאלו הסודות אם בפיו או בקולמוסו, לא יוכל לבאר אפילו מעט השיעור אשר השיגוהו באור שלם כסדר, כמו שיעשה בשאר החכמות שלימודם מפורסם. אבל ישיגהו בלמדו לזולתו מה שמצאהו בלמודו לעצמו, רצוני לומר מהיות העניין מתראה מציץ ואחר יתעלם, כאילו טבע העניין הזה הרב ממנו והמעט כן הוא. ובעבור זה כשכיון כל חכם גדול אלהי רבני בעל אמת ללמד דבר מזה העניין לא ידבר בו כי אם במשלים וחידות, והרבו המשלים ושׂמום מתחלפים במין ואף בסוג, ושמו ברובם העניין המכוון להבינו בראש המשל או באמצעיתו או בסופו, כשלא ימצא משל שווה לעניין המכוון מראשו ועד סופו. והושם העניין אשר יכוון ללמדו למי שילמדהו ואם הוא עניין אחר בעצמו מפוזר במשלים מרוחקים. ויותר עמוק מזה היות המשל האחד בעצמו משל לעניינים רבים, ישווה ראש המשל עניין אחד וישווה אחריתו עניין אחר. ופעם יהיה כולו משל לשני עניינים קרובים במין החכמה ההיא, עד שמי שירצה ללמוד בלתי המשל וחידות, יבוא בדבריו מן העומק וההעברה, מה שיעמוד במקום ההמשל והדיבור בחידות, כאילו החכמים והיודעים נמשכים אחר העניין הזה ברצון האלהי, כמו שימשכום ענייניהם הטבעיים. הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להשלימנו ולתקן ענייני המוננו בתורותיו המעשיות אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחילתם השגתו יתברך כפי יכולתנו אשר לא יתכן אלא בחכמת האלהות. ולא תגיע החכמה האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות, וקודמת לה בזמן הלימוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת סיפרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו. ולעוצם העניין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם, הגיד לנו העניינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית. להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים וכו'. וכבר העירוך על היות אלו העניינים הנזכרים סודות סתומות, וכבר ידעת מאמר שלמה רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו. ושם הדברים בכל זה בשמות המשתתפים בעבור שיבינם ההמון על עניין כשיעור הבנתם וחולשת ציורם, ויקחם השלם שכבר ידע על עניין אחר. וכבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. ואם נבאר מה שצריך לבארו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה, כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מן ידיעת הטבע המציאות, הנמנעות. ואם יעיין בם שלם חשוב לא ימלט מאחד משני דברים, אם שיקחם כמשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו לסכל ואין בזה סתירה ליסודי האמונה. או שישים להם תוך, וכבר ניצל, ויחשוב טוב על האומר, יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר. ואמנם עניין הנבואה וביאור מעלותיה ופירוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר בדרך אחד מן הביאור. ומפני אלו העניינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו, והספיק לי מזיכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לביאור עם מה שזכרתיו בחיבור הגדול משנה תורה.
אבל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות, והוא מאמין לדברים התוריים, נבוך בענייניהם אשר ערבבוהו בהם השמות המסופקים והמושאלים. והנה נביא פרקים בזה המאמר שלא יהיה בהם זיכרון שם משתתף, אבל יהיה הפרק הצעה לזולתו. או יהיה הפרק ההוא מעורר על עניין מענייני שם משתתף, איני רוצה לגלות זיכרון השם ההוא במקום ההוא. או יהיה הפרק ההוא מפרש משל מהמשלים או מעורר על עניין אחר שהוא משל. או יהיה הפרק כולל עניינים זרים שמאמינים בהם הפך האמת מפני שיתוף השמות. או מפני שאת המשל במקום הנמשל, או שאת הנמשל במקום המשל. ואחר שזכרתי המשלים נקדים הקדמה, והיא זאת:
דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרוהו הנביאים ז"ל וידיעת אמיתתו, הוא הבנת המשלים וענייניהם ופירוש מילותיהם. כבר ידעת אומרו וביד הנביאים אדמה, וידעת אומרו חוד חידה ומשול משל, וידעת כי מרוב עשות הנביאים המשלים אמר הנביא: המה אומרים הלא ממשל משלים הוא. וכבר ידעת מה שפתח בו שלמה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ואמרו במדרש: "למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה, לבאר שהיו מימיו עמוקים וצוננים ולא היה אדם יכול לשתות מהן, מה עשה פקח אחד, ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה. כך היה שלמה יורד ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על בוריה של תורה". זהו דברם.
ואיני רואה שאחד משלימי הדעות יחשוב כי דברי תורה הרמוז אליהם הנה אשר הערים בהבנתם בהבין ענייני המשלים, הם משפטי עשיית סוכה ולולב ודין ארבעה שומרים וכל הדומה להם. אבל הכוונה היא הבנת העמוקות והסתומות בלא ספק. ושם נאמר, רבנן אמרי זה שמאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו עד שהוא מדליק פתילה בכאיסר מוצא את המרגלית. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אתה רואה את דברי התורה זה הוא דברם גם כן. והתבונן באורם ז"ל, כי תוכות דברי תורה הם המרגליות, ופשוטו של כל משל אינו כלום. ודמותם הסתר העניין הנמשל בפשוטו של משל, כמי שנפלה לו מרגלית בביתו והוא בבית אפל בלום [נ"א: בלא כלום] ויש בו כלים רבים, והנה המרגלית בבית אפל אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה וכאלו יצאה מרשותו, כי נמנעה ממנו תועלתה עד שידליק הנר, כמו שזכר אשר דומה לו הבנת עניין המשל.
אמר החכם: "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו". ושמע ביאור העניין הזה אשר זכרו כי משכיות הם הגופות המפותחים בפתוחים משובכים, ר"ל אשר בהם מקומות פתוחים דקי העיניים מאוד כמעשה הצורפים. ונקראו כן מפני שיעבור בם הראות, ותרגום וישקף: "ואיסתכי". ואמר, כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאוד הוא הדבר הדבור על אפניו. וראה מה נפלא זה המשל בתאר המשל המתוקן, וזה שהוא אומר שהדבר שהוא בעל שני פנים ר"ל שיש לו נגלה ונסתר, צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תוכו בערך אל גילויו כזהב אצל הכסף. וצריך שיהיה בגילויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו כמו זה התפוח של זהב אשר כיסוהו בשכבת כסף דקת העיניים מאוד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות יחשוב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות השתכלות טובה יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב. וכן הם משלי הנביאים ע"ה, נגליהם חכמה מועילה בדברים רבים, מכללם תיקון עניני הקיבוצים האנושיים, כמו שיראה מגלויי משליהם, ומה שידמה להם מן הדברים, ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמיתתה. ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים. מהם משלים, שכל מילה שבמשל ההוא יש בה ענין. ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא הנמשל, ויבואו במשל ההוא דברים רבים מאוד, אין כל מלה מהם מוספת עניין בעניין ההוא הנמשל. אבל הם ליפות המשל וסדר הדברים בו, או להפליג בהסתיר בעניין הנמשל, וימשכו הדברים כפי כל מה שראוי בגילויו של המשל ההוא, והבן זה מאד.
אמנם, דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי אומרו סולם יורה על עניין אחד, ואומרו מוצב ארצה יורה על עניין שני, ואומרו וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי, ואומרו והנה מלאכי אלהים יורה על עניין רביעי, ואומרו עולים יורה על עניין חמישי, ואומרו יורדים יורה על עניין ששי, ואומרו והנה ה' נצב עליו יורה על עניין שביעי, הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל. ואמנם דמיון המין הב' ממשלי הנבואה, אומרו כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פינה ודרך ביתה יצעד בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת וגו' פעם בחוץ פעם ברחובות והחזיקה בו וגו' זבחי שלמים עלי וגו' על כן יצאתי לקראתך וגו' מרבדים רבדתי וגו' נפתי משכבי וגו' לכה נרוה דודים וגו' כי אין האיש בביתו וגו' צרור הכסף וגו' הטתו ברוב לקחה וגו'. והעולה בידינו מזה הכלל היא האזהרה מהימשך אחר התאוות הגופניות והנאותיהם, ודמה החומר אשר הוא סיבת אלו התאוות הגשמיות כולם באשה זונה והיא אשת איש גם כן. ועל זה המשל בנה ספרו כולו.
והנה אבאר בפרקים מזה המאמר חכמתו בדמות החומר באשת איש זונה, ומבאר איך חתם ספרו זה בשבחי האשה כשלא תזנה אבל מספקת לה בתיקון ביתה ועניין בעלה. וכל אלה המונעים אשר ימנעו את האדם משלימותו האחרון, וכל חסרון שיגיע לאדם וכל מרי, אמנם ישיגהו מצד החומר שלו לבד כמו שאבאר בזה המאמר. וזה הכלל הוא המובן מכל זה המשל, רצוני לומר שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו לבד, רצוני לומר החומר שלו, כי חומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב. ואחר שביארתי לך זה וגליתי לך סוד זה המשל לא תקוה למצוא כל ענייני המשל בנמשל. כשתאמר מה תחת אמרו זבחי שלמים עלי וגו', ואי זה עניין יורה אומרו מרבדים רבדתי ערשי, ואי זה עניין הוסיף בזה הכלל אומרו כי אין האיש בביתו, וכן שאר מה שבא בזאת הפרשה. כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של משל. כי אלו העניינים אשר זכר מהם מין עניין הזונים, וכן אלו הדברים וכיוצא בהם הם מין דברי הזונים קצתם לקצתם, והבן זה ממני מאוד כי הוא שורש גדול ועצום במה שארצה לבארו. וכשתמצא בפרק מפרקי זה המאמר שביארתי עניין משל מן המשלים, והעירותיך על כלל הנמשל מה הוא, לא תבקש כל חלקי העניינים אשר באו במשל ההוא ותרצה שתמצא להם דבר נאות בדבר הנמשל. כי זה יוציאך לאחד משני עניינים: או שייטך מן העניין המכוון במשל. או יטריחך לפרש עניינים אין פרוש להם ולא הושמו בו לפרשם. ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה אשר יהזו בה ויחברו בה רוב כתות העולם בזמננו זה, להיות כל אחת מהם רוצה שימצא עניינים למאמרים לא כוון בהם אומרם דבר שירצוהו, אבל תהיה לעולם כוונתך ברוב המשלים ידיעת הכלל, שידיעתו היא המכוונת, ויספיק לך בקצת הדברים שתבין מדברי כי העניין הפלוני משל ואם לא אבאר דבר יותר, שאתה כשתדע שהוא משל, יתבאר לך מיד לאי זה דבר הוא משל, ויהיה אמרי שהוא משל כמי שהסיר הדבר המבדיל בין הראות והנראה.
צוואת זה המאמר. כשתרצה להעלות בידך כל מה שכללו פרקי זה המאמר עד שלא יחסר לך ממנו דבר, השב פרקיו זה על זהא שאף שכל פרק יגיעה לידך בניפרד אי אפשר להבין כוונת הדברים על אמיתתם אלא בצירוף כל הפרקים כולם, ולא תהיה כוונתך מן הפרק הבנת כלל עניינו לבד, אלא להעלות בידך גם כן עניין כל מילה שבאה בכלל הדברים ואף על פי שלא תהיה מעניין הפרקא כיוון ששיטת ההסתרה של הרמב"ם היא על ידי קיטוע של רעיון וחלוקתו בין הפרקים. כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן, אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה והישמר מלחסר באור ספק. ולא נאמר בו דבר בזולת מקומו אלא לבאר עניין במקומו, ולא תרדפהו בזממיך, שתזיקני ולא תועיל עצמך, אבל צריך לך שתלמוד כל מה שצריך ללמדו, ועיין בו תדיר והוא יבאר לך הגדולות שבספקות הדת אשר יסופקו על כל משכיל. ואני משביע באלהי יתברך כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדווה לבבו ואפילו בעניין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחוק המונינו, כל שכן בחוק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם.
ואני יודע, כי כל מתחיל מבני אדם שאין לו מאומה מן העיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים בעל הדת הנבוך כמו שזכרתי, הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, מה מאד ישמח בהם ויערבו לו לשמעם. ואמנם המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות ובדרכים המטעים, ויחשבום חכמות אמיתיות, ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת, הם יברחו מפרקים רבים ממנו. ומה מאד יקשו עליהם, מפני שאינם משיגים להם עניין, ובעבור שמתבאר מהם ג"כ פיסלות דברים מזוייפים אשר בידיהם אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם. והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזהא אף שהיה מצופה שחז"ל יכתבו ספר כזה כדי שהתורה הזו לא תשתכח באורך הגלות, ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות. האחת מהם אומרם בכמו זה העניין, עת לעשות לה' הפרו תורתך. והשנית אומרם, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר. סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו העניין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו מופת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכליםא רמז לאמור בשיר השירים דודי צח ואדום דגול מרבבה היינו שאת הדברים שנראים כסתירות בדעת האלוקות יבין רק אחד מרבבה, אני בוחר לאמרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא.
הקדמה
[עריכה]- למהדורה המבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/פתיחת_הרמב"ם/הקדמה
סיבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר מן הספרים או בחיבור מן החיבורים, אחת משבע סבות.
- הסבה הראשונה, הוא שיהיה המחבר ממי שקיבץ דברי אנשים ולהם דעות מתחלפות וחסר הבעלים ולא ייחס כל מאמר לאומרו, וימצא בחבור ההוא סתירה או הפך, להיות אחת מב' הגזירות דעת איש אחד, והגזירה האחרת דעת איש אחרא כמו שהגמרא מעמידה סתירה במשנה בשני דעות רישא רבי יהודה סיפא רבי מאיר.
- והסיבה השנית, היות לבעל הספר ההוא דעת ואחר כן שב ממנו ונכתבו מאמריו הראשון והשניא כמו שמתרץ רבי יוחנן רבי עקיבא אמרה קודם שחזר בו ומשנתינו דקתני והודה לו רבי עקיבא לאחר חזרה .
- והסיבה השלישית, היות המאמרים ההם אינם כולם כפי פשוטם, אבל יהיה קצתם כפשוטם וקצתם משל ויהיה לו תוך, או יהיו שתי הגזרות יחד הסותרות זו את זו לפי הנראה משלים וכשיובנו כפי פשוטיהם יהיו סותרות זו את זו, או זו הפך זו.
- והסיבה הרביעית, שיהיה שם בעניין תנאי שלא פורש במקומו להכרח, או יהיו שני הנושאים מתחלפים ולא התבאר אחד מהם במקומו ותראה סתירה בדבר ואין שם סתירהא כמו שמתרצת הגמרא הא לא קשיא, רישא - במומר לכל התורה כולה, מציעתא - במומר לדבר אחד .
- והסיבה החמישית, צורך הלימוד וההבנה, והוא שיהיה עניין סתום קשה לציירו יצטרך לזכרו או ללקחו הקדמה בביאור עניין קל הציור, צריך שיוקדם בלימוד לפני הראשון ההוא להיות ההתחלה לעולם בקל ויצטרך המלמד שיקל בהבנת העניין ההוא הראשון על איזה דרך שיזדמן ובעיון גס ולא ידקדק באמיתתו, אבל יונח כפי דמיון השומע עד שיובן מה שירצה בו עתה להבינו, ואחר כן ידוקדק בעיון העניין הסתום ההוא ויתבאר אמיתתו במקום הנאות לו.
- והסיבה הששית, התעלמות הסתירה והיותה בלתי מתבארת אלא אחר הקדמות רבות, וכל מה שיצטרך להראותה אל הקדמות יותר היא יותר נעלמת, ויעלם זה מן המחבר ויחשוב ששתי הגזרות הראשונות אין סתירה ביניהם, וכשתלקח כל גזירה מהם ותחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מהם מה שמתחייב, וכן יעשה בכל תולדה, תחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מה שיתחייב, יגיע העניין אחר הקשות רבות אל סתירה בין שתי התולדות האחרונות, או הפך. וכמו זה הוא שיעלם מן החכמים המחברים. אך כשיהיו שתי הקדמות הראשונות נראות הסתירה אלא ששכח הראשונה כשכתב האחרת במקום אחר מן החבור, זאת היא פחיתות גדולה מאד ולא ימנה זה בכלל מי שיבחנו דבריו.
- והסיבה השביעית, צורך הדברים בעניינים עמוקים מאד יצטרך להעלים קצת ענייניהם ולגלות קצתםא שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות , ופעמים יביא הצורך כפי האמירה אחת להמשך הדברים בה, כפי הנחת הקדמה אחת, ויביא הכרח הצורך במקום אחר להמשך הדברים בה לפי הקדמה סותרת לראשונה. וצריך שלא ירגישו ההמון בשום פנים במקום הסתירה ביניהם, ושיעשה המחבר תחבולה להעלים אותו בכל צד.
אמנם הסתירה הנמצאת במשנה וברייתות היא כפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצאם אומרים תמיד קשיא רישא אסיפא, ותהיה התשובה רישא רבי פלוני וסיפא רבי פלוני. וכן תמצאם יאמרו ראה רבי דבריו של רבי פלוני וסתם לן כותיה וראה דבריו של רבי פלוני בכך וכך וסתם לן כוותיה. והרבה תמצאם אומרים סתמא מני רבי פלוני היא, מתניתין מני רבי פלוני היא, וזה הרבה מלספור. ואמנם הסתירה או החילוף הנמצא בתלמוד הוא לפי הסבה הראשונה והשניה, כמו שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כרבי פלוני ובכך וכך סבר לה כרבי פלוני. ויאמרו גם כן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, ויאמרו תרי אמוראי נינהו ואליבא דרבי פלוני. וזה המין כולו הוא נוהג מנהג הסיבה הראשונה. ואמנם כפי הסיבה השנית הוא אומרם בביאור, הדר ביה רבא מההיא. ויחקר אי זה משני המאמרים הוא המאוחר. וכן אמרם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך. ומהדורא בתרא אמר לך כך וכך. ואמנם הסתירה או ההפך הנראה בפשוטו של עניין בקצת מקומות מספרי הנבואה כולם, הוא כפי הסיבה השלישית והרביעית, ואל זה העניין הובאה ההקדמה הזאת כולה. וכבר ידעת רוב אמרם ז"ל כתוב אחד אומר כך וכך וכתוב אחד אומר כך וכך ומבארים הראות הסתירה. ואחר כך יבארו שהעניין חסר תנאי או מתחלף הנושא. כאמרם, שלמה לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך אלא שהן סותרין זה את זה וכו'. וכן הרבה בדברי רז"ל. אבל רוב מה שדיברו בו, הוא במאמרי הנבואה הנתלים בדינים או במוסר דרך ארץ. ואנחנו אמנם היה דעתנו להעיר על הפסוקים שבהם סתירה בנראה בדעות ובאמונות. והנה אבאר מזה קצת בקצת פרקי זה המאמר, כי זה העניין גם כן מסתרי תורה. ואמנם אם תמצא בספרי הנביאים סתירה לפי הסיבה השביעית יש בו מקום עיון וחקירה, וצריך שלא יגזור אדם בזה בשיקול הדעת ובסברה מבלתי אזון וחקור. ואמנם החילוף הנמצא בדברי הפילוסופים האמתיים מהם הוא כפי הסיבה החמישיתא שכדי להסביר דבר מאד מסובך מלמדים דבר לא מדויק שקל להבין ואחרי שישנה הבנה פשוטה של הבעיה ניתן לגשת להסביר את הרעיון המדויק הקשה להבנה. ואמנם הסתירה אשר תמצא ברוב ספרי המחברים והמפרשים בלתי מה שזכרנו היא לפי הסבה הששיתא סתירה שרק אחרי דקדוק רב ניתן להבחין בה. וכן תמצא במדרשות והגדות סתירה רבה לפי זאת הסיבה, ולזה אמרו אין מקשין בהגדה. ונמצא בהם גם כן סתירה לפי הסיבה השביעיתא שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות . ואמנם אשר יימצא במאמר הזה מן החילוף הוא לפי הסיבה החמישית והסיבה השביעיתא או שכדי להסביר דברים עמוקים הרמב"ם הביא קדם הסברים פשטים שיותר קלים להבנה אף שאינם מדויקים כדי שאחר שהם הובנו יהיה קל יותר להבהיר את הדברים המדויקים הקשים, או שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות . ודע זה והבן אמיתתו וזכרהו מאד שלא תתערב בקצת פרקיו:
ואחר אלו ההקדמות אתחיל בזיכרון השמות אשר צריך להעיר אמיתת עניינם המכוון בכל מקום כפי עניינו. ויהיה זה מפתח להיכנס במקומות סוגרו עליהם השערים. ושיפתחו השערים ההם ויכנס אדם במקומות ההם, ינוחו בהם הנפשות ויהנו העיניים וינפשו הגופות מעמלם ומיגיעם.
אמר שמואל בן יהודה אבן תיבון ז"ל אמר הרב המחבר ז"ל:
פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים.[5]
הערות שוליים
[עריכה]- ^ רקע לשיעור::(בחלק שלישי פרק נד) ולפי זה הבאור יהיה החכם בכל התורה על אמיתתה נקרא חכם משני פנים מצד מה שכללה התורה מהמעלות השכליות ומצד מה שכללה ממעלות המדות(על ידי התורה אדם יודע את האמיתות שהעולם מבוסס עליהם וגם את דרכי ההתנהגות). אלא מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון(כגון שבתורה נאמר ה אחד אבל מה המשמעות ווהשלכות לא התבארו) נמצא בספרי הנביאים ודברי החכמים שמשימים ידיעת התורה(ידיעת המצוות) מין אחד והחכמה הגמורה(המשמעות וההשלכות של המצווה) מין אחר - החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת(בהוכחה לוגית) מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה(המצוות) מן השכליות ההם. וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה "לא רבים יחכמו" "והחכמה מאין תמצא וגומר?" וכיוצא באלו הפסוקים הרבה - כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות התורה. פירוש המשניות פרק חלק:: ועוד אחבר חבור אקבץ בו כל הדרשות הנמצאים בתלמוד וזולתו, ואבארם ואסבור בהם סברות שיהיו נאותים לאמיתת העניינים, ואביא ראיה מדבריהם גם כן, ואגלה מה שהוא מן הדרשות דרך פשטם, ואשר מהם משל, ואשר מהם היו בחלום וזכרו אותו במאמר פשוט מוחלט כאילו היה בהקיץ. ובאותו החבור אבאר לך אמונות רבות, הרמב״ם התחיל לכתוב אבל הפסיק כיוון שהבין שבדרך הזו או שהפירוש יהיה פשוט ומובן לכל וזה נגד ההלכה שאין מלמדים אפילו ליחיד אלא רק מוסרים לו ראשי פרקים ואם יסתיר בעזרת משלים כמו שעשו חז"ל הרי הוא מחליף משל במשל ומי אומר שהמשלים שלו טובים מהמשלים של חז"ל. מעשה בראשית לא מלמדים לפשוטי העם כיוון שהם לא יבינו ומעשה מרכבה לא מלמדים כיוון שהדברים חקוקים בנשמת האדם והוא צריך להגיעה עליהם מעצמו ואם הרב ילמד אותו, הלימוד יהיה פגום. הרמב"ם מסביר שעד עכשיו לא נכתב ספר כזה כיוון שעד אז לא פסק מקבל מפי מקבל ותמיד היו יחידי סגולה שידעו את הסודות על בורים ואף שכלל העם לא ידע את הסודות המוסתרים במדרשים הם ידעו את הכיוון. אבל עם הימשכות הגלות הגענו למצב שרוב העם לומד את האגדות אבל לא יודע שיש תוכן מוסתר באגדות והם החלו להסביר אותם על פי דעות הגויים. הרמב"ם חשב שהוא האחרון שיודע את הסודות ולכן אחרי שהתלמיד ילך אם הרמב"ם לא יכתוב הרי הוא עושק את הדורות הבאים כיוון שהידע הזה יכול ללכת לאיבוד הבעיה הגדולה יותר היא במעשה מרכבה שאותה אסור ללמד אפילו בראשי פרקים אלא ליחידי סגולה לכן הרמב"פ החליט לכתוב בצורה שלא רק שלא יבינו אלא אפילו לא ישימו לב הדרך בה בחר הרמב"ם להסתיר את הסודות במורה נבוכים זה לחלק אותם לקטעים ולפזר את הקטעים בין הפרקים כך שרק ידיעת כל הפרקים ואיסוף כל המקטעים וסידורם מאפשר הבנה של הדברים
- ^ תהלים קמג ח
- ^ משלי ח ד
- ^ משלי כב יז
- ^ ישעיה כו ב