ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/פתיחת הרמב"ם/פתיחה
פתיחת המורה נבוכים
[עריכה]אמר שמואל בן יהודה אבן תיבון ז"ל, אמר הרב המחבר:
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
בחלק שלישי פרק נד כותב הרמב"ם: ולפי זה הבאור יהיה החכם בכל התורה על אמיתתה נקרא חכם משני פנים מצד מה שכללה התורה מהמעלות השכליות ומצד מה שכללה ממעלות המדות על ידי התורה אדם יודע את האמיתות שהעולם מבוסס עליהם וגם את דרכי ההתנהגות. אלא מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון כגון שבתורה נאמר ה’ אחד ילד בר מצוה חושב בפשטות שהכוונה ה’ אחד שאין יותר אם הוא אומר אני יודע שיש חכמים ממני ואני מקבל את המצוה כמו שהחכמים אומרים קיים את המצווה אבל מה המשמעות והשלכות לא התבאר נמצא בספרי הנביאים ודברי החכמים שמשימים ידיעת התורה ידיעת המצוות מין אחד והחכמה הגמורה המשמעות וההשלכות של המצווה מין אחר - החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת בהוכחה לוגית מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם איך ילד יודע שה’ אחד? כתוב בתורה שה’ אחד. אבל מה המשמעות של זה מה ההשלכות וההבנה הנכונה של הדברים. וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה "לא רבים יחכמו" "והחכמה מאין תמצא וגומר?" וכיוצא באלו הפסוקים הרבה - כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות התורה.
המאמר הזה, עניינו הראשון לבאר ענייני שמות באו בספרי הנבואה. מהשמות ההם שמות משתתפים דברים שונים הנקראים באותו שם ויקחום הפתאים כפי קצת העניינים אשר יאמר עליהם השם ההוא המשתתף. ומהם מושאלים מילים שנלקחו מהקשר אחד והועברו להקשר אחר, בדרך כלל כדי לתאר מושגים מופשטים או רוחניים. לדוגמה, כאשר התורה משתמשת במילים כמו “יד” או “עין” ביחס לאלוהים, מדובר במילים מושאלות שמטרתן להמחיש רעיונות מופשטים בשפה המובנת לבני אדם, ויקחום גם כן כפי העניין הראשון אשר הושאלו ממנו. ומהם מסופקים, פעם ייחשב בהם שהם ייאמרו בהסכמה, ופעם ייחשב בהם שהם משתתפים.
ואין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת להבין את היסודות השכליים של התורה שקיבלנו במסורת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו יש שרצו לומר שהספר נכתב למי שמתלבט בין התורה לאריסטו וזה לא נכון, הרמב"ם מדגיש כי הספר לא נכתב עבור מי שיש לו ספקות באמונה אלא עבור האנשים בעלי אמונה שלמה עיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים כגון כאשר כתוב היד ה תקצר והרי הוא יודע בשכל שלקב"ה אין גוף, ונשאר במבוכה ובהלה. אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו את השכל אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו שהרי הוא לא עובד את הקב"ה בכל רמ"ח אבריו שהרי השכל לא משתתף בעבודת ה’ שלו והשכל הוא ודאי לא איבר זניח, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה.
ובכלל המאמר הזה כוונה שניה, והוא ביאור משלים סתומים מאוד שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל. אבל, יראה לסכל ולנבהל שהם כפשוטיהם ואין תוך בהם. וכשיתבונן בהם היודע בהם באמת ויקחם על פשוטיהם תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה. וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא. ולזה נקרא המאמר הזה מורה הנבוכים.הרמב"ם כמעט ולא מפרש משלים של הנביאים אלא הוא מסביר את הנמשל אבל הוא מבאר את השמות\מילים בצורה סלקטיבית הוא בוחר איזה מילים וגם את הפסוקים בהם המילים מופיעות ולמילים והפסוקים שהרמב"ם בחר יש משמעות מיוחדת כדי להעביר את הרעיונות כמו שהרמב"ם כותב בפרק ח " ודע כי כל שם שנבאר שתופו בזה המאמר, אין הכוונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד, אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא, המועילים לפי עניננו, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות" ואיני אומר כי המאמר הזה דוחה לכל ספק למי שיבינהו, אבל אומר שהוא דוחה לרוב הספקות הגדולות שבהם. ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל שאני כשאזכור עניין מן העניינים שאשלימהו, או כשאתחיל לבאר עניין משל מן המשלים שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא. זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו.
וכבר ביארנו בחיבורינו התלמודיים פירוש המשניות ובספר מדע ויסודי התורה כללים מזה העניין, והעירונו על עניינים רבים. וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע איך הקב"ה ברא את העולם, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות. יש שרצו לומר שחכמת הטבע היא הפיזיקה של אריסטו ומעשה מרכבה היא המטא פיזיקה של אריסטו אבל הרמב"ם מדגיש כמה פעמים שהעולם נברא בניגוד לדעה של אריסטו שהעולם קדמון וגם בעניין האלוקות הסיבה הראשונה של אריסטו זה תודעה שאין לה דעת ואין לה רצון ואילו הרמב"ם מדגיש כל הזמן את הרצון והחכמה האלוקית בבריאה ודע כי כל שם שנבאר שתופו בזה המאמר, אין הכוונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד, אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא, המועילים לפי עניננו, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות ובארנו אומרם: "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... מוסרים לו ראשי פרקים" לדעת הרמב"ם גם מעשה בראשית אין מלמדים אלא מוסרים ראשי פרקים(חגיגה יא, ב)
אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים ולא זה אחר זה, אבל מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כוונתי שיהיו האמתיות מושקפות ממנו ואחר ייעלמו כך שמי שלא בדרגה הראויה לא יצליח ללמוד שום דבר חדש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, עד שלא תחלוק על הכוונה האלהית, (אשר אין ראוי לחלוק עליה), אשר שָׂמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם, אמר: "סוד ה' ליראיו" (תהלים כה, יד).
ודע, כי העניינים הטבעיים מעשה בראשית גם כן אין ראוי לגלותם בלימוד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור. וכבר ידעת אמרם ז"ל: "ולא במעשה בראשית בשניים" (חגיגה יא, ב). ואילו ביאר שום אדם העניינים ההם כולם בספר, יהיה כאלו דרשם לאלפים מבני אדם שהרי כל אחד יכול לקרא בהם. ולזה הביאו העניינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים, ודברו בהם רז"ל בחידות ומשלים להימשך אחר דרך ספרי הקודש, בעבור שהם עניינים ביניהם ובין החכמה האלהית קורבה גדולה, והם גם כן סודות מסודות החכמה האלהית.
שיעורים עד צוואת זה המאמר חסרים בע"ה נשלים בהמשך
ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו, לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשוך קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם והוא בליל חזק החושך. והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאילו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום, וזאת היא מדרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי, ונאמר בו כי קרן עור פניו. ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב והיא מדרגת רוב הנביאים. ומהם מי שיבריק לו פעם אחת בלילו כלו והיא מדרגת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו. ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים. ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק, אבל בגשם טהור זך, או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה, ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת, וכפי אלו העניינים יתחלפו מדרגות השלמים. אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד אבל הם בלילה יגששו והם אשר נאמר בהם, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ונעלם מהם האמת כולו עם חוזק היראותו כמו שנאמר בהם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, והם המון העם אין מבוא לזֹכרם הנה בזה המאמר. ודע כי כשירצה אחד מן השלמים כפי מדריגת שלימותו, לזכור דבר ממה שהבין מאלו הסודות אם בפיו או בקולמוסו, לא יוכל לבאר אפילו מעט השיעור אשר השיגוהו באור שלם כסדר, כמו שיעשה בשאר החכמות שלימודם מפורסם. אבל ישיגהו בלמדו לזולתו מה שמצאהו בלמודו לעצמו, רצוני לומר מהיות העניין מתראה מציץ ואחר יתעלם, כאילו טבע העניין הזה הרב ממנו והמעט כן הוא. ובעבור זה כשכיון כל חכם גדול אלהי רבני בעל אמת ללמד דבר מזה העניין לא ידבר בו כי אם במשלים וחידות, והרבו המשלים ושׂמום מתחלפים במין ואף בסוג, ושמו ברובם העניין המכוון להבינו בראש המשל או באמצעיתו או בסופו, כשלא ימצא משל שווה לעניין המכוון מראשו ועד סופו. והושם העניין אשר יכוון ללמדו למי שילמדהו ואם הוא עניין אחר בעצמו מפוזר במשלים מרוחקים. ויותר עמוק מזה היות המשל האחד בעצמו משל לעניינים רבים, ישווה ראש המשל עניין אחד וישווה אחריתו עניין אחר. ופעם יהיה כולו משל לשני עניינים קרובים במין החכמה ההיא, עד שמי שירצה ללמוד בלתי המשל וחידות, יבוא בדבריו מן העומק וההעברה, מה שיעמוד במקום ההמשל והדיבור בחידות, כאילו החכמים והיודעים נמשכים אחר העניין הזה ברצון האלהי, כמו שימשכום ענייניהם הטבעיים. הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להשלימנו ולתקן ענייני המוננו בתורותיו המעשיות אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחילתם השגתו יתברך כפי יכולתנו אשר לא יתכן אלא בחכמת האלהות. ולא תגיע החכמה האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות, וקודמת לה בזמן הלימוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת סיפרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו. ולעוצם העניין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם, הגיד לנו העניינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית. להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים וכו'. וכבר העירוך על היות אלו העניינים הנזכרים סודות סתומות, וכבר ידעת מאמר שלמה רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו. ושם הדברים בכל זה בשמות המשתתפים בעבור שיבינם ההמון על עניין כשיעור הבנתם וחולשת ציורם, ויקחם השלם שכבר ידע על עניין אחר. וכבר ייעדנו בפירוש המשנה שאנחנו נבאר עניינים זרים בספר הנבואה, וספר ההשוואה, והא ספר יעדנו שנבאר בו ספיקות הדרשות כולם אשר הנראה מהם מרוחק מאד מן האמת יוצא מדרך המושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים רבים בספרים ההם וחברתי מהם מעט, לא ישר בעינינו מה שנכנסנו בביאורו על הדרך ההיא, מפני שראינו שאם נעמוד על ההמשל וההעלם למה שצריך העלמתו, לא נהיה יוצאים מן הדרך הראשון ונהי מחליפים איש באיש ממין אחד. ואם נבאר מה שצריך לבארו יהיה זה השתדלותנו בלתי נאות בהמון העם. ואנחנו אמנם השתדלנו לבאר ענייני הדרשות וגילויי הנבואה להמון. וראינו עוד שהדרשות ההם אם יעיין בם סכל מהמון הרבנים לא יקשה עליו מהם מאומה, כי לא ירחיק הסכל הנמהר הערום מן ידיעת הטבע המציאות, הנמנעות. ואם יעיין בם שלם חשוב לא ימלט מאחד משני דברים, אם שיקחם כמשמעם ויחשוב רע באומר ויחשבהו לסכל ואין בזה סתירה ליסודי האמונה. או שישים להם תוך, וכבר ניצל, ויחשוב טוב על האומר, יתבאר לו התוך שבמאמר ההוא או לא יתבאר. ואמנם עניין הנבואה וביאור מעלותיה ופירוש משלי ספריה יתבאר בזה המאמר בדרך אחד מן הביאור. ומפני אלו העניינים הנחתי מחבר שני הספרים ההם כפי מה שהיו, והספיק לי מזיכרון יסודות האמונה וכללי האמיתות בקיצור ורמזים קרובים לביאור עם מה שזכרתיו בחיבור הגדול משנה תורה.
אבל המאמר הזה דברי בו עם מי שנתפלסף, כמו שזכרתי, וידע חכמות אמתיות, והוא מאמין לדברים התוריים, נבוך בענייניהם אשר ערבבוהו בהם השמות המסופקים והמושאלים. והנה נביא פרקים בזה המאמר שלא יהיה בהם זיכרון שם משתתף, אבל יהיה הפרק הצעה לזולתו. או יהיה הפרק ההוא מעורר על עניין מענייני שם משתתף, איני רוצה לגלות זיכרון השם ההוא במקום ההוא. או יהיה הפרק ההוא מפרש משל מהמשלים או מעורר על עניין אחר שהוא משל. או יהיה הפרק כולל עניינים זרים שמאמינים בהם הפך האמת מפני שיתוף השמות. או מפני שאת המשל במקום הנמשל, או שאת הנמשל במקום המשל. ואחר שזכרתי המשלים נקדים הקדמה, והיא זאת:
דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרוהו הנביאים ז"ל וידיעת אמיתתו, הוא הבנת המשלים וענייניהם ופירוש מילותיהם. כבר ידעת אומרו וביד הנביאים אדמה, וידעת אומרו חוד חידה ומשול משל, וידעת כי מרוב עשות הנביאים המשלים אמר הנביא: המה אומרים הלא ממשל משלים הוא. וכבר ידעת מה שפתח בו שלמה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ואמרו במדרש: "למה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה, לבאר שהיו מימיו עמוקים וצוננים ולא היה אדם יכול לשתות מהן, מה עשה פקח אחד, ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה. כך היה שלמה יורד ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על בוריה של תורה". זהו דברם.
ואיני רואה שאחד משלימי הדעות יחשוב כי דברי תורה הרמוז אליהם הנה אשר הערים בהבנתם בהבין ענייני המשלים, הם משפטי עשיית סוכה ולולב ודין ארבעה שומרים וכל הדומה להם. אבל הכוונה היא הבנת העמוקות והסתומות בלא ספק. ושם נאמר, רבנן אמרי זה שמאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו עד שהוא מדליק פתילה בכאיסר מוצא את המרגלית. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אתה רואה את דברי התורה זה הוא דברם גם כן. והתבונן באורם ז"ל, כי תוכות דברי תורה הם המרגליות, ופשוטו של כל משל אינו כלום. ודמותם הסתר העניין הנמשל בפשוטו של משל, כמי שנפלה לו מרגלית בביתו והוא בבית אפל בלום [נ"א: בלא כלום] ויש בו כלים רבים, והנה המרגלית בבית אפל אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה וכאלו יצאה מרשותו, כי נמנעה ממנו תועלתה עד שידליק הנר, כמו שזכר אשר דומה לו הבנת עניין המשל.
אמר החכם: "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו". ושמע ביאור העניין הזה אשר זכרו כי משכיות הם הגופות המפותחים בפתוחים משובכים, ר"ל אשר בהם מקומות פתוחים דקי העיניים מאוד כמעשה הצורפים. ונקראו כן מפני שיעבור בם הראות, ותרגום וישקף: "ואיסתכי". ואמר, כי משל תפוח זהב בשבכת כסף דקת הנקבים מאוד הוא הדבר הדבור על אפניו. וראה מה נפלא זה המשל בתאר המשל המתוקן, וזה שהוא אומר שהדבר שהוא בעל שני פנים ר"ל שיש לו נגלה ונסתר, צריך שיהיה נגלהו טוב ככסף וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו עד שיהיה תוכו בערך אל גילויו כזהב אצל הכסף. וצריך שיהיה בגילויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו כמו זה התפוח של זהב אשר כיסוהו בשכבת כסף דקת העיניים מאוד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות יחשוב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות השתכלות טובה יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב. וכן הם משלי הנביאים ע"ה, נגליהם חכמה מועילה בדברים רבים, מכללם תיקון עניני הקיבוצים האנושיים, כמו שיראה מגלויי משליהם, ומה שידמה להם מן הדברים, ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמיתתה. ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים. מהם משלים, שכל מילה שבמשל ההוא יש בה ענין. ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא הנמשל, ויבואו במשל ההוא דברים רבים מאוד, אין כל מלה מהם מוספת עניין בעניין ההוא הנמשל. אבל הם ליפות המשל וסדר הדברים בו, או להפליג בהסתיר בעניין הנמשל, וימשכו הדברים כפי כל מה שראוי בגילויו של המשל ההוא, והבן זה מאד.
אמנם, דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי אומרו סולם יורה על עניין אחד, ואומרו מוצב ארצה יורה על עניין שני, ואומרו וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי, ואומרו והנה מלאכי אלהים יורה על עניין רביעי, ואומרו עולים יורה על עניין חמישי, ואומרו יורדים יורה על עניין ששי, ואומרו והנה ה' נצב עליו יורה על עניין שביעי, הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל. ואמנם דמיון המין הב' ממשלי הנבואה, אומרו כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פינה ודרך ביתה יצעד בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת וגו' פעם בחוץ פעם ברחובות והחזיקה בו וגו' זבחי שלמים עלי וגו' על כן יצאתי לקראתך וגו' מרבדים רבדתי וגו' נפתי משכבי וגו' לכה נרוה דודים וגו' כי אין האיש בביתו וגו' צרור הכסף וגו' הטתו ברוב לקחה וגו'. והעולה בידינו מזה הכלל היא האזהרה מהימשך אחר התאוות הגופניות והנאותיהם, ודמה החומר אשר הוא סיבת אלו התאוות הגשמיות כולם באשה זונה והיא אשת איש גם כן. ועל זה המשל בנה ספרו כולו.
והנה אבאר בפרקים מזה המאמר חכמתו בדמות החומר באשת איש זונה, ומבאר איך חתם ספרו זה בשבחי האשה כשלא תזנה אבל מספקת לה בתיקון ביתה ועניין בעלה. וכל אלה המונעים אשר ימנעו את האדם משלימותו האחרון, וכל חסרון שיגיע לאדם וכל מרי, אמנם ישיגהו מצד החומר שלו לבד כמו שאבאר בזה המאמר. וזה הכלל הוא המובן מכל זה המשל, רצוני לומר שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו לבד, רצוני לומר החומר שלו, כי חומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב. ואחר שביארתי לך זה וגליתי לך סוד זה המשל לא תקוה למצוא כל ענייני המשל בנמשל. כשתאמר מה תחת אמרו זבחי שלמים עלי וגו', ואי זה עניין יורה אומרו מרבדים רבדתי ערשי, ואי זה עניין הוסיף בזה הכלל אומרו כי אין האיש בביתו, וכן שאר מה שבא בזאת הפרשה. כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו של משל. כי אלו העניינים אשר זכר מהם מין עניין הזונים, וכן אלו הדברים וכיוצא בהם הם מין דברי הזונים קצתם לקצתם, והבן זה ממני מאוד כי הוא שורש גדול ועצום במה שארצה לבארו. וכשתמצא בפרק מפרקי זה המאמר שביארתי עניין משל מן המשלים, והעירותיך על כלל הנמשל מה הוא, לא תבקש כל חלקי העניינים אשר באו במשל ההוא ותרצה שתמצא להם דבר נאות בדבר הנמשל. כי זה יוציאך לאחד משני עניינים: או שייטך מן העניין המכוון במשל. או יטריחך לפרש עניינים אין פרוש להם ולא הושמו בו לפרשם. ותגיע מזאת ההטרחה לכמו זאת ההזיה העצומה אשר יהזו בה ויחברו בה רוב כתות העולם בזמננו זה, להיות כל אחת מהם רוצה שימצא עניינים למאמרים לא כוון בהם אומרם דבר שירצוהו, אבל תהיה לעולם כוונתך ברוב המשלים ידיעת הכלל, שידיעתו היא המכוונת, ויספיק לך בקצת הדברים שתבין מדברי כי העניין הפלוני משל ואם לא אבאר דבר יותר, שאתה כשתדע שהוא משל, יתבאר לך מיד לאי זה דבר הוא משל, ויהיה אמרי שהוא משל כמי שהסיר הדבר המבדיל בין הראות והנראה.
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [5]
צוואת זה המאמר. כשתרצה להעלות בידך כל מה שכללו פרקי זה המאמר עד שלא יחסר לך ממנו דבר, השב פרקיו זה על זה כאשר מישהו שואל איך ללמוד מורה נבוכים, אז אומרים לו דבר ראשון תלמד את זה במהירות, כלומר מההתחלה ועד הסוף, תרשום את הדברים שנראים מוזרים ותמוהים, דברים שנראים כסתירות, דברים כאלה, לרשום לעצמו בצד, אם יש לו רעיונות הוא יכול לרשום גם את זה בצד, אבל הוא לא יוכל לדעת מה הרמב"ם חושב על זה עד שהוא קורא את כל הפרקים ומשווה פרק לפרק. כיוון שכפי שראינו הרמב”ם אומר שהוא מפזר את הרעיונות על נושא אחד, פרקים רבים, אז לכן אי אפשר לדעת את הכל עד שקוראים את כל הפרקים, רואים את ההשלמות שנמצאים בפרקים האחרים. כך שכדי להבין צריך לעבור על הכל כמה וכמה פעמים, ולא תהיה כוונתך מן הפרק הבנת כלל עניינו לבד, אלא להעלות בידך גם כן עניין כל מילה שבאה בכלל הדברים ואף על פי שלא תהיה מעניין הפרק כיוון ששיטת ההסתרה של הרמב"ם היא על ידי קיטוע של רעיון וחלוקתו בין הפרקים לא לפי הסדר כך שלכל מילה יש משמעות ואם יש קטע שנראה מיותר או לא שיך כנראה הוא בא להסביר רעיון שמופיעה בפרק אחר. כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן, אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה והישמר מלחסר באור ספק. ולא נאמר בו דבר בזולת מקומו אלא לבאר עניין במקומו, ולא תרדפהו בזממיך, שתזיקני ולא תועיל עצמך, אבל צריך לך שתלמוד כל מה שצריך ללמדו, ועיין בו תדיר והוא יבאר לך הגדולות שבספקות הדת אשר יסופקו על כל משכיל. ואני משביע באלהי יתברך כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אל תנסה למצא בדברי פירוש חדש על הפסוקים שאני מביא שלא נאמר לפני כיוון שכל הפירושים שאני מביא מבוססים על מי שקדמני בחכמי ישראל אז כנראה הבנתה לא נכון אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, מה שהבנתה על ידי השוואת פרק לפרק מהרעיונות שאמרתי אל תבאר לאדם אחר אלא אם כן חכם כלשהו בזמן מן הזמנים עד ימיך אמר דברים דומים ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדווה לבבו ואפילו בעניין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחוק המונינו הוה דן את כל האדם לכף זכות, כל שכן בחוק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם.
ואני יודע, כי כל מתחיל מבני אדם שאין לו מאומה מן העיון יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים בעל הדת הנבוך כמו שזכרתי, הוא יקבל תועלת בכל פרקיו, מה מאד ישמח בהם ויערבו לו לשמעם. ואמנם המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינם אמיתיות ובדרכים המטעים, ויחשבום חכמות אמיתיות, ויחשבו שהם בעלי עיון, ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חכמה על דרך האמת, הם יברחו מפרקים רבים ממנו. ומה מאד יקשו עליהם, מפני שאינם משיגים להם עניין, ובעבור שמתבאר מהם ג"כ פיסלות דברים מזוייפים אשר בידיהם אשר הם סגולתם וממונם המוכן לצרותיהם. והשם יתברך יודע שאני לא סרתי היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר, מפני שהם עניינים נסתרים, לא חובר כלל בהם ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה אף שהיה מצופה שחז"ל יכתבו ספר כזה כדי שהתורה הזו לא תשתכח באורך הגלות, ואיך אתחיל אני עתה ואחבר בהם. אבל נשענתי על שתי הקדמות. האחת מהם אומרם בכמו זה העניין, עת לעשות לה' הפרו תורתך. והשנית אומרם, וכל מעשיך יהיו לשם שמים. ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחיברתי בקצת פרקי זה המאמר.
הרמבם בפרק לג מסביר את הסיבה להסתרה של מעשה בראשית ומעשה מרכה שעל כן הם נקראים סתרי תורה וכך הוא כותב: אמנם, כשיתחיל בזאת החכמה האלהית, לא יתחדש לו בלבול לבד באמונות אבל ביטול לגמרי כלומר, שמי שמתחיל ללמוד מעשה מרכבה ואין לו רקע, יכול חס ושלום להגיע לכפירה. זו הסיבה שרבי נחמן מברסלב אסר על תלמידיו ללמוד את הספר הזה ואין המשל בו אצלי, אלא כמי שיזון הנער היונק בלחם החיטה והבשר ושתיית היין, שהוא ימיתהו בלא ספק. לא שאלו המזונות רעים ובלתי טבעיים לאדם, אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם. כן אלו הדעות האמתיות לא העלימום, ודברו בהם בחידות, ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בבלתי באור בכל צד מן התחבולות, מפני היות בהם דבר רע נסתר, או מפני היותם סותרים ליסודות התורה, כמו שיחשבו הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון, אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, וגילו בהם מעט שילמדם השלם. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר. חז"ל הסתירו את הדברים לא מפני שיש פה משהו רע חס ושלום אלא בגלל שאנשים ללא ידע מקדים לא ידעו איך לעכל את הדברים וזה יפגע בהם ממש כמו שתינוק שיוכל לחם ובשר יכול למות לא בגלל שלחם ובשר זה דבר רע אלא בגלל שאין להם את המוכנות
סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו העניין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו מופת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים רמז לאמור בשיר השירים דודי צח ואדום דגול מרבבה היינו שאת הדברים שנראים כסתירות בדעת האלוקות יבין רק אחד מרבבה, אני בוחר לאמרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא.
הקדמה
[עריכה]
סיבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר מן הספרים או בחיבור מן החיבורים, אחת משבע סבות.
- הסבה הראשונה, הוא שיהיה המחבר ממי שקיבץ דברי אנשים ולהם דעות מתחלפות וחסר הבעלים ולא ייחס כל מאמר לאומרו, וימצא בחבור ההוא סתירה או הפך, להיות אחת מב' הגזירות דעת איש אחד, והגזירה האחרת דעת איש אחר כמו שהגמרא מעמידה סתירה במשנה בשני דעות רישא רבי יהודה סיפא רבי מאיר
- והסיבה השנית, היות לבעל הספר ההוא דעת ואחר כן שב ממנו ונכתבו מאמריו הראשון והשני כמו שמתרץ רבי יוחנן רבי עקיבא אמרה קודם שחזר בו ומשנתינו דקתני והודה לו רבי עקיבא לאחר חזרה.
- והסיבה השלישית, היות המאמרים ההם אינם כולם כפי פשוטם, אבל יהיה קצתם כפשוטם וקצתם משל ויהיה לו תוך כגון שבתחילה הופיעה הפשט, ואחר כך הדרש או בתחילה הופיעה משל, ואחר כך הנמשל., או יהיו שתי הגזרות יחד הסותרות זו את זו לפי הנראה משלים וכשיובנו כפי פשוטיהם יהיו סותרות זו את זו, או זו הפך זו. ששני המאמרים יהיו משלים שנראים סותרים זה את זה, אבל הנמשלים אולי לא.
- והסיבה הרביעית, שיהיה שם בעניין תנאי שלא פורש במקומו להכרח מה כלומר, כל אחד מהם נכון אבל בתנאי מסוים שמסיבה מסויימת התנאי לא נכתב, או יהיו שני הנושאים מתחלפים ולא התבאר אחד מהם במקומו ותראה סתירה בדבר ואין שם סתירה כמו שמתרצת הגמרא הא לא קשיא, רישא - במומר לכל התורה כולה, מציעתא - במומר לדבר אחד.
- והסיבה החמישית, צורך הלימוד וההבנה, והוא שיהיה עניין סתום קשה לציירו יצטרך לזכרו או ללקחו הקדמה בביאור עניין קל הציור, צריך שיוקדם בלימוד לפני הראשון ההוא להיות ההתחלה לעולם בקל ויצטרך המלמד שיקל בהבנת העניין ההוא הראשון על איזה דרך שיזדמן ובעיון גס ולא ידקדק באמיתתו, אבל יונח כפי דמיון השומע עד שיובן מה שירצה בו עתה להבינו, ואחר כן ידוקדק בעיון העניין הסתום ההוא ויתבאר אמיתתו במקום הנאות לו.
- והסיבה הששית, התעלמות הסתירה והיותה בלתי מתבארת אלא אחר הקדמות רבות, וכל מה שיצטרך להראותה אל הקדמות יותר היא יותר נעלמת, ויעלם זה מן המחבר ויחשוב ששתי הגזרות הראשונות אין סתירה ביניהם, וכשתלקח כל גזירה מהם ותחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מהם מה שמתחייב, וכן יעשה בכל תולדה, תחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מה שיתחייב, יגיע העניין אחר הקשות רבות אל סתירה בין שתי התולדות האחרונות, או הפך. וכמו זה הוא שיעלם מן החכמים המחברים. אך כשיהיו שתי הקדמות הראשונות נראות הסתירה אלא ששכח הראשונה כשכתב האחרת במקום אחר מן החבור, זאת היא פחיתות גדולה מאד ולא ימנה זה בכלל מי שיבחנו דבריו.
- והסיבה השביעית, צורך הדברים בעניינים עמוקים מאד יצטרך להעלים קצת ענייניהם ולגלות קצתם שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות , ופעמים יביא הצורך כפי האמירה אחת להמשך הדברים בה, כפי הנחת הקדמה אחת, ויביא הכרח הצורך במקום אחר להמשך הדברים בה לפי הקדמה סותרת לראשונה. וצריך שלא ירגישו ההמון בשום פנים במקום הסתירה ביניהם, ושיעשה המחבר תחבולה להעלים אותו בכל צד.
אמנם הסתירה הנמצאת במשנה וברייתות היא כפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצאם אומרים תמיד קשיא רישא אסיפא, ותהיה התשובה רישא רבי פלוני וסיפא רבי פלוני. וכן תמצאם יאמרו ראה רבי דבריו של רבי פלוני וסתם לן כותיה וראה דבריו של רבי פלוני בכך וכך וסתם לן כוותיה. והרבה תמצאם אומרים סתמא מני רבי פלוני היא, מתניתין מני רבי פלוני היא, וזה הרבה מלספור. ואמנם הסתירה או החילוף הנמצא בתלמוד הוא לפי הסבה הראשונה והשניה, כמו שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כרבי פלוני ובכך וכך סבר לה כרבי פלוני. ויאמרו גם כן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, ויאמרו תרי אמוראי נינהו ואליבא דרבי פלוני. וזה המין כולו הוא נוהג מנהג הסיבה הראשונה. ואמנם כפי הסיבה השנית הוא אומרם בביאור, הדר ביה רבא מההיא. ויחקר אי זה משני המאמרים הוא המאוחר. וכן אמרם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך. ומהדורא בתרא אמר לך כך וכך. ואמנם הסתירה או ההפך הנראה בפשוטו של עניין בקצת מקומות מספרי הנבואה כולם, הוא כפי הסיבה השלישית והרביעית, ואל זה העניין הובאה ההקדמה הזאת כולה. וכבר ידעת רוב אמרם ז"ל כתוב אחד אומר כך וכך וכתוב אחד אומר כך וכך ומבארים הראות הסתירה. ואחר כך יבארו שהעניין חסר תנאי או מתחלף הנושא. כאמרם, שלמה לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך אלא שהן סותרין זה את זה וכו'. וכן הרבה בדברי רז"ל. אבל רוב מה שדיברו בו, הוא במאמרי הנבואה הנתלים בדינים או במוסר דרך ארץ. ואנחנו אמנם היה דעתנו להעיר על הפסוקים שבהם סתירה בנראה בדעות ובאמונות. והנה אבאר מזה קצת בקצת פרקי זה המאמר, כי זה העניין גם כן מסתרי תורה. ואמנם אם תמצא בספרי הנביאים סתירה לפי הסיבה השביעית יש בו מקום עיון וחקירה, וצריך שלא יגזור אדם בזה בשיקול הדעת ובסברה מבלתי אזון וחקור. ואמנם החילוף הנמצא בדברי הפילוסופים האמתיים מהם הוא כפי הסיבה החמישית שכדי להסביר דבר מאד מסובך מלמדים דבר לא מדויק שקל להבין ואחרי שישנה הבנה פשוטה של הבעיה ניתן לגשת להסביר את הרעיון המדויק הקשה להבנה. ואמנם הסתירה אשר תמצא ברוב ספרי המחברים והמפרשים בלתי מה שזכרנו היא לפי הסבה הששית סתירה שרק אחרי דקדוק רב ניתן להבחין בה. וכן תמצא במדרשות והגדות סתירה רבה לפי זאת הסיבה, ולזה אמרו אין מקשין בהגדה. ונמצא בהם גם כן סתירה לפי הסיבה השביעית שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות. ואמנם אשר יימצא במאמר הזה מן החילוף הוא לפי הסיבה החמישית והסיבה השביעית או שכדי להסביר דברים עמוקים הרמב"ם הביא קדם הסברים פשטים שיותר קלים להבנה אף שאינם מדויקים כדי שאחר שהם הובנו יהיה קל יותר להבהיר את הדברים המדויקים הקשים, או שהכותב בכוונה מסתיר את הסתירות לדוגמא במקרה שהוא יוצא משתי הנחות שבכוונה יגיעו לסתירות מתוך כוונה להאיר איזה רעיון עמוק שיאחד את הסתירות והוא לא רוצה שמי שאינו מסוגל להבין את הרעיון העמוק ישים לב בכלל לסתירות . ודע זה והבן אמיתתו וזכרהו מאד שלא תתערב בקצת פרקיו:
ואחר אלו ההקדמות אתחיל בזיכרון השמות אשר צריך להעיר אמיתת עניינם המכוון בכל מקום כפי עניינו. ויהיה זה מפתח להיכנס במקומות סוגרו עליהם השערים. ושיפתחו השערים ההם ויכנס אדם במקומות ההם, ינוחו בהם הנפשות ויהנו העיניים וינפשו הגופות מעמלם ומיגיעם.
אמר שמואל בן יהודה אבן תיבון ז"ל אמר הרב המחבר ז"ל:
פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים.[6]
- ^ תמלול השעיעור::הקדמה בחלק שלישי פרק נד :: ולפי זה הביאור יהיה החכם בכל התורה על אמיתתה נקרא חכם משני פנים זאת אומרת, מי שחכם בכל התורה, אז הוא נקרא חכם משני דברים מצד מה שכוללה התורה מהמעלות השיכלויות ומצד מה שכוללה ממעלת המידות כלומר, על ידי התורה, אדם יודע את האמיתות הנצחיות שהעולם הנברא מבוסס עליהן והוא גם יודע את המידות, כלומר איך הוא צריך להתנהג אלא מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון כלומר, כיוון שנגיד ככה, מה כתוב בתורה, איך התורה אומרת שצריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא אחד שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, מה זה אחד? לא מסבירים, כלומר, בר מצווה, מה הוא יודע? הוא אומר, הוא אחד, אין יותר.,מה זה אין יותר כמו שמישהו אומר, אני וחבריי חושבים אחרת, הקדוש ברוך הוא אמר דבר אחד, אנחנו שלושה, הוא אחד, אז ככה, אז אנחנו קובעים, אז זה לא ככה אבל בדרך כלל, מישהו, ילד בר מצווה, שאומר, אני לא יודע, אבל יש חכמים יותר ממני, אני מקבל את המצווה הזאת, כמו שחכמים אמרו, קיים את המצווה, גם ואהבתה את ה’ אלוקיך, מה זה ואהבתה את ה’ אלוקיך לא כתוב איך עושים את זה אבל בסדר, אז זה פשוט, אדם בהתחלת דרכו, הוא אומר, אני... אני מנסה ללמוד דברים שאולי יביאו אותיי לאהוב את ה' בכל אופן הוא לא יודע, בכל אופן אומר הרמב"ם מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון נמצא בספרי הנביאים ובדברי החמים שמשימים ידיעת התורה מן אחד והחוכמה הגמורה מן אחר. הם אומרים, יש תורה ויש חוכמה. החוכמה היא הגמורה, היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם. אני אקרא את זה עוד פעם. החוכמה היא הגמורה, היא אשר התבאר בה במופת. דיברנו שהמופת כאשר מדובר ברמב״ם זה לא המופת שנחש נהפך למקל, מופת זה ראיות, ראיות לוגיות. כלומר שעניין החוכמה הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנו הוא מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההן. כמו שאמרנו איך ילד יודע שהשם אחד? כתוב בתורה שהשם אחד. מספיק, הוא מקיים את התורה, הוא מקיים את את המצווה הזו. אבל החוכמה זה להבין מה המשמעות של זה, מה השלכות והבנה הנכונה ביותר של כל הדברים האלה. וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה "לא רבים יחכמו" "והחכמה מאין תמצא וגומר?" וכיוצא באלו הפסוקים הרבה - כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות התורה. חזרה אלינו, אוקיי? הרמב"ם אומר למי הוא כותב? הוא אומר, זה לא לללמד מי שלא יעין רק בחוכמת התורה, בכוונה היא לתלמוד, להלכות, איך להתנהג, זה לא רק בשבילם. כי עניין המאמר הזה כולו, בכל מה שהוא ממינו, הוא חוכמת התורה על האמת. חוכמת התורה על האמת זה לדעת את חיסודות השכליים של התורה היינו להבין בצורה שכלית את הדברים שקיבלנו במסורת. אבל כוונת המאמר הזה, להעיר איש בעל דעת, הוא פונה למי? לאיש שיש לו אמונה, זה לא למישהו שמפקפק באמונתו, אלא שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, הוא יודע שהתורה אמת, והוא שלם בדתו, ובמידותיו, עיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו. כלומר, הוא רוצה, להשתמש בשכל. נראה את זה עוד, הוא רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא גם בשכל שלו והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים.. לדוגמה, כתוב, הט אזניך ושמע, הקדוש ברוך הוא יש לו אוזן?, אנחנו כל כך התרגלנו על הרמב״ם, אז אנחנו, כולנו מבינים שזה לא שהקדוש ברוך הוא יש לו אוזן. אבל, היו אפילו גדולים שחשבו כך. ונשאר במבוכה ובהלה, מה הדילמה שלו? אם שימשך אחרי שכלו, וישליך מה שידעו מהשמות ההם, יגיד, טוב, זה לא יכול להיות, בגלל שאני יודע שלא יכול להיות שיש לקב"ה אוזן. מה אני עושה? זה לא יכול להיות. ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, הוא הולך כמסכן, הולך אשם, ואומר, אני לא יהודי טוב, אני לא בסדר, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אומר, טוב, כתוב בתורה, אוזן זה אוזן, אז זה מה שיש לו, ולא יימשך אחרי שכלו. אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו, ואומר, אני עובד את השם בלי השכל. ויראה עם זה, שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו. זה דבר שצריכים להדגיש. אז מה? אז הוא זורק את שכלו, מה מפריע לו? אז הוא לא ישתמש בשכל. הוא אומר, אם אני לא משתמש בשכל, אז אני עובד את השם לא ברמ"ח אברים, אלא רק ברמ"ז, אני לא משתמש בשכל בעבודת ה’. השכל הוא בוודאי לא האיבר הזניח ביותר שיש לאדם. אז הוא אומר, איך אני יכול לעבוד את השם? אדם שרוצה לעבוד את השם בשכלו, זאת הכוונה, לא רק בשכלו, אבל גם בשכלו. אז הוא אומר, יש לי בעיה, אם אני הולך לפי השכל, אני יודע, שהקב"ה לא גוף. ואז אני אולי סוג של הפיקורס כי הרי כתוב סמפוש שלקב"ה יש גוף. ואם אני אגיד, טוב, הוא כתוב כך, אז יש לו גוף, אז בכלל זה לא הגיוני, וזה סותר דברים אחרים שהתורה אומרת, אבל טוב, זה שכל אלוקי, אני לא צריך להבין אותו בכלל, ונאמר, כן, אני שם את השכל בפריזר, שיהיה במקפיא, ואני לא משתמש בו, וזה מפריע לי. יש כאלה שאומרים שהרמב״ם כותב, למישהו שמתלבט בין אריסטו לבין התורה, זה לא נכון, הרמב"ם כותב במפורש שהוא כותב לאדם דתי תורני, שרוצה לעבוד את השם גם עם השכל, והוא לא יודע איך הוא יעשה את זה, והוא פותח לו את הדרך איך לעשות את זה. שאלה אין איזה עניין של איזו אמונה תמימה זה לא אומר שמאה אחוז מהשכל נזרק בכל הדברים האלה, יש מקום שאתה משתמש בשכל, יש מקום שאתה אולי עדיין לא מבין, יש הרבה מקומות שאנחנו לא מבינים את כל העומקים שלהם, ואנחנו זורקים שם את השכל מתוך מקום של נעשה ונשמע? הרמב״ם חושב שמה שאנחנו יודעים בסוף זה מעט מאד, מה שהשכל יכול להבין זה מעט מאד, אבל יש דברים שאתה מבין בשכל שזה לא יכול להיות, יש דברים שאתה יודע, זה לא יכול להיות., מה שאנחנו יודעים זה טיפה בים, הרמב"ם כותב במקום אחד שאנחנו אפילו את הבריאה לא מבינים, כלומר מה שבאותו זמן חשבו שזה גודל היקום, הם חשבו שזה לא יודע כמה... כמה מיליונים של קילומטרים או משהו כזה, זה היה די גדול, אבל הוא אומר זה המינימום, זה יכול להיות לדעתי הרבה יותר גדול, ואם את הבריאה אנחנו לא יכולים להבין, אז איך להבין את הבורא, אנחנו יכולים להבין את מה שצריכים לעשות כדי לעבוד את השם כמו שצריך, לדעת מה שיש קשה לנו לדעת, מה שאין אנחנו כן יכולים לדעת. בהמשך הוא אומר אריסטו טעה טעות גלובלית בעניין הבנתו של השמיים, כלומר כל מה שהוא אומר בשמיים הוא לא מבין כלום, ככה הוא אומר על אריסטו, אבל מה שאמר אריסטו בדברים אחרים לא יודע, זה יכול להיות כך יכול להיות ככה, אף פעם אי אפשר לדעת מה כן אבל חלק מהדברים אנחנו יכולים להגיד שלא. אריסטו אמר שכל היקום הולך עם גלגלים, כלומר כדורים שהם סימטריים לגמרי הוא היה חייב להגיד את זה. אבל כבר בזמנו של הרמב״ם ידעו שזה לא נכון, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד. הוא אומר מה אני אפיקורס הוא מפחד הוא לא רוצה להיות אפיקורס. מצד שני הוא אומר מה אני אעבוד את השם בלי להשתמש בשכל שלי בכלל? ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה ובכלל המאמר הזה כוונה שניה, והוא ביאור משלים סתומים מאוד שבאו בספרי הנביאים ולא פורש שהם משל. אבל, יראה לסכל ולנבהל שהם כפשוטיהם ואין תוך בהם., כלומר שאם נגיד שמה שכתוב בנביא זה כפשוטו ולפעמים זה לא כפשוטו, זה משל שרואה הנביא, וכתוצאה מכך גם כן נבהל הקורא וכשיתבונן בהם היודע בהם באמת ויקחם על פשוטיהם תתחדש לו גם כן מבוכה גדולה. וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל, ימלט וינצל מן המבוכה ההיא. ולזה נקרא המאמר הזה "מורה הנבוכים". עכשיו מה העניין הראשון שהוא אמר? לבאר עניין השמות מה העניין השני? משלים של הנביא, למה זה שני דברים? למה הוא לא אמר במאמר הזה, עניינו, לבאר ענייני השמות ומשלים סתומים? זה אותו דבר, זאת אומרת, היה אפשר, לשים אותם ביחד, יש מישהו נבוך כי הוא לא מפרש את המילים נכון, הוא מפרש אותם כפשוטם גם כן את המשלים הוא לא מבין נכון, הוא חושב שזה סיפור של המציאות הפיזית וזו לא המציאות הפיזית, אלא משל, אז הרמב"ם היה יכול להגיד שזה עניין אחד. אגב כאשר הרמב"ם אומר שלמאמר יש עניין ראשון וכוונה שנייה, הוא מדבר על כוונות פדגוגיות, כלומר, איך מלמדים את המטרה, המטרה היא לא להבין את המילים, המטרה היא להבין את האמת בלי המבוכה הזו, אבל שוב, היה צריך לאחד אותם, לעניין אחד שהרי זה אותו דבר שמופעל, הן למילים והן למשל. מי שבודק את השאלה הזאת, אז הוא מגיע לשאלה נוספת, והיא שהרמב״ם בספר הזה, כמעט ולא מפרש משלים של הנביאים, והוא כן מפרש את העניין של השמות, וזה כאילו תשובה למה הוא מפריד ביניהם, בגלל שהוא מסביר את המילים במפורט, מילה אחרי מילה, אבל לגבי הנבואות הוא לא אומר, טוב, עכשיו נראה את הנביא הזה, מה שהוא אומר פה, ונראה את הנביא מה הוא אומר פה, וזה משל וזה כפשוטו הרמב"ם לא עושה את זה את השמות הוא מפרט, הוא אומר, הנה, אני מדבר על השם הזה, ואחר כך בפרק הבא, הוא מדבר על שם האחר, שם הכוונה מילים, כן? הרמב״ם אומר... הוא היה צריך לכאורה, ונראה למה הוא לא עושה את זה, אבל הוא אומר דברים בחלק א' פרק ח. דע כי כל שם שנבאר שתופו בזה המאמר, אין הכוונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד, אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא, המועילים לפי עניננו, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות. הוא אומר, אני לא כותב מילון פה. אתה רוצה מילון? רבי סעדיה גאון כתב מילון. יש עוד כמה שכתבו, ואני לא כותב מילון. אני מביא את המילים, נראה את זה גם פרק יוד, ואני מביא דוגמאות מפסוקים, איפה שהמילים, ואתה תראה מהפסוקים שאני מביא, כדי להצביע על המשמעות של המילים, מה הכוונה שלי בפרק מסוים. כלומר, אם הוא מביא פסוק, לדוגמא הוא מדבר על מה זה מקום. אז הוא מסביר מה זה מקום. והוא מביא כמה פסוקים כדי להסביר מה זה מקום. ואחר כך הוא עובר לכיסא, ואחר כך הוא מדבר על עולה ויורד בפרק יוד. נראה בפרק יוד בהתחלה. כבר קדם לנו שאנחנו, כשנזכור בזה המאמר, שם אלו השמות המשתפים, אין דעתנו שנזכיר כל עניין שיאמר עליו השמות. אני לא אביא כל הפסוקים איפה שהשם\המילה הזאת נמצאת. כי אין זה המאמר בלשון. אני לא כותב מילון, זה לא עניין שלי. אבל נזכיר מן העניינים ההם, מה שאנחנו צריכים לו בעניינינו. לא דבר אחר. אני רק מביא את הדברים שהם שייכים לעניינינו ולא לדבר אחר. אנחנו נשוב לפרק ח' הוא אומר ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחיבורי בעלי החוכמה ותבין השמות המשתמשים בהן כולן. ותבין כל שם משתתף לפי עניין מענייני הנבואה כפי המאמר ההוא. זה הדבר ממנו הוא ממפתח זה המאמר. אם אתה רוצה להבין את המאמר הזה, אל תגיד איזה פירוש נותן הרמב״ם, תבין איזה פסוקים הוא מביא כדי לפרש את המילה, למה הוא מביא אותם ביחד, באיזה הקשר. ואז תבין את הרעיון שהרמב״ם רוצה ללמד. הוא לא רוצה ללמד את הלשון, הוא מלמד רעיונות, אמיתות. הוא אומר אני הולך ללמד אמיתות שהן החוכמה שמאחורי התורה. וזה שהוא עושה את זה גם כדי שהאדם לא יהיה במבוכה ממילים שהן דו משמעותיות, הוא משתמש בזה. איך? זה שאתה חייב לבדוק כל פסוק, לשאול למה הוא הביא את הפסוק הזה ולא פסוק אחר. ולמה הוא הביא את זה לפי הסדר שהוא מביא אותו. בגלל שזה הוא מלמד, הוא אומר זה מפתח לספר הזה. הספר הזה זה להבין את ההקשר שבו הוא מפרש את המילה. אז שאלנו בהתחלה, למה הוא אומר שזה שני כוונים? גם מילים וגם משלים. משלים אני אסביר עוד מעט איך הוא עושה את זה, אבל את המילים הוא עושה את זה על ידי זה שהוא מסביר את זה בהבאת פסוקים כאשר הקורא צריך לקרוא את הפסוקים שהוא מביא. לחשוב אולי על פסוקים אחרים שהוא היה יכול להביא ולא הביא, ולהבין למה הוא הביא את הפסוקים האלה בהקשר הזה, וזה מלמד על התוכן הרעיוני שבתוך אותו הפסוק. קיצר, זה סוג של תשבץ הוא לא מביא את כל הדברים, הוא מביא חלק, ואת הדברים שהוא מביא, בסדר שהוא מביא אותם ביחד, זה אומר משהו. לדוגמא הוא מביא מקום בכיסא, כלומר יש מקום איתי, מקום איתי לפי נראה זה איפה שמשה רבינו צריך לעמוד. ברוך כבוד ה’ ממקומו. מה זה מקומו של ה’ הרי ה’ מקומו של עולם. כל הדברים האלה הם רעיונות שהוא מסביר על ידי זה שהוא שם פסוקים ביחד. איפה נצפה? באיזה מדרגה מגיע משה רבינו כאשר הוא שומע את 13 המידות? האם הוא מגיע למדרגה שנקראת מקום? דוגמה עין, הוא מדבר על העין בחלק א', והוא מדבר על העין גם כן בחלק ג', כאשר מדובר שהאופנים הם מלא עיניים. כלומר, פעם אחת זה הגבות מלא עיניים, ופעם אחת זה כולם מלאי עיניים. אז הוא הביא פרושים בחלק ג', שהוא לא הביא בחלק א', זה בגלל שזה כמו שהוא אמר, זה לא מילון. כאשר יש עניין שהוא צריך להסביר, במראה של יחזקאל בחלק ג', הוא יביא את זה. כאשר זה לא רלוונטי למה שהוא מדבר בחלק א', הוא לא יביא את זה. כלומר, הוא לא בא ללמד דיקדוק. בהוא משתמש דרך הדיקדוק להסביר רעיונות. הרמב"ם אומר שלא אכפת לו, שעשרת אלפיים לא יבינו אותו, ואחד יבין. ואני חושב שזה העלה את הביקורת הגדולה של רוב החכמים עליו. כלומר, רואים לדוגמה את המהרל, איך שהוא עובד קשה, כדי שנבין את הרעיון שלו. הוא אומר, אם אתה לא מבין מכאן, אז הוא זז כמה מעלות לכאן או כמה מעלות לפה, אולי תבין את זה ככה. הרמב״ם אומר, אתה לא הבנת טוב, זה לא בשבילך. זה בדיוק הפוך מיד החזקה, שם הוא כותב אני הכניתי ספר שכל אחד יבין, הוא חושב שכל אחד מבין, ואתה רואה כמה פירושים יש עליו. וכמה מחלקות ייש. אבל כאן הוא בפירוש. הוא לא רוצה שכולם יבינו.הוא כותב בפירוש אני בכוונה, מחלק את את זה לפרקים שונים, כדי שהאדם ישכח את הראשון, לפני שהוא מגיע לשלישי, וכתוצאה מכך הוא לא יעשה קשר בין שני הדברים. ויש דברים שהוא עושה כדי להסתיר שגם אחרים עושים. זה שהוא אומר את ההתחלה של פסוק וגומר וגומר, והעיקר זה הוגומר שותו הוא לא הביא. אז זה, בזה הוא סומך על העצלנות של אנשים, שהם לא יודעים את הפסוק ולא יפתחו ספר כדי לראות. ועכשיו, אנחנו, יש לנו את כל האפשרות של פרויקט השו"ת, וגם לעצלנים יותר קל לפרש את זה. אבל מה הוא עושה לגבי המשלים? לגבי המשלים של הנביאים, הוא בדרך כלל לא מפרש אותם, אלא מה שהוא, כפי שנראה, הוא מדבר על הנמשל. שלהם, ומתוך הנמשל, אתה יכול את המשל. הוא אפילו לא מזכיר את המשל. הוא רק אומר את הנמשל. והוא אומר את הנמשל בצורה מאוד קשה. ככה הוא אומר, אני אעשה בלשון קשה וקצרה. כדי להקשות את הבנת הדברים. עכשיו, תראו מה שהוא כותב, ואיני אומר כי המאמר הזה דוחה לכל ספק, למי שיבינהו. לא, זה לא דוחה לכל ספק. אבל אומר שהוא דוחה. לרוב הספיקות שיכולים לעלות, בעניין של האמונה. הגדולות שבהן. ולא יבקש ממני המשכיל ולא ייחל שאני כשאזכור עניין מן העניינים שאשלימהו, הם יגיד טוב, התחלת לדבר, אז תגיד הכל, לא, אני לא אשלימנו או כשאתחיל לבאר עניין משל מן המשלים שאשלים כל מה שנאמר במשל ההוא. זה אי אפשר למשכיל לעשותו בלשונו למי שמדבר עמו פנים בפנים, כל שכן שיחברהו בספר שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו.., . כלומר, הרי אפילו מי שמלמד פנים אל פנים את הדברים של סתרי תורה, אז חלק מהם הוא מסביר בקיצור בראשי פרקיםאפילו במעשה בראשית, שזה יותר קל ממעשה מרכבה נותנים רק רמיזות. למה? שלא ישוב מטרה לכל סכל (יחשוב שהוא חכם) יורה חִצֵי סכלותו נגדו כמו שלפעמים אנחנו צורכים לשמוע דברים תורה מפי אנשים, שאומרים, טוב אני מכיר את שיטת הרמב״ם וזה, אבל יש לי כמה שאלות טובות בעניין ויש לי הסבר יותר טוב. אז זה מה שהוא אומר, הוא מלמד את האמת של סתרי תורה, ולכן הוא לא רוצה להסביר אותם שכל אחד יבוא ויחשוב שהוא מבין אותם, ואז יגיד, כן אני מומחה בזה, אגב זה לא עזר לו בזה. וכבר ביארנו בחיבורינו התלמודיים הכוונה היא לפירוש המשניות ולספר המדע והלכות יסודי התורה, כללים מזה העניין, והעירונו על עניינים רבים. וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות., יש כאלה מטומטמים, סליחה על הביטוי, שחושבים שהוא מדבר על חוכמת הטבע זה הפיזיקה של אריסטו, והחוכמת האלוהות זה המטאפיזיקה של אריסטו. אבל יש הוכחות ברורות למכביר שזה לא נכון. ראשית כל, הוא מפנה לחיבוריו התלמודים, הכוונה לפירוש המשניות לחגיגה, שם כאשר הוא מדבר על מעשה בראשית, הוא מדבר על איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ככה הוא אומר, ואריסטו חשב שהעולם קדמון. זה פשוט, הרמב״ם חולק על זה מכל וכל. יש כאלה שאומרים, לא, הוא באמת חושב שהעולם קדמון, ושהקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם, אבל הוא הסתיר את זה. אז למה הוא כתב על זה כל כך הרבה? וגם עניין של חוכמת האלוקות, ועניין של השגחה, והתוארים האלוקיים, אריסטו חשב וזה מה שהוא אומר במטאפיזיקה, שלאלוה אין ידיעה בכלל בעולם. כלומר, הסיבה הראשונה של אריסטו, הוא רק יודע את עצמו. הוא לא יודע את עצמו מבחוץ, הוא יודע את עצמו מבפנים. כלומר, הוא תודעה. הסיבה הראשונה של אריסטו זה תודעה. תודעה שאין לה דעת. כלומר, הוא לא יודע כלום. הוא לא יודע כלום. אם תשאלו אותו כמה זה אחד ועוד אחדהסיבה הראשונה לא רק שלא ידע להשיב, הוא לא ישמע אותך. הוא לא יודע כלום. אריסטו מבין, גם כן, את האבסורד בזה, והוא מקשה על עצמו, אריסטו אומר, הרי אם יש אדם ישן ואדם ער, אז אתה יותר מכבד את האדם הער, הוא שווה משהו. האדם שישן כל הזמן, אז אתה אומר, מי צריך אותי. אז הוא אומר, למה אני מכבד את הסיבה הראשונה, ואני חושב שזה דבר גדול, הרי הוא לא יודע כלום. אז הוא אומר, בגלל שיש לשכל שתי דברים, שני כוחות, אחד זה לדעת את הכל, אם אדם גדול יודע כל דבר, תשאל אותו בכל מקום, הוא יודע להשיב. ויש שכל במובן של אמת, שהאמת הזאת זה כעין גנרטור, שהוא הסיבה לכל דבר אחר שיוצא מעצם מציאותו, ככה הוא אומר. הוא מחולל את כל הדברים האלה, הוא תמיד חולל אותם, כלומר בגלל שלא היה זמן שהוא לא חולל אותם, עצם מציאותו הוא זה שחולל את כל הדברים, לא בגלל שהוא רצה בהם, או שהוא ידע מה שיוצא, אלא זה כוח מציאות. עכשיו, נגיד ככה, כאשר אומרים מה זה חיים של שכל, אנחנו נחזור על זה, נחזור על זה בפעם הבאה, אבל מה זה חיים של שכל, נגיד אתה מרוקן את השכל אל תחשוב על שום דבר. השכל עדיין קיים, גם כאשר הוא לא חושב על שום דבר, בגלל שזאת מציאות, כלומר השכל, כלומר הוא אמת, כלומר אצל הקדמונים, המילה שכל זה לא עניין, של כוח או יכולת להבין דברים, אלא השכל בעיקר זה האמת, האמת שזה מציאות חיה. זה, נמשיך, נגיד ככה, יש ויכוח גדול, אבל נתחיל את זה בהקדמה אחד ועוד אחד זה שנים, האמת הזאת, שאחד ועוד אחד זה שניים, איפה זה נמצא? איפה נמצא האחד? המושג אחד, האם זה מציאות, אתה יכול לעשות תמונה של מה שאחד, יש רעיון מופשט של המושג אחד, יש מחלקת ידועה בין אפלטון ובין אריסטו, אריסטו היה תלמיד של אפלטון ויש ויכוח בין ההיסטוריונים, יש הרבה אמרו שאריסטו בצעירותו הסכים עם רבו, אחר כך הוא חלק עליו, כאשר הוא נעשה יותר עצמאי, יש כאלה שאומרים הפוך, בהתחלה היה איזה נער חוצפן, רק אחרי שהוא התבגרהוא הסכים איתו, , אבל אפלטון חשב שיש עולם שיש לו רעיונות, , אריסטו צחק צחק עלי. אבל השאלה היא, כאשר נגיד מתמטיקאי, מגלה אמת מתמטית חדשה, הוא המציא אותו, או שהוא תמיד היה והוא רק גילה אותו, ואם הוא תמיד היה, איפה הוא היה, זאת שאלה, האם יש מציאות לאמת, או שהמציאות זה תפוזים ותפוחים, והמספר אחד זה דבר מלאכותי שהאדם יצר, כדי שהוא יוכל להסתדר במכולת, כאשר הוא אומר, אני רוצה קילו אחד או שני קילו , על זה יש ויכוח, וגם נחזור לזה בפעם הבאה. אבל צריך התחיל לחשוב בצורה אחרת, כדי להבין את העניינים
- ^ תהלים קמג ח
- ^ משלי ח ד
- ^ משלי כב יז
- ^ תמלול השעיעור::--- צוואת זה המאמר. כשתרצה להעלות בידך כל מה שכללו פרקי זה המאמר עד שלא יחסר לך ממנו דבר, השב פרקיו זה על זה אם אתה רוצה להבין מה שנאמר בספר מורה נבוכים אז אתה צריך לקרא את כל הפרקים ולהשיב פרקים זה על זה כלומר להשוות בין הפרקים. לומר כאשר מישהו שואל איך ללמוד מורה נבוכים, אז אומרים לו דבר ראשון תלמד את זה במהירות, מההתחלה ועד הסוף, תרשום את הדברים שנראים מוזרים ותמוהים, דברים שנראים כסתירות, דברים כאלה, לרשום לעצמו בצד, אם יש לו רעיונות הוא יכול לרשום גם את זה בצד, אבל הוא לא יוכל לדעת מה הרמב"ם חושב על זה עד שהוא קורא את כל הפרקים ומשווה פרק לפרק. כיוון שכפי שראינו הרמב”ם אומר שהוא מפזר את הרעיונות על נושא אחד, בפרקים רבים, אז לכן אי אפשר לדעת את הכל עד שקוראים את כל הפרקים, רואים את ההשלמות שנמצאים בפרקים האחרים. אז דבר ראשון עוברים על הכל כמה פעמים. ולא תהיה כוונתך מן הפרק הבנת כלל עניינו לבד, אלא להעלות בידך גם כן עניין כל מילה שבאה בכלל הדברים ואף על פי שלא תהיה מעניין הפרק עכשיו מה למדנו בשבוע שעבר שיש דברים כמו סולם יעקב שצריכים להקפיר על כל מילה ומילה כלומר ללמוד את הדרשות אין מילה שם שאין לו משמעות יש דברים כמו מה שהשלמה המלך כותב במשלי על האישה הזונה שזה היצר הרע שדבק בחומר לא צריך להתמחות בזה יותר מדי תתרחק מהמדרגה הפשוטה ביותר של זה לא ללכת אחרי החומריות ואז אתה לא צריך לבדוק את מה שמתחת לזה והוא אומר כאשר יש משל לפעמים יש משל שחשוב בו זה ההתחלה ולפעמים מה שחשוב בו זה הסוף ולפעמים מה שחשוב בו זה הכלל ולא הפרטים הוא אומר כל זה טוב ויפה למדרשים המגוונים של חז״ל. יש כאלה ויש כאלה אבל בספר שלי אין שום מילה שהבאתי שאין לו משמעות ואתה צריך לעמוד על כל מילה ומילה. --- לכן הוא אומר ולא תהיה כוונתך מן הפרק הבנת כלל עניינו לבד, אלא להעלות בידך גם כן עניין כל מילה שבאה בכלל הדברים ואף על פי שלא תהיה מעניין הפרק שבה בכלל הדברים. אז ראשית כל יכול להיות שכאן גם כן. מתוך ההשפעה של הדברים לסולם וליצר הרע הוא בא להגיד שהוא מלמד כמו בסולם את מדרגות הקדושה והוא לא נכנס לברר יותר מדי את המדרגות של הטומאה ושל הרע. הוא בא ללמד כמו שבסולם אנחנו צריכים להקפיד על כל מילה במילה גם כן כאן. כל מילה שבאה בכלל הדברים ואף על פי שלא תהיה מעניין הפרק כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן, אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה והישמר מלחסר באור ספק. הוא אמר אני דאגתי לכל מילה ומילה שיש בו. לפעמים נמצא בהמשך שהוא אמר טוב אבל עזבתי את מה שרציתי להגיד בפרק ועכשיו נחזור. גם הדברים האלה זה לא במקרה. זה לא שהוא אומר הו תפסתי את עצמי או משהו כזה הנה אני אחזור העניין הוא שהוא כשאין שום דבר שהוא במקרה וכמו שראינו אם יש משהו בפרק שלא נראה חשוב לפרק הזה משהו נראה קצת מיותר אז כנראה שזה בא להסביר פרק אחר בגלל שהוא שם כל דבר ודבר בשקידה רבה והשמר מלחסר באור ספק כלומר ספקות שהוא מעלה הוא רומז גם כן לפיתרונם ולאו דווקא באותו מקום יכול להיות במקום אחר בספר ולא נאמר בו דבר בזולת מקומו לא אמרתי דבר שלא במקומו אלא לבאר עניין במקומו כלומר יכול להיות שאמרתי משהו ואתה אומר מה הוא מזכיר את זה פה מה העניין פה אתה אומר הנה זה אז כן זה לגיטימי כאשר אתה קורא את הספר להגיד שנראה מיותר למה הוא כותב את זה פה ואז הוא רושם את זה במחברת ואז פתאום נגיד אחרי חמישים פרקים תראה מה שהוא אומר הוא התכוון שם למשהו שהוא כותב פה וזה גם להסתיר וגם לגלות ראינו שזה שני הדברים גם יחד למי שרוצה להבין את זה הוא יבין את זה מי שלא ישקד על זה לא יבין את זה ולא תרדפהו בזממיך, שתזיקני ולא תועיל עצמך כלומר אל תעשה ככה ותעשה כל מיני דברים שלא מבוססים על הספר שלי וסתם ככה שתזיקני ולא תעולה לעצמך תגיד הנה הוא אומר ככה הוא אומר ככה מתוך כל מיני השערות תבדוק את זה מול הספר שלי אבל צריך לך שתלמוד כל מה שצריך ללמדו, ועיין בו תדיר והוא יבאר לך הגדולות שבספקות הדת אשר יסופקו על כל משכיל וזה יכול לתת לך תשובות לשאלות העולות באמונה לכל אדם דתי משכיל הרבי מקוצקו אמר שהוא השאיר על השולחן שלו את הספר מורה הנבוכים בגלל שזה שומר עליו שהוא לא יזוז יותר מדי לכל מיני מקומות אז ככה זה היה שם. זה בעיקר ספר אמונה הוא מסביר את עמקי האמונה כפי שהוא רואה את זה. הוא לא בא לחזק את האמונה של מי שיש לו ספקות. הוא כותב את הספר למי שהאמונה שלו חזקה. לא לאדם שיש לו ספק אם להאמין בקדוש ברוך הוא, הוא מדבר על מי שיש לו שאלות שאלות באמונה. -לא, שאלות אם אתה מאמין. אלא מה הכוונה בהשגחה פרטית או השאלה... הקדוש ברוך הוא כל יכול, אז איך זה שיש כל כך הרבה דברים רעים בעולם? זה לא שאם אין לי תשובה, אז אני... אני הולך להיות חילוני, זה. הוא אומר מראש, אני, לא כותב למישהו שמפקפק באמונתו, אלא גם העניין של השכל שלו, הוא רוצה למצוא מקום שיפעיל את השכל באמונתו., ראינו את זה, שהוא אומר, אם אני שם את השכל בצד, ואני לומד את הדברים בלי השכל, אז אני אעבוד את השם לא ברמח איברי, בגלל שהשכל לא משתתף והשכל הוא לא פחות מהיד והרגל ודברים כאלה, הוא גם כן אחד מהאיברים שצריכים לעבוד איתו את הקדוש ברוך הוא. אני אומר גם, במידה מסוימת צריך לעבוד את ה’ בעיקר בשכל. אז זה לא עכשיו אתה קורא את זה ואתה יודע איך להסביר לחילוני או משהו כזה, אלא הכוונה היא, יש עצם העניין שאמונה באל אחד ששולט בעולם, ואין מי שיגיד לו מה לעשות, אז הדברים האלה מעלים שאלות שאלות. זה לא פשוט, זה לא פשוט. אז הוא ידבר גם בעניין של הדברים הבסיסיים של האמונה, כמו יציאת מצרים, החשיבות של יציאת מצרים, למה יש מתן תורה, מה זה התורה? כלומר, אדם יכול להיות יהודי טוב בלי לקרוא את המורה נבוכים. הוא יכול להגיד, אני יודע שהקדוש ברוך הוא אחד. מה זה אחד? מה זה אחד? הקדוש ברוך הוא לא ברא את המושג אחד? המושג אחד היה קודם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם? מושגים בכלל, שכל היה קיים, כלומר, אמת, מושג של אמת היה קיים גם לפני שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם? הקדוש ברוך הוא והקטגוריות השכליות של האדם, שניהם היו קדמונים באותה מידה? כלומר, אם זה כך, אז השאלה היא, מה זה אחד? הקדוש ברוך הוא, לפני שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, לא היה אחד, לא שניים, לא היו מספרים, לא היה כלום. זה דברים שנובעים מתוך הבריאה. חוץ מהקדוש ברוך הוא, הרמב״ם אומר, יש שתי מציאויות בכל העולם, הבריאה והבורא, זה הכול. כלומר, מה שלא הקדוש ברוך הוא, זה דבר נברא. אם כן, כל הרעיונות, כל השכל, כל הפילוסופיה כולה, זה הכל נברא. אבל הוא מסביר את הכול בדברים שכליים. -בדברים -שכליים, זאת אומרת. תראה, מי שלא מסביר בשכל, אז הוא מסביר בסכלות., כלומר, בטיפשות., זה חשוב, בגלל שלפעמים, מדוע הקדוש ברוך הוא ברא את המימד השכלי? זה שאלה שאין לה תשובה, בגלל שאני יכול להגיד שמבחינת השכל, אחר שהוא נברא, השכל בודק את עצמו ואומר, מה אני יכול לתרום? אבל הקדוש ברוך הוא, לפני שנברא את השכל, מה היה הסיבה שלו לבריאת השכל? אז אתה לא יכול לשאול את זה, בגלל שבאיזה שפה אתה רוצה את התשובה? בשפה שאיננה שכלית. אם זה לא שכלי, אז זה טיפשות. או אני יכול להגיד לך, בלוב, בלוב, בלוב, אבל אני לא יכול לצאת מהסברים, מהמסגרת השכלית, אלא אם כן אני מגיע לאנדרלמוסיה של טיפשות. - ראינו ככה. בעיקר אני אומר כזה כדי לסכם דברים שאמרנו קודם. הרמב״ם לא מאמין שהמדע בזמנו הגיע לאמת מוחלטת, כאשר מדובר על תיאוריות. אולם, הרמב"ם חושב שהמדע התיאורטי אפילו לא מחפש את האמת המוחלטת. בגלל שהוא לא יכול לדעת אותו, בגלל שהוא לא יודע את כל מה שנמצא בעולם, ועד שאתה לא יודע את כל מה שנמצא בעולם, אז כל תאוריה מדעית שתוציא, הוא חלקית גם כן. בגלל שבדרך כלל המדע מתפתח על ידי זה שאתה מוצא תיאוריה שמסבירה את כל מה שאתה רואה אחר כך מוצאים איזו משהו תופעה נוספת, ואתה אומר, אה, זה לא מספיק, צריכים להוסיף לזה. עד שנגמר ונגיד זהו, אנחנו לא יכולים למצוא שום דבר נוסף, אז הדברים הם מתפתחים, ואי אפשר לבנות על זה ממש. אפשר להשתמש בזה כדבר פדגוגי, כדי להגיד, למה הדבר דומה? זה דומה לזה. מה שאנחנו כן יכולים לדעת, זה מה לא נכון. מה שלא נכון אנחנו יכולים לדעת בלי לדעת מה שלא נכון. נגיד, מישהו יבוא ויגיד ככה, כשאריסטו אמר, שכל הפלנטות נעים בעיגול שהוא עגול ממש, ובאמצע כדור הארץ, ממש בול באמצע. רמב״ם אמר, זה לא נכון. זה הוא ידע, אבל מה כן נכון? אי אפשר היה לדעת אז, בגלל שהעניין מתפתח, זה לא מסמך על המדע. בעיקר הוא מסביר תורה. היו כאלה שכתבו, שהם נורא התאכזבו, הם חשבו שהרמב״ם הוא פילוסוף, אבל התברר שהוא רב. אבל זה ככה, הוא רב, הוא לומד תורה. דבר ראשון שהוא אומר בפרק א', הוא מסביר פסוקים, אחד אחרי השני. הוא מסביר את האמונה כדי להבין את האמונה. הוא לא מסביר את זה על פי המדע. אם הוא היה מסביר את זה על פי המדע של אריסטו, מה זה היה שווה היום? יש כאלה באמת שאומרים שהרמב״ם הוא ארכיאולוגיה, בגלל שהוא מתבסס על אריסטו, הם פשוט לא הבינו אותו ואת היחס שלו לאריסטו. טוב. -רבי נחמן מברסלב אמר לתלמידים שלו לא את זה. הוא צודק, אתה מבין למה? -כן. בגלל שאם אתה מתעייף באמצע הספר ולא קורא את כל הספר, אתה בברוך, בגלל שהוא מסביר את הרעיונות ומשלים אותן במשך כל הספר. אז אם אתה-יש שאלה ואין תשובה. זה כמו אברבנל ככה, זה מה שאומרים שקוראים בשבת אחרי המרק, את אברבנל, ואז הולכים לישון אבל כאן זה לא... הוא נותן את התשובה, הוא נותן חצי תשובה, ואם אתה לא קורא את כל הצדדים של התשובה, אתה לא מבין מה היא התשובה האמיתית. אז לכן, כמובן זה לא ספר שכל אחד צריך ללמוד. טוב, ואני משביע, הנה העניין שהוא בעייתי, ואני משביע באלהי יתברך כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אז זו השאלה עליי, כלומר, איך אני מלמד שיעורים במורה המבוכים? בגלל שהרמב״ם אומר כך, ואני משביע באלהי יתברך כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו, לא יבארהו לזולתו. מה נאמר בשורה לפני ושלא נאמר בשורה זו? למה הוא אמר את זה פעמיים? האם לא יפרש ממנו ומה שיבין ממנו זה אותו דבר? מה ההבדל בין מה שיפרש ממנו ומה שיבין ממנו? הכוונה היא ככה, הוא אמר שכדי להבין, אתה צריך להשוות את הפרקים אחד לשני, נכון? אם אתה משווה את הדברים אחד לשני, אז אתה תבין את כוונתו. האם הוא אמר את זה במפורש? התשובה היא לא. זה הכוונה למה שיבין ממנו. מה שהרמב"ם כתב בקטע הראשון שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד ולא יבאר ממנו לזולתו אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הכוונה לדוגמה, אתה אומר, הרמב״ם מפרש פסוק שאף אחד לפניו לא פירש אותו ככה. ראשית כל משמע שזה גם לא נכון. בגלל שהוא אומר, דבר כזה לא רק שלא יבאר ממנו לזולתו, אלא קודם לכן הוא אמר, אפילו לא יפרש ממנו, אפילו לא לזולתו. כלומר, הרמב״ם מפרש את הפסוקים, החידושים של הרמב״ם זה לא בפירושים שלו, אלא בזה שהוא כותב ורומז ברמזים, ומתוך השוואה של פרק לפרק, אתה תגיע להבנה של מה שהוא לא כתב במפורש, אבל אתה אומר, פה הוא אומר כך, ופה הוא אומר כך. אז איך זה, הוא לפעמים נותן רמז, אתה אומר, אני הבנתי מדבריו, וכאן, האם יש התנאי שצריך להיות משהו שאמר אחד מקדמוניו, או לא? כלומר, מה שיבין ממנו, מה שלא אמרו זולתי מידועינו, לא יבארנו לזולתו. פה כדי שיהיה מותר לבאר לאחרים אין תנאי שצריך שהדברים נאמרו מחכמינו בדורות הקודמים לרמב"ם, נגיד, מה שאתה מבין עכשיו מהרמב״ם, זה משהו שמאתיים שנה אחרי הרמב״ם מישהו כתב. אפשר? התשובה היא כן. בגלל שאחד מחכמנו, שהוא מקובל וידוע עכשיו, בזמנך אמר דבר דומה אז אתה יכול להגיד את מה שאתה מבין מדברי הרמב״ם. אתה לא יכול להגיד שהרמב״ם פירש את זה, כמו שכמה דורות אחר כך יגידו. הוא פיריש את הפסוקים ואת דברי חז״ל כמו שלפחות אחד או יותר ממי שקדם לו פירש. אז יש הבדל בין פירוש להבנה, לכן זה לא שהוא חוזר על עצמו. זה לא פעמיים, זה שני דברים. כלומר, לא יפרש ממנו אפילו דבר אחד ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא משהו מבואר, מפורש בדברי מי שקדמני. מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו, לא הפירוש, אתה לא מפרש, אלא מה שיבין ממה שכתבתי. מה שלא אמרו זולתי מידועינו, לא יבארינו לזולתו. אבל אם מה שידועינו כן אומר את זה, עד הזנן שאתה רוצה לפרסם את זה, אתה כן יכול לעשות. למה אני אומר את זה? רק רגע, הרב קוק באגרות הראייה, באיגרת תי"ד. אפשר לזכור בקל, זה באיגרת דת״י. הוא כן פירש פה ושם, מה שהוא הבין מדברי הרמב״ם. הוא אומר איך זה שאנשים עושים את זה כנגד הצוואה. הוא עונה שבאמת, זה לא נגד הצוואה, בגלל שמה שהיה בזמנו סתרי תורה, נהפך עם הדורות. לדברים יותר ידועים לציבור. ככה אומר הרב קוק, יש דברים שהיו סודות התורה בזמנו, ועכשיו עם הדורות הדברים התפרסמו יותר. אבל לכאורה, מה זה עוזר? הרי הוא אומר, לא יפרש ממנו, אלא למה שהוא מפורש ממי שקדמני, מחכמי תורתנו. אז השאלה על דברי הרב קוק שם, באיגרת. אבל אני חושב שהתשובה לקושייה על הרב זצ"ל, באיגרת, זה שהרמב"ם אומר, שמה שיבין ממנו מה שלא אמרו זולתי מידועינו לא יבארינו לזולתו, זה לא חייב להיות שהתנאי לפרסם אות הדברים, זה שמישהו לפני הרמב״ם אמר אותם, זה לא יכול להיות שמישהו אמר אותם. שהרי הרמב״ם אמר שעד ספר מורה נבוכים, אף אחד לא כתב ספר כזה בכל היסטוריה של עם ישראל. פעם הוא אומר, בכל הגלות הזאת, בגלל שבגלות הייתה הווא אמינא שיכתבו את זה, כמו שכתבו את המשניות, אז היינו חושבים שהיו צריכים לחשוב את יסודות האמונה בצורה ברורה, ולכתוב גם את סתרי התורה אבל הם לא עשו את זה. אז לפי הרמב״ם הם לא כתבו את זה, בוודאי,גם לפני כן הם לא כתבו את זה פעם אחת הוא אומר, בכלל לא כתבו את זה. פעם השני הוא אומר, לא כתבו את זה בכל הגולה הזאת. כלומר, אפילו בכל הגולה הזאת, שאנשים מתפזרים, וזה יכול להיעלם, לא כתבו את זה. אז לאיך אפשר להגיד, מה שלא כתבו קדמונאי? בוודאי שלא כתבו קדמונאי שהרי אף אחד לא כתב כלום קודם. כלומר, אתה לא יכול להסתמך על דברים שראית בדברים שכתבו מישהו לפני הרב"ם כי לא כתבו כלום לפני הרמב"ם. אז לכן, כאשר אתה אומר משהו במורה נבוכים, שאתה מוצא אחר כך, לדוגמה, ברמב״ן, ברמח״ל, בדברים כאלה, אתה לא מפרסם, הנה, איזה חידוש, אתה אומר רק שהרמב״ם מביא את אותו רעיון שאומר הרמח״ל. אבל להגיד שהרמב״ם מפרש פסוק שאף אחד אחר לא פרש אותו כך, זה מן הסתם גם לא נכון. אז אל תפרש את זה אפילו לעצמך ככה. טוב. אז גם כאשר הוצאתי את הספר שלי, אז הרב זלמן נחמיה גולדנברג, זיכרונו לברכה, כתב לי גם כן הסכמה והוא דן בשאלה הזאת, איך אפשר לעשות את זה, ופחות או יותר הוא אמר אחרי שהרשב"א ואחרים גם כן דיברו על מה שהוא כתב וזה, זה כבר יצא, ולכן… אפשר, אפשר, אני ממשיך. הוא אומר, ולא יהרוס, זה לפרוץ גדר, הכוונה היא לקפוץ, ולא יהרוס ויקפוץ עצמו להשיב את דבריי. דוגמא הוא אומר הרמב״ם אומר ככה, אני ממש לא מסכים איתו. אם אתה לא מסכים, רוב הסיכויים שלא הבנת גם כן, … שאפשר שיהיה מה שהבינו מדבריי, חילוף מה שרציתי. כלומר, נגיד, אם הוא אומר, מצאתי דבר גדול ו זה אותו דבר שאמרו חכמי ישראל, אז זה טוב. אם הוא אומר, הרמב"ם אומר משהו שלא ראיתי באף אחד מחכמי ישראל, ותוקף אותו, אז הוא אומר, מן הסתם יכול להיות שהבנת, בהפך ממה שרציתי. ויזיקני תחת רצוני להועילו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. ולפעמים רואים שעושים את זה, רואים שתקפו את הרמב"ם. זה בסדר, אני לא יודע אם זה בסדר או לא, אבל כלל גדול בלימוד הספר הזה, ובכלל בלימוד ראשונים, זה כאשר אתה מוצא קושיה עצומה. בשיטת ראשון, זה לא טוב, בגלל שזה יותר מדי טוב. כלומר, קושיה שהיא כל כך עצומה, כנראה שאו לא הבנת אותו או משהו אחר, שלא הבנת את המקור שממנו שאלת. זה לא יכול להיות. דוגמה, משהו שאולי הזכרתי את זה פה. הרמב״ם אומר שכדי להיות נביא, צריך להיות חכם, גיבור ועשיר. ואם כן, השאלה היא במתן תורה, איך יכול להיות שילד שרק נולד לפני שעתיים, היה במתן תורה, והוא ידע ממתן תורה אנוכי ולא יהיה לך. איך זה יכול להיות? זה לא בעיה אומר הרמב״ם, בגלל שלא צריכים להיות נביא להבין דבר כזה. גם בשכל אפשר להבין את זה, לא צריכים להבין את זה בנבואה. אז לכן, גם אם הוא לא חכם הוא יכול להבין את זה בשכל כי זה לא נבואה, מה הוא אומר, לא צריך להיות נביא, כי אפשר להבין בשכל אבל זה שנולד לפני שעתיים, מה הוא עושה הוא מבין את זה מתוך הניתוח השכלי?, וזה קושייה עצומה. זה כל כך קושייה עצומה, שזה לא יכול להיות קושייה. זה לא משהו שאפשר להגיד שהשאלה הזו נעלמה מעינו של הרמב"ם. זה מסוג השאלות שאתה אומר, אם כן, זה חייב להיות שזה משהו אחר, ואז באמת רואים ברמב״ם את התשובה שלו, אבל זה עניין של… לא לקפוץ, זאת אומרת, אתה לא הבנת, תגיד, צריך עיון, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל, כאשר לומדים ראשונים, ואים יש משהו שאנחנו לא מבינים, צריך עיון בינתיים, והקדוש ברוך הוא יעיר את עיניי. כן, אבל יתבונן בו כל מה שיבוא לידו, ואם ירפא לו מדווה לבבו, ואפילו בעניין אחד מכל מה שיסופק, אם יש לו איזה ספייקות שאני עזרתי לו במשהו, יודע האלוה, יודע לקדוש ברוך הוא, ויספיק לו מה שהבין, ואם לא ימצא בו דבר שיועיליהו בשום צד, הוא אומר, זה לא עוזר לי כלום, הספר הזה הוא סתם מטרד, יחשביהו כאילו לא חובר, תחשוב, בסדר, זה לא בשבילך, מבחינתך, זה לא קיים, ואם יראה לו בו שום הפסד, כפי מחשבתו, יפרשו, כלומר, הוא ייתרץ את זה יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. אם אתה חושב, שאני אומר אפיקורסות או אני לא יודע מה, תפרש את זה כדי לזכות אותי, כמו שחוייב עלינו בחוק המונינו, כלומר, שיש מצווה, כך פוסקת גם כן ההלכה, לדון אדם לכף זכות כל שכן בחוק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם כלומר, אז כן, יש לכם חובה, לדון אותי לקף זכות כאשר אם יש איזה פקפוק אם מה שכתבתי הוא בסדר או לא. ואני יודע שכל מתחיל בבני אדם שאין לו מאומה מן העיון, מי שלא יודע לעיין בכלל בנושאים האלה, יקבל תועלת בקצת פרקי זה המאמר. אמנם השלם מן האנשים בעל הדת הנבוך כמו שזכרתי כלומר האדם שיש לו אמונה חזקה אבל יש לו שאלות שהוא לא יודע איך להבין את האמונה כלומר כמו שאנחנו יודעים שיש כל מיני בילבולים גם היום כמו שזכרתי הוא יקבל תועלת בכל פרקיו ומה מאוד ישמח בהם. ויערבו לו לשומעם כלומר שהוא יאהב כל פרק ופרק פה. ואמנם המבולבלים שמוחם מזוהם בדעות שאינן אמיתיות ובדרכים המתאים יחשבום חוכמות אמיתיות ויחשבו שהם בעלי עיון ואין ידיעה להם כלל בדבר שיקרא חוכמה על דרך האמת. יש הרבה אנשים. שמחזיקים את עצמם שהם ידענים גדולים וחכמים גדולים אבל לא יודעים כלום הוא מדבר על זה גם כן. אני אגיד לך גם מי זה הוא כותב אחר כך אולי תסתכלו בעמוד ס"א. זה בפרק ל"ג. ממש בהתחלה אמנם. אמנם כשיתחיל בזאת החוכמה האלוקית לא יתחדש לא בלבול לבד באמונות אבל ביטול גמור. כלומר שמי שמתחיל ללמוד את זה ואין לו רקע הוא יכול להגיע לכפירה. זה מה ששאלתם על רבי נחמן. ואין המשל בו אצלי אלא כמי שיזון הנער היונק בלחם החיטה והבשר ושתיית היין שהוא ימיתהו בלא ספק. כלומר אם יש כמו אצל בנו. יש באחד. איזה אבא שאומר מה תינוק שלי הוא ככה. יונק ניתן לו בשר. בשר זה רע מה זה. אני רוצה לעשות אותו גבר. אז אני נותן לו סטייקים ככה ניתן לו לחם חיטה כבר בהתחלה. הוא יהרוג אותו. לא שהיו מזונות רעים. בשר וחיטה זה לא טוב? זה רעיל? לא זה דבר טוב. זה לא שהם בלתי טבעים לאדם. אבל לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם. כן אלו הדעות האמתיות לא העלימום, ודברו בהם בחידות, ולא עשה כל אדם חכם תחבולה ללמדם בבלתי באור בכל צד מן התחבולות, מפני היות בהם דבר רע נסתר, . סתרי תורה הם לא מוסתרים בגלל שיש בהם משהו רע חס ושלום. אלא זה בגלל שאנשים לא ידעו איך לעכל אותם זה לא בגלל שהם רעים. או מפני היותם סותרים ליסודות התורה, כמו שיחשבו הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון כלומר הפתאים שחשבו שהם ידענים, אבל העלימום לקיצור השכל בתחילה לקבלם, וגילו בהם מעט שילמדם השלם מתוך הרמזים. ולזה נקראו: סודות וסתרי תורה, כמו שנבאר. בגלל שאנשים שאין להם רקע. לא יכולים להבין אותם. לא בכלל שאין להם שכל אלא בגלל שאין להם את הרקע והידיעות והוא קורא להם הפתאים אשר חשבו שהשיגו למדרגת העיון.
- ^ ישעיה כו ב