מועד לכל חי סימן ט
<< · מועד לכל חי · סימן ט · >>
סימן ט חדש תמוז[עריכה]
ה"ן אומר וה"ן דברים,
שהזמן גרמא מגיד מצרים.
א במשמרת ערב ראש חודש תמוז זכור אל תשכח ענין הצדקה דכתב בספר מעשה הצדקה דף קכ"ה אות כ"ח, ונוסח התפילה שהביא שם דיאמר אחר הלימוד והוא בדף קל"ב אות נ"ז קחנו משם, ויכוין דהחודש הזה הוא לתקן במדת תפארת, ויזהר ביותר בגזל וגניבה ואכילת דברים האסורים, ושלא להיות הולך רכיל מגלה סוד, (ועיין שם דף קל"א ע"ב).
ב יום ראש חודש ויום ח"י תמוז, אינן נותנים שבועה, (ספר מועד דוד, וקמח סולת, ובספר הזכירה דף מ"ח ע"א השמיט ראש חדש), ויום כ"ה וכ"ו תמוז לא יקיז ולא ילך תינוק יחידי ולא יוציא תינוק בלא מכסה, (ספר הזכירה שם, וקמח סולת), ובדרך ישרה דף פ"ד ע"ב מנה שלא יקיז יום ט"ז וי"ז וכ"ו וכ"ז, ולהרמב"ם יום כ"ד וכ"ו וכ"ז, ולמוהרח"ו יום י"ד וי"ז וכ' וכ"ט, ולחוקי חיים יום ט"ו.
ג מה טוב מי שהולך להשתטח על קברו של יוסף הצדיק זיע"א ביום ראש חודש תמוז, לפי מה שכתב בספר עמודי שמים חלק ב' דף ס"ז ע"א, והזמן גורם לבקש מטו מיניה על מכירתו, כי בחודש הזה גרמ"א דנפיל להיותינו בגלות החל הזה והוא על מכירת יוסף כנודע מהזוהר חדש, ובני ידיד נפשי אברהם הי"ו, אמר אלי טעם לשבח דנולד יוסף בראש חודש תמוז, והוא דבתקופת תמוז בכל שנה הקדוש ברוך הוא מטיל טיפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך נילוס כמו שאור לעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינן צריכין לגשמים, וכתב בספר פני דוד סדר עקב, דמטעם זה מלך יוסף על נילוס דיוסף גימטריא נילוס וגימטריא נקב"ה דהוא מיין נוקבין, ורמז שם בשם תמו"ז יעויין שם, ואם כן בא בכוון דלידתו היתה בראש חודש תמוז דהוא זמנו ובחינתו כאמור, והיינו דאהניא ליה ויוסף הוא השליט, זה תוכן דבריו הי"ו, (ועיין סדר הדורות דף ט"ז ע"ב).
ד כשחל יום ט' בחדש ביום השישי טוב שיתענה, (כן כתב הלקט שמואל דף ל"ה ריש ע"א), ובבאר היטב סימן תק"פ כתב וזה לשונו, כתב התניא ביום השישי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות שבאותו יום נשרפו עשרים קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו מפני החדש מפני שבתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירות התורה, זאת חוקת התורה מתרגמינן דא גזירת אורייתא, גם בשנת ת"ח נחרבו שתי קהילות באותו יום, עכ"ל, ובעירנו אזמיר יע"א, נהירנא מכד הוינא טליא דהיו כמה אנשים סוחרים דהיו נזהרים שלא לצאת אפילו לשוק לעסקיהם בערב שבת חוקת, ומה שהיה להם לעשות בערב שבת היו עושים ומתקנים מיום חמישי, והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום הזה, וה' שומר את עמו ישראל ובכל מקום ובכל זמן שלא תאונה שום רעה אמן כן יהי רצון, (ועיין בספר משחא דרבותא דף ע' ע"ב לענין תענית ביום ט' לחודש דהמתענה תבוא עליו ברכה).
ה כתב בספר סופי ענבים סימן ל' וזה לשונו, על ז"ה הי"ה דוה לבנו, על הענין הנאמר בין ז"ה להי"ה והוא אומרינו כי זה משה האיש כו' מה הי"ה לו, דוה לבנו כי מפני זה חטאנו במעשה העגל אשר עליו אמרנו אלה אלהיך ישראל, וגרמנו שחשכו עינינו והם שני חדשים תמוז ואב שהם סוד שני עיני רחל כידוע שבהם אירעו כל הצרות של חורבן שני המקדשים, ועוד מקלקול זה של עון העגל פרחה צרעת העבודה זרה בנו וגרמנו הבלבול בכסא הכבוד כי הוצרך להתהפך פני שור לכרוב על ידי יחזקאל כמו שאמרו זכרונם לברכה, וזהו על אלה חשכו עינינו כי החי"ת והשי"ן של חשכ"ו הוא נוטריקון ח'מור ש'ור, כי כן היה העגל דו פרצופין אלה כדאיתא בזוהר, והוא"ו והכ"ף של חשכ"ו הוא ראשי תיבות ו'בלבלנו כ'סא, וכן הוא ראשי תיבות ו'הפכנוהו כ'רוב, זה תוכן דבריו ושפתים יצדק.
ויו יזהר המורה להכריז על התקופה בחודש הזה בין לדעת רבי אלעזר ובין לדעת מר שמואל, וזו היא על הכאת הסלע מלבד טעמים אחרים דשייכי לכל התקופות, (ועיין קמח סולת דף צ"ז ע"ב, ועיין לעיל בחודש ניסן מה שכתבנו בסייעתא דשמיא, ועיין בספר קהלת יעקב פרק מ"ז, ועבודה ומורה דרך דף רס"ו ע"א).
ז כתב בספר מעשה הצדקה דף ק"ל סוף ע"א אות מ"ח וזה לשונו, ובקונטרס מגן דוד הנזכר בדרוש בין המצרים כתב, דנרמז בפסוק ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, דשם רמז אל עשרים ואחד יום שיש בין י"ז בתמוז לט' באב, בהוציא שלשה שבתות וראש חדש ישארו טו"ב יום כנגד תיבת הי"א, וזהו ועת צרה הי"א ליעקב, וממנ"ה אותיות המ"ן שהוא מ"ן דמנצפ"ך יושע על ידי שיאמרו תיקון רחל מחצי היום עד שעת מנחה כמו שכתב הרב האר"י זיע"א, ומה טוב ומה נעים ליתן באותה שעה פרוטה לצדקה שהוא טוב מעט בצדקה להמתיק הטוב של ימי הדין דאין הדין נמתק אלא בשורשו, ואותיות צר"ה נעשה רצון וזהו ואני תפילתי לך ה' עת רצון, ועל ידי זה נזכה ונראה בבנין בית מקדשינו בזוכרינו את ציון, ציון הי"א דורש ה"ן לה בעגלא ובזמן קריב במהרה בימינו, עכ"ד, (ועיין במורה באצבע אות ר"ל), והנה בערב תשעה באב אומרים תיקון חצות אבל ביום תשעה באב לא יאמרו, (כמו שכתב בספר יוסף אומץ סימן א"ך, ועיין בספר יד אבישלום דף מ"ג ע"ג, ובספר פתח הדביר דף רט"ו סוף ע"ג, ובספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"א השבתי על מה שכתב הרב עיקרי הד"ט סימן כ"ח אות ס"ג כאשר יעויין שם), וכן הוא מנהגינו לומר תיקון רחל בלבד ולא תיקון לאה כי אם מזמור בשוב ה' את שיבת ציון ולומר קדיש, וגם אין אנו נוהגין לומר התיקון רחל ביום תשעה באב אחר חצות כדבר האמור, ובליל תשעה באב תיקון רחל בלבד ולא תיקון לאה כמו שכתב הרמ"ז וברכי יוסף כאשר יעויין שם.
ח מימי עולם נהגו בעיר עוז לנו אזמיר יע"א, דבראש חודש תמוז הולכים המלמדים עם תינוקות של בית רבן לראו"ת בגנים וסוגרים בית תלמוד תורה הגדול יב"ץ כדי לטייל כל אותו היום, ולא ידענו על מה אדניה הוטבעו מנהג כזה, ואני אמרתי בחפזי דיען כשהתקינו זה דינוחו התינוקות בתוקף זמן החום יום אחד להרחיב לבם בטיול כאילו הם בני חורין, בחרו בסדר בלק דכתיב ביה כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' דחל ראש חודש תמוז באותה שבוע, ומפעם ראשונה דהוקבע בראש חודש הנהיגו כן אפילו כשחל ראש חודש בסדר חוקת, ושמעתי משמיה דגברא רבא מחמד עינינו וקירות לבנו הרב החסיד ראשון לציון אג"ן הסהר בעל ספר מנחה טהורה וספר חוקי חיים, דאמר מר דרך רמז דתמו"ז גימטריא גנ"ת, ובו תרמוז שילכו המלמדים עם התינוקות של בית רבן לטייל בגנות, זה תוכן דבריו, ושורשם של דברים נמצא דבר מפורש בתרגום יונתן בן עוזיאל של מגילת אסתר, דאמר המן לאחשורוש דבתמוז יוצאים ישראל לטייל בגנות, ובני ידיד נפשי אברהם הי"ו אמר אלי, דיותר יצדק לומר דנהגו כך נגד מה שכתב רד"ק ביחזקאל סימן ח' על הפסוק מבכות את התמוז, יעויין שם.
ט משמע לי דהוא מן הראוי לקרוא קריאת שמע ביום ט"ז תמוז בחצי היום כי בא שש, לפי מה שכתוב בתיקונים תיקון ע' דף קל"ח ע"א, ולסברת הרב מג"ע היה ביום י"ז, (ועיין להרב סדר הדורות דף כ"ה ע"ד ודף כ"ו ע"א ואילך).
יוד אפילו בתקופת תמוז דהחום גדול, יסבול ולא יתן שלג במאכל ובמשתה, והיראים את דבר ה' עושים כלי בית מושב מטינקי"י הנקרא איספ'ריאדירה, כדי ליתן שלג מצד אחד ולקרר המים מצד אחר או היין והפירות, והשותה מים מבורו בימי הקיץ יזהר לסנן המים, כי ברוב הבורות נמצאים במים תולעים דקים דאין העין יכולה לראותם, ואשה יראת ה' תהא מסננת השמן מפני היתושים, ותזהר בתבשילין שיהיו מכוסין היטב יותר בימות הקיץ מבחורף, וכן באיברי"ק של הקאב"י שאם נתקלקל הכיסוי שלא יתעצל מלתקנו תיכף, ויתן דעתו היטב בשתיית הקאב"י שמא נפל זבוב או יתוש, ולפעמים עסוק בדברים עם חבירו ולאו אדעתיה לבדוק יפה קודם שתיה.
יא כיוצא בדבר צריך להזהר דאם אשתו נדה לא תקח האמושקאדו"ר (מניפה) לנפוח על פניו דישב רוחו וכן להיפך, (ועיין בספרי הקטן חקקי לב חלק א' ביורה דעה סימן מ"ו, ועיין קמח סולת דף צ' ע"ג).
יב וכזאת וכזאת ראוי להזהיר על השוכבים באכסדראות וסוכות ובחצרות דיתנו דעתם להזהר בשלשה דברים, א. שלא יהיה ערבוביא ביניהם מאנשים ונשים בחורים וגם בתולות דמעותדים דיפגעו באיסור חס וחלילה מהכיעור ודומה לו, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, בין ער בין ישן, זאת שנית משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם מפני הרוח, דיכסה עצמו היטב ולא ישכב ערום מבלי לבוש בכתונת בלבד ושיהיה המכסה כראוי, ובזה שב"ע ילין בל יפקד רע, ואם הרוח מצויה חזק שלא ישן בחוץ, ועד השלשה דאם המקום גבוה דיהיו המחיצות חזקות וגם הדפנות חזקים, דאם הם רעועים פתע ישבר ויפול ממנו ח"ו, והוא יותר רע ממקום שלא יש מעקה כלל, דיתהפך מתוך שנתו ונפל שמה וכדפירשו הראשונים בסדר תצא כאשר יעויין שם, וזכור לטוב לעטרת ראשינו הרב הכולל סבא קדישא אדוני אבי אביר יעקב זצוק"ל, דהיה דרכו דרך הקודש דבכל חצר שהיה נכנס בשביל לבקר או לאיזה צורך, היו עיניו צופות אל הבורות והדפנות אם היו עשויים כראוי במעקה, ואם היה מוצא מקום דצריך מעקה היה גוער בקולי קולות להבעל הבית דאיכא עשה ולאו בזה והוא מלתא דסכנתא, וכמה בני אדם היו מחזיקים לו טובה על שהיה מזהיר אותם על זה, תנצב"ה, (וראה תראה בסוף ספר דרך החיים להגאון מליסא בדף אחרון אות א' שלימדנו להועיל סדר ואופן עשיית המעקה יעויין שם).
יג מי שאכל בי"ז בתמוז בזדון בלי שום חולי ובלי שום אונס, כופין אותו בית דין שיתענה שני וחמישי ושני וכן בשאר תעניות ציבור, ובתשעה באב לא די בזה אלא נותנים לו גם כן מלקות, ואם היה בטעות בשגגה יתענה עד הערב ויתן לצדקה שיעור אכילתו שאכל, (ועיין מה שכתב בשיירי כנסת הגדולה, ואליהו זוטא, וחמדת ימים בפרקי בין המצרים דף פ"ב, (א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד), ושולחן גבוה סימן תקמ"ט יעויין שם), וראוי לברורי הקנסות לסובב ביום הזה שלא יהיו פורצין גדר, כי היות בי"ז בתמוז זמן חמימות נכשלין ואוכלים, ועיניהם ישיתו דיהיו בתי היין סגורים, והחנויות המוכרים בבוקר פת הבאה בכיסנין שלא ימכרו כלל, ומי שהוא חולה שיאכל בצינעא וכן בשאר תעניות ציבור, והמחמיר להפסיק מבעוד יום בכל תעניות ציבור תבוא עליו ברכה וכמו שכתב של"ה הקדוש, ואליהו זוטא, (ועיין פאר הדור סימן רכ"ט).
יד מעוברת אחר ארבעים יום ליצירת הולד, אם מצטערת הרבה פטורה מלהתענות, הא לאו הכי חייבת אלא אם כן הוכר עוברה, (עמודי שמים חלק ב' דף ס"ז ע"ב).
טו הנוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז עד י"א באב מה טוב ומה נעים, אך בשבתות שבתוכן לא יעשה כן בכונה מכוונת בשביל אבילות, (ועיין בתשובת רש"ל, וטורי זהב, ובספר בית דוד סימן שכ"ד, ובית הרואה, ונהר שלום, וערך השולחן, יעויין שם), אלא דגם בחול בסעודת מצוה יכול לאכול, וגם בברכת המזון אם רוצה לומר על הכוס ישתה רובו ויברך על הגפן, (וכמו שכתבתי כל זה בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"א יעויין שם בסייעתא דשמיא), ובנוהג כצאן יוסף דף ס"ה ע"ג כתב, אילולא דמסתפינא הוה אמינא דאפילו בערב תשעה באב, אם קודם מנחה יברך ברכת המזון על הכוס, ועבירה היא בידו מי שאינו מברך על הכוס בין המצרים, גם בספר זכור לאברהם אביגדור בתשובות סימן נ' כתב, דיכול לשתות יותר מרביעית בכוס של ברכת המזון, (ועיין מאמר מרדכי, ומחצית השקל, ועטרת זקנים, ועמודי שמים דף ס"ט ע"ב, ומשבצות זהב בפריו).
טז הנוהגים להתענות מי"ז בתמוז עד תשעה באב מה טוב חלקם, אך בדורות הללו דירדה חולשה לעולם ועיף ויגע על המחיה ועל הכלכלה, מעותד דיזיק לאדם המתענה בימות הקיץ בתמידות יום אחר יום, כי על כן יותר טוב שירבה בצדקה בעד תעניתו כפי השגת ידו וילמוד יותר מהרגיל, וטוב לו תורה וצדקה מהתענית, דעשות צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.
טוב לפי החמדת ימים (א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא, ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד בפרקי בין המצרים), הוא דיעשה הפרש מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב לאכול תבשיל שנתבשל במרק ושומן, אך מראש חודש ואילך שיזהר אפילו מתבשיל שנתבשל ממרק ושומן, (וכן הוא בקמח סולת, ועיין בתשובות אור נעלם סימן ח', ובספר שמן המאור).
חי אסור לעשות ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז עד תשעה באב, (מגן אברהם, ואשל אברהם בפריו), ומצוה על ברורי הקנסות דיסובבו בלילי מוצאי שבתות הללו ובימים של שאר מוצאי שבת שלא יעשו משתאות בימים האלו, ואיסור מוסיף ביומא הדין דבו נחרב הדביר, וראוי להזהיר למנגנים שלא ישוררו בין הגוים בימים האלה אם לא משום איבה או שאין להם מה לאכול, אך בי"ז בתמוז עצמו ומראש חודש אב עד התענית ישמטו עצמן לגמרי, והמנגנים ההולכים לשורר בימים האלה אפילו שהוא בין הגוים אינן רואין סימן ברכה לעולם, דוק ותשכח.
יט כתב הרוקח סימן ש"ט וזה לשונו, מי"ז בתמוז עד תשעה באב אין לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות, ואין להכות אפילו ברצועה את תלמידו כדאמרינן באיכה רבתי כל רודפיה השיגוה בין המצרים שבהם קטב מרירי וקטב ישוד צהרים, השיגו"ה בין המצרים בגימטריא המ"ה כ"א ימי"ם מי"ז בתמוז ע"ד ט"ב, לכך אמר מקל שוקד אני רואה שהוא גדל לכ"א יום, עכ"ל, ומרן בשולחן ערוך הביא זה בסימן תקנ"א אך סיום הלשון לא הביא, והרב שולחן גבוה שם העתיק דברי הרוקח הללו ולא הגיד לנו מה הבין בגימטריא זאת, ובקמח סולת ציין בסתם להשולחן גבוה וסגר עליו המדב"ר כיצד הוא החשבון, ואולי כוונתו היא דהשיגוה היינו ר"ת שהם גימטריא ה"ו דהיינו כ"א הו"י מה היה לנו, והוא היו"ד קודם הג' ווי"ו וה"י שאחר הג', והיינו בין המצרים כמו בין המצר דמשני צדדים האות הראשונה מצד אחד ושתים אחרונות מצד השני הוא גימטריא כ"א, או אפשר השיגו"ה המצרים במספר קטן עולה מ"ח, וכן כ"א ימים מי"ז בתמוז עולה גם כן מ"ח במספר קטן.
ועוד יש לומר דסופי תיבות מנוח' כל' רודפיה' השיגוה' המה גם כן גימטריא מ"ח, ויתכן לומר השיגו"ה היינו ראשי תיבות ה' שעות גימטריא יו"ה, והוא לפי המדרש איכה דהן מסוף ד' עד ראש ט', איברא דבלבוש הביא מהגהות מנהגים דרמוז בפסוק זה, וכתב עליו אבל הרמז לא ידעתי, ונראה דכונתו דנחלק היום בארבעה משמרות כל אחת שלש שעות, ובין המצרים היינו בין מצרי היום דהוא מתחילת ד' עד סוף ט' דהם שש שעות, זה תוכן דבריו, והרב בעל אליהו זוטא השיג עליו דליתא במדרש רמז זה אלא מקטב ישוד צהרים וכן משמע ברוקח, זה תוכן דבריו, והוא פלא דלא הרגיש דברוקח כתוב שם הגימטריא הנזכרת, והיה לו לתמוה על הלבוש דלא נתן דעתו דהרמז הוא על הימים ולא על השעות, והיותר קשה להרב שולחן גבוה דהעתיק דברים סתומים ולא ראה להלבוש ולהרב אליהו זוטא, ועוד קשה דהיה לו להרב אליהו זוטא להקשות על הלבוש דבהגהות מנהגים כתוב מז' עד ט' ואיך הוא מפרש על דרך המנהגים דהוא ב' פעמים ג' על הרמז עצמו של הגהות מנהגים, וצריך ישוב.
ולענין השעות כתב שם באליהו זוטא דצריך עיון דברוקח כתב מד' עד ט' וכן בשוחר טוב סימן צ"א, אבל בהגהות מנהגים ומטה משה כתבו מז' עד ט', ועל זה הביא המחלוקת שיש במדרש דיש אומרים מתחילת ו' עד סוף ט' ויש אומרים מסוף ד' עד תחילת ט', ובין למר ובין למר ד' שעות, וצריך לומר דיש טעות סופר במנהגים ומטה משה, והמתנות כהונה הבין השוחר טוב מתחילת ד' וליתא, ואולם יש להחמיר מסוף ד' עד סוף ט' יעויין שם, (ועיין בבאר היטב שם), והנה ההכאה הוא אפילו ברצועה קטנה, וזהו ההפרש של שאר ימות השנה לימים אלו, (כמו שכתב בספר מאמר מרדכי ומשבצות זהב בפריו). [השמטה, עי"ש בהשמטות, ועוד נשמט צהרי"ם גי' במספר קטן כ"א, ועוד אמר אלי ידידנו הרב ועצום כמוהר"ר יעקב רקח נר"ו ככתוב למעלה].
ך כתב מורנו הרב חסיד שבכהונה בספר מד"ת דף קצ"ט סוף ע"ב וזה לשונו, כתב בספר היכל ה' משם האר"י, דבימים של בין המצרים צריך לכוין בשתי הברכות הראשונות של העמידה כשמזכיר את ה', הב' שמות מהאותיות של קודם שם ההוי"ה ומאותיות שבאים אחר אותיות שם ההוי"ה, שעולין מניינם אנ"י לקיים אני ראשון ואני אחרון, וזהו פירושו קודם הי' יבוא ט' וקודם ה' יבוא ד' וקודם הו' יבוא ה' וקודם ה' יבוא ד' שעולה מנינם ב"ך, ואחר אותיות שם ההוי"ה יוצא שם כוז"ו שעולה ט"ל, ושתי השמות עולין ס"א כמנין אני, ובזה ניצול מקטב מרירי הנמצא בימים של בין המצרים, וטוב לכוין בזה גם בזמן מגיפה בר מינן, עכ"ל.
אך בענין פרי חדש בין המצרים, הקפידה אינו על הברכה בלבד אלא גם על האכילה נמי, (עיין בספר מחצית השקל, ובספר יוסף אומץ סימן נ"ו, ובזכור לאברהם חלק א', והאריך הרבה בזה על דברי הרב באר מים חיים חלק א' סימן ז', ועוד הרחיב הדיבור בחלק ג' כאשר יעויין שם, ועיין מה שכתב על זה הרב באר מים חיים חלק ב' סימן ב', ובספר מראית עין סימן טו"ב, ובמאמר מרדכי).
בך אפילו בשבתות של בין המצרים לא יברך שהחיינו על שום פרי ומלבוש, זולת בליל י"ז שחל בשבת התיר מורנו הרב פני מבין חלק ב' דף מ"ט ע"א, ועשה מעשה במסיבת תלמיד חכם כאשר יעויין שם, (ועיין בספר זכור לאברהם אביגדור סימן מ"ט).
כג מי שאכל פרי חדש בין המצרים ושכח לומר שהחיינו או כסבור שאין לומר בימים האלה, אז לא יאכל עוד ממנו עד אחר תשעה באב, ויביא פרי חדש אחר שלא אכל ממנו עדיין ויכוין לפטור גם את זה, או ישמע ברכת שהחיינו מאחר ויפטור אותו ויאכלו שניהם יחדיו, (ועיין בשיירי כנסת הגדולה), ואם שכח ובירך ברכת הפרי אז לא יברך שהחיינו ויעשה כנזכר לעיל אחר תשעה באב, (ועיין בתשובות כנסת הגדולה ק"ק, ובברכי יוסף, ועוד שם לענין מעוברת ולענין קטן או חולה, ובספר כסא אליהו, ובנימוקי עטרת ראשי הרב הכולל יעקב אבינו זלה"ה האריך בפרט זה כאשר יעויין שם בדברי קדשו, ועיין להרב משחא דרבותא דף נ"ג).
כד דוקא שהחיינו דפירות הוא דאינו מברך, אך מוצא מציאה או ראה חבירו החביב וכדומה דאי אפשר לדחותו חשיב כמצוה כמו מילה ופדיון הבן ודכותייהו, וברכת הטוב והמטיב פשוט דמברך, (עמודי שמים דף ס"ח ע"א, ומשחא דרבותא דף ע"א ע"ג), וברכת הגומל אומר אפילו בתשעה באב, (כאשר יעויין שם בספר פחד יצחק מערכת ב' יעויין שם).
כה בברית מילה ובפדיון הבן ובפטר חמור דמברך שהחיינו, יכול ליקח פרי חדש בידו בעת ההיא ולכוין עליו גם כן, (הרב סרו"י רבי חייא רבה ז"ל בספרו הנחמד צפיחית בדבש סימן ל"ו, ועיין בספר משנה כסף דף קמ"ח ע"א, ובספר בית הרואה ולעיל אות כ"א).
כו אפילו אלמון שלא קיים פריה ורביה ירחק מלעשות נישואין בין המצרים, (בית הרואה משום שבות יעקב חלק ב' סימן ל"ד), ומחזיר גרושתו עיין אשל אברהם בפריו דנסתפק, ולענ"ד אין כאן ספק, דאיסורא ליכא ואינו אלא משום דלא מסמנא מילתא, ואם כן אף במחזיר גרושתו יהיה חושש לזה, (ועיין לעיל בזמן העומר מה שכתבתי שם, ועיין בספר עמודי שמים דף ס"ח ע"א, ובספר עיקרי הד"ט סימן ז"ך אות ג').
זך אתרא דעל כיף ימא מותבה, אית לה עבירות נוספות משאר מקומות הנעשות באלו הימים שבין המצרים, מסיבת דהולכין אנשים ונשים בחורים גם בתולות לגלי הים ולשוט במים, וכדי שלא לספר בגנות ישראל אשמרה לפי מחסום ולא אעלה על דל שפתי מרבות רעות הנעשות בעבור זה, ועל ממוני העיר ומרביצי התורה עליהם מוטל דיתנו דעתם על זה, וישימו אורבים ושומרים דיסובבו בכל לילה בתחילת הלילה וגם לראש אשמורות לבל יניחו לעבור אשה כלל שתלך לשפת הים באישון לילה, ואפילו האומרת שהיא חולנית לא יאמינו בה כי החולי הוא מהיצר הרע, ולא תלך כי אם ביום ובעלה עמה, והמניח אשתו שתלך לבדה בלתי בעלה עמה סופו להיות עני וימות בחצי ימיו רחמנא ליצלן, ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, הוא שלא יאמין באשתו אפילו שהיא בדוקה לו דכשרה וצנועה, וכמו כן ראוי למנהיגי העיר להכריז בחוזק ותוקף שלא תצא אשה בלילה בחודש שחל בו צום של הישמעאלים, כי הנשים היוצאות באותן הלילות של רימאזא"ן אין טוב יוצא מהם, וגם יהיה לב אבות על בנים לבל יניחו את בחוריהם לצאת בלילות הללו כי לא יבצר מכמה מכשולות, ושלי"ב ושאנן מפחד רעה.
כח לפי דברי רבינו האר"י הקדוש זיע"א, דיאכל כפעם בפעם קאדרו"ס כדי שיקוים וקוץ ודרדר כאשר יעויין שם באורחות צדיקים, ונגיד ומצוה, הנה לפחות בין המצרים יבקש לאכול מהם כי חורבן בית המקדש נאחז בסבך מעון אדם הראשון, ואנו מצפים שיתוקן לגמרי ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.