מועד לכל חי סימן ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן ח חדש סיון[עריכה]

פי יגיד בחדש השלישי,

זמן מתן תורה בה' תתהלל נפשי

א בערב ראש חודש סיון יאמר נוסח התפילה אשר הובא בסוף ספר משמרת הטהרה מהחמדת ימים פרק א' משבועות אות ט"ז, ואשרי מי שיוכל להתענות שני ימים במשמרת החודש הזה ויהיה זוכה לבנים תלמידי חכמים ויראים את ה', וכאשר כתב שם בחמדת ימים אות י"א, וקמח סולת, גם זכור אל תשכח להתפלל ביום הזה התפילה הסדורה בספר מעשה הצדקה סימן נ"ו דף קב"ל ע"א קחנו משם. [השמטה, ט"ו סיון נולד יהודה, (סדר הדורות דף ט"ו ע"ג), וזה יהיה ואת יהודה שלח לפניו להתקין לו בית תלמוד, דעל ידי התורה נותנת לו ממלכות וממשלה].

ב יום ד' סיון לא ישבע, ויום ט"ז וכ"ז לא יקיז, ולא ילך תינוק יחידי ולא יוציא ילד בלא מכסה, (ספר הזכירה דף מ"ח ע"א), ובדרך ישרה מנה יום ב' סיון שלא יקיז, וכן הוא בקמח סולת, ולמוהרח"ו זיע"א לא יקיז יום א' ויום ט' וכ"ו, ולהרמב"ם יום כ"ז, ולחוקי חיים יום ג', ובערב שבועות שהוא אליבא דכולי עלמא ממאמר הגמרא בשבת דף פ"ח ודף ק"ט, וגזרו שאר ערבי ימים טובים משום ערב שבועות, (ועיין ראב"ן סימן שע"א, ונוהג כצאן יוסף דף ס"ג ריש ע"ב), והחמירו אפילו בעלוקות וכל כלי מציצה להוציא דם, (כמו שכתב בספר עמודי שמים, ובעבודה ומורה דרך), והרב מחצית השקל סוף סימן תס"ח כתב, דאם אמר הרופא שיקיז אז צריך שישמע לו יעויין שם, ומלתא דפשיטא היא והכל לפי החולי ולפי האדם.

ג לא היו ימים טובים לישראל כאלה בכל שנה ושנה, להיותם מסוגלים לקנות מידת הענוה והאחדות בעם ישראל ולהבין בתורה כל אחד לפי הדרגתו, ולהטהר ולהתקדש עצמו כאשר היתה באמנה במעמד הר סיני, (החיד"א בספר לב דוד פרק ל"א).

ד בחודש הזה המזל הוא אוריאל ולכל מזל לית פה ולשון, ולמזל סיון יש לו שניתנה בו תורה לקיים והגית בו יומם ולילה, (ילקוט ראובני דף צ"ב ע"ג יעויין שם), ואוי המרבה לו דברים בטלים, ומה גם בחודש הזה ואינו מקיים ודברת בם, ואין צריך לומר המדבר נבלות הפה וליצנות ולשון הרע ושקר וחנופה, ודבור חול בשבת, ודבור בית הכנסת ובשעת התפילה, ושיחה עם נשים כדי להסתכל ביופיין, וכיוצא מאלה מכל דבור שאסור לדבר דכולם איסור עולם בכל עת ובכל זמן, ויגדל עונשו במאד מאד בחודש הזה דעושה פגם גדול במזל העליון, ולתופסי התורה איסור מוסיף כי איך יזכו לתורה בפה דובר לשון הרע וכדומה כנזכר לעיל, ועיין בספר חמדת ימים פ"א משבועות.

ה מה טוב שיטבול שלשה ימים קודם שבועות בכל יום, ויקיים מצות פרישה וכאשר כתב הרב חמדת ימים פרק א' משבועות אות ט', כי אם טבילת מצוה ויטבול למחרתו בבקר.

ויו ערב שבועות יפריש צ"א פרוטות וישלים עד שיעור שני פעמים ב"ן, ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעון אדם הראשון, ועון העגל, ולפגם הברית, והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה, (ספר מעשה הצדקה דף ק"ט ע"ב).

ז זכור לטוב להגביר החכם המרומם רצ"ו יוסף צדיקא איש'י כהן גדול ז"ל, דבכלל צדקותיו אשר היה עושה הוא, דהיה מחלק סך רב לכל התלמידי חכמים וצנועים בערב חג השבועות בשמחה ובטוב לבב, אשריו ואשרי חלקו גבור בארץ יהיה זרעו, גם שאר בשרי החכם המרומם מיראי ה' וחושבי שמו כמוה"ר משה בן כמוה"ר יצחק פארדו ז"ל, הפריש קצת מעות כפי יכולתו ועשאן הקדש קרן קיים לחלק מפירותיהם לאיזה תלמידי חכמים נצרכים בחג הקדוש הזה, תנצב"ה, והזכרתי שמותם כדי שמהם יראו וכן יעשו איש איש ממקומו, וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן תוכחת חיים סדר נשא בענין חיוב להחזיק ביד לומדי תורה בעצרת טפי משאר מועדים כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, ואין כאן מקום להאריך.

ח סדר הלימוד בערב שבועות תמצא בספר חמדת ימים פרק ב' משבועות אות ד', ובנוסח התפילה הסדורה שם, וכזאת תמצא בספר מועדי רגל אשר בסוף ספר נפש יוסף דף ג' ע"א ושם היא סדורה התפילה שלאחר הלימוד, ואנכי ההדיוט נהגתי לקרות נמי קודם שעת מנחה גדולה פרשת הקרבנות שבפרשת פנחס מפרשת התמיד עד סוף הפרשה, דידוע דסגולת קרבנות של חג הסוכות שהם שבעים פרים כנגד שבעים שרים דמתמעטים והולכים, וכל איש ישראל שיש לו איזה תביעה או עלילה וצרה ומצוקה, הנה קריאת הקרבנות הללו הם מסוגלים להנצל מהם כמו שכתב בספר המידות יעויין שם, וכבר אירע מעשה באחד שנתפס בבית האסורים על תביעה אחת, ואמרתי לו שילמוד בכל יום בהיותו בבית הסוהר שהיה המקום מכובד ונקי פרשת הקרבנות הללו, וזה היה בחודש אלול ומאת ה' היתה זאת דיצא מבית האסורים ביום הושענא רבא כי הוא היום אשר נשלמים הקרבנות של שבעים שרים, והיה הדבר לנס ופלא וענו כולם כי הוא בדוק ומנוסה.

ט קודם הטבילה יגלח ראשו בערב שבועות, והגילוח יהיה דוקא ביום הזה ולא מקודם, (כן כתוב בספר הכוונות האמיתי, והרב חסד לאברהם אזולאי כתב יד), זולת אם חל שבועות ביום ראשון, (כף אחת סימן כ"ב, ועיין בר"י סימן תצ"ג, ובאורחות צדיקים לגורי האר"י, ועיין להרב עבודה ומורה דרך דף ל"א סוף ע"א, ובמה שכתבתי לעיל סימן ו' בסייעתא דשמיא).

יוד עושין לחם ארוך ובו ארבעה ראשים לרמוז דהתורה נקראת לחם דארוכה מארץ מדה ובה פרד"ס, (לב דוד פרק ל"א).

יא מנהג נכון לאכול חמץ ומצה ביום הזה רמז לגוף ונפש שיתעדנו לעתיד, כי בעבור זה היה חמץ ומצה בשתי הלחם ומנחת נסכים, ועוד תרי טעמי דהוא זכר ליציאת מצרים דעל מנת כן פדאנו כו' עיין שם, (הרב לב דוד פרק הנ"ל).

יב לפי מה שכתוב בזוהר הקדוש סדר בראשית בהקדמה דף ח' ע"א וזה לשונו, למילעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאינון תיקונין דיליה ותכשיטאה כו' כאשר יעויין שם, נראה דיש ללמוד בתחילה תנ"ך, ואחר כך המדרש רבה ומשה עלה אל האלהים, ומדרש רבה אנכי ה' אלקיך, וגמרא פרק רבי עקיבא, ושאר מאמרים של מדרש דהם דרשות דקראי, ואחר כך אדרת נשא שהוא ברזי דחכמתא, אלא דאנכי הרואה דאינן עושין כן אלא לומדים המדרשים ומאמרי הש"ס בתחילה, ואולי כי הטעם הוא דדורשין תחילות יען כתב הרוקח סימן רל"ו דמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות, והיינו דוקא באדרא זוטא ולימוד המדרשים הנה הנם מפי עוללים ויונקים, ואם יתאחרו עד לאחר תנ"ך יהיו ישנים, לכך מקדימין כדי לקיים מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ועוד משום המאחרין לבוא ובעוד דנקבצים לומדים התינוקות של בית רבן המדרשים והגמרא, ובדפוס קריאי מועד לא הדפיסו כראוי וכסדר ולא כמו שאנו נוהגים, והנה אין ספק דקריאת רות מפי התינוקות של בית רבן הוא מטעם האמור.

יג כתב הרב כבוד מורנו הרב רבי חיים הכהן ז"ל, כי הציווי להגות בתורה שבעל פה בדרשות דקראי וברזי דאורייתא, אך לא לשנות במשנה שהיא סוד שפחה דמטרוניתא כמבואר בזוהר ובתיקונים כי בלילה הזה הוא תיקון המטרוניתא ואין מקום השפחה במקום גבירתה, ודברים אלו הביאם בספר חמדת ימים פרק ג' אות ע"א, ובעיני יפלא כי לעיל מיניה אות נ"ד מביא שם המעשה הנפלא שאירע בימי מרן וסייעתו ושם כתוב וזה לשונו, ואחר כך למדנו במשנה סדר זרעים, ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראנו ונשמע את הקול מדבר והנני המשנה האם המייסרת את האדם כו', הרי שהיו קורין בזמן מרן הקדוש וסייעתו משניות בליל חג השבועות, ואדרבא נראה כי מסיבת המשנה הוא היה גרם המעלות שזכו לדיבור הזה, גם כתוב שם במעשה שאירע לילה שני וזה לשונו, ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינה עד עת קרוא המשנה ולא עד חצות כמו בלילה ראשונה רק תיכף שהיינו קורין דברות של משנה תורה כו', יעויין שם, ואולי עדיין לא נתגלה להם ענין זה דהוא סוד המטרוניתא, גם ראיתי בספר לב דוד פרק ל"א דהביא כן ממוהר"א גדליה ששמע מהרב מוהר"ח הכהן דאין נכון ללמוד משנה בשום אופן, והלומד משנה בליל זה טועה מדרך השכל, ושכן כתב בספרו טור ברקת, ושכן נתפשט המנהג בעיר הקדש ירושלים וחברון ת"ו, ומסתמא הכי נהוג בעיר הקודש צפת, עכ"ל.

ואני אבוא אחריו ומלאתי את דבריו דמסתמא הכי נהוג בעיר הקדש טבריא ת"ו, ודע דבספר קריאי מועד הביא הרב חיד"א ז"ל מנהג זה מעיר הקדש דהוא על פי הרב טור ברקת, ושכן כתב משמו הרב ברית אברהם ביחזקאל סימן כ', וסיים בלשונו, ויש מי שרצה ללמוד מכאן דאין לקרות משניות בשבת וכתוב בספר, ואין דמיונו יפה, ותיסגי לן יק"ר סהדות"א מרבינו מוהרח"ו, שרבינו האר"י היה קורא על השלחן בשבת כמה פרקים ואין להאריך, עכ"ל, אלא דהוא תימה איך הרב הגדול חיד"א ז"ל לא נרגש מזה דשם באותו פרק הביא זה וזה בידו, (ועיין גם כן בספר שמחת הרגל חלק ב' דף ג' ע"א), והאמת דהביאו בקצרה ולא הזכיר דהיו עוסקים במשנה כאשר יעויין שם, אך גופא דעובדא הכי הוא, ועיין שם בשל"ה.

יד כתב הרב המאיר עיני הגולה בספר כף אחת סימן כ"ב אות ב', דבתחילת הלילה קודם שיתוועדו ללמוד יתחיל ללמוד הוא לבדו מנין המצות להרמב"ם או אדרא זוטא או תהלים, וכאשר יבואו בני החבורה יתחילו בסדר הלימוד יעויין שם, ועיין בספרו לב דוד פרק ל"א דהוכיח במישור על לימוד תנ"ך ובאדרא רבה ובזוהר הקדוש במקום שלבו חפץ ובמאמרי המדרש המודפסים, ומדבריו משמע דמר קפיד שלא ילמוד ממנין המצוות להרמב"ם או אדרא זוטא או תהילים קודם לימוד תנ"ך והשאר, ואי קפיד בהכי ה"ן נסת"ר מחמת"ו ממה שכתב בספר כף אחת כנזכר לעיל, (ועיין נוהג כצאן יוסף דף ס"ג ע"ב).

טו העוסק בחכמת האמת בשבועות רואה סימן יפה בלימודו, (כף אחת סוף סימן כ"ב, וכן כתב בספר אור הישר דף ד' ע"ג אות כ"ט), ובודאי דלדור יתום כזה דאין איתנו יודע בסתרי תורה, אהני לן לימוד האדרא רבה קדישא דקריאתה זוהי הלילא הגם שהוא באין מבין וכמו שכתב בשם הגדולים חלק ב'.

טז מי שאינו ישן בלילה הזאת יהיה לו לסימנא טבא דלא ינום ולא ישן מזלו ומובטח לו דישלים שנתו, וזוכה לבנים ובני בנים תלמידי חכמים, ועושה תיקון לשכינה, ומתקן פגם הראות, (יעויין שם בחמדת ימים פ"ג אות נ"א, נ"ב, וקמח סולת, וקיצור של"ה, ואליהו זוטא, ובאר היטב, יעויין שם), ובספר שמחת הרגל חלק ב' דף ג' ע"א כתב וזה לשונו, ועוד לו תהא ידיעה מה שכתב רבינו האר"י כי הוראת חיי האדם היא בזו הלילה, לכן יזדרז מאד בכל יכולתו, עכ"ל.

טוב כתב מרן זקני מוה"ר בתי כנסיות סימן תצ"ד, דהטעם למנהג שנהגו להיות נעורים כל הלילה ולומדים בתורה, דהוא על פי מה שכתב הרב רבינו אברהם אבן עזרא סדר יתרו על פסוק והיו נכונים וזה לשונו, ואולי לא ישן אדם מהם בלילה שישמעו קול ה' בבוקר כדרך כהן גדול ביום הכפורים, עד כאן, ואם כן הוא רמז למה שעשו אבותינו ליל מתן תורה, עכ"ד, ואחרי המחילה רבה תמיהני על שני המאורות אברהם אברהם עזר"ת אבותינו, דנעלם מהם לשון מדרש חזית על פסוק עד שהמלך במסיבו וזה לשונו, כך הקדוש ברוך הוא הקדים דכתיב ויהי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ישנו להם ישראל כל אותה הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר, אמר רבי יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם, בא הקדוש ברוך הוא ומצאם ישנים, התחיל להעמיד עליהם בקולונים, הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים, היה משה מעורר לישראל ומוציאן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב ויוצא משה את העם לקראת האלהים, אמר רבי יצחק זה הוא שמקנטרן על ידי ישעיהו, מדוע באתי ואין איש כו' עד כאן, וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר פרק מ"א על פסוק בחודש השלישי, דישנו ישראל עד שתי שעות ביום ששינת יום בעצרת עריבה והלילה קצר, ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם, אמר עמדו משנתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה כו' יעויין שם, לנו לעינים דהיו ישנים כל אותה הלילה, וצריך לומר דהתיקון לנדד שינה מעינינו אותנו אנחנו מבקשים דהוא לתקן תכשיטי הכלה כמבואר בזוהר הקדוש בגורי האר"י, ומכללם מפורש יותר בחמדת ימים פרק ג' משבועות אות מ"ג - נ' כאשר יעויין שם, הם לא היו צריכים לזה כי כבר עשו התיקון בשלשה ימים מקודם וכי כביר מצאה ידם לתקן עולמות, לא כן עתה בגלות החל הזה גלות גוף ונפש, דהלואי ואולי דעל ידי שנהיה נעורים כל הלילה דנזכה לתקן כאשר רצונו יתברך, ועוד דקודם העגל וקודם חרבן בית המקדש לא היו צריכים לזה, (ועיין להרב מגן אברהם שם בסימן תצ"ד).

יח כשלומד האדרא ילמוד בתחילה פתיחת אליהו תיבה בתיבה בשפה ברורה ובנעימה, ויתן דעתו בטעות המורגל בפי הכל דאומרים קרינן ליה וצריך לומר קרינן לה, וכן יאמר קרקפתא דלא מנח תפילין כי כך היא הגירסא הנכונה, ואשרי מי שזוכה ללמוד האדרא מעומד, ובאדרא רבא הוא קשה הדבר, אך בהושענא רבא באדרא זוטא יהיה נקל לעמוד על רגליו, והכל לפי כחו של אדם, ובשלא יהיה צד יוהרא, (ועיין בחמדת ימים פרק ג' משבועות אות ע"ו).

יט באשמורת הבוקר יחלקו התהלים בין היחידים כמו שכתב בספר כף אחת סימן כ"ב אות ג', ואחר הלימוד סמוך לעמוד השחר יאמר התפילה שבספר יוסף בסדר וכאשר סדורה שם גם בספר כף אחת סימן א"ך, וכבר נדפסה באיזה דפוסים מספר קריאי מועד, ובקונטרס עטרת החיים סימן כ'.

ך יזהר שלא לדבר שיחת חולין בכל הלילה, ואפילו דבר הכרחי עם כל זה יהיה בלשון הקודש אם בר הכי לדבר, ומצוה על החכם של המדרש להזהיר שלא יעסקו בדברי בטלה ושחוק וקלות ראש כי אז נאה להם השינה והנאה לעולם, (עמודי שמים דף ס"ג ע"ב, וחמדת ימים פרק ג' משבועות אות מ"ח, גם הרב שמחת הרגל חלק ב' דף ג' ע"ב האריך במוסר ודעת על פתגם דנא, יעויין שם).

אך מי שאינו יכול לסבול בתפילה להתפלל כראוי, יותר טוב שישן מעט, (כמו שכתב בעמודי שמים, וחמדת ימים פ"ג משבועות אות פ"ט, וק"ג, ובספר שמחת הרגל חלק ב' דף ג' ע"א).

בך מה שכתב השל"ה הקדוש דיאמרו י"ג קדישים בזאת הלילה כמנין אחד וי"ג מכילן דרחמי כאשר יעויין שם, לפי עניות דעתי הפריז על המדה לפי מה שכתב בתקנות סוף ספר חנן אלהים, וחמדת ימים פרק ג' משבועות אות ס"ח דלא טוב להרבות בקדישים, אלא דיש אופן להשלים בזה הסדר, דהיינו בערבית ארבעה קדישים, ועל תנ"ך הרי חמשה, ועל אדרא רבא הרי ששה, ועל תיקון חצות הרי שבעה, ועל תהלים הרי שמונה, ויאמר על הגמרא קדיש בפני עצמו, ועל שני מדרשים שני קדישים, ועל פרק מוסר עוד קדיש, ועל הבקשות והתפילה לתיקון כרת עוד קדיש, הרי י"ג.

כג צריך להמתין בליל שבועות שיהיה לילה ממש דתמימות בעינן, (קיצור של"ה מכמה פוסקים, וחוקי חיים, ואליהו זוטא), ואעיקרא בשיעור זמן הספירה הוא מחלוקת גדול בין שני אדני"ם רבני עירנו ככתוב בספר חנן אלהים, ובספר בתי כהונה חלק ב' סימן ד', ובעיר הקודש טבריא ת"ו דהוא אתריה דרב חיים ומלך זיע"א, סופרים את העומר בשעה ורביע מהלילה, והפרש זה הוא בין בהבדלה של מוצאי שבת, ובין בתקיעות של מוצאי יום הכפורים, ובין בקריאת המגילה וכיוצא מהם, (ועיין בספר בית עובד דף רנ"ג ע"א), ואם כן המחמירים בכל לילה מהספירה, צריכים הם להזהר בליל התקדש חג שלא יהיה בפחות מהזמן שהיו סופרים בכל הלילות, והגאון עמודי שמים דף ס"ג ע"ב היקל הרבה בהאי מילתא וסבר לה מר דאין קפידא להמתין יעויין שם, (ועיין בספר משבצות זהב בפריו לחלק בין תפילת ערבית לקידוש, ובספר חמדת ימים פרק ב' משבועות אות כ"א), וסיים אך יזהרו לקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים הואיל ואינם קוראים קריאת שמע על מיטתם דנעורים כל הלילה יעויין שם, ומנהגינו לומר קריאת שמע קודם אמירת תיקון כרת.

כד ליל א' של שבועות אסור בזיווג אם לא שהוא טבילת מצוה, (קיצור של"ה, וחוקי חיים ק"ק, ועמודי שמים, ואליהו זוטא), ובליל ב' מותר כמו שכתב הברכי יוסף, וברוב העולם בנות ישראל החמירו על עצמן, אי משום דחשיב להו מילתא כדנא לחומרא ואי משום כיסופא, ואינן טובלות בערב שבועות בשביל גברייהו דילכו לבית המדרש בלילה הקדושה הלזו ללמוד עד הבוקר בקדושה ובטהרה, ולטבול בערב שבועות ולקיים עונה בליל שני אינו דרך נכון לפי דברי רבי יהודה החסיד זיע"א, ומה שעושות הנשים תיקון ליתן עליהם מלבוש בעליהם בעבור זה כשאירע אונס שלא יוכל להתייחד עמה זה מנהג בורות, ומכל מקום אם אירע דהוכרח שתטבול אשתו כדי להיות עמה, על כל פנים יזהר לטבול האיש באשמורת, ואזהרה זו איתיה גם בלילה של ראש השנה כמו שתראה שם, וראיתי בספר משפט כתוב דכתב דכל ימי הפסח אפילו שחל ליל פסח בשבת יש למנוע הזיווג, ובסוכות וחול המועד סוכות וראש חודש מותר, עיין שם משם אגרות הרמ"ז, והדבר קשה דאדרבא שביעי של פסח מצוה ושמיני כשביעי, ולילה שני של פסח מותר, (עיין מה שכתבתי בקונטרס חיים לראש ושם רמזתי דברי הרמ"ז, וכעת אינו בידי לראות אם כל הפסח קאמר, ועיין זובח תודה דף ל"ד ריש ע"ב).

כה לילך באשמורת לים, כתבתי בתשובות אם מותר ביום טוב לעשות כך, אך המהדרין מן המהדרין מלבד מה שטובלין בערב שבועות עושין גם כן טבילה בעמוד השחר אחר התיקון, (כמו שכתב במחזיק ברכה אות רכ"ה, וחמדת ימים פ"ג משבועות אות פ"ד, וקיצור של"ה), ואם ידע איניש בנפשיה דיזיק לו יותר טוב שלא ילך למקוה אלא יעשה טבילת ידים, מה גם אם השהיה והאיחור עד דאזיל ואתי הא גרמא ליה לרוץ בתפילתו כדי להשיג להתפלל עם הציבור, דאז מוטב לו שיאמר בנחת ולא בחפזון, ובהלכות ובנוסח כונת הטבילה והתפילה תראה בקיצור של"ה דף צ"ח סוף ע"א, ובחמדת ימים פרק ג' משבועות אות פ"ה.

כו לא יאמר שום פסוק קודם ברכת התורה, ויברך כל הברכות חוץ מעל נטילת ידים, (כף אחת סימן כ"ב אות ד', ועיין ארחות צדיקים דף י"ב סוף ע"ב, וחוקי חיים דף קע"ח ע"א, ואשל אברהם בפריו, ונהר שלום, ובעמודי שמים, וחזה ציון סימן א"ך).

זך יזהר שלא יתנמנם בקריאת שמע ועמידה של תפילת שחרית, וכארי יקום וכלביא יתנשא לעבודת ה' וכמו שכתב בכף אחת סימן כ"ב אות ה', ושם באותו סימן בא באזהרה שלא ישן ביום ההוא הרבה כדי שיחזור על לימודו ויהיה כל היום שקוד ללמוד תורה, גם בספרו שמחת הרגל חלק ב' דף ג' ע"א הוכיח במישור על זה ועל זה יעויין שם.

כח בתפילת חג השבועות יאמרו בקול רם אשרי איש שישמע למצותיך ותורתך ודברך ישים על לבו, (כן כתב בספר הזכירה דף י"א ע"א), ומורי הרב סבא קדישא כמוהר"א יהודה בעל ספר עבודת משא זלה"ה, היה נוהג בקהל עדתו לעורר את העם בקריאת שמע שיאמרו בקול רם כדי לעורר ישנים ולהקים נרדמים, וקא דייקינן שפיר מלתא כדנא שייכא טפי בעצרת מהושענא רבא, יען העשרת הדברות רמוזים בקריאת שמע כדאיתא בירושלמי וכאשר נדפס בסידורים, ואם כן נאה ויאה האי יומא דקא גרים ואמר כל העם הקריאת שמע בקול רם בדקדוקיה וטעמיה ובכונה גדולה כיון שהם אמורים העשרת הדברות בתוך הקריאת שמע.

כט בכתובת התורה יש טעות מפורסם בכל הספרים דכתוב במספר השנים תמ"ז לאלף השלישי, וצריך לומר תמ"ח, וסימניך שבת הגדול, שב"ת ראשי תיבות שנת ב' אלפים, ת', הגדו"ל עולה מ"ח, (ועיין סדר הדורות דף כ"ה ע"ב, ועיין חלק שמעון ערך נפתלי).

ל מה טוב ללמוד האזהרות עם הפירושים שנאמרו בו כדי שיבין וישכיל, ויזהר גם כן ללמוד כל סדר המצוות להרמב"ם בתחילת חלק א' ליד החזקה, ובספר פועל צדק להרב ש"ך, והרב המורה זכ"ר עשה כאשר יעויין שם, ובספר עמודי שמים דף ס"ו רחב פיו במוסר השכל שיהיה לימודו על מנת לקיים כל מצוה ומצוה שלומד, ומה שלא יוכל לקיים תצרף מחשבתו הטובה למעשה ותעלה קריאתו כאילו קיים, ועוד תראה בספר שמחת הרגל חלק ב' בלימודי ה' מה שכתב בזה.

לא לימוד התהילים בשבועות יעלו לרצון ביותר כי ביום הזה נח נפשיה דדוד מלך ישראל והוא הילולא דיליה, (כמו שכתב במחזיק ברכה אות רכ"ו, ובספר שה"ר חלק ב' דף ו' ע"א, ולב דוד פרק ל"א, וכן הביא משמו הרב הגאון בעל לימודי ה' בהקדמתו לספר הילולא רבה יעויין שם), ומה שאנו קוראים רות בשבועות, רבו כמו רבו הטעמים בספרן של צדיקים, ואני בעוניי הכינותי בספרי הקטן רוח חיים סימן תצ"ד טועמיה חיים זכו לכו חזו.

לב לא יאמר מקרא קודש בהפטרה של חג השבועות, (משבצות זהב בפריו), וההפטרה ילמוד אותה בציבור גדול וחכם, ויאמרו אותה בעמידה, והוא למנהגן של אשכנזים. (אליהו זוטא, וחמדת ימים פ"ג משבועות אות צ"ו).

לג מה שכתב מור"ם דנוהגים לשטוח עשבים, היינו עשבי בשמים דהן מיני שושנים כמו שכתב הבאר היטב שם, והטעם פשוט זכר למה שאמרו בשבת דף פ"ח דעל כל דיבור נתמלא כל העולם כולו בשמים, וטעם זה הביאו בקמח סולת מפי השמועה, ורמז לדבר והדת ניתנה בשוש"ן, ולא ראה דבע"ל טע"ם הוא מורנו הרב חסיד שבכהונה בספר מדרש תלפיות מערכת ד' דף יק"ב ע"ג, ועוד כתב טעם אחר דיששכר דהוא תלמיד חכם יצא מהדודאים דפירשו שהם מיני שושנים יעויין שם, ועיקר שורשוהי ממה שאמרו בתרגום יונתן בן עוזיאל, שכך אמר המן לאחשורוש דנוהגים ישראל לשטוח עשבים בבית כנסת בשבועות, (ועיין בברכי יוסף סימן תצ"ד), ובעמודי שמים דף ס"ג ע"ב כתב על שם ההר שהיה ירוק יעויין שם, על כל פנים יזהר שלא יריח באמצע תפילתו מהשושנים במקום שאינו יכול להפסיק ולברך (כמו שכתב בספר אליהו רבה, ובאליהו זוטא, וחק יוסף, ואשל אברהם בפריו), וגם השמש לא יסובב לחלק שושנים באמצע התפילה דגורם בלבול, אלא השמש דאינו מכריז המצוות יסובב בשעת הכרזה לחלק השושנים, גם המסבב בצלוחית מי ורדים בידו בבית הכנסת כדי לעורר ישנים בתוך התפילה ביום הזה, העדר טוב ממציאותו, (ועיין נוהג כצאן יוסף דף ד' סוף ע"ג אות ז'), ומה שנוהגים לזרוק על מפות הספר תורה וההיכל, קרא ער"ר הרב ב"ד סימן רצ"ג משום דמוליד ריחא, (ועיין שולחן גבוה שם), ועוד עושין דמניחין בתוך סידור התפילה ובכיס של הטלית מיני שושנים בכונה מכוונת שיתן ריח טוב, ולפי האמור לא נכון לעשות כן, (ועיין מה שכתב רב רחומאי הרב נח"ל נר"ו בפרק ט' דעירובין דף ק' ע"ב יעויין שם, ולענין שפיכת מי ורדים על הידים בשבת עיין משחא דרבותא סימן תקי"א דף ס"ט ע"א, ובקונטרס כף החיים סימן ל"א מה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא, ועיין נוה שלום סי' ג', לדוד אמת אות י"ח).

לד ישתדל לחדש חידושי תורה בחג הקדוש הזה כי הוא סימנא טבא לכל השנה, ואם לאו בר הכי הוא נקוט מיהא ללמוד או לשמוע איזה חידוש אשר לא ידעו מקודם כמו שכתב בספר כף אחת סימן כ"ב אות ח'.

לה שבועות אינו חל אלא בימי אבד"ו, רמז דאבדו גוים מארצו על שלא קבלו התורה, (ספר יסוד התשובה, והובאו דבריו בקמח סולת).

לו כתב בנוהג כצאן יוסף דף ס"ג ע"א, דעד שמונה בו אין מתענים יארצי"ט, אך מתענים תענית חלום ואין צריך למיתב תענית לתעניתיה, יעויין שם והיינו מלבד עולת החד"ש ושני ימים טובים, ופשוט, ועיין בספר אברהם יגל בנימוקיו על השולחן ערוך, וידוע מה שכתב מוהרי"ל דאפילו תענית חלום לא יתענה בשבועות. (ועיין שם בספר חק יעקב, וחק יוסף, ואליהו זוטא).

זל רבים מיראי ה' נותנים ספר תורה לבית הכנסת בעצרת לקיים מה שנאמר בספר עוללות אפרים, הביא דבריו הברכי יוסף סימן תצ"ד, דהוה ליה כאילו הקריב מנחה חדשה לה' בזמנה יעויין שם, אלא דרובא דעלמא נוהגים להעמיד ספר תורה חדש בביתם ראש השנה ויום הכפורים וסוכות, לזכות בכל נדרי, ומזכה חתנות התורה ושאר מצוות רבות, ונותנים אותו לבית הכנסת בשבת שאחר הסוכות, ועושין גם כן גמילות חסד עם משרתי הקהל הקדוש דיהיה להם הרוחה טפי, דלפי רוב הימים תרבה ההכנסה מהעולים לספר תורה ומרבים העם להביא, ומאן דעביד הכי ומאן דעביד הכי אלו ואלו כוונתם לשם שמים ויש להם שכר טוב.

חל כתב בספר יוסף אומץ ק"ק הובאו דבריו בספר המנהיג דף ס"ג ע"ב, דיותר נכון להשלים התורה בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשבועות מאשר קורא בשמחת תורה, ולפי דברי גורי האר"י אשר דיברו בסיום התורה דצריכה ביום האחרון של חג הסוכות, הרי צריך להשלים פרשיותיו עם הציבור, (ועיין חמדת ימים פ"ח מסוכות אות כ"ו, כ"ט).

לט ראוי לקרוא על השולחן מאמר הזוהר הקדוש סדר יתרו בחודש השלישי דשליט ביה אוריאל עד תורה נביאים וכתובים וכולא חד, וביום השני יקרא מאמר אחר האמור שם המתחיל מהני עשר אמירן עד יברך את עמו בשלום, (כן כתב בספר עמודי שמים דף ס"ה ע"ב ואילך, ועוד תמצא בגליון הזוהר הקדוש חלק א' בהקדמה דף ח' ע"א ד"ה ר"ש הוה יתיב ולעי באורייתא עד רב המנונא, ועוד שם בדף י' ע"א ד"ה אמר ר"ש לחבריא עד והגית בו יומם ולילה בדף י"א ע"א), ואחר התקון ילמוד בזוהר הקדוש סדר תצוה דף קפ"ב ע"ב עד מ' אנפין בדף קפ"ג ע"א כמו שכתוב בגליון שם.

מ במנהג שנוהגים לאכול חלב בשבועות ואחר כך בשר, כדי להורות דאנו מבדילים והמלאכים לא הבדילו ולכך לא זכו לתורה וזכינו אנחנו, (ועיין בספר תורת חיים בבא מציעא לדף פ"ו ד"ה דקמא קמא, ועיין נוהג כצאן יוסף דף ס"ד ע"ג וד'), ומי שנזהר בששה שעות או כל ההוא יומא קשה לקיים שתיהם חלב ובשר, אלא דבחלב הקילו רבים דאינו כמו גבינה דהיא קשה, ובשתי סעודות וגם דישן בין אכילה לאכילה, הקילו להיות היום הזה, (ועיין חוקי חיים ק"ק דף קע"ח ע"ב, ובאשל אברהם בפריו, ואליהו זוטא, ומחצית השקל, ובבאר היטב, ועיין עוד במשבצות זהב מוסר על החלב ובשר ביום הזה), ובעמודי שמים הכריח דאכילת בשר צריכה יותר מחלב ביום הזה, עוד טעם אחר כתבו דהוה ליה כמו שבעה נקיים ודם נעכר ונעשה חלב, ועוד משום דבש וחלב תחת לשונך, (עיין כל בו, ופרי חדש, וחק יוסף, ושלחן גבוה, ובאר היטב), עוד טעם אחר דראשי תיבות מ'נחה ח'דשה ל'ה' ב'שבועותיכם מחל"ב כמו שכתב בעמודי שמים דף ס"ה ע"א, ובמחצית השקל כתב דזכר לשתי הלחם היינו לחם לחלב ולחם לבשר.

אם לענין החליבה כשהחלב של גוי דמיום טוב ראשון מותר ליום טוב שני כידוע, מכל מקום ביום טוב ראשון צריך שיהיה רואהו ישראל מנגד בעת החליבה, והגוי יביאהו לביתו של ישראל ולא יגע בו ישראל עד יום טוב שני, וגם שיזהר שלא יקנה הישראל ביום טוב וימכור לאחרים, (וכמו שכתב בספר נהר שלום, ובספר מאמר מרדכי סימן תק"ה), ואם חל יום טוב ביום השישי או ביום ראשון אסור בשניהם (וכמו שכתב מורינו הרב כנסת הגדולה שם, ובספר שולחן גבוה, ועיין עוד בשיירי שם), והמנהג באזמיר להכריז כדי לאסור איסר ביום טוב ראשון דלא ישתו באותו יום כי אם מאתמול או יניחנו למחר, וכן המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו כמו שכתב בספר שולחן גבוה סימן תר"ה, ובספר ברכות המים דף מ' ע"א, וסיים וכתב ואחר כל זה אין שום היתר, וכל המתיר עונו ישא ומכשיל את הרבים והוא ישא את עונם, עכ"ל, וכן הוא במנהגי עיר הקדש ירושלים ת"ו הנ"מ, וכמו כן נוהגים להכריז על הדגים ופירות לחים וירקות ועל ידי זה אין לנו מכשול.

בם יום שני לילו ויומו לא נופל מהראשון, וכבר הובא למעלה מזה המעשה הנפלא שאירע למרן הקדוש, ואם כן אם חל ליל שני בשבת ילמוד בתחילת הלילה התנ"ך, וביום יקרא האדרא זוטא והתהלים, ובספר חמדת ימים כתב, דאם אינו יכול לעשות תיקון כרת בליל שני, דהוא טוב שיקום אחר חצות ויהגה בסדר הלימוד יעויין שם, ולי נראה דהן אמת דהלימוד אחר חצות הוא עולה לרצון יותר ונשגב מאד בכל עת ובכל זמן כל שכן בלילה הזאת, אך אל תאמן בעצמך דתקום משנתך בלילה קצרה, ובכן אין מעבירין על המצוות וזריזין מקדימין, (ועיין בספר כף אחת סימן כ"ב אות ט' וי', ובספרו לב דוד סוף פרק ל"א), ושם הוסיף לומר דיום טוב שני של עצרת חיבה יתרה נודעת לו טפי משאר יום טוב שני של מועד אחר, דהוסיף משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, ובו נתעברה יוכבד ממשה רבינו עליו השלום, ובו עלה להר לקבל שאר התורה יעויין שם, וכן כתב בספר עמודי שמים דף ס"ה וס"ו, ושם כתב דבחג הזה צריך לקיים וגילו ברעדה בשביל שנתנה תורה באימה וברתת, והוא יום הדין על פירות האילן, והוא נגד יצחק נאזר בגבורה ובו נתעברה שרה, יעויין שם.

גם אסרו חג דשבועות הוא יותר גדול משאר מועדות והיה ראוי להאסר במלאכה, (עיין ברכי יוסף סימן תצ"ד, ועיין בספרו מורה באצבע, ועיקרי הד"ט סימן כ"ב אות מ"ב, ועיין שם דף ס"ו ע"ב, ואשל אברהם בפריו, ובספר משחא דרבותא דף ר"ה ע"א בארוכה, ועיין בשולחן גבוה, ודו"ק).

מד אין נופלים על פניהם מיום ראש חודש סיון עד י"ג בו, וסימנך חג מנינו י"א ועם התיבה י"ב, מפני שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה, (מורנו הרב אבי התעודה בספר כנסת הגדולה סימן תצ"ד), ובשיירי כנסת הגדולה שם אות י"א בהגהת ב"י כתב דיש נוהגים עד י"ג בכלל, ויש שאין נופלים על פניהם גם בי"ג משום ספיקא דיומא ודעביד כמר כו' יעויין שם, ובספר פרי האדמה חלק א' דף ט"ז ע"ד כתב משם הרב המג"ן דביום י"ב דוקא אין אומרים וביום י"ג אומרים, ובח"ג דף ו' ע"א הביא משם הרב הגאון מרן זקנינו כמוהר"ר יוסף חזן ז"ל בעל ספר עין יוסף וספר עין יהוסף דכתב כן דעד י"ב בו אין אומרים ובי"ג אומרים, וסימן לדבר יום שב'ועות לשבוע הבאה אומרים תחנונים יעויין שם, ובעירנו אזמיר יע"א יש בתי כנסיות שאומרים תחנונים ביום י"ג ויש בתי כנסיות שאינן אומרים וכל אחד לא יזוז ממנהגו, אכן ביום י"ד אין מקום לספק בו כלל ולכולי עלמא אומרים בו תחנונים, ונראה לי כי לבני ארץ ישראל שהוא יום אחד אומרים תחנונים ביום י"ג, ולבני חוץ לארץ שעושין שני ימים טובים, אם כן לשבוע הבאה ביום שני של חג השבועות הוי יום י"ד ואומרים בו תחנונים, והיינו כדברי מרן החבי"ב בשיירי, וכסימן שנתן מרן זקנינו רב יוסף ז"ל, (ועיין שלמי חגיגה דף קנ"א ע"ב, ובספר נוהג כצאן יוסף דף ס"ג סוף ע"א יעויין שם, והנה הרב זכור לאברהם והרב עיקרי הד"ט, לא הזכירו מסדר השבועות בפרטות שמץ מינהו, לא ידעתי הסיבה).

מה יום ט"ו סיון מה טוב שיזהר השליח ציבור לומר בסוף התפילה פסוקי יהודה אשר בסדר ויחי, וסדר וזאת הברכה, כדי לעורר על גאולתינו ופדות נפשינו, ועיין בספר עמודי שמים דף ס"ו ע"ב.