מועד לכל חי סימן י

<< · מועד לכל חי · סימן י · >>

סימן יוד חדש מנחם

קצת רשימות,

לא"ב יגיע ישועות ונחמות

א ראוי לומר כל היהי רצון בשבת שלפני ראש חדש וגם ביום המשמרה במנחה, (כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תק"ן, ועיין בספר עטרת זקנים), ובבתי כנסיות שבעירנו חלוקים במנהג זה דיש מהם שאומרים מחדש חדשים ואחר כך מי שעשה נסים ויש מהם שמתחילים מי שעשה נסים וכל אחד יעשה כמנהגו, ויש מקומות דנוהגים לומר יהפכהו במקום יחדשהו כמו שכתב בקמח סולת דף קכ"ד ריש ע"ב.

ב בחודש הזה יכוין לתקן מידת הוד כמו שכתב בספר מעשה הצדקה, ויזהר ביותר לכבד ללומדי תורה ולרוץ בדבר מצוה ולהחזיק ברכים כושלות, ולהיות אוהב שלום ורודף שלום יותר משאר חדשים, ובא וראה מפלאות תמים דעים, דאהרן כהנא דבחינתו בהוד היתה מיתתו בראש חודש אב, דהורה על גודל צדקותו שיורד על פי מדותיו, והמתענה תענית חלום בראש חדש אב אין צריך תענית לתעניתיה, (כמו שכתב חמדת ימים חדש, א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא, ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד בפרקי בין המצרים), וקמח סולת), עוד תשוב ותראה פלאות והוא דחורבן בית ראשון היה על עזבם את תורתי, והעיקר הוא המחזיק כמו שכתוב בזוהר הקדוש סדר וישלח, וחורבן בית שני על שנאת חינם, ואם כן יבוא על נכון התיקונים הנזכרים לעיל בחדש הזה כי על ידי זה חיש מהרה יבוא כי בזכות התורה יבנה הבית המקדש. [השמטה. י' בו נולד יששכר], (סדר הדורות דף ט"ו ע"ג).

ג יתן צדקה ביום המשמרה כסדר שכתב שם בספר מעשה הצדקה, ונוסח התפילה שצריך לומר בערב ראש חודש אב כתובה שם דף קל"ב ע"ב סימן נ"ח, קחנו משם.

ד כתב בספר סופי ענבים סימן ל"א וזה לשונו, אריה שאג והוא מזל אריה שאג בחודש אב שהוא חדשו, ש'הדליק א'ש ג'דול נוטריקון שא"ג בבית המקדש, וגם כן הוא נוטריקון ש'כבה א'ור ג'דול והוא אורו של בית המקדש, מי לא יירא ממדת הדין מאחר שראה שהקדוש ברוך הוא לא נשא פנים אפילו לביתו שהחריבו פשיטא שלא ישא פנים לשום אדם, וכי אדנ"י יהו"ה דבר שהוא מדת הדין הרפה ושורש הדין שדיבר בלשון עז דדיבור לשון עז הוא כמו שאמרו זכרונם לברכה, מי לא ינבא עליו כלומר, מי יאמר שלא תהיה הנבואה הקשה והעזה ההיא עליו כי ינצל ממנה, אם לא יהיה ראוי פשיטא שלא יהיה כן מאחר שלא נשא פנים אפילו לביתו, זה תוכן דבריו ושפתים יצדק, והשל"ה הקדוש והובאו דבריו בנוהג כצאן יוסף, רמז בשם החודש דא"ב ראשי תיבות א'דום ב'בל והם השני החורבנות, יעויין שם.

ה יום ג' וד' לא ישבע, (ספר מועד דוד), ובספר הזכירה דף מ"ח ע"א נראה דהיה כתוב ובד' ועשאוהו וכ"ד, ושם מנה הימים דאין להקיז, ולא ילכו התינוקות יחידים ולא יוציאו תינוק בלי מכסה, והם יום כ', כ"ו אב, וכנראה דטעות סופר נפל וצריך לומר וז"ך, ובדרך ישרה מנה יום א' וב' כ"ו וז"ך והובאו דבריו בקמח סולת, ולהרמב"ם אין להקיז יום ט"ו וט"ז, ולמהרח"ו יום י' וי"ט וכ' וכ"ב וז"ך, ולחוקי חיים יום א'.

ויו בחודש הזה שבטו יששכר כמו שכתב בספר עמודי שמים דף ס"ח ע"ב, ולפי זה ראוי לעסוק בתורה בחודש הזה טפי משאר חדשים, ומאת ה' היתה זאת דמתחיל זמן קומי מהחודש הזה, ועיין לקמן בסוף הסימן.

ז מי לנו גדול מיוסף צדיקא דכתב במורה באצבע אות רג"ל, דבראש חודש אב נהגנו לאכול בשר לכבוד ראש חדש, (ועיין בספר ברכי יוסף ובמחזיק ברכה שלו בקונטרס אחרון, ועיין בספר בני חיי סימן תקנ"ז, ובספר עדות ביהוסף סאמון סימן מ"א, ועיקרי הד"ט סימן ז"ך אות א', ובספר מאמר מרדכי).

ח בזמן הזה מותר לעשות משא ומתן אף משנכנס אב, ובנין אם הדבר הכרחי שיש לחוש להפסד וכל שכן בדבר סכנה יכול להתחיל גם אחר שנכנס אב, אבל דבר שאינו הכרחי אם התחילו אין מפסיקין, (ועיין עמודי שמים דף ס"ח ע"ב, ובספר נהר שלום), וציור וכיור דעושין מבוייא"ס (צבע) אסור משנכנס אב אפילו בקבלנות, ולהכין צרכי חופה בדבר שיכול למצוא אחר תשעה באב או שיש שהות לעשותו אחרי כן אסור, (ועיין בבית יוסף, ושיירי כנסת הגדולה, ומגן אברהם, ויד אהרן, ועמודי שמים דף ס"ט ע"א ודף ע"ד ע"א, ומשחא דרבותא דף ע' ע"ג, ועטרת זקנים לענין קבלנות, ולהרב בית דוד לענין אומן שאין לו מה יאכל דישכיר עצמו לגוים, ועיין מוהר"י מברונא סימן י', ובעיקרי הד"ט אות י"ג), ובבית הכנסת אפילו ערב תשעה באב אחר חצות יכולין לבנות, ואפילו לעשות ציור וכיור, ובגדים לצורך נישואין על ידי גוי מותר אפילו בתשעה באב אחר חצות, (באר היטב על דברי מגן אברהם), ועיין במחצית השקל דכתב לענין משא ומתן דההיתר הוא משום דכדי פרנסתו ליכא איסורא, ובאשל אברהם בפריו כתב, דעתה שיש עלינו משא מלך ושרים בכל אופן מותר, (ועיין לקמן אות ע"ב).

ט כשחל תשעה באב ביום שלישי או ביום חמישי, אז יגון בלבבי יותר משאר שנים בשביל הקצבים מוכרי הבשר, דהולכים לטייל לאכול ולשתות ולהשתכר והם מצפים מתי יבוא בסדר זה, ואיך יתכן לעשות כזאת בשבוע שחל תשעה באב בתוכה דרבו האוסרים לשתות יין, ומעיד אני עלי שמים וארץ איך הגאון הגדול מרן זקני בעל חקרי לב זיע"א הכריז שלא ישתו יין בשבוע זאת, (ועיין בספר שולחן גבוה, ובספר אורחות יושר), והאמת דהוא דבר דאין רוב הציבור יכולין לעמוד, אך לעשות משתאות בסעודת מריעות לא אמרו אדם מעולם דהותר להם לעשות כן לאכול לשבעה מיני דגים ומאכלי גבינה בכנופיא בחצר גינת ביתן, וכבר כתב המגן אברהם דמה שאמרו דמשנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו שאין שמחים כלל כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה, (ועיין בספר עמודי שמים, ומשחא דרבותא דף ע' ע"ב, ואשל אברהם בפריו), ומצוה לתת להם עצה דיקיימו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, והוא דיזמינו מהתלמידי חכמים הנצרכים וילכו עמהם לבית הכנסת וילמדו תהלים ויתפללו מנחה עם הציבור בחזרה, וזה יהיה לרצון לפני ה' ויהיה להם לסגולה דיהיו מוצלחים בעסקיהם, וימכרו הבשר תמיד לשמחות וגיל ולא לבית אבל ויזכו לראות בנחמת ציון ובשמחת ירושלים אמן.

יוד מאן דאית ליה דינא, אם הוא כל החודש, היינו אי לא גרסינן שבט בזוהר הקדוש סדר שמות דף י"ב ע"א, (ועיין שם בהגהות יש מאי"ן, ועיין עוד בזוהר הקדוש סדר יתרו דף ע"ח ע"ב ובהגהות שם), ועיין להרב מגן אברהם דהביא משם רבינו ירוחם דהוא עד אלול והוא משמא דגמרא, (ובעמודי שמים דף ס"ח ע"ב, ובכסא אליהו, ונוה שלום, ועיין להגאון הרב ן' יוחאי דף קמ"ב סוף ע"ד, ובאשל אברהם בפריו, ולהרב נח"ל נר"ו בחלק ב' דף ר"ו ע"ד לענין ממעטין בשמחה, ובספר בן יוחאי שם דף קמ"ג ריש ע"ב).

יא כביסה אפילו על ידי גוי אסור בשבוע שחל תשעה באב בתוכה, וליוצא לדרך, ולניגף בר מינן, ולקטנים שמשתינין, ולאשה הלובשת לבנים, והסודרים מחמת ששותין אבק, והמטפחות בשביל נטילת ידים שחרית, כל זה מותר אפילו בערב תשעה באב עד חצות, (עיין ערך לחם, ושיירי כנסת הגדולה, ועמודי שמים דף ס"ט ע"א, ולברכי יוסף, ואשל אברהם בפריו, וכסא אליהו), ובזכור לאברהם חלק ג' מאסף לכל המחנות בזה והתיר בתשעה באב עצמו אחר חצות, (ועיין עמודי שמים דף ס"ח סוף ע"ב, ושם בדף ס"ט לענין כובסת ישראלית לגוים, ובפרי מגדים, ועיין בעטרת זקנים), ובכלי פשתן בחילוק שיש בין חדשים לישנים עיין מאמר מרדכי, (ובספר משחא דרבותא דף מ"ט ודף ע"א ודף ר"ה), וכיבוס במים בלבד גם כן אסור, (עיין ערך לחם, וגור אריה, וזכור לאברהם חלק א' וחלק ג', ועיין מה שכתב מורינו הרב הגדול ראש יוסף, ובספר אשל אברהם בפריו).

יב אבי הבן וסנדק לא יסתפר בשבוע שחל תשעה באב בתוכה, ולא ילבש בגדים חדשים ולא לבנים, (עיין מחזיק ברכה מה שהביא מספר בית יהודה, ופנים מאירות, וזרע אמת, ועיין קיצור של"ה, ועמודי שמים דף ע"ב ע"א, ובספר משבצות זהב, ואליהו זוטא, ואדני פז, וזכור לאברהם, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות ב', ומשחא דרבותא דף ר"ו, ובזכור לאברהם שם השיג על הרב חיד"א דבלבנים התיר הבית יהודה, ושכן כתב בספרו מטה יהודה, ועיין עיקרי הד"ט סימן כ"ז אות ה').

יג בשבוע שחל תשעה באב, המחמיר שלא ליטול צפרניו תבוא עליו ברכה, (זכור לאברהם חלק א' במערכת ע' סימן תצ"ג, ועיין אליהו זוטא, ואשל אברהם בפריו, ונוה שלום, ובספר מאמר מרדכי, ונהר שלום), ובספר נודע ביהודה התיר בערב שבת חזון, ואסר בשבוע עצמה שחל תשעה באב, (ועיין עיקרי הד"ט אות י"א, ובספר גור אריה).

יד מילה ביום ראשון בשבוע שחל תשעה באב לא יסתפר ביום השישי לכבוד המילה שהיא ביום ראשון, וביום ראשון לא יוכל להסתפר דהוא בשבוע עצמה, ולא דמי לל"ג לעומר, (נודע ביהודה חלק א' סימן כ"ח, ועיקרי הד"ט אות י'), ולהסתפר יום שלפני המילה עיין עיקרי הד"ט סימן כ"ח אות ב' מחלוקת גדולה בזה.

טו הלובש בגדי חול בשבת איכה, הוא נגד הדין והוה ליה כמחלל שבת, (עיין הרדב"ז, ועמודי שמים דף ס"ח ע"ב הוכיח בשבט מישור על זה, ועיין אליהו זוטא, ומשבצות זהב, ואשל אברהם בפריו, וגור אריה, ומאמר מרדכי, ומשחא דרבותא דף ע' ע"ג, ודף ר"ו, ומחזיק ברכה, ומורה באצבע אות רל"ד, וזכור לאברהם, וכסא אליהו, ועיין למורינו הרב לב מבין דף נ' ע"ד לענין שחורים יעויין שם).

טז אורח שבא לעיר ומשום חולשא דאורחא שוחטין עליו בשר, אם הוא מופלג בחכמה יכול בעל הבית והתלמידי חכמים הנמצאים לאכול עמו דאין לך סעודת מצוה גדולה מזו, (הגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספרו הנחמד עמודי שמים דף ע' ע"א).

טוב. מי שעבר ונשא אי קנסינן ליה שלא ילבוש בגדי שבת, עיין אשל אברהם בפריו שנסתפק ולא מצא בירור, ולעניות דעתי נראה דאם הוא בחור או בתולה ראוי לקנוס, אך באלמון שלא קיים פריה ורביה לא שייך קנס, ושם תמצא דלמד זכות על הנשים דלובשות בגדי שבת להוציא את הילד למילה, כאשר יעויין שם.

חי. הכרחתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"א, דשבוע שחל תשעה באב יש להזהיר לחייטין ולעושים מנעלים שלא יתקנו מחדש, וגם לכל אחד בביתו שלא לתפור דבר חדש, ולא לעשות ג'וראפיס (גרבים) וקאלסא"ס באסטידו"ר וסוזינ"י וכיוצא מאלה, אך מלאכת הבוטון שרי לתפור דבר קרוע ושהותר התפירה שרי, (ובטווי ואריגה עיין מה שכתב בספר מחצית השקל, ובספר עמודי שמים דף ס"ט ע"א, ובספר עטרת זקנים בענין למלול הקצוות ולטוות החוטין יעויין שם).

יט. בענין הסרסורים דלא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר בשבוע זאת דשמחה הוא לרואים, עיין מה שכתב בזה בספר אשל אברהם בפריו, ובנוה שלום, ולסדר שיר חדש בשביל חתן הנושא אשה בנחמו, אם הוא הלשון והמליצה אין קפידא, אך הניגון באיזה מאקא"ם פשיטא דאסור, והמלמדים שירות ותשבחות לתלמידיהם, הנה באלו הימים לא ילמדו כי אם מהניגונים של אלו השבתות דשוברים הלב, וטוב יותר שלא ילמדו כל עיקר עד שיעברו ויתמו ימי בכי על חורבן בית המקדש.

ך. בשבוע שחל תשעה באב לא יביא מנגנים לליל השמירה, ובליל השמירה לא יאכלו בשר, אך יום המילה בלבד יאכלו בשר, (שיירי כנסת הגדולה, ועיין ראש יוסף), ובעירנו לא נהגו לשחוט אפילו לברית מילה בשבוע שחל תשעה באב, מכל שכן לפדיון הבן וסיום מסכתא וכיוצא, ואפילו לחולה אין שוחטין אלא עוף אפילו דצריך לו בשר בהמה, ומקומות שנוהגים לשחוט בברית מילה אינם יכולים לאכול כי אם הקרובים ומנין מצומצם, ואינן יכולים לשלוח מהסעודה למקום אחר שיאכל ממנה, (עיין אליהו רבה, ובאר היטב, ובעמודי שמים דף ס"ט ע"ב ביאר כל משפטי התנאים שיש בזה), ונהירנא מכד הוינא טליא דהיו מזהירים הרבנים בדור שלפנינו שלא ישחטו עופות בשבוע זאת כי אם לחולה דוקא ולמי שמזיק לו מאכלי גבינה ואינו יכול לאכול דגים, (ועיין בית חדש והביאו הבאר היטב, ובחמד משה, ומטה יהודה, ועטרת זקנים, ומאמר מרדכי, ומשבצות זהב, ואשל אברהם בפריו, ונוה שלום, ועיקרי הד"ט סימן ז"ך אות ד'), ובסעודה רביעית יש להקל לאכול משיורי שבת ולא עוד והשאר יתנו לתינוקות, (ועיין ברכי יוסף, וקול אליהו חלק א' ובכסאו, ובעיקרי הד"ט אות א', ובשמן המאור, יעויין שם), אך בזאת לא יקנה יותר מהרגלו כדי שישאר לסעודה רביעית.

אך. אם חל בשבת תשעה באב או ערב תשעה באב, יש שלש סברות לענין תלמוד תורה, א. דבשניהם אסור אחר חצות, ב. לחלק בין ערב תשעה באב לתשעה באב עצמו כל היום, ג. דבשניהם מותר ללמוד, (עיין טורי זהב, ומגן אברהם, וכנסת הגדולה, ואליהו זוטא, וברכי יוסף, ובעטרת זקנים, ובזכור לאברהם חלק א' האריך בזה, ובכלל כתב דאם לא קרא שנים מקרא ואחד תרגום בבוקר יקרא אחר חצות אפילו בתשעה באב עצמו, והיינו דפירש דכונת לחזור הפרשה היינו הך, ועיין בספר אליהו זוטא דפירש כן ודחה פירוש הלבוש דהבין דהוא על כי תוליד יעויין שם, ובספר נהר שלום פירש דהוא על פרשת ויחל, יעויין שם, ועיין יד אבישלום דף מ"ג ע"א), והעיקר הוא שלא יהא בטל מדברי תורה, וכבר אפשר ללמוד בפירוש האיכה ואיוב וירמיה, ומדרשי רבותינו זכרונם לברכה, ופרק אלו מגלחין, ובהלכות תשעה באב, ומי הכניסו לחכם בתגר זה במקום שיוכל להגות במילי דשייכי לאותו היום, אך מה יעשה עם הארץ דאינו יודע באלו ולהיות בטל הוא יותר רע ואין דנין אפשר משאי אפשר, ואם יוכל לילך ולשמוע מוסר ואגדה מפי חכם מה טוב ומה נעים, וראוי לחכם הדורש שילמוד בספר קב הישר פרק צ"ד וכיוצא מזה להשמיע לעם לעורר לבבם, ומה שכתב במטה יהודה לענין אבל, וערך השולחן לגבי תשעה באב, דאם רוצה להיות בטל רשאי יעויין שם, לי הפעוט צריכה רבה ואני מצטער על הנשים דהם בטילות והם באו להוסיף על האנשים זה דבר תמוה, (ועיין בספר עמודי שמים דף ע"א ע"א, ובמאמר מרדכי, ובספר זרע יצחק אשר בספר בני יוסף דף מ"ו סוף ע"ב), ולומר מזמור מכתם בשבת שחל בו ערב תשעה באב, על זה גער הרבה הרב יד אבישלום, ועיין שם המלא"ך הדובר בו ומוהר"א די קולוניא דחלקו עליו, ובחידושי משבצות זהב בפריו כתב דלא יאמר אלהים יחננו משום דאין זמן חנינה, יעויין שם, ועיין בנוהג כצאן יוסף דכתב דאומרים ויתן לך, יעויין שם, ומנהגינו שלא לומר, והנה בין כשחל תשעה באב בשבת בין כשחל במוצאי שבת אין לומר צו"ץ, (ועיין גור אריה, ופרדס לרש"י, ונוהג כצאן יוסף, וחידושי משבצות זהב, ואשל אברהם בפריו, יעויין שם, ושיירי כנסת הגדולה, ועמודי שמים, וזכור לאברהם, ובכסא אליהו עמד על דברי הלק"ט יעויין שם), ותא חזי ואתקינו סעודתא אין קפידא בזה.

בך. כתב הלבוש, הא דלא ניתנה מגילת איכה ליכתב כמו מגילת אסתר, משום דאנו מצפים לגאולה בכל עת כאשר יעויין שם, וצריך לזכור זה בעת קריאת איכה מתוך הסידור של ארבע תעניות, אלא דלפי זה לעתיד לבוא לא יקראו איכה כמו שהיו עושין בבית שני, דעל זה הוא שאמרו ועל אב מפני התענית כידוע, ואי אפילו בזמן שיש שלום קורין היה ראוי ליכתב, ואולי צריך לומר דשנא ושנא מזמן הגלות דהוא בחיובא לזמן הגאולה דהוא משום הודאה בלי חיוב, ואינו מן הדין לקרות אותה בכתב באותו זמן דבא הישועה, ובשיירי כנסת הגדולה כתב טעם אחר משום דלא ניתנה לקרותה בציבור, (עיין שם, ובאליהו זוטא, ובמשבצות זהב בפריו, ובחידושי אשל אברהם שם).

כג. ערב תשעה באב ראוי לומר תיקון חצות ואחר כך להתפלל מנחה גדולה, אי משום דתיקון רחל הוא בחצי היום ומנחה הוא כי ינטו צללי ערב, ואין בזה משום תדיר ושאינו תדיר כי אינו זמנו, ועוד דיכול לומר תחנונים קודם התיקון, ואילו במנחה אין אומרים תחנונים אפילו שהוא במנחה גדולה, (ועיין עיקרי הד"ט סוף סימן כ"ח, ועיין שמור שארית אות מ"ד).

כד. נדר להתענות והוא ערב תשעה באב או תענית חלום, אם אינו יכול לעשות רצופים ישאל על נדרו, ובעבור תענית חלום יתענה עד סעודה המפסקת, (עמודי שמים דף ע"א ע"א), וכן ביארציי"ט, (עטרת זקנים, ואליהו זוטא, וחידושי משבצות זהב, ואשל אברהם בפרי מגדים, ונהר שלום).

כה. לענין תספורת היכא דחל תשעה באב בשבת ונדחה או ביום ראשון, לא יסתפר בערב שבת איכה כדי שיכנס מנוול לתענית, אך אם חל בשלישי וחמישי אין קפידא, אמנם בשבוע עצמה לא יסתפר ולא יטול צפרניו כמובא למעלה מזה, (ועיין כל בו, וערך לחם, ומגן אברהם, וטורי זהב, ושולחן גבוה, ונהר שלום).

כו. מי שהרגיל לילך למרחץ ולטבול בכל ערב שבת יכול לטבול גם בשבת חזון, אך מי שאינו רגיל כי אם באקראי לא ילך משנכנס אב, ועיין בית חדש, ובאר היטב, ושולחן גבוה שחילק בין מים צוננים למים חמים, (ועיין בספר עמודי שמים דף ס"ט ע"ב, ועיין בחידושי משבצות זהב, ובספר עבודה ומורה דרך, ואשל אברהם, ואליהו זוטא), ובספר ישועות יעקב כתב דאפילו בערב תשעה באב יכול לטבול לקריו, וכן בתשעה באב שחל בשבת יטבול בבוקר לטהר עצמו מטומאת קרי, יעויין שם, ולענין תשעה באב אין חילוק בין צונן לחמין כי אם באבל, (ועיין מה שכתב עטרת ראשינו מורינו הרב החסיד שארינו הפרד"ס זצוק"ל בספרו הנחמד אות היא לעולם מערכת א' אות כ"ד), ובספר נהר שלום כתב דבתשעה באב שחל בשבת מותר לרחוץ ידיו ופניו בחמין דלגבי תשעה באב ליכא האי חילוקא בין חמין לצונן, יעויין שם, ועיין גור אריה דהנזהר אפילו בצונן בשבת זו תבוא עליו ברכה, יעויין שם.

זך. ליל תשעה באב שחל בשבת התיר הקיצור של"ה טבילת מצוה, (ועיין במגן אברהם, וזרע אמת סימן פ', ובאר היטב, וקמח סולת דף קכ"ח ע"ג, ועיין שם דף ע"ב ע"ב), ומורה באצבע אות רל"ד התיר אפילו שאינו טבילת מצוה, (ועיין בספר אליהו זוטא באורך, ובספר ישועות יעקב), והנה מה שכתב בכנסת הגדולה ועטרת זקנים, דבשבוע שחל תשעה באב ימעט מתשמיש המטה כאשר יעויין שם, אינה למשנת חכמים כי אם בא באזהרה לעמי הארצות דלפחות בשבוע זאת ימנעו עצמן, (ועיין נוהג כצאן יוסף, וחידושי משבצות זהב, ומחצית השקל ודו"ק), ובעמודי שמים ובאר היטב כתבו, דבתשעה באב שחל בשבת נהגו דהשמש מכריז אחר ערבית דדברים שבצנעא נוהג יעויין שם, ולפי האמור ליתא להאי כרוזא, ועיין שולחן גבוה סימן תקנ"ד אות ל"א דתמה על מוהר"י מברונא דכתב דאפילו ליל טבילת מצוה אסור בתשעה באב שחל בשבת דקיימא לן כריא"ז, ודבריו תמוהים כאשר יראה הרואה.

כח. היכא דחל טבילתה בליל מוצאי תשעה באב, עיין בספר זרע אמת סימן פ"א כיצד תעשה התיקון, (ועיין פחד יצחק מערכת ט' ד"ה טבילה, ועמודי שמים דף ע"א ע"ב, ועיין לעיל בחודש סיון בליל שני של שבועות, דשייך דיעשה התיקון הזה, ועיין בספר אליהו זוטא, ועיין לרש"י בספר הפרדס דף מ"ח).

כט. יזהר שלא יאכל אחר חצות שתי סעודות זו אחר זו אלא יאכל שני תבשילין כחצות או אחר חצות תיכף כדי שיאכל רעב בסעודה המפסקת תבשיל אחד, (יוסף אומץ אשכנזי ק"ק, ובזכור לאברהם חלק ג'), ועמודי שמים דף ע' ע"ב כתב דהסעודה של קודם סעודה המפסקת היא כמו סעודת יום טוב, ויכוין דאנו בטוחים דיהפכהו הקדוש ברוך הוא לששון ולשמחה, ואם הרבה בסעודה אין קפידא, (ועיין עטרת זקנים, ובאשל אברהם בפריו, ובספר נח"ל חלק ב' דף ר"ן ע"א, ועיניך תראינה למורינו הרב עטרת חכמים מהרי"ן ז"ל בספרו הנחמד לב מבין דף נ"א ע"ד, על מאי דנהגו באכילת ביצה באפר אחר הסעודה, יעויין שם).

ל. מה שכתב הרב בארות המים סימן ק"ד להתיר עדשים וביצים קשים, אחר המחילה רבה לא צדק, (ועיין פרי חדש, וזכור לאברהם חלק ג'), ואעיקרא עדשים לית בהו כשרים לאכילה בזמנינו, (ועיין בקונטרסי כף החיים), והעיקר הוא דשני תבשילין אפילו שאין דרך ליתן בו ביצים וכיוצא, אם נותן בהם הוה ליה שני תבשילין, חוץ מבוסר ולימון ובצלים ותבלין דלא מיקרו שני תבשילין, וגם דגים לחים שאינם מלוחים אסור לאכול בסעודה המפסקת, (ועיין לקט הקמח מה שכתב על הכנסת הגדולה בסימן תקנ"ד, ועיין אליהו זוטא, ומשחא דרבותא דף ר"ז ע"ב, ואשל אברהם בפריו, ובעיקרי הד"ט סימן כ"ח אות כ', ועיין בשיירי כנסת הגדולה, ופרי חדש, ובית דוד, וערך השולחן, ושולחן גבוה, וברכי יוסף, ומורה באצבע אות רל"ד, ובש"ב משם ספר חזה התנופה, ומחצית השקל, ונוה שלום, ובספר יד אבישלום, ועטרת זקנים, וגור אריה, ומאמר מרדכי, וכסא אליהו, דהאריכו למעניתם בין בענין שני תבשילין ובין בענין הדגים).

לא. שתי קדירות רצונו לומר אחד בלילתה עבה ואחת רכה, ומטעם זה שני ביצים אחד רך ראוי לגמוע ואחד קשה הוו להו כשתי קדירות, ומיהו אפשר לחלק, (נהר שלום), ולפי זה אם לא הספיק מה שנתנו לו מקדירה אחת אפילו שהוא מאותו המין לא יקח מקדרה אחרת לאכול עוד אם יש קצת שינוי, וכתוב בתשובות הכנסת הגדולה ק"ק סימן ל"ו, דאם בשלו שני תבשילין בקדרה אחת אינו נאסר התבשיל ויאכלו אחד מזה ואחד מזה.

לב טרוש"י (מלפפון כבוש) וסאלאטה אסור, (שיירי כנסת הגדולה, ואליהו זוטא, ועיין זכור לאברהם), ובמורה באצבע סוף אות רל"ט כתב דסאלאטה מירק חי יש להחמיר, ובכן הזמן גרמא דל"ו פסק מעל שולחנו צנון וחזרת וכיוצא מאלה כי זה דרך תענוג ולגרר תאות המאכל.

לג שני תבשילין אפילו נאכל כמות שהוא חי ואפילו פירות צלויין בקינוח סעודה אסור, (הרב ברכי יוסף, וזכור לאברהם, ועמודי שמים, וגור אריה, ומאמר מרדכי, וכסא אליהו), ונוהג כצאן יוסף כתב דטוב להפסיק בגודגודיות בזמן שאינן מתולעים עדיין כי הם מקררים הגוף, ואסור לשמש מטתו, יעויין שם.

לד מעט שכר למי שלא יוכל לסבול שרי קודם הסעודה ולא בתוך סעודת המפסקת, (עטרת זקנים, ואליהו זוטא, ויד אהרן, ומשבצות זהב בפריו, ושולחן גבוה), וחושא"ף אסור, (בית הרואה, דלא כהרב בית דוד), זולת למי שיש לו כאב דישתה מים עם סוקאר, (ברכי יוסף, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות ד', ובכסא אליהו).

לה לא ישב על גבי קרקע, בין בסעודת המפסקת, בין בערבית בין בשחרית אם אין לו תחתיו מחצלת או מרבדים או איזה כסת דק וכיוצא שיהא מפסיק בינו לבין הקרקע, דמלבד דעל פי הקבלה צריך כן, עוד הן בה משום שלא יזיק לו, (ברכי יוסף, ואליהו זוטא, ואשל אברהם בפריו), ובספר אדני פז כתב דישב על גבי נסר כשאין גבוה מטפח, ובספר ערך לחם כתב דאם אינו יכול לישב על גבי קרקע, הא מיהא ישנה מקומו.

לו זימון ליכא בסעודה זו, וישבו לאכול בפרטות זה בזוית זו וזה בזוית זו, (עמודי שמים דף ע"א ריש ע"א), ומהיות טוב יזהרו שלא יהיו רואים זה את זה, או ימתינו עד שיברך האחד ברכת המזון, (ועיין גור אריה, ונהר שלום, ומשחא דרבותא דף ר"ז ע"ב, וחנן אלהים תקון כ"ג, יעויין שם).

לז לא ילבש ג'וראפיס או קאלסא"ס מכובסים בתשעה באב ואין צריך לומר חדשים, (עיין זכור לאברהם חלק א'), ומנעלים חדשים מבגד טוב לחנכם ביום הכפורים ולא בתשעה באב. (הלק"ט, ועמודי שמים דף ס"ט ע"א, וחמדת ימים. (א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא, ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד בפרקי בין המצרים).

לח נעילת הסנדל, אם יש בו עור בין מבפנים בין מבחוץ אסור, (דבר משה סימן ל"ט, ועיין משפטי שמואל סימן י"ב, ובאליהו זוטא, וברכי יוסף, ואשל אברהם בפריו, וזכור לאברהם, ועיין ישועות יעקב, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות א'), ומנעל מעור עוף ודג מסתברא דאסור, ואם מועיל למנעל חליצה צריך עיון, (אשל בפריו סימן תרי"ט, ולענין מנעל של לבדים עיין מה שהאריך הגאון הגדול בעל ישועות יעקב ז"ל).

טל. מותר לילך יחף דלא כמ"ש הב"ח, ואליהו זוטא, ואני הרואה לכמה אשכנזים דהולכים יחפים ביום תשעה באב מאחר כי רבני אשכנז הלא בספרתם הזהירו על ככה, ועיין עמודי שמים דף ע"א ע"ב, וההיתר דבדרך וכשיוצא מן העיר או מבואות וברחוב עובדי כוכבים ומזלות או לפתח השרים ידוע, עיין עמודי שמים שם, ובספר משחא דרבותא, אך ברחוב היהודים אפילו שעוברים גוים רבים אין לו היתר להחליף המנעלים כמו שכתבו הרבנים הנזכרים, ועיין בספר אשל אברהם שם, ועי' בקונטרס ספר חיים סי' ל"ז אות ט"ז. (א"ה: סעיף זה הוגה על פי ההשמטות שבסוף ספר לב חיים עיין שם).

מ טאקו"ס וגאליג'אס התיר מוהריק"ש, (והביאו דבריו בספר פרי האדמה דף מ"ג ע"ד, וזכור לאברהם), והטעם דהעור הוא לאחוז הגאליג'ה, (ועיין בספר משחא דרבותא שם).

מא. במקום שיש שקצים ורמשים או ארץ אשר אבניה ברזל יש להקל בנעילת הסנדל, (שולחן גבוה), וכיוצא בזה התיר הרב בית דוד סימן של"ג למי שמצטער לילך יחף דינעול קאלסאס חדשות או מכובסות דבמקום צער לא גזרו רבנן.

מב במקומות דהקילו בנעילת הסנדל אשכחן שני אופנים דיעשה בהם שינוי, דהיינו דיחליף ימין בשמאל, אי נמי יתן עפר בתוך המנעל, (כמו שכתב בנוהג כצאן יוסף, וקיצור של"ה, ועטרת זקנים), ומיהו לבית הכנסת לא יכנס במנעלים של עור, ומורינו הרב מאריה דאתרא הדין בעל ספר דרך עץ החיים זצוק"ל בקהילה קדושה שלו לא היה מניח ליכנס אדם במנעלים של עור, לא בתשעה באב ולא ביום הכפורים.

גם אונן בליל תשעה באב לא יאמר שום דבר וכן ביום עד אחר הקבורה, (אליהו זוטא), ואבל יכול להיות שליח ציבור בתשעה באב בערבית ושחרית בלבד, (עיין אדני פז, ושלמי צבור דף קפ"ט ע"ג), ובספר בית יהודה, ומחזיק ברכה, וזכור לאברהם כתבו, דיכול לעלות לתורה ולהפטיר בבוקר דוקא, ובספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"ט כתבתי דלא יצא לבית הכנסת כי אם בלילה ובשחרית ולא במנחה, זולת דאם אין לו מנין ואינו תלתא קמאי יוצא, אך לא יעלה במנחה לספר תורה ומכל שכן להפטרה, (ועיין מאמר מרדכי, ונוהג כצאן יוסף, ואשל אברהם, ובספר ישועות יעקב, יעויין שם).

מד אפריון נמטייה להגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספרו הנכבד עמודי שמים דף ע"א ע"א דכתב, דיזהר שלא יגע בידים במנעלים בתוך התפילה כי במנעלים של בגד איכא למיחש יותר דישכח ויגע בידיו.

מה במקומות שנאספים להתפלל ערבית בטיראדו"ס (מרפסות) או בחצרות, יזהרו לנקות ולכבד אותו מקום שעתידים לישב שם, ושלא יהיה בפני בית הכסא או בפני טינופת או בפני נשים ואיכא אינשי דיסתכלו בהן, ובמקום קינות יהיה מסכת קנאות.

מו אם חל במוצאי שבת יזהרו לברך בורא מאורי האש קודם קריאת מגילת איכה, (עיין עמודי שמים דף ע"ג ע"א, וגור אריה, וערך השולחן, ומשבצות זהב בפריו, והוא מהבית יוסף משם אבודרהם, ועיין הטעם בטורי זהב), ושם כתב דאם שכחו יברכו אחרי כן, והנשים יברכו לעצמן ויאמרו להן המבדיל תיבה בתיבה בלי שם ומלכות, (ועיין שולחן גבוה סימן תקנ"ו, והטעם דאין אומרים ויהי נועם ומתחילין מואתה קדוש, עיין ראש יוסף, ונוהג כצאן יוסף, ופרד"ס לרש"י, וחידושי משבצות זהב, ואשל אברהם, ומאמר מרדכי, וערך השולחן, ומשחא דרבותא).

מז יכינו מקום פ'יניריס או פ'אנוס בתוכם שמורים מהרוח כדי שלא יהיה להם בלבול בשעת קריאת מגילת איכה ולפעמים יכבו הנרות ובאים לידי צחוק זה עם זה ומחטיאין את אחרים, לכן הישר והטוב הוא דהזמנה מילתא היא להביא הנרות בתוך כלי זכוכית, ויש מקומות דנוהגין לכבות הנרות במספר השנים מהחורבן לקיים במחשכים הושיבני, ויש מקומות דמקיימים זה עד שעת קריאת האיכה ואחר הקינות מכבין.

מח תשעה באב שחל במוצאי שבת יבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב בלי שם ומלכות, ובמקום שיש מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, (עיין גן המלך סימן קד"ם, וזכור לאברהם חלק א' מערכת ה', ועיין חידושי משבצות זהב בפריו, ומחצית השקל, וישועות יעקב, ובערך השולחן, ומאמר מרדכי, ואין כן דעת כל הפוסקים, כך צריך לומר בדבריו), ומנהגינו לברך בשם ומלכות השתי ברכות ולא עצי בשמים וכדכתב בערך השלחן שם, (ועיין לקמן אות נ"א).

מט חולה אם יבדיל תיכף, עיין עיקרי הד"ט סימן כ"א אות ג' ואות ט"ז, ובתשובות כנסת הגדולה סימן ע"א פסק דחולה יבדיל תיכף, ובברכי יוסף כתב דמוציא בני ביתו ידי חובה.

ן מי שמתענה שני ימים לא ימתין עד ליל שלישי אלא ישמע מאחרים, ואם לא יש יתן לתינוק, (מגן אברהם, ומטה משה סימן תש"ל, ועיין שם בברכי יוסף דלא גזרינן משום אתי למסרך, ועיין באליהו זוטא), ובעמודי שמים דף ע"ב ריש ע"ג כתב דימתין עד ליל שני ולא יתן לתינוק, יעויין שם, והמתענה שני ימים אם היה דחוי לא יתענה יום י"א באב, (אליהו זוטא, ואשל אברהם בפריו, וגור אריה, ועמודי שמים דף ע"ד ע"ב), ונשים לא יעשו שום מלאכה אם לא יאמרו המבדיל, ואם הוא בשם ומלכות נחלקו בזה וספק ברכות להקל, (ועיין שולחן גבוה, ונוהג כצאן יוסף, ועיין בקונטרסי כף החיים, ועיין קיצור של"ה, ואשל אברהם, ומשבצות זהב, ומחצית השקל, וישועות יעקב, יעויין שם ובאליהו זוטא), והמתענה שני ימים יקרא מגילת איכה ליל י' ויומו גם כן, (השל"ה הקדוש, ואליהו זוטא).

נא אם יברך על הבשמים, צדדתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"ו עיין שם, (ועיין בספר משחא דרבותא דף ע"ג ע"א, ועיין לרש"י בספר הפרד"ס דף מ"ח, ובספר נוהג כצאן יוסף, ובמה"ש, ונהר שלום, ומאמר מרדכי, ועיין לקמן בחודש תשרי בעזר משדי).

בן יקנח פניו במטפחת שהיתה שרויה במים ונגובה, (עיין מור"ם סימן תקנ"ד, ושלטי גבורים סימן תרי"ד), ולא יעשה כן ביום הכפורים, (ועיין מטה יהודה, וזכור לאברהם חלק א'), ובסדר ואופן הנטילת ידים בתשעה באב, אתה תחזה מה שכתב הרב ושב הכהן סימן ג', ובעיקרי הד"ט סימן כ"ח וסימן ל"א, ובספר עמודי שמים, יעויין שם.

נג אם היה לכלוך בעיניו רוחץ ואינו חושש, ולהעביר הלכלוך מידיו וגם הנשים המבשלות ומדיחות הבשר מותר, (עמודי שמים דף ע"א ע"ב, ואליהו זוטא), וכן אם יש חטטין בראשו דהתירו בסיכה כדי להעביר הזוהמא, (כמו שכתב בספר משחא דרבותא יעויין שם, ועיין עמודי שמים דף ע"א ע"ב, ובערך השולחן, יעויין שם), על כל פנים לא ירחוץ פיו בבוקר ביום תשעה באב ולא ללעוס קנמון ולפלוט, (מור וקציעה, ועמודי שמים דף ע"א ע"א), ודע דיש חוששין לסברת הרמב"ן והר"ן ודעימייהו דמשהתחיל בסעודה המפסקת אסור לרחוץ ולסוך, (ועיין גור אריה, וחידושי משבצות זהב בפריו, ומק"ק דף קכ"ז ע"א, ונהר שלום, כאשר יעויין שם), והמנהג שלנו שלא לקבל השלשה עינויים כי אם סמוך לבין השמשות ואינו תלוי עם סעודה המפסקת, ומכל שכן כשחל במוצאי שבת דהיה ראוי לחלוץ מנעל בברכו דערבית, אלא דמשום טירחא מהליכה וחזרה או להוליך עמהם המנעלים זריזין מקדימין.

דן כשם שאין לומר צפרא דמארי טב, כך אין לומר בי"ם דרך ולא ישיב ובמי"ם עזים נתיבה, (עיין אליהו רבא, ופרי מגדים).

הן נוהגים לילך לבית הכנסת בבגד העליון היותר גרוע ובלוי וכובע על עיניו, (עמודי שמים דף ע"ב ע"ב), וכן ראיתי בספר ע"ת ואליהו זוטא דהביאו, דמוהרי"ל היה לובש סרבל רע וגרוע משום שלא להפסידו בישיבת הקרקע, ובמנחה היה מחליף מן הגרוע אל הטוב, יעויין שם, ואני אומר דלא היה כונתו של מוהרי"ל משום הפסד אלא משום להראות אבילות והכנעה ביום הזה, וכן ראינו בעינינו למורינו הרב המופלא ח"ק לישראל בעל ספר תהלה לדוד זלה"ה, דהיה דרכו כל ימיו אפילו אחר שנכנס להרביץ תורה שלא ללבוש גלימא ביום תשעה באב בשחרית, אלא היה הולך לבית הכנסת בלבוש ביניש' בלוי וקצר שהיה לו מקטנותו, אך במנחה היה לובש הגלימא כדרכו.

נו אפילו מי שאין לו מה יאכל אין לו לעשות מלאכה בתשעה באב אלא יתפרנס מן הצדקה, (כן הכרחתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"ט, ובענין דאינו רואה סימן ברכה, עיין אדני פז, ובעמודי שמים דף ע"א ע"ב, ומשחא דרבותא).

נז איסור מלאכה הוא בין ביום ובין בלילה כמו שכתבו המגן אברהם, ומשחא דרבותא, ובספר עמודי שמים נכנס במלאכה וסיים בטוטון ודו"ק בדברי קדשו, (ועיין מה שכתב בספר ערך השולחן, ובספר ישועות יעקב, ובספר חיים וחסד למהר"ח מוסאפיי"א דף נ"ט ע"ג, ועיין מעש"ר פ"ה דתעניות ה"ז).

חן בתשעה באב בבוקר הכהנים נושאים את כפיהם במדרש קדוש בית אל יב"ץ, (כמו שכתב בחסד לאברהם סימן קכ"ח אות י"ח), ובמקומות כמו אזמיר דאין נושאין את כפיהם בבית האבל אם כן גם בתשעה באב כן, ועיין שם הטעם, (ועיין דגול מרבבה סימן תקנ"ט, וזכור לאברהם, ומשבצות זהב בפריו סימן תקנ"ז ותקנ"ט), וכתב בעמודי שמים דף ע"ג ע"א דברכת עוטר ישראל לא יאמר בשחרית אלא במנחה, (יעויין שם ובדף ע"ד ע"א), ואין מנהגינו כן, ובברכת שעשה לי כל צרכי עיין מה שכתבתי בקונטרס כף החיים, ובספר ערך השולחן, וחידושי משבצות זהב, ומה גם דפסק בשולחן ערוך למעט בכבודו, כאשר יעויין שם.

טן אין השמש קורא לבית הכנסת בתשעה באב אלא מעצמן משכימין ובאין, (מוהרי"ל, ואליהו זוטא), והנה אמת דטוב לאחר התפילה בבית הכנסת כדי שיצאו כחצות היום, מכל מקום הישנים על ערסותם שינה של שחרית כאילו היום הזה הם בני חורין מלומר קריאת שמע ותפילה בזמנה, עליהם נאמר על מה תוכו עוד תוסיפו צ'רה דמעכבים בנין בית המקדש וביאת המשיח, ואדרבא מצינו דאחד מהימים שצריך להשכים הוא תשעה באב כמו שכתב בספר דבש לפי ברמז הכתוב וישכם אברהם בבקר, ואיך יתכן לעשות לאידך גיסא להתעצל שלא לקום יותר משאר ימים, ולבטל מקריאת שמע ותפילה בזמנה, ואם כן הירא את דבר ה' יתן דעתו על בניו שיקומו בבוקר להתפלל, (ועיין באשל אברהם בפריו).

ס מי שהוא שליח ציבור יניח טלית ותפילין של רש"י ורבנו תם ויקרא קריאת שמע ואחרי כן יסירם וילך לבית הכנסת, ומי שאינו שליח ציבור יתפלל ביחיד בביתו בהצנע עם טלית ותפילין כאורחיה בכל יום בלי שינוי כלל, זולת דאינו אומר תחנונים ויענך ותפלה לדוד, (עיין שיירי כנסת הגדולה, ובית דוד, והלק"ט, ודבר משה, ושולחן גבוה, ונהר שלום, וברכי יוסף, ושלמי צבור דף צ"ו ע"ד, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות י"ב, ובספר כסא אליהו, ובספר פרי האדמה דף ר"י ע"ד, יעויין שם), ויאמר שירת הים במקומה, ואחר העמידה יקרא שירת האזינו, (עיין בחס"ל סימן נ"א אות י"א דף ל"ח ע"א, ועיין ערך לחם, ושולחן גבוה), ויאמר מזמור לתודה בין בערב תשעה באב ובין בתשעה באב, (שיירי כנסת הגדולה, ורש"ל סימן ס"ד, ובמגן אברהם, ובחידושי משבצות זהב בפריו, ובאליהו זוטא), ויקרא פרשת קדש לי, והיה כי יביאך במנחה, וכשאומר פאר תחת אפר ימשמש בתפילין.

סא כל האוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה, (זוהר הקדוש סדר וישלח), ובספר מנחה בלולה רמז בזה הפסוק ארבעה צומות, ג' תשרי, י' טבת, גי"ד גימטריא י"ז בתמוז, את לרבות תשעה באב, ואותיות הנשה השנה, ועוד את גיד הנשה גימטריא תשעה באב, והש"ך כתב דשס"ה גידים נגד שס"ה ימים בשנה דשולט אחד בכל יום, ובתשעה באב שולט גיד הנשה דלכך נחרב הבית בראשונה ובשניה בתשעה באב נגד שני גידין ימין ושמאל, דהוא מצד סטרא מסאבותא ואנו מתענין להתיש כחו, והמתענג נותן לו כח, (יעויין שם, ובקמח סולת דף קכ"ה ע"ד), ויותר פשוט נראה, א"ת גיד ראשי תיבות תשעה אב דשולט גיד הנשה.

סב יזהר שלא לטייל בתשעה באב בשווקים ובפרט בלילה, וזהו אפילו שהוא יחידי, כל שכן כשיהיה עם אשתו דהולכים לטייל שניהם כאחד בלילה מדובקים בזרועותיהם על הבראסיט"ה (כרכרה), כי אפילו בלתי תשעה באב אסור לילך כן בשוק כי הוא מכוער הדבר, וכל שכן בתשעה באב עצמו כי בלאו הכי אסור ליגע באשתו כאילו היא נדה כמו שכתב בדרכי משה סימן תקנ"ד, ואף על גב דהרב מגן אברהם התיר בסימן תקנ"ד ביום תשעה באב ליגע באשתו, עם כל זה זהו נגיעה בעלמא אבל בלילה ודרך כיעור כזה הוא איסור גמור, (ועיין עמודי שמים דף ע"ב ע"ב), ועיין מחצית השקל בחילוק שיש בין לילה ליום, ומיום הכפורים לתשעה באב, (ועיין בחידושי משבצות זהב בפריו), ורוב בתי ישראל נוהגים להציע המיטות בליל תשעה באב ובליל יום הכפורים בתים לבדים, אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן בחדר אחר ואינן רואין אלו את אלו ולא קרב זה אל זה כל הלילה, והכל לפי מרחב הבית ולפי הטף.

סג גם יזהר ביום ובלילה לומר הקינות עם הציבור מלה במלה וכמו שכתב מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקע"ו סעיף ה' וזה לשונו, בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבל וכל שכן שלא לשיח עם העובדי כוכבים ומזלות, וצריך להגביה הקול בקול מר, וזה לשון הזוהר הקדוש סדר בשלח דף נ"ה ע"ב, רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי שמעון והוה קרי, כתיב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו קול צופיך מאן אינון צופיך אלא אילין דמצפאן אימתי ירחם קודשא בריך הוא למבני ביתא, נשאו קול ישאו קול מבעי ליה מאי נשאו קול, אלא כל בר נש דבכי וארים קליה על חורבן ביתיה דקודשא בריך הוא, זכי למאי דכתיב לבתר יחדיו ירננו, זכי דמחוי ליה בישובא בחדוותא, בשוב ה' ציון בשוב ה' אל ציון מבעי ליה מאי בשוב ה' ציון בשוב ה' ציון ודאי, יעויין שם, וגם השליח ציבור יזהר לקרוא פרשת כי תוליד בהכנעה ובבכיה ולא יהא כניגון איכה אלא כזמר קריאת התורה בכל עת, ולא יהא מגמגם מחמת כי תרדנה דמעותיו אלא יתאמץ לקרותה בשפה ברורה בעבור ישמע העם, וכתב בנוהג כצאן יוסף דמי שעלה בשחרית טוב שיעלה במנחה כדי שיאמרו עליו מי שברך, ואם בבוקר לא היה כהן ובמנחה היה אז יאמרו מי שברך על מי שעלה בבוקר, יעויין שם.

סד משה היה מראה ספר איוב לזקני ישראל כדי שיראו שיש תקנה לכל הבוטח בה', (רבותינו ז"ל והובא בילקוט ראובני סדר וילך), ואם כן מלבד הטעם דהאי יומא דקא גרים ללמוד בספר איוב שהם דברי תוכחות ומאורעות רעות, עוד הן בה טעמא רבה דעם בני ישראל יתנו לבם דמבטחינו בה', דיש תקוה לאחריתנו ויבוא משיח צדקינו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון אמן, ובספר אור הישר דף ד' ע"ב אות ז' כתב דטוב ללמוד מענה איוב בכל יום, יעויין שם.

סה החי יתן אל לבו ביום תשעה באב, כי מלבד מה שהוא חייב לבכות ולהתאבל על חורבן פעמיים וחילול ה' וחילול תורתינו הקדושה, זאת ועוד יתן דעתו וכונתו באמירת קינות ואיכה על הריגת כמה צדיקים וחסידים וסנהדרין, וראשי אלפי ישראל כהנים לויים וישראלים במיתות משונות, ובפרט בהריגת זכריה הנביא שיש להצטער עליהם מצד הזכרת מיתתן של צדיקים כמו שכתב בזוהר הקדוש סדר אחרי באורך על ענין קריאת פרשת מיתת שני בני אהרן ביום הכפורים כמו שיעויין שם, וזהו בכל אלו הצדיקים, וכמו כן על מיתתו של יאשיהו המלך, ועשרה הרוגי מלוכה, ושבעת בני חנה וכדומה להם, ונוסף גם הוא איכא עוד שברון מתנים מהזכרת מיתתו של זכריה הנביא, להתאונן על חטאות אבותינו שחטאו ואינם בהריגת דם זכאי כהן ונביא וצדיק ובשבת ויום הכפורים ובתוך בית המקדש, אולי יחנן ה' להעלות לנו ארוכה ומרפא לרפאות לכל מכאובי נפשינו ולסלוח לכל עונותינו, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב אמן.

סו כתב בספר דרך חכמה נתיב הרביעי סימן ח' וזה לשונו, מה שאמרו בתיקונים תיקון י"ב דף ז"ך ע"א, שמה שכתוב בבכי יבואו פירושו, בזכות הבוכים על חורבן הבית וגלות השכינה יתקבצו הגלויות, הטעם שהוא תיקון לעון קרי כמו שכתב בספר יסוד יוסף, שעל כן דוד היה נזהר בעמידת חצות לילה לתקן חטא אדם הראשון שפגם באות ברית קודש, ועל שחטא זה בא על ידי הרהור שהוא בא על ידי הראיה, גם כן צריך לתקן העינים על ידי הבכיה ואנינה על חורבן הבית, ועיין מה שכתב בספר קטורת המזבח שהמקונן על חורבן הבית מכפרים עונותיו וזוכה לאריכות ימים ובניו לא ימותו בחייו, יראה זרע יאריך ימים, יעויין שם.

סז כתוב בהגהות מיימוני והביאו מור"ם בהגהה שם באורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ה', ונוהגים לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה, והנה לא פורש אם הוא ביום דוקא או גם בלילה, והנה מרן לעיל ריש סימן תקנ"ד כתב דאם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם, ונראה לחלק בין לימוד לאמירת קינות, דבלימוד כיון דאסור לקרות בתורה נביאים וכתובים כי אם דוקא בדברים הרעים אין ללמוד פסוקי נחמה, מה שאין כן מה שסידרו בעלי הקינות כל אחד ואחד בסוף שיש לאומרם שזהו כענין תפילה וריצוי להקדוש ברוך הוא להתפלל על צרה בשעתה שימהר להחיש לגאלינו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו.

וראיתי להרב פרי חדש בליקוטיו לאורח חיים סימן תקנ"ט שכתב וזה לשונו, ונוהגים לומר קצת נחמה אחר הקינות, פירוש אחר שגמרו כל הקינות, אבל לא כמו שטועים עכשיו שאחר כל קינה אומרים נחמה, וזה שיבוש שאם כן למה כתב הרב בסימן תקנ"ד סוף סעיף א', שאם יש פסוקי נחמה שצריך לדלגם, אלא ודאי דהכא דוקא בסוף כל הקינות קאמר, עכ"ל, גם הרב מחזיק ברכה כתב על מה שכתב מרן, ואם יש מקומות שאומרים פסוקי נחמה כו', מכאן דלא טוב עשו האומרים הנחמות שבסוף כל קינה וצריך לדלגם, שנראה להרב פרי חדש בליקוטי אורח חיים סימן תקנ"ט שכתב כן שהנוהגים לומר חתימות הקינות שהוא נחמה הוא שיבוש, עכ"ל, ואחרי המחילה רבה קשה שהרי הרב פרי חדש מסיק שיאמרו הא מיהא נחמות וקינות בסוף כל הקינות, ואילו לסברת מרן שאוסר לקרות פסוקי נחמות ולדלגם הוא אפילו כל היום ואפילו אחר אמירת כל הקינות, ועל כרחינו צריכים אנחנו לחלק בין קריאת התורה דאסור מדינא לאמירת נחמות בסוף הקינות, כי המחבר הקינה עצמה מסיים בכי טוב לעתור ולרצות להתפלל לה' שיחזור ויבנה לנו בית המקדש ובכי האי גוונא היתר גמור הויא, כי כן אין לזוז ממנהגינו כי בלילה אין אומרים סיום הקינות כלל, אכן ביום אומרים סיום כל הקינות שיש בהם נחמות, ואי לא מסתפינא הייתי אומר דגם בלילה בכל קינה יאמר סיום הנחמה שהרי על הרוב הוא תפילה לאל נורא עלילה שיחפוץ בנו ותרצנו בשובך לציון ברחמים, אלא דאומרים דבלילה חשיב כענין ואל תנחמהו כמי שמתו מוטל לפניו, (ועיין להרב כסא אליהו באורח חיים סימן תקנ"ד ותקנ"ט, ומאמר מרדכי שם, ויד אהרן, וכתונת יוסף סימן ט', ודו"ק), ואם באנו לטעם תתקבל דאין אומרים בלילה משום שתם תפילתי אם כן גם סיום הקינות אין לומר בלילה, ועיין בספר מאמר מרדכי דנכון לומר תתקבל גם בלילה כאשר יעויין שם, והשל"ה כתב דמגילת איכה חיובא לקרות אותה ביום טפי מהלילה, יעויין שם, (ועיין השומר אמת אות כ"ה, ושמור שארית אות ל').

סח ביום תשעה באב יש להרבות בצדקה לעניים ולתלמידי חכמים שהרי בסתם יום התענית יש לתת צדקה כמו שאמרו בסנהדרין דף ל"ה, ופסקו מרן בשולחן ערוך יורה דעה סימן רנ"ו, דכל תענית שמלינים הצדקה הוי כשפיכות דמים וכל שכן בצום התענית הזה שהוא לילה ויום, וגם כי הגלות היה בעבור שגזלו מתנות עניים כמו שכתוב במדרש על פסוק גלתה יהודה מעוני, לכן כדי לתקן עון זה יש לנו להרבות צדקה, (ועיין מה שכתב בספר מורה באצבע אות רל"א יעויין שם), ומה גם כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה דאין ירושלים נפדית אלא בצדקה, וגדולה צדקה שמקרבת הגאולה, ולכן יש לנו להרבות בצדקה כהיום הזה, וכן נהגו עם בני ישראל בכל המקומות להרבות צדקה לעניים ולתלמידי חכמים ביום תשעה באב, והוא סגולה נפלאה לכפר עונות וגם לקרב הגאולה, והגם שכתב הרב מגן אברהם באורח חיים סימן תקנ"ד ס"ק כ"א, דכמו שאסור בשאלת שלום כמו כן אסור לשלוח דורון דהוי בכלל שאלת שלום, נראה דזהו דוקא דורון בין איש לחבירו שאין בו סרך מצוה, אבל לתת לתלמיד חכם דורון דהוי מצות צדקה ומחזיק ביד לומדי תורה, אדרבא יותר עילוי יש היותו בתשעה באב, ואינו אסור אלא כעין משלוח מנות בפורים וכמו שכתב הרב פרי מגדים שם בחלק אורח חיים, (ועיין בספר אליהו רבה שם), ומה גם כי יש עילוי גדול לשכינה בנתינת צדקה בימים אלו, ועוד כי דורון הוא דבר מלבוש או איזה חפץ ותכשיט, אבל לשלוח לו מעות ובפרט כשהתלמיד חכם הוא נצטרך ורוצה להוציא לפרנס את בני ביתו, ודאי שהוא מצוה גדולה שאין למעלה ממנה שהרי אמרו בסתם צדקה שמקרבת הגאולה, וכל שכן עם היות צדקה עם עמלי תורה שממהרת יותר, (כמו שכתב הרב מוהרי"ד ז"ל בספר לחם הפנים בפירוש ההגדה בפסקא הא לחמא עניא, יעויין שם), ובקושטא יע"א נוהגים לתת בבתי כנסיות היחידים למשרתי הקהל הקדוש מנה ראויה יותר מפורים והוא מנהג יפה.

עוד נראה להביא סמך לתת ולהרבות בצדקה לעניים בתשעה באב, יען אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדרש רבה סדר אמור פרק כ"ו סימן ח', ותנחומא שם, ובמדרש איכה על הפסוק ממרום שלח אש בעצמותי שאמרו), שש שנים היו הגחלים ביד גבריאל, סבור אולי ישראל עושין תשובה, וכיון שלא עשו תשובה ביקש לזרקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם, אמר רבי אבא בשם ר"ב, מי מעמיד העליונים והתחתונים הצדקה שעושין ביד, יעויין שם, הרי שאפילו בעת חורבן בית המקדש הקדוש ברוך הוא ברוגז רחם תזכור בזכות הצדקה להותיר לנו שריד, לכן מן הראוי לעשות צדקה וחסד כהיום הזה, והוא ברור, ופה עירנו אזמיר יע"א, היה עושה אחד המיוחד חילוק גדול כיד המלך לכל התלמידי חכמים שבעיר מקטון ועד גדול, תנוח נפשו בעדן גן אלהים.

סט בכל איכה יגביה קולו יותר בבכיה ויללה, (עמודי שמים דף ע"ב ע"ב, ונוהג כצאן יוסף), ואליהו זוטא כתב דמוהרי"ל היה מפסיק בין פסוק לפסוק כמו קריאת התורה ובין איכה לאיכה מפסיק יותר, יעויין שם.

ע מנהג עירנו מימי עולם דאין למכור בשר ופירות וירקות וכיוצא, ולא לקנות שום דבר אפילו מעובדי כוכבים ומזלות כי אם אחר צאתם מקהלה קדושה עץ החיים יב"ץ, מהמדרש קדוש ומקהלה קדושה תלמוד תורה יב"ץ, דמקדימין לצאת.

עא יש נוהגין לומר ברוך דיין האמת קודם ברכת התורה של קריאת ספר תורה, ויש נוהגין לאומרו קודם קריאת איכה, ויש נוהגין לאומרו בקריאת ספר תורה, ומהיות טוב יפה שתיקה ולא יאמרנו אפילו שהוא בלי שם ומלכות, (ועיין במרן בית יוסף, ובדרכי משה, ולבוש, ועטרת צבי, וחמדת ימים, (א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד), ובספר עמודי שמים דף ע"ג ע"א, וערך לחם, ובית דוד סימן ש"מ, ובספר ערך השולחן, ובספר פתח הדביר דף קמ"א ע"א, ועיין בשל"ה הקדוש, ועטרת זקנים, ואליהו זוטא, ועבודה ומורה דרך).

עב בנין על ידי עובדי כוכבים ומזלות אסור בתשעה באב, ולתקן המעקה אפילו בתשעה באב שרי כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"א, ובזכור לאברהם האריך בזה והעלה דבקבלנות דהתחיל מקודם אפילו בתשעה באב שרי, ולענין פרקמטיא דוקא ביריד ושיירא ההולכת ועל ידי גוי ואחר חצות שרי, (ועיין אליהו זוטא, ושיירי כנסת הגדולה, ושולחן גבוה, וזכור לאברהם חלק א' ועוד לו בחלק ג' שהאריך בזה, ועיין משחא דרבותא דף ע' ע"ג ודף ע"ב ע"ד, ועמודי שמים דף ע"א ע"ב ודף ע"ב ע"א, ובספר ערך השולחן, ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי זוטא רוח חיים סימן תקנ"ד, ועיין לעיל אות ח').

עג לחלוב פרות על ידי עובדי כוכבים ומזלות שרי, ואם לא אפשר מותר על ידי עצמו, (מור"ם, ובאר היטב, וזכור לאברהם, ואשל אברהם בפריו), ופשוט משום דאיכא צער בעלי חיים.

עד הנותנים ריח טוב באבק בתשעה באב לא טוב עושים, ובספר אור חדש, ובספר מעם לועז סדר תולדות אסרו בכל תענית ציבור דאין להריח ריח טוב, (ועיין זכור לאברהם דציי"ן בכי טוב בזה), וכתב בלקט הקמח הלכות תענית, דהטאבאקו מותר לשתות חוץ מיום הכפורים, (ועיין נוהג כצאן יוסף דף ס"ו ע"ג).

עה מותר לכתוב כתבים בלי שום שינוי ופסקים וחידושים מדברים המותרים בתשעה באב מדין דבר האבד, (ועיין שולחן גבוה, ובעיקרי הד"ט סימן כ"ח אות כ"א, בהגהת ספר תורה ותיקונו).

עו מילה, יותר טוב שיתפללו מנחה גדולה ויעשו המילה, ומרויחין בזה דאבי הבן והסנדק דלובשין בגדי שבת אינן צריכין להפשיט אחר המילה, (ועיין מוהרי"ל, ושיירי כנסת הגדולה, ושולחן גבוה, וזכור לאברהם, ועמודי שמים דף ע"ג ע"ב), וגם מרויח בזה דיכול ללבוש טלית גדול כיון שהוא אחר חצות, (עיין תשובות כנסת הגדולה, וברכי יוסף), והעושים המילה בבוקר סוברים דאלים זריזין מקדימין יותר, ואפילו תשעה באב נדחה ישלימו התענית עד הלילה ולא יטעמו מאומה אפילו אבי הבן, (מקראי קודש, ונוהג כצאן יוסף, ואשל אברהם בפריו, ומחצית השקל, כנסת הגדולה, ובאר היטב, ושל"ה, וערך השולחן, ועמודי שמים דף ע"ד ע"א, ומאמר מרדכי, ושולחן גבוה, ומשחא דרבותא, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות י"ג), וכן המנהג בשאר תענית ציבור, וכן עשה מעשה מורינו הרב בעל מראה עינים ז"ל במשמרה דהוכרזה בצער.

עז לענין כוס של יין אין נותנין ליולדת ולתינוקות, (עיין מגן אברהם, ובית חדש, ובספר דברי יוסף סימן י', ושולחן גבוה, וברכי יוסף, וזכור לאברהם, ומשחא דרבותא, וגור אריה, וערך השולחן, ומאמר מרדכי, ועמודי שמים דף ע"ד ריש ע"א, ובמחבר יורה דעה סימן רס"ט, ואורח חיים סימן תקנ"ו ותרכ"א, ועיין מה שכתב הגאון המפורסם מרן זקני בספר חקרי לב אורח חיים סימן ק', ועיין ראש יוסף, ואשל אברהם בפריו, ומחצית השקל, וישועות יעקב).

עח חולה אין צריך אומד בתשעה באב, ואפילו נתרפא אם הוא חלוש מאד דיודע בעצמו דיזיק לו לא יתענה, ויולדת אחר שבעה אם היא בריאה תתענה, (מוהרי"ל, ורש"ל, וטורי זהב, ומזבח אדמה, ועמודי שמים דף ע"א, וראש יוסף, ויד אבישלום סימן תקנ"ד, וכסא אליהו, ומשחא דרבותא, ונהר שלום, וישועות יעקב, ומאמר מרדכי, ומשבצות זהב, ואשל אברהם בפריו), ואם מרגשת צער אחר חצי היום לא תתענה עוד, (זכרון יוסף סימן כ"א, ומחזיק ברכה בק"א שם, ועיין דברי יוסף סימן י'), ועל כל פנים יולדת ומניקה צריכה להתענות איזה שעות מהיום כמו שכתב באליהו רבה, (ועיין גור אריה, ועיין דבר שמואל, וברכי יוסף, וזכור לאברהם חלק א' לענין מינקת דתזיק לה התענית, ודו"ק).

עט הגם דכתבו הפוסקים דהולכים לבית הקברות ביום הזה, והזהירו שלא ילכו בכנופיא ולא ירבו בשיחה, הנה בעירנו אזמיר יע"א בזמן מרן מלכא מורינו הרב המופלא המלאך רפאל בעל מראה עינים ז"ל חקק גזירה שלא ילכו כלל לבית עלמין ביום הזה משום דיצא שכרו בהפסדו, והוא דכיון דבית הקברות ניצב על שפת הים נפיק מינה חורבא מדלת העם שנכנסים בים ולא תהא כזאת בישראל, לכך נעשה הסכמה דשב ואל תעשה עדיף, והן הם דברי השל"ה הקדוש, (ועיין נמי בספר שולחן גבוה, ובקמח סולת דף קכ"ז סוף ע"ד ודף קכ"ח ע"ב, יעויין שם), ובלאו הכי כתב בספר עמודי שמים דף ע"ג סוף ע"ב דרבינו האר"י מנע מזה, ומה גם אם לא תיקן מעון קרי, כאשר יעויין שם.

פ לא ישתו טוטו"ן כלל אם לא קרא אקש'אס שהגיע סוף שעה י"ב, וקודם זה אפילו רגע אחד עובר על מאמר המלך מורינו הרב מוהר"ח אבולעפיא זיע"א ככתוב בספר חנן אלהים תיקון כ"ג, והאדם לרגעים תבחננו האם יכול לסבול שלא לעבור על דברי חכמים, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דנידה למי ששתה טוטו"ן אחר חצות, ונטל קנס על מי שנסתפר אחר חצות ביום חמישי, והטיל חרם באזמיר שלא לשתות טוטו"ן בתשעה באב, (ועיין בית דוד סימן שמ"ג, ועמודי שמים דף ע"א ע"ד ודף ע"ב ע"א), ואנכי עבדו חייבתי נידוי על מי שנסתפר בתשעה באב שחל ביום ראשון או ביום שלישי, יען דנידון של מורינו הרב כנסת הגדולה היה ביום חמישי וחש על המתירין לכבוד שבת ולכך לא נידהו ונטל קנס, אכן כשחל תשעה באב ביום ראשון או ביום שלישי כולי עלמא מודו דראוי לנדותו, (ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן תקנ"ט, ועיין בספר חנן אלהים תקון כ"ג), וראוי לממוני הקנסות לסובב על חוף הים מקצתן בשחר ומקצתן בערב כדי לראות אם ישתו שם ג'יגארו (סיגריות) וירימו מכשול מדרך עמי.

פא לא הותר ללמוד עם תלמידים דיש להם התחלת עיון אפילו בהלכות תשעה באב וכל שכן בפרק אלו מגלחין דבאין לידי עיון ופלפול, ואפילו על ידי הרהור אסור ללמוד בדברים המשמחים מכל שכן איזה קושיא וביותר לפשוט איזה ספק, ואמר החכם, מי שלא טעם שמחת התרת הספיקות לא טעם טעם שמחה מימיו, (אשל אברהם בפריו, ובחידושי משבצות זהב שם, ובעמודי שמים דף ע"ב ע"ב, ובמשחא דרבותא דף ע"ב ע"א וע"ב, ומחצית השקל שם), ולענין דאפילו הרהור בדברי תורה אסור, עיין מה שכתב בספר נהר שלום, ובספר מאמר מרדכי.

פב עננו ונחם ליכא כי אם במנחה, (עמודי שמים דף ע"ב ע"ב ודף ע"ג ע"א, מאמר מרדכי, ומשחא דרבותא, ותפילה לדוד, וגור אריה שהביא מנהג איטליה), וראיתי בכתבי הקודש למר אהובינו הרב הכולל שליחא דציבורא מקהילתינו כבוד מורינו הרב אברהם חיים דוד ז"ל דכתב וזה לשונו, כתב הפרי חדש סימן תקנ"ז דפה ירושלים נהגו לומר נחם בכל התפילות, וכן כתב הרב ברכי יוסף, וכן ראיתי להרב לחם משנה בפרק ו' מהלכות תענית הלכה י' דכתב דנראה כן בסדר התפילות, אבל מלשונו שכתב צריך עיון כו', משמע דקושיא הוא על המנהג דנוהגין שלא לאומרו כי אם במנחה, ומדבריו למדנו שהמנהג שלא לאומרו בכל התפילות, וכן כתב הרב זכור לאברהם, שבמקומותיו אין אומרים אותו כי אם במנחה, וכן כתב הרב שולחן גבוה, והוסיף עוד לכתוב גם על עננו שאין אומרים אותו בתשעה באב כי אם במנחה ונתן טעם למה, יעויין שם, ופה אזמיר יע"א אומרים אותו גם בשחרית, אלא דראיתי להרב שולחן גבוה גופיה בסימן תקס"ה דכתב שהמנהג לאומרו שחרית ומנחה ותבר לגזיזיה, והוא מחלוקת הגהות מיימוני עם רבי יהודה הלוי, הביא דבריהם הבית יוסף בסימן תקנ"ט וכתב שם הטעם של הרב שולחן גבוה, יעויין שם, וכבר כתבתי שמנהגינו לאומרו, (ועיין בספר שלמי צבור דף קל"ב ע"ב), ולפי כל הרשום דנחם ליכא כי אם במנחה ומשום דבשעת מנחה הציתו האש במקדש, ואי נמי על לידת המשיח בעת ההיא כדכתבו הרבנים הנזכרים הלא בספרתם, אם כן נפקא מינה דלא טוב עושין המתפללים מנחה גדולה כי עדיין אינו זמן לומר נחם לפי הטעמים הנאמרים לעיל, אלא דיש להם לומר דכי ינטו צללי ערב שעתא חדא חשיב והכל זמן אחד דכבר התחיל שעת מנחה, ועוד דשלמים וכן רבים סוברים דהוא בכל התפילות ואינו לעיכובא לדקדק כולי האי, ועיין באות פ"ה ודו"ק.

פג חולה דאוכל בתשעה באב יאמר נחם בברכת המזון אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה ואילך, (עיין הלק"ט חלק ב' סימן קל"ה וקל"ו, ובתשובות כנסת הגדולה אורח חיים, ופרי חדש בליקוטיו, ועמודי שמים דף ע"ז ע"א, וברכי יוסף, ושולחן גבוה, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות ג'), ועיין בספר דברי שלום בהקדמה לומר נחם בתפילת שחרית דוקא בחזרה.

פד המתענה בעשירי יאמרנו בכל התפילות (כמו שכתב המגן אברהם, ותפילה לדוד דף ס"ה ע"א, והוא בשל"ה, ובאליהו זוטא), וגם יניח תפילין בפרהסיא בתוך קהל ועדה ויתפלל עם הציבור, ומה טוב שיניחם גם במנחה אי ליכא יוהרא, והנה תפילין במנחת תשעה באב שייך יותר מכל התעניות אפילו דמתפלל עמהם בשחרית, והוא דאנו אומרים כמה פעמים במנחה פאר תחת אפר, דבעבור זה לא הנחנו בבוקר בריש גלי, ואם כן עתה במנחה נאה ויאה דפארך חבוש עליך, (ועיין בחידושי משבצות זהב, ועיין אליהו זוטא מה שהביא משם מוהרי"ל ודו"ק), ובגבולינו לא נהגו ליתן אפר בראש בשחרית, (ועיין עטרת זקנים).

פה אם שכח לומר נחם יאמרנו בהודאה, ואם אמרו בשומע תפילה או בעבודה אין קפידא, ובלבד שלא יחתום בברכה כשהוא שלא במקומו אלא יאמר ברוך מנחם ציון, (עיין רבינו ירוחם, ומגן אברהם, ומאמר מרדכי, ומטה יהודה, ושלמי צבור דף קל"ב), ואם אמרו קודם את צמח דוד ובברכה לא הוי הפסק ולא ברכה לבטלה, (ברכות מים), ועיין בספר עמודי שמים דף ע"ד ע"א, דעננו אומר תחילה ובו מסיים ועננו כי אתה שומע, ואם הוא בעבודה יאמר קודם ותחזינה, ואם לא אמר כלל נחם ועננו אין מחזירין, וסדר זה הוא גם בחזרה, (ועיין מה שכתב בספר תפילה לדוד, ובחידושי משבצות זהב, ואשל אברהם בפריו, ומחצית השקל, ובספר ישועות יעקב שם), ובנוסח נחם צריך לומר את העיר הא'בילה והח'רבה והב'זויה והש'וממה ראשי תיבות אחב"ש, כי יחבוש ה' את שבר עמו, (חס"ל דף ס"ה ע"ב, ומאיש לוקחה זאת מאבודרהם, והלא היא כתובה על ספר שלמי צבור דף קל"ב ע"ב), גם מה שכתב שם דיחתום מנחם ציון ובונה ירושלים כאשר יעויין שם, כן הוא בספר שלמי צבור שם, (ועיין זכור לאברהם, ותפילה לדוד), ואפילו לספר השיירי כנסת הגדולה דהגירסא הנכונה בבנין ירושלים, כבר הודה דלא משתבש האומר ובונה ירושלים כאשר יעויין שם, ובגירסת במרר או במרד, הכל בו כתב דהאומר הכי והכי לא משתבש, (ועיין בשלמי צבור שם, ועיין סוכת דוד דף קע"ט ריש ע"א).

פו אם הבעלי דינים נחוצים לדרכם שרי לדון דיני ממונות בתשעה באב, (מגן אברהם), והגאון הרב יעב"ץ ז"ל בסידור שלו חלק עליו דאסור אם לא בהוראה הצריכה לאותה שעה, (ועיין בספר משחא דרבותא).

פז סמך לנשים דאומרות דאחר חצות הוא נחמו ומתקנות הבית משום דדעתן קצרה ולא יתיאשו מהגאולה, ועוד דהוא השעה שנולד המשיח ונלקח לגן עדן, וגם דישראל אמרו מזמור דשפך חמתו על העצים ועל האבנים, (עטרת זקנים, וברכי יוסף, וזכור לאברהם), וזהו דוקא לאשה אבל לאיש כל זמן שלא עבר היום עד שחשיכה באיסורו עומד, ולומר כל העתים שוות בחמשה עינויים ובתלמוד תורה עד צאת הכוכבים, זולת מה שהוא בתורת מנהג כמו ישיבה על גבי קרקע דהקילו אחר חצות, (חמדת ימים, (א"ה: ואינו להרב המחבר אלא מאחד מחכמי איטליא ונדפס במהדורת ליוורנו תקכ"ד), ומשבצות זהב בפריו, ומורה באצבע אות רל"ז, ועמודי שמים דף ע"ב ע"ב, ושם בדף ע"ד ע"א כתב דספק יציאה חמור יותר מהכניסה דאינו יוצא מחזקתו, יעויין שם), ובאליהו זוטא הביא מספר תניא שאמרו יהא בנידוי מי שעושה אחד מאלה כל היום, ומזה הוכיח בשבט פיו על המתפללים ערבית ולומדים קודם חשיכה דאסור לעשות כן, יעויין שם, (ועיין אשל אברהם, וישועות יעקב, והשומר אמת אות כ"ב).

פח הברכי יוסף הסכים עם הבית יהודה דחייב לעמוד מפני רבו בתשעה באב, דלא כשבות יעקב.

פט לדרוש בבית עלמין שרי בתשעה באב, (דבר שמואל סימן ט', ובאר היטב, וזכור לאברהם), ובתנאי שלא יצא מענין תשעה באב והספד לחוץ, וצידוק הדין בבית הקברות דוקא, אך שלא בפניו אומרים מה אדם ותדעהו, (ועיין בספר מאמר מרדכי, ובערך לחם).

ץ אפילו אם רגיל ללמוד מעמדות או חק לישראל או שמונה עשרה פרקי משנה ופרקי שירה לא יקרא כלל עד שחשיכה, (עיין ברכי יוסף, ושולחן גבוה, וזכור לאברהם, ובספרי זוטא לב חיים חלק א' סימן כ"ג, ועיין עיקרי הד"ט סוף סימן כ"ח, ודבריו תמוהים כאשר יראה הרואה), והרב אדוני אבי אביר יעקב זלה"ה תיקן סדר חק לישראל ליום תשעה באב הלא הוא כמוס עמדי, ואם ירצה ה' יתברך והביאותיו בספר חוקות החיים בעזרתו יתברך שמו.

צא מי שהיה בדרך ולא ידע שהוא תשעה באב, אם בא בו ביום יתענה עד הערב ויתענה גם כן בעשירי וינהוג חמשה עינויים, אך בתלמוד תורה מותר, (פרי הארץ חלק ב' סימן ט', ועיין ברכי יוסף).

צב ליל עשירי ויום עשירי עד חצות, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא ישמע כלי שיר, ולא ירחוץ במרחץ, ולא יסתפר ולא יכבס, ולא ישמש מטתו, (עיין כנסת הגדולה, ובאר היטב, וישועות יעקב), והמתענה בעשירי אין להחמיר בליל י"א, ואם היה דחוי מותר בליל שני שהוא ליל י"א לאכול בשר (כמו שכתב מוהרח"ו, ופרי חדש, וברכי יוסף, ועיין עמודי שמים דף ע"ד ע"ב), ובזכור לאברהם כתב, דכמו דשרי גילוח ובשר ויין בדחוי שרי נמי לומר שהחיינו, (ועיין בנהר שלום, ובספר פתח הדביר דף ק"ס ע"ד טעם למנהג דהוא שבת נחמו, ועיין נוהג כצאן יוסף), וכשחל ביום חמישי מותר לרחוץ במרחץ ולהסתפר ולכבס ביום השישי בשביל כבוד שבת, (מגן אברהם, ונהר שלום, ואליהו זוטא), ובספר זרע אמת סימן פ"ב התיר ליל י"א בתשעה באב נדחה להסתפר בהיה נחפז ללכת לדרכו במצות מילה, והרב כמוהר"ר סעדיה הלוי בעל ספר נוה צדק ז"ל היה נוהג להסתפר בכוון דוקא בחצי היום משום דידוע דאחר חצות אין להסתפר אפילו בערב שבת, ואילו האי יומא דקא גרים דאין להסתפר קודם חצות, לכן היה מכוין את השעה שיהיה בחצי היום דוקא משום כבוד שבת ונחמו, ובשמירה וחתונה מותר לאכול ליל עשירי בשר, (ועיין נהר שלום אופן החתונה כיצד, ועיין חידושי משבצות זהב, ובאליהו זוטא ודו"ק בדברי קדשם, ועיין מה שכתב רב אחא משבחא הרב נח"ל נר"ו בח"ג במסכת נזיר יעויין שם), ולענין מוצאי התענית דחל ביום שני דהוא נדחה, ביאר יפה בספר תפארת משה אשר בסוף ספר זכרון משה לענין תספורת ובשר ויין מדף ק"י ואילך לך נא ראה, ומה שלא הזכרתי בפנים סברת מוהרי"ל הוא דלא קבלו עלייהו סברא זו, והמחברים שציינתי הם קיימי על דברי מוהרי"ל, ואפילו לסברת המחמיר יש סוברים דהוא סעודה ראשונה, ונפקא מינה לאכול בתחילה ולברך ברכת המזון, ושוב יוכל לאכול בשר ולשתות יין.

צג מסתמיות דברי המחזיק ברכה ובמורה באצבע שלו אות רל"ב ואות רמ"א נראה, דכל יום עשירי עד ליל י"א אין לומר שהחיינו ואינו כשאר דברים דהתירו לאחר חצות, אך בעירנו נוהגים עד חצי היום עשירי ותו לא, ודברי המאמר מרדכי בזה תמוהים בעיני ואתה תחזה, ובאליהו זוטא כתב דתשמיש המטה ליל עשירי אסור אם אינו יוצא לדרך או בא מן הדרך או טבילת מצוה, יעויין שם, (ועיין באשל אברהם בפריו).

צד אחר ערבית ירחץ ידיו ופניו וילבש מנעלים של עור, ויכוין לברך ברכת הלבנה בכונה גדולה על הלבנה העליונה, והוא זמן לבשר הגאולה ויאמר בחדוותא דלבא דוד מלך ישראל חי וקיים, (מורה באצבע אות רל"ט, ואליהו זוטא, ועיקרי הד"ט סימן כ"ח אות כ'), וכתב במשבצות זהב בפריו דאם אפשר לטעום קודם ברכת הלבנה אחר ערבית יטעום, יעויין שם, ובעטרת זקנים, ופחד יצחק מערכת ב' דף נ"ז ע"א כתבו דאם חל תשעה באב בחמישי, יותר טוב לקדש הלבנה במוצאי שבת נחמו, יעויין שם, (ועיין עמודי שמים, ונוהג כצאן יוסף), ואנן בדידן לפי טעמו של הרב הגדול חיד"א ז"ל כנזכר לעיל אין לנו לזוז ממנהגו דאפילו דחל ביום חמישי צריך לקדש הלבנה בליל השישי דדבר בעתו מה טוב, ותמיד אנחנו הולכים אחר עקבותיו של מאור הגולה הוא הרב חיד"א זיע"א.

צה כמו צער בנפשי על כמה בתי ישראל דאין להם ציון כראוי זכר לחורבן בית המקדש דצריך אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד, ועושין בזה תרתי לריעותא פחות משיעורא, וגם טחין אותו במראה גוון שחור צח, ואדרבא הוא מכלל יופי ואין בזה זכר לחורבן, ואני שמעתי מפומיה דאבא מארי הרב אביר יעקב ז"ל דאמר אלי דהיה בדוק אצלו דכל בית דאית ביה אמה על אמה כשיעור נגד הפתח כדינו ומראה הלבנים נראה מטיט, אז אותו הבית נכון עד העולם וכל הדרים עליה, וזה דרכו דרך הקודש דלבית שהיה נכנס להיות מסתכל באמת הבנין זכר לחורבן אם היה עשוי כדינו, ואם לא, היה גוער לבעל הבית מדוע ככה עשית והיה מפציר בו עד שהיה מתקנו, והרב סבא יקירא ראשון לציון כמוהרי"ט דאנון ז"ל בספרו הנכבד כבוד יום טוב דף י"ח ע"ד עלה ונסתפק דאם הוא יותר מאמה אי אהני אף שלא כנגד הפתח, יעויין שם, ועיין בספר משבצות זהב סימן תק"ס דכתב דיש שני פירושים בזה דכנגד הפתח, (ועיין שם בחלק אשל אברהם, ובחמד משה, ולבוש, ומגן אברהם, ויד אהרן, ומאמר מרדכי, ומחצית השקל, ואדני פז, ומשחא דרבותא, ונהר שלום, יעויין שם).

צו כיוצא בדבר בשבירת כוס של קידושין דיש מחליפין בפחות הערך ורעוע או קצת שבור כדי שלא לאבד כוס חשוב, ולא טוב עושין דזה זכר לחורבן אם לא אזכרכי וגו' על ראש שמחתי, ויש מקומות דנוהגין לשבר בקידושין, ועוד אחר בשבע ברכות, ובעירנו הוא דוקא בקידושין, ויש מקומות דלוקחים מכלי חרס, והיותר טוב הוא מזכוכית דנמצא טעמו מפורש דכשם שיש לזכוכית תקנה כן יהיה לישראל תקנה ותקוה טובה, ועוד דכשם שהזכוכית תוכו כברו כן נהיה שלא ישלוט בנו יצר הרע, (ועיין בספר צפנת פענח למוהרימ"ט סדר דברים, ובספר אבן השוהם סימן נ"א, ועיין למור"ם באבן העזר סימן ס"ה, ומשבצות זהב סימן תק"ס, ועיקרי הד"ט אות ט"ז, יעויין שם), ובספר עמודי שמים דף ע"ד ע"ב האריך במוסר על זכר לחורבן בין בענין השלחן, ובין בתכשיטין, ובחתן ליתן אפר, ובענין הניגון דאינן נזהרין בכל הני וכמה בתי ישראל נחרבו בעבור כן, ובנשים המשוררות בעת מלאכתן להשתיק התינוק דמחטיאות את הרבים, ובסעודת מילה דנותנים מעות למנגנים דעבירה היא בידם, דבחתונה בקושי התירו להביא מנגנים וזהו עיכוב המשיח וסיבת השמדות, ועוד שם לענין הגילוח ומלבושי הנכרים והפילוסופיא, דרחב פיו במוסר ודעת המשבר לבות בני אדם, (ועיין בספר אליהו זוטא סימן תק"ס, יעויין שם ובס' צבי קדש סימן ע"ד).

צז כתב בספר קמח סולת דף קכ"ט ע"א וזה לשונו, טוב לגבר שיתחיל מט"ו באב ואילך ללמוד בלילה כדאיתא בגמרא סוף מסכת תענית, מט"ו באב ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יאסף, תני רב יוסף מאי יאסף תקבריה אמיה, ופירש רש"י מכאן ואילך עד ט"ו באב אינם עוסקים בלילות אבל מט"ו באב ואילך מאן דמוסיף לילות על הימים ועוסק בתורה, מוסיף הקדוש ברוך הוא שנות על שנותיו, תקבריה אמיה, כלומר ימות בלא עתו, עד כאן, (וכן כתב מור"ם, והש"ך ביורה דעה סימן רמ"ו עיין שם), ובמורה באצבע כתב וזה לשונו, יום ט"ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמו שכתב בזוהר חלק ב' דף קל"ה, ויזהר להוסיף תורה בלילה עד כאן, ובספר נוהג כצאן יוסף דף ס"ח ע"ב כתב משם ספר יוסף אומץ ק"ק, על מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה דלא מוסיף אחר ט"ו באב יסיף, לא נאמר אלא לגלילות ארץ ישראל דשם הלילות ארוכות אחר ט"ו באב יותר משמונה שעות מה שאין כן בגלילות הללו, מכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה, עכ"ל, וכן כתב המנהיג דראוי לכל אדם שהוא יודע ספר להחמיר על עצמו לקום על כל פנים בשעה עשירית בלילה בין בימות הגשמים בין בימות החמה, עכ"ל, ועיין עוד שם בדף א' אות ב' במה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מקומי עד שכבי קומי, משכבי עד קומי שכבי עיין שם, יהי רצון דנזכה להגות בתורתו יומם ולילה בקיץ ובחורף יהיה לאורך ימים ושנים כולנו חיים.