מדרש זוטא (בובר)/שיר השירים/פרשה ה

<< · מדרש זוטא (בובר) · שיר השירים · פרשה ה · >>

פרשה חמישית

[א] אריתי מורי עם בשמי. (שיר השירים ה, א). זה שער הקרבנות: אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אלו הן אוהבי המקום:

[ב] אני ישנה ולבי ער. (שיר השירים ה, ב). זו גלות בבל: מי זאת הנשקפה כמו שחר. זו גלות המשיח: יונתי בחגוי הסלע. זו גלות מצרים: ד"א אני ישנה ולבי ער, זה העולם נדמה לישן הזה והדחיק עליו המקום ועוררו. רבי עקיבא אומר למה היה העולם דומה, לבעל הבית שעשה כלים ולא פתחן שהיו בריאים כבר חזר ופתהן: (א) אני ישנה ולבי ער. זו הגאולה שהוא דומה לישן והמקום מעוררו. כמה שנאמר העירותי מצפון ויאת (ישעיה מא כה). ואח"כ: ממזרח שמש יקרא בשמי (שם). והמקום מעורר הגאולה מן הדרום תחלה ואח"כ מן המזרח ומן הצפון. הרי רוח צפון לדרום והדרום לצפון. כל זה ליבש את מעינות המים חוץ משבעה נהרות. (ב) כל עץ פרי. שובחו שם לע"ז ויבשו: ד"א אני ישנה ולבי ער. זו גאולת מרדכי ואסתר: ד"א אני ישנה ולבי ער. המקום אומר לישראל אני ישנה ולבי ער: פתחי לי אחותי רעיתי. א"ר אלעזר ביום שאמר מלך בבל כל בית שיהא פתוח היו נכנסים ובוזזים אותו. וכל בית שהוא נעול אל תכנסו בתוכו. ונעלו ישראל בתיהם. לפיכך שלח המקום נביאים לישראל ואומרים להם פתחו בתיכם עד מתי אתם יושבים באפלה: (ג) ד"א פתחי לי אחותי רעיתי. הרי זו לימי גוג [ומגוג] שישראל עתידים להיות טמונים במערות ובמחילות והקב"ה מרתיק עליהם. (ד) שמעון בן שטח היה אומר שהקב"ה אומר לישראל פתחי לי אחותי והם מסתכלים. והמקום עושה להם נסים והם רואים את המשיח עומד בראש מדבר מואב ועמו ארבע מאות איש והמקום נותן להם גאולה. לקיים מה שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב טז). והמחילה (נפרדת) [נפתחת] להם משם ממדבר מואב לחורב. וישראל הולכים ונוטלים את הזיין ממדבר חורב שהשם כתוב בו. ובאים ונוטלים עמון ומואב. לקיים מה שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיה יא יד). אמר רבי יוסי [ב"ר יהודה] (ה) כדרך שהלגיונות עושים להם בית חמדה. כך חורב עשוי לישראל בית חמדה. הרי מלכי הצפון שומעים שנהרגו עכון וכואב וכלם מתכנסים ובאים וקובעים המלוכה בדמשק. ומלכי המערב והדרום מתכנסים אף הם. באים ונוטרים עצה במדין. (ו) וישראל מציוין להניח את החכמים שבמדין אי אפשר, ולהניח את אחיהם שבירושלים (ז) [והמקום פותח פתח לאליהו והוא יוצא למדין ומניח את החכמים שבירושלים]. ומה אליהו עושה. כל המדבר שהוא הולך מירושלים למדין שכלו טרשים וחיה רעה, עושה לו המקום נסים והוא בא ועומד לפני המשיח במדין והמשיח נפטר משם ואליהו עומד. באותה שעה הוא מוציא את ספר הישר. שכל התורה הזאת אינה אלא שירה אחת מתוכו. הארץ נפתחה מתחתיהם ושורפת אותם ונעשה להם שם [קבר] גדול. נמצא מקיים פתחי לי אחותי רעיתי. והמשיח בא לו ממדין ונוטל כל בזתה. וכן לדמשק ונוטל בזתה. לקיים מה שנאמר ישא את חיל דמשק (ישעיה ח ד). עד שלא תפול מלכות אדום. והפתח נפתח משם לרומי. לקיים מה שנאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ (שם כז י): (ח) שראשי נמלא טל. (ט) אמר להם הקב"ה אדם דומה לישן הזה ואני עוררהו. הרי מלכי מזרח מתכנסים לתדמור וישראל באים מרומי (י) ומקריבים לורושלים שבעת ימים. והקב"ה משיב הרוח ואומר לישראל חזרו לתדמור כנגד מלכי המזרח‏. ומלכי הגוים אומרים נותן לישראל [רשות] לבנות בית המקדש, והם באים לשרפו והקב"ה יוצא ונלחם עמהם. לקיים מה שנאמר ויצא ה' ונלחם. בגוים ההם (זכריה יד ג). (יא) והמשיח בא לו לצור ולצידון ולתדמור ולבירי. (יב) לקיים מה שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיה יא יד). וכל האומות היו עתידות לשמוע והן מתכנסות ובאות (יג) על פוגה ועל עכו והם בוכים על סביבות עכו פרוסות. וכל הירדן וכל ישראל מראין לחבוש הזה שבאפלה. והקב"ה קורע את הרקיעים ומראה לישראל את כסא הכבוד. לקיים מה שנאמר ומעי המו עליו. והיו מתפללים והוא מקבלם לקיים מה שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי:

[ו] אני לדודי. בפתח שיראה לי והם מתפללים והקב"ה מעמיד להם חמה. כדרך שהעמיד ליהושע בן נון. שהשביע ביום ההוא לפניו ואחרי זה משיח: ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו. שהוא מוציא קרח וכל עדתו: בקשתיהו ולא מצאתיהו. הרי השכינה מסתלקת לשמים וישראל סבורים שהוא מחיה להם את המתים. לכך נאמר קראתיו ולא ענני: ד"א קראתיו ולא ענני. בשעה שנסתלקה השכינה בימי ישעיה (יד) עשר פעמים עד שלא נסתלקה השכינה מן הכרוב האחד לכרוב השני. מן הכרוב השני למפתן הבית. כמה שנאמר וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזקאל י, ד). וממפתן הבית למזבח. כמה שנאמר ראיתו את ה' (עומד) [נצב] על המזבח (עמוס ט, א). וממזבח לחומה. (טו) שנאמר ראיתי את ה' עומד על החומה. [והנה ה' נצב על חומת אנך] (עמוס ז, ז). ומחומה לגג. כמה שנאמר טוב לשבת על פנת גג (משלי כא, ט). ומפנת גג להר הזיתים. כמה שנאמר ויעל כבוד ה' ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר (יחזקאל יא, כג). מהר הזיתים למדבר. כמה שנאמר טוב שבת בארץ מדבר (משלי כא, יט). מן המדבר לשמים. כמה שנאמר השמים שמים לה' (תהלים קטו, טז). הרי ישראל מבקשים את השכינה והיא לא חוזרת עד שיגיע הקץ. לכך נאמר קראתיו ולא ענני:

[ז] מצאוני השומרים הסובבים בעיר. כיון שנסתלקה השכינה באו המלכיות ושרפו את בית המקדש. (טז) שהוא משול ככתנת: (יז) ד"א מצאוני השומרים הסובבים בעיר. ביום שנתנה רשות למלאכי השרת שיהו (עמהם) [עומדים] על החומה (ביום) [כמה] שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה סב ו). אמר רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי בו ביום נתנה רשות לגבריאל להפרע מן המלכיות. לקיים מה שנאמר מקול המון נדדו עמים (ישעיה לג ג). וכן הוא אומר קול המון (בהמון) [בהרים] דמות עם רב (שם יג ד). זה הקב"ה. ה' וכלי זעמו לחבל כל הארץ (שם שם ה'). ואח"כ ידיע אף יצריח על אויביו יתגבר (שם מב יג):

[ט] (יח) מה דודך מדוד היפה בנשים. הכשרים שבאומות אומרים לישראל למי שאתם עובדים נלך עמכם. כמה שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג ט): [מה דודך מדוד שככה השבעתנו]. למה נאמר שככה השבעתנו. אלא שעתידים להשבע להקב"ה ולישראל שלא לילך אחר ע"ז מעתה. אמר רבי אלעזר הרי אתה למד מאברהם יום שהכה את המלכים. כמה שנאמר אל עמק שוה (בראשית יד יז). שנשבעו לו כל האומות שלא לילך מעתה אחר ע"ז. ובמקום שנשבעו לו לאברהם כך הם עתידים להשבע למקום ולמשיח, שלא לילך אחר ע"ז. לכך נאמר שככה השבעתנו:

[י] דודי צח ואדום. (שיר השירים ה, י). דודי צח, שאני נותן את התורה. ואדום, שהוא נפרע מן האומות:

[יא] ראשו כתם פז. (שיר השירים ה, יא). בשעה שהוא מביא את היסורים על ישראל לנקותם מעון: קוצותיו תלתלים. זה [היה] המזבת:

[יב] רוחצות בחלב. (שיר השירים ה, יב). אלו המדרשות:

[יג] לחייו כערוגת הבשם. (שיר השירים ה, יג). אלו הלוחות: שפתותיו שושנים. אלו האגדות:

[טו] שוקיו עמודי שש. (שיר השירים ה, טו). ביום שנכנס משה ועמד לפני כסא הכבוד:

הערות ותקונים

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.