מדרש זוטא (בובר)/שיר השירים/פרשה ד

<< · מדרש זוטא (בובר) · שיר השירים · פרשה ד · >>

פרשה רביעית

[א] ^(א) הנך יפה רעיתי. אלו הזקנים: הנך יפה עיניך יונים. מה העינים הללו נתונות בגובה של ראש. ^(ב) כך דברי חכמים גבוהים בעיני האדם, מה העינים שהן מאירות, כך דבריהם [של חכמים] מאירים לישראל: מבעד לצמתך. ^(ג) אימתי (הן) [אתם] משובחים, כשאתם מצומיתין לפני (לא עושין) [ועושין] אגודות אגודות [מצות]: ד"א מבעד לצמתך. כשאתם עושים דברי תורה (כצמתה) [בצנעה]: שערך כעדר העזים. זה מעשה נסים שבמשכן: (ד) שגלשו מהר גלעד. אלו ישראל כשהלכו למדין:

[ב] שניך כעדר (הרחלים) [הקצובות]. בביאתם (של מדין) [ממדין] זכים מעריות ומע"ז ולמה משל הקב"ה כעדר הקצובות שלא היה נבחר לקרבן אלא חקצובות. כך לא נבחרו במדין (ה) [אלא הכשרים]: שכלם מתאימות ושכולה אין בהם. (ו) שלא נשתכלו במדין לא בהליכהם ולא בביאתם. תני רבי מאיר לא נבחר מהם אלא ממאה אלף לכך שכלם כתאימות ושכולה אין בהם:

[ג] (ו) כחוט השני שפתותיך. זה הפרוכת שהיה מבדיל בין כהן גדול [לעם]: ד"א כחוט השני. זו כניסתו של משה למשכן. שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים (במדבר ז פט). לכך נאמר ומדברך נאוה: ‏ ד"א ומדברך נאוה. אלו הנביאים: כפלח הרמון רקתך. אלו יושבי המדרשות: מבעד לצמתך. זה הציץ שהיה בין עיניו של אהרן:

[ד] (ח) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. במקום שהיו ישראל נותנים הודיות למקום: אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. זה אברהם שאמר לו הקב"ה אנכי מגן לך (בראשית טו א). ונתן לשלמה בנו אלף המגן:

[ה] (ט) שני שדיך כשני עפרים. זה משה ואהרן: (י) הרועים בשושנים. זה יהושע וכלב:

[ו] אלך לי אל הר המור. זה אברהם: ואל גבעת הלבונה. זה יצחק:

[ז] כלך יפה רעיתי ומום אין בך. זה יעקב: ד"א אלך לי אל הר המור. זה אברהם ושרה אשתו. שנאמר ויקח אברם את שרה אשתו וגו' (בראשית יב ה): כלך יפה רעיתו ומום אין נך. זה יעקב [ובניו] שלא היו בהם רשעים ובעלי מומים:

[ח] (יא) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי. איזהו לבנון, זהו בית המקדש שנקרא לבנון, ולמה נקרא שמו לבנון, אלא כל מי שהיה עולה לשם ובידו עון לא היה זז משם עד שיהיו עונותיו מתלבנים כשלג, לקיים מה שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א יח): ד"א אתי מלבנון כלה. כשהגליתי את השכינה מבית המקדש הגליתי אתכם עמה: תשורי מראש אמנה. שהאמנתם בי תחלה: (יב) מראש שניר וחרמון. זו הליכתם במדבר ארבעים וחמשה מסעות: ממעונות אריות מהררי נמרים. אלו המלכים שעבדת ביניהם שהיו רעים מאריות ונמרים:

[ט] לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך. משל למה הדבר דומה, לתינוקת בת מלכים ששלח המלך אחריה ראה אותה באחת מעיניה ושבחה, אלו ראה כל הגוף על אחת כמה וכמה. לכך נאמר לבבתני אחותי כלה [לבבתיני באחת מעיניך]: ד"א לבבתני אחותי כלה. את נתת לי את הלב שאהיה מלך על הבריות:

[י] מה יפו דודיך אחותי כלה. אלו הקרבנות שהקריבו ישראל בשילה ובנוב וגבעון: וריח שמניך מכל בשמים. ביום שגמרו מלאכתן מהבמות:

[יא] (יג) נפת תטופנה שפתותיך כלה. זה משיח הצדיק שהוא עומד מיהודה: ד"א זה משיח מלחמה שהוא עומד מיוסף ואינם מקנאים זה לזה. לקיים מה שנאמר אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים (ישעיה יא יג): דבש וחלב תחת לשונך. זה יעקב שברך את השבטים:

[יב] גן נעול אחותי כלה. זה הקץ שהיה נעול מישראל: ד"א גן נעול אחותי כלה. אלו קצי ספר דניאל החתום:

[יג] שלחיך פרדס רמונים. מה הפרדס של רמונים שהוא [נאה]. כך היו ישראל נאים ומעשיהם הולכים חוץ מהם. ולמה נמשלו לפרדס רמונים. מה הרמון הזה גודעו פורעו. כך ישראל כובשים עצמם במצרים וכשהגיע הקץ פרעו עצמן ויצאו: (יד) ד"א פרדס רמונים. זו הקטרת: כפרים עם נרדים. שהיה כפרה עליהם:

[יד] נרד וכרכום קנה וקנמון. זה בצלאל בן (אהליאב) [אורי]. שעלה להר סיני והראה אותו מעשה המשכן כאלו עשוי למעלה. ויש אומרים המקום הראה למשה וירד והראה לבצלאל. והסכים בצלאל לדעת האלהים: ד"א קנה וקנמון. זה אהרן וחור. כמה שנאמר ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד (שמות יז יב):

[טו] (טו) מעין גנים באר מים חיים. זה המעין שהמקום עתיד לטהר את הצדיקים. לקיים מה שנאמר ואת דמי [ירושלים] ידיח מקרבה (ישעית ד ד): ד"א מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. מה (הטובה) [הטבח] הזה שהוא נותן טפה אחת בכוס או בקדרה ונוזלה. כך עתיד המקום לטהר את ישראל מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. אז [או?] יכול יאמרו הצדיקים על הקלות הוא מוחל. אבל על החמורות אינו מוחל. הוא אומר על ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל (יחזקאל יח טו). ואומר לישראל כטמאת הנדה היתה דרכם לפני (שם לו יז). אלו אמר כטומאת נבלה או כטומאת שרץ לא היה להם טהרה לעולם. (טו) [אלא מה הנדה שהיא טובלת במים וכשרה לביתה כך כשנתרחצו במעין הזה אתם טהורים לעולם]: ד"א נוזלים מן לבנון. אלו הנביאים שעמדו בבית המקדש:

[טז] (יז) עורי צפון ובואי תימן. מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים. רוח צפונית מכבדת וזוחלת לפניהם כל בוסמני גן עדן: (יח) ד"א עורי צפון ובואי תימן. שהרוחות עתידות להכניס (ובאה) [קנאה] זו עם זו. הדרום אומר אני מביא גלות תימן וכל הגדה וכל הדרום. והצפון אומר אני מביא גלות צפון וכל הצפון. והמקום נותן שלום בינהן והן נכנסין בפתח אחד. לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה:

הערות ותקונים

(א) הנך יפה אלו הזקנים:   מובא בילקוט רמז תתקפ"ה:

(ב) כך דברי חכמים גבוהים בעיני האדם:    (ב) כך דברי חכמים גבוהים בעיני האדם. בילקוט הגי' כך היו יושבים בלשכת הגזית שנאמר וקמת ועלית, ונראה כי חסר שם איזה מאמר:

(ג) אימתי הן משובחים כו':   

(ג) אימתי הן משובחים כו'. תקנתי כמו שהוא בילקוט: ד"א כשאתם עושים דברי תורה כמצותה. תקנתי כמו שהוא בילקוט:

(ד) שגלשו מהר גלעד אלו ישראל כשהלכו למדין. מובא בילקוט רמז תתקפ"ח והא לקוח מכ"י שלפנינו. ואולי לזה כוון רש"י בפירושו לשה"ש ד"א כאותן שצבאו על מדין בעבר הירדן שהוא ארץ גלעד ולשון זה במדרש שיר השירים עכ"ל:

(ה) אלא הכשרים. הוספתי כמו שהוא בילקוט, ושם בילקוט במקום שבכלם צ"ל שכלם מתאימות:

(ו) שלא נשתכלו במדין לא בהליכתן ולא בביאתן. בילקוט הגי' שלא הסתכלו בנשי מדין לא בהליכתן ולא בחזירתן:

(ז) כחוט השני זה הפרוכת. מובא בילקוט שם בפ' כחוט השני:

(ח) כמגדל דוד במקום שהיו ישראל נותנין הודיות למקום. מובא בילקוט שם בפ' כמגדל דוד. ושם הגי' אלף המגן תלוי עליו זה בית יער הלבנון: (ט) שני שדיך זה משה ואהרן. בילקוט שם מובא מאמר בשם אגדת שמואל והוא פט"ו אות א ע"ש:

(י) הרועים בשושנים זה יהושע וכלב. התחלת המאמר מובא בילקוט שם, ואח"כ הביא אלך לי אל הר המור זה אברהם ושרה והוא ג"כ מכ"י שלפנינו:

(יא) אתי מלבנון זהו בית המקדש. מובא בילקוט שם ד"ה אתי מלבנון. והוא מן כ"י שלפנינו:

(יב) מראש שניר וחרמון זו הליכתם במדבר ארבעים וחמשה מסעות. אין ספק שהיה כתוב מ"ח מסעות והמעתיק חשב על אות ח' שהוא ה' והציג ארבעים וחמשה מסעות, וראיתי כי גם בילקוט שם הביא ג"כ המאמר שלפנינו במדרש זוטא זה הלכתם מ"ה מסעות, ועיין בהגהות מיימוניות הל' ס"ת פ"ז סי' ח' הביא וז"ל במס' סופרים יש מ"ח שיטין בכל דף ודף כנגד המסעות עכ"ל, אולם לפנינו במס' סופרים (פ"ב ה"ו) הנוסחא בשיטין נותנין טעם כמסעות ארבעים ושנים, וכך היא הנוסחא הישרה כי בכתוב לא נמצא אלא ארבעים ישנים מסעות כמו שהביא רש"י במדבר ל"ג א' ולפני הגהות מיימוניות היתה ני' מוטעת במס' סופרים ארבעים ושמונה:

(יג) נורת [? - צריך בדיקה] תטופנה זה משיח הצדיק. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 88 בשם הגדת שיר השירים הוא הכ"י שלפנינו. והילקוט שמעוני בפ' שלחיך פרדס רמונים ד"א נופת תטופנה אלו שני משיחים [? - צריך בדיקה] גן נעול זה הקץ שלחיך פרדס רמונים מה רמונים נאים כו'. הוא ג"כ מן כ"י שלפנינו רק בקיצור:

(יד) ד"א פרדס רמונים זו הקטרת. מובא בילקוט שמעוני בפ' עורי צפון והוא מהכ"י שלפנינו, ומה שהביא שם במאמר שלפניו בשם ב"ר הוא בבפכ"ב:

(טו) מעין גנים זה המעין שהמקום עתיד לטהר בו את הצדיקים. מובא בילקוט המכירי על ישעיה צד 35 בשם הגדת שיר השירים. הוא הכ"י שלפנינו:

(טז) אלא מה הנדה. הוספתי ע"פ ילקוט המכירי והשמיט המעתיק מן לעולם עד העולם:

(יז) עורי צפון מכאן אתה אומר כו'. מובא בילקוט שמעוני שה"ש ד"ה עורי צפון ומה שמצוין בגליון "פסיקתא רבתי" מוסב [? - צריך בדיקה] על המאמר שלאחריו באתי לגני משל למה הדבר דומה, והוא בפסיקתא רבתי פ"ה, והמאמר שלפנינו בכ"י נמצא כעין זה במדרש במ"ר פ"ג אות ב' ד"א עורי צפון לע"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע ואין צריכין לא בפלסמון ולא ראשי בשמים אלא רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזזחלות [צ"ל וזחלות?] כל בוסמני ג"ע ונותנים ריחם הה"ד הפיחי [? - צריך בדיקה] גני זה כיבוד הגן יזלו בשמיו זה זילוף, ובילקוט שם הביא רוח צפונית מרכבת וזוחלת לפניהם כל מיני סמני ג"ע, יש לתקן מכבדות וזוחלת:

(יח) ד"א עורי צפון שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו. כן תקנתי, והמאמר נשנה ג"כ במדרש במ"ר שם, ד"א עורי צפון מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו הדרום אומרת אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום, ורוח צפון אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאו בני מרחוק וגו', ובילקוט שם המאמר נתקצר שהרוחות עתידות להכניס הגליות והקב"ה נותן שלום והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנאמר באתי לגני אחותי כלה, ובמקום אשר לפנינו וכ"י כתוב וכל הנדה [? - צריך בדיקה] כתוב במדרש במ"ר שם וגלות הגרה ונדחקו הרד"ל והרש"ש ע"ש: