מדרש זוטא (בובר)/שיר השירים/פרשה ג

<< · מדרש זוטא (בובר) · שיר השירים · פרשה ג · >>

פרשה שלישית

[א] על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי (שיר השירים ג, א), בשעה שהקריבו ישראל בחנוכה^*) היו סבורים שהיא בית הבחירה, אמר להם הקב"ה בקשתיו ולא מצאתיו, אין אתם מקריבים בו מעתה, אין קדושה אלא במקום שעקד אברהם את יצחק בנו: אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג, ד). זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב, יד):

[ב] אקומה נא ואסובבה בעיר (שיר השירים ג, ב). כשאמר הקב"ה לישראל רב לכם סוב את ההר הזה (דברים ב, ג): אבקשה את שאהבה נפשי (שיר השירים ג, ב). במזבח שבנה משה ברפידים:

ד"א על משכבי בלילות (שיר השירים ג, א). אמר רבי יהודה בשעה שהיה דוד בורח מלפני שאול: בקשתיו ולא מצאתיו. בשעה שירד שאול אחריו למדבר: אקומה נא ואסובבה בעיר. ששלח שאול רוכלים לארץ ישראל שאמרו לו הלא דוד מסתתר עמנו (שמואל א כג, יט), בין הבתולות:

[ד] אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג, ד). בשעה שהורידה מיכל בת שאול כביר העזים על המטה והיה שאול סבור שהוא תפוס: (א) ד"א אחזתיו ולא ארפנו. זה דוד שתפס את הגורן מיד ארונה היבוסי ואמר זהו בית הבחירה: עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. בשעה שעלו בני ישראל להוסיף על המזבח וימצאו נלגלתי של ארונה (א*) נתונה תחת המזבח ולא פסל הקב"ה את הקרבנות של ישראל:

*) צ"ל בחנוכת המזבח.

[ו] (ב) מי זאת עולה מן המדבר. וכי מן המדבר העלה אותם והלא ממצרים העלה אותם, אלא מלמד על חבתם של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שבני אדם מוצאים במדבר, לקיים מה שנאמר ימצאהו בארץ מדבר (דברים לב י): (ג) ד"א מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. וכי כעשן היו, אלא מה העשן הזה כל מקום שהוא הולך מיצר, (ד) כך כל האומות מצירים בשעה שעלו ישראל ממצרים: מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל. מלמד שאל היו חסרים כלום: (ה) ד"א מקטרת מר ולבונה. זה אברהם, מה המור הזה ראש לכל הבשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, וכך אמר לו הקב"ה להקריב לו את יצחק בנו בהר המוריה, ולבונה זה יצחק; כדרך שמקטרין את הלבונה על גבי המזבח כך נעקד יצחק על גבי המובח כלבונה, מכל אבקת רוכל, זה יעקב, כמה שנאמר ויאבק איש עמו (בראשית לב כה): (ו) ד"א מקטרת מר ולבונה זה משה ואהרן: מכל אבקת רוכל. אלה שבעים זקנים:

[ז] הנה מטהו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. (ז) עשרים וארבע משמרות לכהנים, ועשרים וארבע משמרות ללוים, ‏ושנים עשר שבטים:

[ח] (ח) כלם אחוזי חרב. מעשים טובים, כמה שנאמר ביעקב אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית כח כב), (ט) וכי היכן מצינו שעשה יעקב מלחמה, ומה ליוסף יותר על אחיו, זו הבכורה, אשר לקחתי מיד האמורי, זה עשו שעשה מעשי אמורי, בחרבי זו מעשים טובים, ובקשתי זו תפלה: (י) ד"א כלם אחוזי חרב. זו חרבו של אברהם, שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כב י): מלמדי. (יא) שהם מלמדים בניהם: מלחמה. זו תורה, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד): ד"א הנה מטתו שלשלמה. זה המשכן: ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל. אלה השבטים, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה וגו' (במדבר ג לח): ד"א הנה מטתו שלשלמה. מירושלים. מה מטה זו שהיא מאהבת אדם ואשתו, כך היו אוהבים זה את זה בירושלים: ד"א הנה מטתו שלשלמה. זה שלמח ודאי, ללמד על שלמת שהיה רודה בכל העולם, חזרה ונתמעטה מלכותו ולא היה שולט אלא על תדמור, שנאמר (ויכו את תדמור כמדבר) [ויבן את תדמור במדבר] (דברי הימים ב ח ד), חזר להיות שולט על ישראל בלבד, חזר שלא שלט אלא על מטתו ואף על מטתו לא היה יכול לנוח בתוכה מפני רוחות רעות: כלם אחוזי חרב. ביום שישב רבי אליעזר בן הורקנוס, שבו ביום שמו איש חרבו על ירכו: מפחד בלילות. שהיו מעבירין פורענות מישראל:

[ט] אפריון עשה לו המלך שלמה. מלך שהשלום שלו: (יב) [אפריון]. זה הארון: מעצי הלבנון. אלו הקרשים, לקיים מה שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד (שמות כו יט):

[י] עמודיו עשה כסף. אלו העמודים וחשוקיהם כסף (שמות כז י): רפידתו זהב. זו הכפורת, שנאמר ועשית כפורת זהב טהור (שמות כה יז): מרכבו ארגמן. זו הפרוכת של ארגמן, שנאמר ועשית פרוכת תכלת וארגמן (שמות כו לא): תוכו רצוף אהבה. אלו הלוחות: מבנות ורישלים . אלו האומות, מה שעשו ישראל הם גרמו להם: (יג) ד"א אפריון. זו (ברית) [בריאת] העולם מבראשית (יד) מבית המקדש נברא שנאמר [אל אלהים] דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי (תהלים נ א ב): עמודיו עשת כסף. אלו ההרים שהם עומדים על גבי הארץ כעמודים: רפידתו זהב. (טו) זה הרקיע פטלילו של עולם: מרכבו ארגמן. זה כסא הכבוד: תוכו רצוף אהבה. (טז) אלו נפשות של צדיקים, שהן נתונות עמו במרום: שלשה הם שנכנסו זה לפנים מזה, ומשה נגש אל הערפל (שמות כ יח). לפנים ממנו צדק ומשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). ולפנים ממנו נפשות הצדיקים, שנאמר אשר בידו נפש כל חי וגו' (איוב יב י), ואומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך (שמואל א כה כט): רצוף אהבה. נפשות הצדיקים שאהבו את הקביה. שנאמר זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מא ח). וכן הוא אומר להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא): מבנות ירושלים. (והפרשות) הן נפשות ישראל (מלאומות) [המופרשות מהאומות]. ואין נפשות צדיקים מתערבות עם רשעים:

[יא] (יז) צאינה וראינה בנות ציון. צאו וראו כל האומות יום שמחה שעשה המלך שהשלום שלו: בעטרה שעטרה לו אמו. על הים, כמה שנאמר ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח). אמר להם הקב"ה כביכול אתם קשרתם כתר מלכות בראשי: ביום חתונתו. זו עמידת הר סיני: שמחת לבו. אלו ימי המלואום: (יח) ד"א צאינה וראינה. כל האומות (מסיפלאים) [מתפלאים] שהוא עושה לבניו והכבוד והעטרה שהוא מתעטר ביום כנוס גליות. שנאמר ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם (מיכה ד ז). והלא שלו היא המלכות. שנאמר ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח). ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י טז). אלא שאמר לישראל כביכול אין לי מלכות ולא חילות עד שעמדתם והמלכתם אותי. אין אתה מוצא צבאות בספר יחזקאל לומר כל הימים שאתם בגולה אין לי חילות ומלכות עד שתחזרו למלכותכם, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (עובדיה א כא): (יט) ד"א ביום חתונתו. אלו ימי המשיח שנמשל הקב"ה לחתן, שכן הוא אומר ומשוש חתן על כלה וגו' (ישעיהו סב ה): וביום שמחת לבו. בבנין בית המקדש. שנאמר וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעיהו סה יט): ד"א בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. כשירדה שכינה לבית המקדש, שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת האש (והכבוד) [וכבוד ה'] על הבית (דברי הימים ב ז ג): וביום שמחת לבו. יום שחנך שלמה את הבית:

הערות ותקונים

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.