מגן אברהם על אורח חיים שטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים שטו |

סעיף א[עריכה]

מ"ש הע"ש סק"ב א"צ פנים ע"ש בתו' דאדרבא מוכח דעובדא דדכרי הוי בגג ולא במחיצות:


(א) שקבוע שם:    כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע [ב"י] אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע כמ"ש הר"ן עמ"ש סי' שי"ג ס"ג:


(ב) וכן פרוכת:    זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עב"י ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים שם כיון שאין עשוי' שם למחיצה:


(ג) אסור לעשות מחיצה כו':    וז"ל ד"מ וכתב ב"י דמחיצ' של מהר"מ שנעשה להפסיק לעשות צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור וצ"ע דמשמע בפרק ב' דביצה דמותר לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי לשמש ואין נראה לחלק בין שבת וי"ט לענין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר או לפני הספרים [אלא כדרך שעשה מהר"מ כן הוא בד"מ שלפנינו] עכ"ל ועכ"פ יש ט"ס בדבריו ולא רציתי להגיה מדעתי וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' י"ט אין מכבין וכו' אלא כו' עושה מחיצה בינו לבין הנר וכ"כ הסמ"ג וכ"מ ברי"ו נ"ד ח"א וכ"מ בהג"מ פ"ד מי"ט בשם התוס' והראב"ד וכ"כ ברוקח ה' נדה וז"ל בי"ט עושה פרוסת בגד וכ"מ בפסקי הרקנ"ט וכ"מ מל' רש"י שכ' עושה מחיצה בסדין משמע דמיירי בי"ט דאי בחול אפי' מחיצה גמורה שרי והנה נ"ל לדקדק מל' המרדכי שכ' שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצ' י"ט גובה לפני הספרי' כו' משמע אף על פי שהספרי' היו עומדים מגולין למעל' מהמחיצה שרי להשתין דה"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל סי' וכ"כ ביורה דעה סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצ' נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה י' שרי מ"ד אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשוי' למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעות' וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת [עיין סי' ר"מ סי"א ] אבל אם תוליהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככיסוי בעלמא ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוס' אהל כמ"ש ריש סי' שי"ג ועיין באבן העזר סי' כ"ה ס"ה והוא מדברי הרמב"ם פכ"א מה' א"ב וכתב המ"מ שם דמיירי דאין לו דבר לעשות מחיצה:

סעיף ב[עריכה]


(ד) עצים וכו':    מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כמ"ש פה:


(ה) חוץ מן הכריכה:    דחוזר העיגול לא מיחזי כאוהל [ב"י]:

סעיף ג[עריכה]


(ו) אסור להניח:    ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבועה בצירים אסור להניח עליה בשבת אף על גב דאינה קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי"ג:


(ז) מותר בכל גוונא:    דאין אהל בלא מחיצות ואף על גב דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש ס"ב התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אוהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות (הרא"ש פ"ד דביצה) ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ' מ"ש:

סעיף ה[עריכה]


(ח) מותר לפתחו:    דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י] ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלק' וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחין עליו ספרים וכ"כ בט"א:

סעיף ו[עריכה]


(ט) לא יסדר:    דעביד אהל ועיין סוף סי' שי"ב ואף על גב דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עוש' [תו']:

סעיף ח[עריכה]


(י) בשבת פטור:    אבל אסור [הר"ן] ומ"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם עיין סי' י"א וסי' ש"א ס"מ:

סעיף ט[עריכה]


(יא) עשיית אהל:    שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר אבל מותר לתלות כד בכותל [תשו' רמב"ם באגרת] ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור כנ"ל פי' הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם:

סעיף י[עריכה]


(יב) טלית כפולה:    שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח [ב"י ומ"מ] ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין:


(יג) תלוי בהן:    פי' שתולה אותו על המוט מקופל:


(יד) ומותר לפורקה:    כ"כ ברא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל מותר ג"כ לפורקו וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והע"ש לא דק:


(טו) וכן הפרוכת:    פי' אף הפרוכת שרי אף על פי שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג (מ"מ) ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א:

סעיף יא[עריכה]


(טז) הואיל שהיא מתוקנת:    פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג כ"מ ברמב"ם אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח (ר"ן ולא כע"ש):


(יז) והוא שלא תהא:    כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כיל' אבל מטה דידן שאין כילה עליה אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח ל"ל בה [מ"מ ר"ן רשב"א]:

סעיף יב[עריכה]


(יח) שלא יעשה אהל:    כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל וצ"ע דהא אמרי' בגמ' אם שרביב בגלימ' טפח לא הוי אהל כ"ז דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א ס"מ וי"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם:


(יט) תולין אותה שנים:    דיכולין לתלותה כא' שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בת"ה ע"ש:


(כ) שיש לה גג:    צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה:

סעיף יג[עריכה]


(כא) משום אהל:    ואף ע"ג דשרי לחזור הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותו') וכתב הר"ן שכל אוהל בכילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת, כ' הרמב"ם פרק י"ב א' נתן האבן וא' נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצעי ובשורה העליונה אפי' העלה את האבן והניחה ע"ג הטיט חייב שהרי אין מניחין עליו טיט אחר ובשורה התחתונה אם צדדה ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והבונה ע"ג כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים ע"ג אדנים לא הוי בנין בכלים שהאדנים כקרקע הן: