מגן אברהם על אורח חיים שב

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים שב |◄

סעיף א

(א) חדשה:    דלא נשתמשו בה כ"כ אלא עדיין היא בחידושה [ב"י רמב"ם]:

(ב) חדש שמקפיד עליו:    לפי שמתקצר במים [כל בו] משמע דסתם חדש מקפיד עליו אף על גב דגבי טל אמרינן בגמ' והוא דקפיד כו' מים שאני שמתקצר ובספר הזכרונות אוסר בכל הבגדים:

(ג) בגד מן האבק:    היינו דוקא בשחור וחדש כמש"ל:

(ד) להסיר הנוצות:    ובספר הזכרונות דף נ"ג חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין ועיין סי' שי"ז ס"ג:

סעיף ב

(ה) והוא שיקפיד עליהן:    פי' שמסירם בכונה כדי ליפות הבגד אסור וכתמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת [טור] ובספר הזכרונות כתב אפי' אינו מקפיד אסור, ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו [ה"ג], הנוטל שלל שעושין החייטים שקורין אינרשסי"ר שגם הוא הוי גמר מלאכה יש להסתפק אי חייב ולבי חוכך להחמיר אי לא קפיד עלייהו עכ"ל ש"ג פ"ז [כ"ה סי' ש"מ]:

סעיף ג

(ו) ללבשם בו ביו':    ולכן אסור לקפל הטלית אף על פי שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף [ש"ל] אין מציעין המטות משבת למ"ש [משנה ורמב"ם פכ"ג], ועיין סוף סי' תרס"ז וסי' שכ"ג ס"ו ונ"ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא עיין ריש סי' רפ"ט ובס' ב"ש משמע דאף זה אסור ול"נ כמ"ש ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ"מ טוב יותר להציעו מע"ש [אגודה]:

סעיף ד

(ז) ושל אומן:    ואפי' היה מותר מע"ש אסור לשמוט כליה גזירה שמא יבא להתירו והרמב"ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו [מ"מ]:

סעיף ה

(ח) ושאר כלי פשתן:    מפני שהם קשים ואחר רחיצתן וריכוכן זה ליבונן [ש"ל] ומנהג העולם לכסכסן בידים, ונ"ל דאסו' להעמיד הענק על עצים העשוים לכך כמ"ש סימן תקמ"א ס"ג:

סעיף ו

(ט) או על מנעליו:    וב"ח חולק בזה עס"ח:

(י) אתי לאשויי גומות:    פי' שישכח ויכוין לאשויי גומות דאל"כ הוי דבר שאין מתכוין ושרי לאו פסיק רישיה הוא [מ"מ פכ"א ותוס']:

(יא) אף בכותל:    משום דמיחזי כמוסיף על הבנין ונ"ל דבכותל של עץ שרי כמו בקור':

(יב) שמתיר בשניהם:    דבנין חקלאה הוא וב"ח הכריע כהאוסרין:

(יג) במעט חרס:    וזה לכ"ע שרי:

סעיף ז

(יד) בצפורן:    וה"ה בסכין אפי' בחודו (ב"י ד"מ):

(טו) יבש אסור:    אפי' לכסכסו מבפנים:

(טז) דהוי טוחן:    אף על פי דמלאכה שא"צ לגופה הוא איסורא מיהא איכא ועמ"ש סי' רע"ח ומדסתם פה משמע דאין חילוק בין משי ופשתן וצמר כיון שמלוכלך בטיט משא"כ בס"ה וכ"ה בטור סוף סי' זה:

סעיף ח

(יז) בסכין:    אבל בכותל שרי כמ"ש ס"ו ומהרי"ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה"כ לגרד בו השולי' מהטיט ונ"ל דהיה עב ורחב בראשו ולא היה לו חוד דאם הוא חד בראשו דמי לסכין שקולף העור ומ"מ יש להחמיר דהא אפי' בגב הסכין אסור והב"ח אוסר בקורה עס"ו:

סעיף ט

(יח) אפי' לשכשכו:    פי' שאסור ליתן עליו מים כלל:

(יט) ולא מרובי':    ונ"ל דבדבר שאין מקפיד על מימיו שרי כמ"ש סימן ש"א סמ"ו:

(כ) ויש אוסרים:    ולדידהו דרך ליכלוך שרי כמ"ש ס"י בהג"ה:

סעיף י

(כא) טוב לנגבם:    אבל מדינא שרי כיון שאין בו לכלוך כמ"ש הרב"י ס"ט:

(כב) דרך לכלוך:    ומ"מ נ"ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבא לידי סחיטה וכמ"ש סי' ש"א ס"ג וסמ"ו:

(כג) בבגד שהטיל:    וטוב שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כר [ספר חסידים סימן רס"ז] הרוחץ תינוק במים לא ישים הבגד במים (ספר חסידים סי' רס"ד):

(כד) מי רגלים:    אבל כשיש עליו צואה אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ"ש ס"ט (מהר"מ טיקטין בשם סמ"ג ותוס' ספי"ז דלא כהגמ"ר):

(כה) כדי לבטלם:    כיון דדבר מועט הוא בטלים בניגוב הידים (ב"י) וצ"ע דבסי' ע"ז כתבתי בשמו דאין חילוק בין רב למעט דלעולם בעינן רביעית וצ"ל דהכ' שאני דאינם בעין רק שהם טופח להטפיח וכשמנגב בהן ידיו הוי טופח להטפיח מכח המים ושרי ועיין סי' פ"ב:

(כו) אסור ליתן מים:    ואפי' ליטול ידיו עליהם אסור וזהו כיבוסו [ב"י]:

סעיף יב

(כז) דאתי לידי סחיטה:    ול"ד למה שמנגב ידיו במפה או בחלוק לפי שידיו מלוכלכות [ב"י תשב"ץ בשם מהר"מ] וז"ל מהר"מ בתשובת ד"פ סי' תקי"א ול"ד לניגוב ידים דידיו מלוכלכות (ומ"מ צריך כצ"ל) (מ"ב) לנגבם היטב זו בזו שלא יבא לידי ליבון או לידי סחיטה אבל כוס אסור עכ"ל ונ"ל דכונתו כיון דמנגבן מלוכלכות הוי דרך לכלוך ונ"ל דבסמרטוט המיוחד לכך שרי דלא גזרינן שמא יסחוט וכמ"ש סי' ש"א סמ"ו ומ"מ צ"ע לפמ"ש סי' שי"ט וסי' של"ד סכ"ד דבשאר משקין לא גזרינן שמא יסחוט ולמה אסור לנגב כוס שהיה בו יין ואפשר דס"ל דיין נמי מלבן וכמ"ש בב"י סוף סי' ש"ך בשם הר"ן וא"כ בשאר משקין שרי א"נ י"ל דה"ק כיון שהכוס צר א"א דלא אתי לידי סחיטה והוי פסיק רישיה וכמ"ש סי' ש"כ סי"ו וכ"מ ס"ט בהגה וא"כ אפי' בדבר שאין מקפיד על מימיו אסור אבל ספסל מותר לקנח דליכ' פסיק רישיה ודוק' בדבר שאין מקפיד על מימיו, ודע דסחיטה של מים הוי תולדה דמלבן או צובע כמ"ש הב"י סוף סי' ש"כ: