שולחן ערוך אורח חיים שיז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · שיז · ג · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס שאינו קשר של קיימא אבל אין פותחין אותו מחדש דמתקן מנא הוא:

הגה: אפילו כבר נפתח רק שחזר האומן וקשרו או תפרו ביחד כדרך שהאומנים עושין (רבינו ירוחם חלק י"ד) ולכן אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושין אף על גב דהתפירה אינה של קיימא דאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא (הגהות מרדכי פרק במה טומנין) ויש מתירין בתפירה שאינה של קיימא ואין להתיר בפני עם הארץ (בית יוסף):

מפרשים

מגן אברהם

(י) אין פותחין:    והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא"כ עושה ע"מ לתפור (ב"י וע' בכ"מ פי"ד דלא כע"ש):


(יא) שחזר האומן וקשרו:    ואינו יכול להתירו אא"כ חותך החוטי' אסור [רי"ו] וכ' יש"ש פ"ד דביצה סימן ט' אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יוכל להתיר שרי לכ"ע לנתקן שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שרוצ' ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעה עכ"ל וכ"כ הב"ח וא"כ צ"ל דס"ל דדוק' כשקושר האומן אסור לנתקן אבל שאר קשירות שרי וכ"מ סי' שי"ד ס"ז ומ"מ נ"ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור עס"א:

באר היטב

(ח) פותחין:    והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא"כ עושה ע"מ לתפור ב"י ועיין כ"מ.


(ט) האומן:    ואינו יכול להתירו אא"כ (חתך) [חותך] החוטים אסור רי"ו וכתב היש"ש פ"ד דביצה סי' ט"ו אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יכול להתירו שרי לכ"ע לנתקן שהרי אינה עשויה אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעה עכ"ל וכ"כ הב"ח וכתב המ"א ומ"מ נ"ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור עס"א.


משנה ברורה

(כא) שאינו קשר של קיימא - שאינו עשוי להתקיים רק עד שיקחנו הבעה"ב לביתו ויש מחמירין בדבר אלא אם כן עשוי להתיר באותו יום של הכביסה:

(כב) דמתקן מנא הוא - וחייב משום מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה:

(כג) וקשרו - בטוב עד שאינו יכול להתירו אא"כ יחתוך החוטים או ינתקן ולכן חשיב עתה כפתיחה מחדש ואסור משום תיקון מנא ובספר יש"ש כתב דכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יוכל להתיר שרי לכו"ע לנתקן שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שירצה ולא מקרי קשר ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעא א"כ צ"ל דס"ל להיש"ש דדוקא כשחזר האומן וקשרו אסור לנתק אבל שאר קשירות שרי כ"כ מ"א [והטעם אפשר דכשקשרו האומן בשעת מלאכה יש בזה משום מכה בפטיש כשחותכו ומנתקו אח"כ דהוא גמר מלאכה אבל שאר קשירות שנקשרו אחר שכבר נגמר הבגד אין שייך בזה משום מכה בפטיש כשמנתקו אח"כ] ואם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור לנתק כמו דאסור להתיר ומ"מ אם דרכו לעשות עניבה ובלא כונה נקשר דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום [ח"א]:

(כד) עושין - שתופרין אותו עד שנגמרה מלאכתו:

(כה) לנתק או לחתוך - והטעם נראה משום דהוא חשיב כקורע ע"מ לתקן. כל קשר שהוא עשוי לזמן ולא לתמידות ואפילו אם הוא קשר אמיץ יש להקל ע"י א"י לקשור ולהתיר אם הוא לצורך הרבה דהוי שבות דשבות [אחרונים]:

ביאור הלכה

כף החיים

מ) סעי' ג' מתירין בית הצואר וכו' משום דלא הוה מעשה אומן דאם לא כן אסור להרי"פ והרמב"ם שבסעי' א' תו"ש או' ט' ולב"ש, ומיהו העו"ש או' י"ד כתב דמיירו דלא נקשר בקשר מעשה אומן אבל מסתמיות דברי הש"ע משמע כדברי התו"ש והלב"ש דאין דרך לקשור אותו מעשה אומן כלל:

מא) שם מתירין בית הצואר וכו' ומיירי שרגילין להתירו ביומו, ט"ז סק"ה. א"ר או' י"א ונראה דהיינו שרוב הפעמים רגילין להתירו ביומו וכמ"ש באו' שאח"ז:

מב) שם שאינו קשר ש"ק. שלא קשרו הכובס שיתקיים זמן רב רק עד שזה יקחנו ממנו. לבוש, ור"ל כיון שתיכף שזה יקחנו יתירנו הו"ל קשר העשוי להתיר באותו יום והיינו שרוב פעמים עשוי להתירו באותו יום לאחר הכביסה וכמ"ש הר"ז או' ו' דאל"כ הוי קשר ש"ק לחד מ"ד כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה:

מג) שם. אבל אין פותחין אותו וכו' והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אלא א"כ עושה ע"מ לתפור. ב"י. מ"א סק"י (וכתב ועיין כ"מ פ"י דין י"ד ודלא כעו"ש). תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ו':

מד) שם הגה. אפי' כבר נפתח רק שחזר האומן וקשרו. ואינו יכול להתירו אלא א"כ חותך החוטין אסור. רי"ו, ב"י, מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' י"א:

מה) וכתב רש"ל ביש"ש פ"ד דביצה סי' ט' אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יוכל להתיר שרי לכ"ע לנתקן שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעה עכ"ל וכ"כ הב"ח. וא"כ צ"ל דס"ל דדוקא כשקושר האומן אסור לנתק אבל שאר קשירות שרי. וכ"מ סי' שי"ד סעי' ז' ומ"מ נ"ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור כמ"ש סעי' א' מ"א שם. תו"ש שם. ור"ל כמו שאסור להתיר קשר העשוי להתיר משבת לשבת כמ"ש סעי' א' כך אסור לנתק וכ"כ הר"ז סוף או' ו' ועיין לעיל או' כ"ח.

מו) שם בהגה. רק שחזר האומן וקשרו. דמעשה אומן אפי' אינו ש"ק אסור בסעיף א' ולכן כתב מ"א בשם יש"ש דנתקשרו המשיחות מעצמם שלא ע"י אומן שרי אפי' לנתקן כיון דאינו ש"ק וגם לא מעשה אומן. לב"ש:

מז) שם בהגה. כדרך שהאומנים עושים. לפי' נקטיה שדרך האומנין לתפור אבל מיירי שהוא מעשה הדיוט דבהא חמירא תפירה מקשירה שאפי' אינו ש"ק וגם מעשה הדיט אסור. לב"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ב:

מח) שם בהגה. ולכן אסור לנתק וכו' ואם אינו עשוי להתיר באותו יום ויש צורך הרבה לכך יעשה ע"י עכו"ם. ט"ז סק"ה. ור"ל דכיון דפטור אבל אסור הוא מותר לעשות שבות ע"י נכרי בצורך הרבה כמבואר בסי' ש"ז סעיף ה' לב"ש וכ"כ התו"ש שם וכ"כ האחרונים ועיין לעיל או' ל"ב:

מט) שם בהגה. ולכן אסור לנתק וכו' ומותר ללבוש אנפלאות חדשים ואין חוששין שמא ינתקו חוטין ואם ניתק או נקרע דבר שאין מתכוין הוא ולא פ"ר ושרי. וכן פוצעין האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרעו דלא פ"ר הוא. בן א"ח פ' כי תשא או' י"א. ועיין לקמן סי' תק"ח סעי' ב':

נ) שם בהגה. ויש מתירין וכו' וכן עיקר. ר"ז או' ז' וכ"כ בס' זכרו תורת משה סי' ל' וז"ל וזוג של מנעלים התפורים יחד אין להקל לחתכם בפני ע"ה ודוקא לצורך הרבה עכ"ד. והיינו כשעשוי להתיר ביומו דאל"כ אינו מותר רק ע"י עכו"ם וכמ"ש לעיל או' מ"ח. וכ"כ בליקוטי רימ"א על נז"י סי' ס"ז או' י"א:




▲ חזור לראש