מגן אברהם על אורח חיים עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

אם לבוש' דק ומתחזי בשר מתוכ' אסור כמ"ש ס"ה (ה"ג):

(א) וי"א דוקא באשתו כו:    עי' בל"ח ודבריו צ"ע:

סעיף ב[עריכה]

(ב) שער של אשה:    שער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר (גמר' דף כ"ד):

(ג) בתולות שדרכן כו':    ק' דבאבן העזר סי' כ"א ס"א כ' לא תלכנה בנות ישראל פרועו' ראש בשוק א' פנויות וא' אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב ועוד דאי' בכתובות רפ"ב אם יצאה בהינומ' וראשה פרועה זהו סי' שהיתה בתולה ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש וי"ל דפרוע' ראש דכתב באבן העזר היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנויה וכן פירש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאוריי' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם בגילוי הראש תהא אסור' לילך דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן:

(ד) שרגילים לצאת מחוץ:    וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועיין סימן קט"ו באבן העזר שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג:

(ה) וכ"ש שער נכרי' וכו':    כצ"ל וכ"ה בש"ע ד"ו וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כב"ש שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים עיין סימן ש"ג ס"ד:

סעיף ג[עריכה]

(ו) זמר אשה:    אפי' פנויה (ב"ש) וע' באבן העזר סימן כ"א דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבור' שרי (ל"ח):

סעיף ד[עריכה]

(ז) ערות קטן:    ובמגילה דף כ"ד ריש ע"ב כתב רש"י דהקטן בעצמו יכול לקרות אפי' הוא ערום דלא הוזהר על כך ולי צ"ע דליתסר מדרבנן מידי דהוה אכל עבירות שבתורה ועיין סימן שמ"ג ולהפוסקים דערות קטן לא מקרי ערוה א"ש טפי' וצ"ע:

(ח) ויש מתירין וכו':    שאינו ראוי לביאה כ"ז שאינו בן ט' שנים, ונ"ל דמ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה עמ"ש סוף סי' ע"ד:

סעיף ו[עריכה]

(ט) והחזיר פניו:    וב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני דהוי מחנהו קדוש דומיא דצואה מאחריו אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני וכ"כ בהדיא במרדכי וברוקח ובירושלמי ומ"ש הרב"י שכ"מ ברשב"א כמש"ל סי' ע"ד סס"ב אינה ראייה דהתם עכ"פ ערותו מכוסה במים דהא מקרי חציצה לגבי לבו ה"ה לגבי עיניו ואפילו הכי אסור להסתכל בה מידי דהוה אערוה בעששית אבל כשהערוה מגולה לא מהני עצימת עיניו כמ"ש סימן ע"ד ס"ד: