"הנה", מציין זה בשני משלים נאותים מאד, הנה העבדים אין נושאים עיניהם רק אל יד אדוניהם שהיד הזאת לפעמים תכם בשבט ולפעמים תתן להם לחם ומזון, "כן עינינו אל ה' אלהינו" בין שהוא ה' מרחם, בין שהוא אלהינו הדיין ומוכיח ומיסר, ואומר שלא לבד שנדמה "כעבדים אל יד אדוניהם" שהאדון הוא המשפיע הראשון, כי גם "כעיני שפחה אל יד גבירתה", שהגבירה אינה המשפעת בעצם וראשונה כי היא מקבלת מן האדון, ובכ"ז תשא השפחה עיניה אליה, "כן עינינו אל ה'" בין מצד שאנו חושבים אותו כהאדון שממציא הטוב בראשונה, בין כגבירה שהיא אמצעית בין המשפיע והמקבל ומושטת הטוב שקבלה מהמשפיע ליד המקבל, וכן אתה מצד שאתה ה' מהוה כל הווה אתה המשפיע הראשון וממציא הטוב, ומצד שאתה אלהינו המשגיח עלינו ומושיט לנו את הטוב, אתה גם האמצעי שמושיט הטוב אלינו באופן שאתה ממציא הטוב וגם המביאו אלינו, וכן אנו מצפים "עד שיחננו" הגם שאין אנו ראוים עפ"י הזכות יעשה זאת מצד החנינה:
