(מ-מא) "שפך", העוצר והמושל שכבשם שופך בוז על נדיבים, ויתעם להוליכם לגולה, כמו שהיה בעת כבש נבוכדנצר את ירושלים שאת כל נדיבי העם הגלה ויהרוג רבים מהם, ומדלת עם הארץ אשר אין להם כל מאומה השאיר לכורמים וליוגבים, ואז "וישגב אבין מעוני" והם "ישימו כצאן משפחות", ויפרו וירבו בארץ כצאן הפרים ורבים מאד:
