אבן עזרא על תהלים קז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קז · >>

פסוק א[עריכה]

הודו לה' - יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.


פסוק ב[עריכה]

יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.


פסוק ג[עריכה]

ומארצות - הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה אל הקצה.

והזכיר מצפון – כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם יישוב בראיות גמורות.

וטעם ומים - יורדי הים, כי היורד כתוב מהארבעה הנזכרים וכן הוא מזכיר יורדי הים ואחר כן כתוב: יודו לה' חסדו. ויש אומרים: פעול.

יאמרו גאולי ה' - הוא אשר גאלם מיד צר.

והודו לה' – דברי המשורר לארבעה הנזכרים.


פסוק ד[עריכה]

תעו דרך - דבק עם תעו והם גאולי השם יספר אשר קרה להם.

ישימון - פירשתיו.


פסוק ה[עריכה]

רעבים - בכלות צדה עשו, כאשר קרה הגר, ותלך ותתע ויכלו המים.

תתעטף - כמו: העטופים ברעב.


פסוק ו[עריכה]

ויצעקו - אמר: יצילם, כמו: להציל לו מרעתו:

פסוק ז[עריכה]

וידריכם - הפך תעו.

אל עיר מושב - כנגד העליון הכתוב למעלה, עיר מושב לא מצאו.


פסוק ח[עריכה]

יודו - מלת יודו בעבור שנית וכן הוא ויודו נפלאותיו.


פסוק ט[עריכה]

כי השביע - על המים ארץ לא שבעה מים וזה הוא חסד השם, ועתה שב להזכיר השבויים.


פסוק י[עריכה]

יושבי - כי רובם בבית הבור וברזל, כמו: ענו בכבל רגלו ברזל.


פסוק יא[עריכה]

כי - הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם.

ומלת המרו – או מרו קרובה בטעם.

וככה נאצו – מהקל או נאץ ניאץ הכבד ואמרי - אליהם פיקודי הלב, שהשם נטעם בלב כל מדבר.


פסוק יב[עריכה]

ויכנע בעמל - שאדוניהם יעבדו בהם בפרך ואין עוזר לפדותם.


פסוק יג[עריכה]

ויצעקו - הזכיר יושיעם, בעבור היותם ביד שונאיהם כמו: ויושע ה'.


פסוק יד[עריכה]

יוציאם מחשך - הכתוב למעלה.

ינתק - כנגד אסירי עני וברזל.


פסוק טו[עריכה]

יודו - טעם לבני אדם שילמדו.


פסוק טז[עריכה]

כי - תכן עלילות שברחו ממדינה דלתיה נחושת כאילו נשברו, ועתה יזכיר החולים.


פסוק יז[עריכה]

אוילים - גם הזכיר כי החולי בעבור פשע ותוכחות על עון, וכן בדברי אליהוא.

וטעם אוילים – אפילו הם חכמים הם נחשבו אוילים בעבור פשעם.

ומלת מדרך - מושכת עצמה ואחרת עמה וככה הוא ומדרך עונותיהם יתענו.


פסוק יח[עריכה]

כל, שערי מות - הקבר, כי בהסגר שעריו לא יראו אור.


פסוק יט[עריכה]

ויזעקו - הזכיר זה המשורר, כי אשר תעו במדבר לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים, רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם. וכן האסורים לא יוכלו כל אנשי העולם עד עת שגזר השם. וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם, רק השם לבדו. וכן המלחים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע.


פסוק כ[עריכה]

ישלח דברו - שיגזור ומיד יתרפא לא על ידי משקה ומעשה בן אדם, וימלט אותם משחיתותם, מגזרת השחתה, או מן כרה שחת, כנגד שערי שאול.


פסוק כא[עריכה]

יודו - גם אלה חייבים להודות.


פסוק כב[עריכה]

ויזבחו - וחייבים לזבוח כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת, ועתה יזכיר הכת הרביעית.


פסוק כג[עריכה]

יורדי - כל הולך אל הים יורד הוא.


פסוק כד[עריכה]

המה - כי רגע אחד יחריד הים ומיד ישביחנו כרצונו.


פסוק כה[עריכה]

וי"ו גליו. שב אל הים יורדי הים.


פסוק כו[עריכה]

יעלו - הגלים, או יורדי הים.


פסוק כז[עריכה]

יחוגו - כי מזעף הים אין בהם כח לעמוד בספינה או לשבת.

תתבלע - תתכסה לא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים.


פסוק כח[עריכה]

ויצעק - אמר: יוציאם, כי הם בים וזאת כל שאלתם. אמר רבי יהודה בן בלעם: היה ראוי להיות תחת יקם ישב. והנכון בעיני: כי בתחלה אמר ויעמד רוח סערה ועתה יקם סערה בלא רוח, אז תהיה לדממה.

ויחשו גליהם - גלי הים הפך תרומם גליו ובעבור כי הגלים ישאו קול, על כן דרך משל לדממה ויחשו.


פסוק כט[עריכה]

פסוק ל[עריכה]

וישמחו - יורדי הים.

כי ישתוקו - הגלים.

אל מחוז - כמו גבול וכמוהו: לא חזו ימיו, פירושו: לא גבלו ימיו. והטעם: לא ישיגו לדעת סוף ימיו.


פסוק לא[עריכה]

יודו, חסדו - שהצילם.

ונפלאותיו – במצולה.


פסוק לב[עריכה]

וירוממוהו - הוסיף להזכיר בעבור שרוב בני אדם לא ראו הים.


פסוק לג[עריכה]

ישם - שב המשורר להזכיר גבורת השם כאילו עושה דבר והפך הדבר כפי חכמתו, והשלים להזכיר הים ושב להזכיר הנהרות ההולכים אליו.

וטעם למדבר – ארץ ציה.

ומוצאי מים - הם המעיינים.


פסוק לד[עריכה]

ארץ - שהיתה סמוכה אל הנהר ואל המעיינות שבה.

למלחה – שלא תזרע ולא תצמיח. הזכיר הסבה שיעשה השם כי לא לחנם הוא עוש, כי מרעת יושבי בה.


פסוק לה[עריכה]

ישם - והפך הדבר ישם מדבר לאגם מים.


פסוק לו[עריכה]

ויושב, רעבים - שכלכלם בארץ ציה.


פסוק לז[עריכה]

ויזרעו פרי תבואה - הפך ארץ פרי למלחה.


פסוק לח[עריכה]

ויברכם - אחר היותם רעבים.


פסוק לט[עריכה]

וימעטו - עד עתה הזכיר שיחרים מדינות ויושיב שממות ועתה יספר כי הוא מוריש ומעשיר, ומצאנו בלשון הקדש שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם, כי אם באחרונה כמו אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה? זה כוכב שדרך מיעקב ויותר מבואר: הביטו אליו ונהרו ופסוק אחר פירש סמיכת וי"ו אליו והוא זה עני קרא וככה זה וימעטו ומי הם הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני, והנה הפך ויברכם וימעטו.

מעוצר - רחם, כדרך כי עצר עצר ה' הפך וירבו ורעה הפך ויברכם, והנה רעה תחלואים בגוף ויגון בלב, גם וי"ו ויגון מושך אחרונית, כמו אודם פטדה וברקת, מעוצר ומרעה ומיגון.


פסוק מ[עריכה]

שופך, נדיבים - הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד, על כן בוז הפך כבודם.

ויתעם - שיסכל דעתם.


פסוק מא[עריכה]

וישגב - הנה האביון במשגב.

וישם כצאן - הפועל הוא האביון, כמו ישימו בנים.


פסוק מב[עריכה]

יראו - בעבור כי רובי האדם ידינם השם כמעשיהם בעולם הזה, על כן ישמחו הישרים כי בעבור היותם ישרים הם בשמחה ולא ידאגו או יפחדו שתבא עליהם צרה כזאת שבאה על הנדיבים ויקוו טובה שתבא אליהם כשאר האביונים.

וטעם כל עולה – כל אנשי עולה יקפצו פיהם כי אין להם תשובה בראותם זה.


פסוק מג[עריכה]

מי, וישמר אלה - שישים בלבו אלה הדברים כדרך: שמר תם וראה ישר.

ויתבוננו - הנבונים חסדי ה', כמו: והתבונן נפלאות אל. ור' משה אמר: כי חסדי השם יהיו מתבוננים.