אבן עזרא על תהלים קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


הללויה, מי ימלל - לא הזכיר שם המשורר והוא אומר למשכילים הללו את השם והודוהו על כמה חסדים שעשה עם אבותינו.


פסוק ב[עריכה]


מי - הטעם הודו לשם – אף על פי שאין יכולת באדם להלל גבורותיו ולהשמיע כל תהלתו רק קצתה.


פסוק ג[עריכה]


אשרי - הטעם: כי שומרי משפט הם ממללים קצה גבורתו.

והזכיר גבורות השם – בעבור גבורותיו בים סוף.

וטעם להזכיר משפט – בעבור עונות ישראל והשם שפטם כמעשיהם.


פסוק ד[עריכה]


זכרני - זה המשורר יתפלל אל השם, אולי יראה עת הישועה כאשר תרצה עמך ותבא עת ישועתך.


פסוק ה[עריכה]


לראות בטובת בחיריך - כאשר יראו הם.


פסוק ו[עריכה]


חטאנו - והנה תחלת תשובת זה המזמור, שהוא מודה חטאתו וחטאת עמו, על כן: חטאנו עם אבותינו כדרך והתודו את עונם.

והרשענו - כנגד פשעינו.

ופעול העוינו – חסר דרכנו או נפשנו והרשענו כן, אולי הוא פועל עומד.


פסוק ז[עריכה]


אבותינו, לא השכילו נפלאותיך - האותות והמופתים שעשית במצרים.

רוב חסדיך - עם ישראל במכת ערוב ודבר וברד וחשך ומכת בכורים.

וימרו על ים - שאמרו: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים, או מאנו לעבור הים.


פסוק ח[עריכה]


ויושיעם - כי שמו נקרא עליהם אלהי העברים.


פסוק ט[עריכה]


ויגער - דימה רוח קדים לגערה.

בתהומות - מקומות שפלים.

כמדבר - אשר אין שם מים, כי היו להם חומה.


פסוק י[עריכה]


ויושיעם, שונא - הוא פרעה.


פסוק יא[עריכה]


ויכסו, צריהם - פרעה וחילו, וכן כתוב: ונער פרעה וחילו.


פסוק יב[עריכה]


ויאמינו - בה'.

ישירו - אז ישיר משה.


פסוק יג[עריכה]


מהרו - טעם לא חכו כי עצת השם היתה טובה להם, שלא יאכלו בשר תאוה.


פסוק יד[עריכה]


ויתאוו, וינסו אל - בעבור היותם בארץ שממה, מאין יבוא הבשר.


פסוק טו[עריכה]


ויתן, רזון - מות המתאוים.


פסוק טז[עריכה]


ויקנאו - זה שאמרו למשה: כי תשתרר עלינו.

לאהרן - בעבור הלוים: בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, על כן קראו: קדוש ה'.


פסוק יז[עריכה]


תפתח - על דרך זמן עומד.

עדת אבירם - הם ונשיהם וטפם והאדם אשר לקרח.


פסוק יח[עריכה]


ותבער קרח ועדתו - והקשה מכל אלה.


פסוק יט[עריכה]


יעשו - טעם בחורב - במקום ששמעו קול השם.


פסוק כ[עריכה]


וימירו כבודם - כינוי לכבוד השם, כדרך כי נאץ נאצת, והכינוי כנגד דוד המלך דרך מוסר ולא אמר לו: כי נאץ נאצת השם ילעגו למו.

וטעם אוכל עשב – דרך בזיון וקלון.


פסוק כא[עריכה]


שכחו מושיעם - בים סוף, כי הזמן היה קרוב לצאתם ממצרים על כן - נפלאות בארץ חם.


פסוק כב[עריכה]


[שכחו מושיעם - בים סוף, כי הזמן היה קרוב לצאתם ממצרים על כן] - נפלאות בארץ חם.


פסוק כג[עריכה]


ויאמר - זה הוא: הרף ממני.


פסוק כד[עריכה]


וימאסו - בנסעם מחורב ונאמר להם: עלה רש והם לא האמינו.


פסוק כה[עריכה]


וירגנו - כמעשה נרגן.


פסוק כו[עריכה]


וישא - שבועה, כדרך בני אדם, שישא ידו אל השמים.


פסוק כז[עריכה]


ולהפיל - אם היו כמוהם מורדים, ככתוב בברית השני שכרת משה עם בנ"י.


פסוק כח[עריכה]


ויצמדו - מגזרת צמיד בעבור הנשים.

זבחי מתים - לזבחי אלהיהם.


פסוק כט[עריכה]


ויכעיסו ותפרץ - שמת חצי שבט שמעון, והעד במספרו ונשיאו, כי הנשים במקום אחר באו.


פסוק ל[עריכה]


ויעמד, ויפלל - עשה דין, כמו עון פלילי.


פסוק לא[עריכה]


ותחשב - טעם לצדקה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם.


פסוק לב[עריכה]


ויקציפו - מי מריבת קדש.

וירע למשה - כאשר אמר: גם בי התאנף.


פסוק לג[עריכה]


כי המרו את רוחו - שב אל השם, כמו והמה מרו ועצבו את רוח קדשו.

וטעם ויבטא – על השם שגזר על משה שלא יכנס לארץ ושגגה היתה ממשה בעבור כעסו, כאשר פירשתי במקומו. ויתכן היות רוחו רוח משה והוא בטא שאמר לישראל מורים ושכח לדבר והכה והיה ראוי שלא יצא הדבר מפיו, עד שישלים מצות השם.


פסוק לד[עריכה]


לא, אשר אמר ה' להם - להשמידם.


פסוק לה[עריכה]


ויתערבו - עד למדו אותם והוא הזהירם.


פסוק לו[עריכה]


ויעבדו - קראם עצבים דרך קלון.


פסוק לז[עריכה]


ויזבחו לשדים - כמו מחשבתם כמו: חנניה הנביא.

ויש אומרים: לשדים - שישודו הדעת, כמו: ישוד צהרים.


פסוק לח[עריכה]


וישפכו - מרוב אהבתם לעצבי כנען, שדם בניהם ובנותיהם שפכו להם.


פסוק לט[עריכה]


ויטמאו - כי קדושים היו.


פסוק מ[עריכה]


ויחר ויתעב - כי הם זנו.


פסוק מא[עריכה]


ויתנם - בימי השופטים.


פסוק מב[עריכה]


וילחצום, ויכנעו - הטעם כפול, או ויכנעו על דרך או אז יכנע על כן אחריו - [פעמים, והמה ימרו - אחר שנכנעו והוא הצילם. ]

פסוק מג[עריכה]


פעמים, והמה ימרו - אחר שנכנעו והוא הצילם.

וימוכו - כמו: ומך אחיך, בעבור המ"ם.


פסוק מד[עריכה]


וירא, את רנתם - צעקתם, כמו: ותעבור הרנה.


פסוק מה[עריכה]


ויזכור - ברית אברהם. והנכון בעיני: ברית סיני, כי שם כתוב: וזכרתי להם ברית ראשונים והם היוצאים ממצרים וכן כתוב: אשר הוצאתי אותם וקראם ראשונים, כי הם אבותינו הראשונים שקבלו התורה בהר סיני, כי כבר הזכיר בפרשה ברית שלשת האבות.

וינחם - דרך משל.


פסוק מו[עריכה]


ויתן - זה פירוש ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות הטעם בארץ לא להם.


פסוק מז[עריכה]


הושיענו - אמר אחד מחכמי מצרים: כי זה המשורר היה בימי השופטים לפני מלך מלך לבני ישראל על כן הוא אומר וקבצנו מן הגוים. וחכם אחד אמר: כי זה המשורר היה בבבל. והנכון בעיני: כי זה המשורר דבר ברוח הקדש והוא מדבר על לשון בני גלותינו, הושיענו כאשר דבר ישעיהו על לשון המשכילים, למה תתענו ה' מדרכיך.


פסוק מח[עריכה]


ברוך - דברי המשורר בנבואה, כי תפלת הושיענו שמע השם וברכו על ישועת ישראל, אז יקרא השם אלהי ישראל. והנכון בעיני: שהוא דבק עם להשתבח, אז נאמר כולנו ברוך מן העולם ועד עולם הוא ברוך.

ומלת אמן – מגזרת אמונה, וחתם במזמור כאשר החל והוא מלת הללויה.