מ"ג תהלים קג טו

מקרא

כתיב:
אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ.

מנוקד:
אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ.

עם טעמים:
אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו
כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

אנוש - ועוד כי ימי אדם מעטים וידמה זמן הילדות לציץ.

"כציץ" - כמו פרחי השדה הכלים במעט זמן כן הוא פריחת האדם והצלחתו

"אנוש" - ר"ל עם כי ימי האדם חולפים מהרה כחציר המתייבש מהר מחום השמש

"אנוש", וגם ישקיף ברחמיו על שחיי האדם קצרים, והמה מהבל יחד מהשיג את שלימותו, מצד שני ענינים,

א) כי "אנוש כחציר ימיו", שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, וכן חיי האדם קצרים ואין לו זמן לקנות שלמות,
ב) כי "כציץ השדה כן יציץ", כמו שהציץ אין בו ממש גם בעודהו באבו כן גם בחייו עניניו הבל ותהו:

"כחציר, כציץ". עיין מה שכתבתי בישעיהו מ ו: