מ"ג תהלים קב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים קב · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י
  וְ֝עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹקֵ֥ד נִחָֽרוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נחרו" - הנו"ן משמשת כמו נעשו נקנו והוא לשון יובש כמו (איוב ל) ועצמי חרה מני חורב נחר מפוח (ירמיהו ו)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כלו בעשן ימי", מבאר מדוע מבקש שיענהו מהר, כי הגיע לתכלית האבדון ומצייר את הצרה כאש, ואת הגוף הכללי של האומה כנתון באש עלי מוקדה, והחלקים הנפרדים ע"י התכת האש ועולים כעשן באויר הם הימים שהוא זמן חייו, "והעצמות" שנשארו "נחרו כבמוקד":

ביאור המילות

"נחרו". שרשו חרר והנו"ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כלו בעשן" - ימי הטובים כלו מהר עם העשן ודומה לו הכלה במהרה

"כמוקד נחרו" - נתייבשו במקום המוקד

מצודת ציון

"כמוקד" - הוא מקום הבערת האש כמו על מוקדה (ויקרא ו')

"נחרו" - ענין יובש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו')

<< · מ"ג תהלים · קב · ד · >>