מ"ג תהלים צז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צז · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל
  רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האירו ברקיו תבל", אז יסור החשך, והתבל תתמלא אורה מן הברקים האלה, לראות מי השולח את הברקים, שהם שלוחי השגחתו להעניש את צריו, ובזה "ראתה ותחל הארץ" מיראת העונש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ראתה" - כשתראה הארץ להב הברקים אז תחיל ותרעד

"האירו" - הברקים יהיו גדולים עד שיאירו לכל העולם

מצודת ציון

"ותחל" - מלשון חלחלה

<< · מ"ג תהלים · צז · ד · >>