אבן עזרא על תהלים צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


ה' מלך תגל הארץ - הגדולה, הטעם אעפ"י שאיננו נראה בעצמו, צדקו נודע לצדיקים.


פסוק ב[עריכה]


כי צדק ומשפט מכון כסאו - על דרך, כי בצדקה יכון כסא.


פסוק ג[עריכה]


אש - דימה הגזרות היורדות מהשמים לאש, היא השורפת שריחה ימית.


פסוק ד[עריכה]


האירו - הטעם כמנהג הגשם ברדתו וברקיו הם הסבות ולא יבינום, רק המשכילים והרואים במראה העין יחילו.


פסוק ה[עריכה]


הרים - על משפט הגשם.

וטעם הרים – הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.

וטעם אדון – כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.


פסוק ו[עריכה]


הגידו - יושבי שמים, כי הם עושים דברי השם.


פסוק ז[עריכה]


יבושו - וטעם השתחוו לו, כדרך: ובאלהיהם עשה ה' שפטים.


פסוק ח[עריכה]


שמעה - יש אומרים: כי כל אלהים הם המלאכים.

וטעם השתחוו לו – להודות על כי בושו כל עובדי פסל.

ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.


פסוק ט[עריכה]


[ותשמח ציון - כי שם הכבוד בהראות משפטיו, אז יתברר - ] כי אתה עליון על כל אלהים - בשמים ובארץ.


פסוק י[עריכה]


אוהבי - הטעם הנה השם שופט, על כן אתם אוהביו שנאו כל איש רע ולא תגורו ממנו, כי השם לבדו הוא שומר חסידיו.


פסוק יא[עריכה]


אור - טעם זרוע - אם זרע מעט יקצור הרבה.

ולישרי לב שמחה - זרועה. אם כן ישמחו הטעם כל השמחה הוא בשם.