מלבי"ם על תהלים צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · צז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' מלך" מבאר שע"י מלוכת ה' באופן זה שהיא ההשגחה באמצעות הטבע, עי"כ "תגל הארץ", שכלל הארץ תשיג גילה, שגדרה הוא השמחה על דבר מתחדש, כי הנהגת הארץ תתחדש שיסכים כפי רצון ה' אל הגמול והעונש, "וישמחו איים רבים", ר"ל שהגם שבכלל הארץ יהיה חידוש בהכרח שתסכים הטבע עם הגמול והעונש, בכ"ז בחלקי הארץ וקצת האיים יהיה שמחה תמידית, כי הטבע לא תשתנה בפרטים רק בכלל, שזה ההבדל בין השגחה הנסיית הגלויה שידבר עליה בסימנים הבאים, ובין ההשגחה באמצעות הטבע שמדבר עליה פה, שבהשגחה הנסיית תתחודש שינוי גם בפרטים, והנס יהיה גם בעבור איש אחד או אומה אחת, אבל ההשגחה באמצעות הטבע לא יהיה שינוי טבע בעבור פרט אחד, שזה נס גלוי, רק ה' יערך טבע הכללית לפי המעשה והגמול והעונש, למשל שיהיו גשמי השנה כפי הראוי לפי מעשה בני העולם, ובכ"ז בפרטים לא יהיה שינוי, עד שהגילה על התחדשות הטובה לפי המעשה לא יהיה רק בכלל הארץ, אבל לא באיים בפרטיים שהם ישמחו בשמחה התמידית כפי הטובה הכללית, כי ה' יערך כלל הטבע מסכים עם ההשגחה, עד שידמו שהכל טבע ומחויב, ואחר שערך ה' את הכלל לפי רצונו (שזה ענין גילה) לא ישתנו הפרטיים אם לא בדרך השני שהוא נסיי לגמרי והנס גלוי:

ביאור המילות

"תגל, ישמחו". כנ"ל (צ"ו י"א) וכן בפסוק ח':

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ענן וערפל", מצייר בצד הזה שההשגחה נסתרת ואינה ניכרת לכל, כי רבים ידמו שהעולם נוהג המנהג הטבעי המחויב מן המערכת, וימשיל כאלו "ענן וערפל" סוככים "סביביו" בל יראהו אדם ולא ישיגהו, כי השגחתו נסתרת, ובכ"ז "צדק ומשפט מכון כסאו", שההנהגה השמיימית שנקראת כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, מכון כסא ההנהגה הזאת ערוכה לפי חקי הצדק והמשפט, לכפי הגמול והעונש עפ"י מעשי דור, והגם שהמנהיג העליון מסוכך בענן וערפל, בכ"ז בעת אשר.

ביאור המילות

"צדק, ומשפט". המשפט הוא לפי חקת הדין, והצדק הוא לפנים משורת הדין לפי הענין והנידונים, (למעלה ע"ב ב', פ"ה י"א, פ"ט ט"ו, צ"ד ט"ו):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אש לפניו תלך", יצייר כאלו מן הענן אשר סביבותיו יצא אש וברקים "ותלהט סביב צריו", והוא שיעניש את הרשעים בהגחתו, אז.

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האירו ברקיו תבל", אז יסור החשך, והתבל תתמלא אורה מן הברקים האלה, לראות מי השולח את הברקים, שהם שלוחי השגחתו להעניש את צריו, ובזה "ראתה ותחל הארץ" מיראת העונש:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הרים", מצייר כי בצאת הברקים האלה שלוחי השגחתו מן הענן והערפל אשר שם האלהים המשגיח, ויגיעו אל ראשי "ההרים, ימסו כדונג" מפני האש, ואז יכירו כולם כי זה "מלפני ה'", לא מפני האלילים.

"מלפני אדון כל הארץ", ור"ל כי בעלי הצאב"א ייחסו כל תולדות הטבע לבני אלים, שיחסו להם כח אלהות והיו מיחדים לכל כח טבעי אליל מיוחד מושל עליו וכן לכל מדינה ואקלים אדון אחר שהוא כוכב מיוחד המשפיע שם, וכאלו הארץ יש לה אדונים רבים, שכ"א עושה ופועל במקומו ועל מה שהוא ממונה עליו, אבל עתה יראו שהברקים והמסת ההרים אינו בא ע"י האלילים וטבעיים, רק "מלפני ה'", ולא בחלק אחד מן הארץ, רק "מלפני אדון כל הארץ":

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הגידו", ובזה יראו כי הנהגת השמים והמערכת אינה הנהגה מוכרחת לפי חקי הטבע, רק שהיא הנהגה מסודרת לפי הצדק והמשפט, והשמים הגידו צדקו, שעל ידם יגמול ויעניש, ולא בחלקים לבד, כי "כל העמים יראו כבודו", ור"ל כי לפי דעת בעלי הצאב"א כל העשוי בעולם השפל בא מצד מוסבת המערכת וחיוב התולדות, עד שהשמים במערכתם אינם מביטים על הצדק והיושר כפי המעשה, רק סובבים כפי המחויב במערכתם הגם שיקרה עול לצדיק וטוב לרשע, אבל עתה הגידו שמים צדקו. זאת שנית לדעת בעלי הצאב"א כל כוכב מושל ופועל בכחו הטבעי רק על חלק אחד מכדור הארץ, ועל עם מבלתי עם אחר, אבל עתה "יראו כל העמים כבודו", כי הוא בחפצו מנהיג המערכת לפי רצונו לפי חקי צדקו הנהגה כוללת את כל העמים, וממילא.

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יבושו כל עובדי פסל", ר"ל בין עובדי פסל, בחשבם שע"י הפסל יורידו עליהם רוחנית איזה כוכב מן הכוכבים, או מן חילי השמים, ובין "המתהללים באלילים", בחשבם שהם או ארץ מושבותם, מושגח מאיזה אליל המשפיע עליהם יקר וגדולה, כי עתה יראו כי "לו השתחוו כל אלהים", שכל כחות הנמצאות משתחוים לפניו, מכירים שהוא מושל עליהם להנהיגם כחפצו:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעה", ר"ל והגם שהנהגת ציון היא גבוהה ונעלה מן ההנהגה שהזכיר פה, שהיא ההנהגה באמצעות הטבע, כי ציון וירושלים יונהגו בהנהגה נסיית השגחיית אישיית המשדדת כל חקי הטבע כמו שיתבאר, בכ"ז בעת שמעה כי השגיח על כלל העמים להנהיג הנהגת המערכת לפי חקי הצדק והמשפט, "תשמח ציון למען משפטיך" אלה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אתה", כי ע"י משפטיך,

  • א) נעשית "עליון על כל הארץ", שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה,
  • ב) כי "מאד נעלית על כל אלהים", שכל כחם מאתך, ולא כפועל בהכרח רק כפועל ברצון ובמשפט וצדק, שבזה נעלית על כולם, כמשיהם מוכרחים ובלתי יודעים ובוחרים במעשיהם:
 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אהבי ה'", אחר שבאר את ההשגחה הכללית באמצעות המערכה והטבע שבה מנהיג את כלל העולם, משיב פניו אל ישראל וצדיקיהם ואומר אתם "אוהבי ה' שנאו רע", כי אתם לא כיתר העכו"ם שהנהגתם טבעיית, וההשגחה עליהם היא כללית לא אישיית, כי אינם דבקים בה', ולכן יעבדו לצבא השמים, כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי אתם הדבקים בה' אלהיכם, כבן הנתון תחת השגחת אביו שמשגיח עליו בהשגחה פרטיית מקפת כל עניניו מצד האהבה, שלכן תקראו אתם אוהבי ה', ולכן לכם לשנוא את הרע, כי אהבת ה' היא אהבת הטוב המוחלט, כי הוא הטוב המוחלט ושורש הטובה, כי אתם אינכם תחת המערכת רק מצד "ששומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם", שמצד נפשותיכם שהיא חלק אלוה יש לו דיבוק ואהבה עמכם כאב את בנו, עד שהוא שומר נפשות חסידיו, כל נפש ונפש ביחוד בהשגחה אישיית, ומצד השמירה הזאת מיד רשעים יצילם, לא כעכו"ם שההשגחה עליהם היא כללית וכפי חיוב המערכת, עד שלא יצוייר שיצילם בפרטות מיד רעת בעלי הבחירה, ובזה המה מובדלים,

  • א) בשמירה אישיית,
  • ב) כי.
 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אור זרוע לצדיק", שנמצא זרוע בם אור האלהי, שהוא כמו זרע זרוע בנפשם המוכן לפרות ולהרבות אם ישקוהו ויצרוהו ויעבדוהו כזרע המוכן לפרות ולרבות, כי מי ששומר נפשו ועובד עבודתה, יגדל האור הזרוע ויפרה עד יהיה אור שבעתים, כמ"ש וארח צדיקים כאור נוגה ויתפלש עליו האור הגדול הנבואיי, ובזה "לישרי לב שמחה", שישמחו שמחה הרוחנית ע"י אור האלוה הזורח בנפשם בהלו נרו על ראשם, כמ"ש אור צדיקים ישמח:

ביאור המילות

"לצדיק, לישרי לב". הצדיק הוא הכובש יצרו, והישר לב טבעו נוטה אל הטוב והוא ישמח כי אין לו מלחמה פנימית, ועי' למעלה (ל"ב י"א):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמחו צדיקים בה'", כי הוא דבוק עמכם בדבקות אהבה, ועי"כ יעשה עמכם נסים ונפלאות בענין קדוש נעלה על הטבע, ואתם "תודו לזכר קדשו", לא תודו על הנהגה טבעיית רק על זכר הנסים שהם בקדש למעלה מן הטבע: