מ"ג תהלים צה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צה · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ
  וְתוֹעֲפֹ֖ת הָרִ֣ים לֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותועפות" - לשון גובה כעוף המעופף

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "אשר", שיעור הכתובים, "לכל אלהים הוא אל גדול ומלך גדול" מצד "שבידו מחקרי ארץ" ומצד "שלו הים והוא עשהו", שהם ישיגוהו ע"י מעשיו הכוללים, מצד שברא ארץ והרים וימים, אבל אנחנו "נשתחוה ונכרעה ונברכה" מצד "שהוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו", היינו מצד מעשיו המיוחדים וטובותיו הפרטים אלינו. והנה באר הבדל גדול בזה, כי העכו"ם שהם יכירוהו רק מצד מעשיו הכוללים, שע"י שיראו שיסד את המציאות בחכמה נפלאה ולבעבור תכלית, עי"ז יכירו ג"כ שהוא משגיח על קיום הבריאה והתמדתה, הנה הם לא ישיגו רק שהוא מקיים הבריאה ומעמידה עפ"י חקים הטבעיים אשר יסד בעת היצירה, וכן לפי השגתם עשה כל מה שעשה לכונן את התבל מצד רצונו לבד, ואין לה קשר עם מעשים הבחיריים של בני אדם, וז"ש שהם יכירו "שבידו מחקרי ארץ", שהם בידו וכחו, ושהם בידו לא ביד בני אדם, ר"ל שאין זה תלוי במעשיהם, "וגם תועפות הרים לו", שהגם שהארץ נשתנה אחר הבריאה הראשונה והולידה הרים וגבעות, (כי ההרים נולדו אחר הבריאה) בכל זאת אין זה מצד בחירת הארץ ורצונה רק הוא מיוחס "לו" להשם בלבד, אל חקים הטבעיים שיסד בארץ שעל פיהם יעמדו הרים על ידי רעש הארץ או הטבעת מקומות ודומיהם, וכן "אשר לו הים" שזה ג"כ מיוחס לו, מה שאחר הבריאה הראשונה אמר יקוו המים ונעשה הים והיבשה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מחקרי ארץ" - דברים הנעלמים בארץ אשר יחקרו בדעת להבינם

"ותועפות" - גבהי ההרים המה לו

מצודת ציון

"מחקרי" - מלשון חקירה וחפוש

"ותועפות" - ענין גבהות ע"ש העוף אשר יעופף בגובה האויר

<< · מ"ג תהלים · צה · ד · >>